מזכירתו המפתיעה

1

 

"אפשר לעזור לך?" אמר אלקוס גיונאקיס קצרות, כשפסע אל תוך משרדו בבוקר יום שני ומצא בו אישה בלתי מוכרת מכינה קפה במכונת האספרסו שלו. 

הוא החליף ארבע עוזרות אישיות זמניות במהלך החודש שעבר, כולן הוכיחו עצמן כבלתי כשירות למשימת ארגון לוח הזמנים הקדחתני שלו. אבל הבוקר, העוזרת האישית היעילה להפליא שלו היתה צפויה לחזור לעבודה מחופשתה, ואלקוס חיכה בקוצר רוח לכך שחייו ישובו למסלולם התקין. הרעיון ששרה עלולה לדחות את חזרתה מסיבה כלשהי ושהוא יצטרך להסתדר אף למשך עוד יום אחד עם עוזרת זמנית נוספת העכיר את מצב רוחו.

מבטו החד רפרף על פני שיערה של האישה שירד על כתפיה בגלים רכים, ונראה כמכיל בתוכו כל גוון של חום מקרמל ועד קפה בחלב. גזרתה המעוגלת באופן מענג היתה עטופה בחולצה בצבע ורוד כהה ובחצאית עיפרון בגון השמנת, שהיתה קצרה בחמישה סנטימטרים לפחות מגובה הברך.

בעודו מעביר מבטו מטה, אלקוס חש פרץ של הערכה גברית למראה רגליה החטובות, שהודגשו על ידי נעלי העקב שלה בעלות החיתוך הקדמי אשר גילה את בהונותיה החשופות. הוא הבחין כי ציפורני רגליה היו משוחות בגוון ורוד לוהט ופלרטטני, שהתאים יותר לחוף הים מאשר למשרדיה המכובדים של חברת "גיונאקיס אנטרפרייזס" בפיקדילי. 

"בוקר טוב, אלקוס."

פניו קדרו לשמע קולה המוכר. מלודי ונמוך, הוא העלה במוחו, משום מה, את הדימוי של פלג הרים צלול וקריר. 

"שרה?" קולה אכן נשמע מוכר, אך חזותה של העוזרת האישית שלו היה מראה זר בהחלט. כשהפנתה אליו את ראשה, אלקוס תפס כי מוחו אינו מהתל בו. אף כי עמדה במרחק של כמה מטרים ממנו, גוון עיניה הירוק העז הימם אותו. הן היו הנכס יוצא הדופן היחיד שלה – או כך לפחות היה במהלך השנתיים האחרונות, שבהן אופיין סגנון בגדי העבודה של שרה בחצאית בצבע כחול כהה ומקטורן, אותם צירפה בקיץ לחולצה לבנה פשוטה, המכופתרת בקפידה עד לצווארה, או לסוודר שחור בעל צווארון גולף במזג אוויר קר יותר. 

חכמה, מעשית ובכנות, בלתי נראית – כך היה מתאר אלקוס את הופעתה של העוזרת האישית שלו לפני שהחליטה, למרבה הטרחה, לצאת לחופשה בת חודש בספרד. כאשר התנגד, היא הזכירה לו שלא ניצלה את ימי החופשה השנתית שלה מאז החלה לעבוד עבורו, למעט יום אחד שבו ביקשה לנכוח בלווייתה של אמה. שרה נראתה אז אף יותר דהויה מאשר בדרך כלל. אלקוס לא היה ידוע ברגישותו הרבה, אך הוא הכיר בעובדה שהדאגה לאמה החולה הסופנית ודאי הכבידה עליה, והסכים באי רצון לאפשר לה לצאת לחופשה ארוכה. 

הוא דמיין אותה במעורפל בסיור אוטובוס בנופי ספרד, מבקרת במקומות בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית. הוא ידע שהיא אהבה היסטוריה. אין ספק שרוב האנשים האחרים בסיור יהיו פנסיונרים, והיא ודאי תמצא חברה בדמות רווקה זקנה או אולי אלמנה שמטיילת בגפה, כזו שתהיה אסירת תודה על אופיה האדיב מיסודו של שרה. 

התמונה הנינוחה של תוכניות החופשה של מזכירתו, כפי שהצטיירה במוחו של אלקוס, נופצה באחת כאשר סיפרה לו שהיא נוסעת לסיור צח"ר – ראשי תיבות של צעירים, חופשיים ורווקים. כפי שרומז השם, מפעילי הסיור התמחו בתכנון חופשות עבור אנשים בשנות העשרים לחייהם שרצו לבלות מדי לילה במועדונים או במסיבות על החוף. התקשורת דיווחה לעתים קרובות על סצנות הוללות שיכורה של בריטים בבנידורם (עיירת חוף עם חולות זהב, קוסטה בלנקה, ספרד). כשציין כי שם הולם יותר לחברת התיירות עשוי להיות פל"ס – פנויים לסקס – שרה צחקה, ולתדהמתו של אלקוס אמרה לו שהיא מצפה בהתרגשות להשתחרר בספרד. 

עיניו נמשכו בחזרה לשיערה. הוא דמיין אותה כפי שנראתה מדי יום במהלך השנתיים האחרונות. היא תמיד משכה את שיערה החום וחסר הייחוד לאחור, ואספה אותו על קודקודה בפקעת מוקפדת שהפרה את כוח המשיכה בעזרת מצבור של סיכות מתכת. 

"שינית את התסרוקת שלך", הוא אמר לפתע. "ניסיתי להבין מדוע את נראית שונה". 

"מממ, הסתפרתי בזמן שהייתי בחופשה. השיער שלי היה כל כך ארוך, כמעט עד המותן, ונמאס לי לאסוף אותו כל הזמן." היא העבירה את אצבעותיה דרך שכבות המשי של תסרוקתה החדשה. בקרני השמש שזרמו דרך החלון, חלקים משיערה נצצו כזהב ואלקוס חש בהתהדקות בלתי צפויה באזור המפשעה שלו. 

"ונטשתי סוף סוף את המשקפיים שלי לטובת עדשות מגע. אם כי אני חייבת להודות שלוקח לי זמן להתרגל אליהן." שרה נשמעה נוגה. "העדשות החדשות שלי גורמות לעיניי לדמוע לפעמים." 

אלקוס חש הקלה לגלות כי היא לא עפעפה בריסיה כלפיו בפתיינות, אלא מצמצה כנראה בשל אי הנוחות שהסבו לה עדשות המגע שלה. ללא המשקפיים עבי המסגרת שבהם היה רגיל לראותה, עצמות הלחיים שלה היו מובחנות יותר ופניה היו יפות מכפי שזכר. 

הוא תהה אם היא עברה הליך כירורגי כלשהו בשפתיה. הוא מן הסתם היה זוכר את מלאות שפתיה – ותאוס, את השרבוב הקל ההוא של שפתה התחתונה שפיתה אותו לבחון את רכותה בפיו. הוא כפה על מחשבתו להניח לרעיון המגוחך הזה והזכיר לעצמו שזוהי מיס עכבר, הכינוי שאחת מבנות גדוד הבלונדיניות ארוכות-הרגליים שלו הדביקה לשרה באכזריות. 

הכינוי התאים למראה הפשוט, אבל לא להומור השנון שלה ששעשע את אלקוס לעתים קרובות, אף לא למוחה החריף וללשונה החדה שהוא למד לכבד, כיוון ששרה לאבג'וי היתה האישה היחידה שפגש מעודו שלא פחדה להביע את דעתה – גם אם היתה שונה משלו. 

"אני אניח את הקפה שלך על השולחן, בסדר?" 

מבלי לחכות לתשובתו, שרה חצתה את החדר והניחה את כוס הקפה על השולחן לפני כיסאו של אלקוס. הוא לא הצליח לעצור עצמו מלהתמקד בתנועה הגלית של ירכיה בעת שהלכה, וכאשר נשענה על פני השולחן כשחצאיתה מהודקת על פני עיקולי ישבנה. 

אלקוס כחכח בגרונו בקול והידק את אצבעותיו על ידית המזוודה שלו בעודו מעבירהּ לפנים בכדי להסתיר את הראיות לכך שהוא מגורה. מה לכל השדים קרה לו? בפעם הראשונה זה חודש הוא התעורר הבוקר במצב רוח טוב, בידיעה ששרה תחזור ושניהם יחד יוכלו לפנות את עומס העבודה שהצטבר בהיעדרה. 

אבל עבודה היתה הדבר האחרון שהעסיק אותו כאשר היא הסתובבה לעברו והוא הבחין כיצד חולצת המשי הוורודה שלה עיצבה באהבה את התפיחה המוצקה של שדיה. שני הכפתורים העליונים של חולצתה הותרו, לא מספיק כדי לגלות מחשוף אבל מספיק בהחלט כדי להאיץ את הדופק שלו בעודו מדמיין עצמו מסיר את חולצתה ואת חזייתה העטורה תחרה, שאת קו המתאר שלה יכול היה לראות מתחת לחומר המשיי של החולצה. 

הוא הסיט בכוח את מבטו משדיה לעבר מותנה הצר להפתיע וכחכח בגרונו בשנית. "את... אה... נראה שירדת במשקל."

"כמה קילוגרמים, למעשה. אני סבורה כי זה בזכות כל הפעילות הגופנית שעשיתי בזמן שהייתי בחופשה."

באיזה סוג של פעילות גופנית היא עסקה בחופשה של צעירים, חופשיים ורווקים? אלקוס לא נטה בדרך כלל להפלגות הדמיון, אך תודעתו הופגזה בדימויים של עוזרתו האישית במראה החדש, זונחת את עכבותיה ונהנית מלילות רוויי אנרגיה בחברת הולל ספרדי. 

"אה, כן, החופשה שלך. אני מקווה שנהנית?"

"בהחלט כן."

חיוכה גרם לו לחשוב על חתול שבע רצון ששתה קערה מלאה בשמנת. "אני שמח לשמוע זאת," הוא אמר בתמציתיות. "אבל את אינך בחופשה כרגע, לכן תהיתי מדוע הגעת לעבודה בבגדים שמתאימים יותר לחוף הים מאשר למשרד."

כאשר דיבר אלקוס בטון הקר והמסויג ההוא, אנשים נטו לשים לב מיד ולהגיב מתוך הכבוד שעורר. אך שרה פשוט משכה בכתפיה והחליקה את ידה על פני החצאית שלה.

"אה, לבשתי הרבה פחות מזה על החוף. בריביירה הצרפתית מקובל מאוד עבור נשים ללכת בחזה חשוף." 

האם שרה הלכה בחזה חשוף? הוא ניסה לסלק ממוחו את החיזיון של העוזרת האישית החסודה שלו מציגה את שדיה העירומים בפרהסיה. "חשבתי שנסעת לחופשה בספרד?"

"שיניתי את תוכניותיי ברגע האחרון."

בעוד שאלקוס מעכל את העובדה שמזכירתו המאורגנת-לעילא שינתה, כפי הנראה, את תוכניות החופשה שלה על פי גחמה, שרה פסעה לעברו בנחת. מדוע לא הבחין עד כה שעיניה הירוקות נצצו כאבני ברקת בעת שחייכה? הוא רגז על עצמו כל כך בשל השטויות הפואטיות שחלפו במוחו, אך לא הצליח לחדול מלבהות בה. 

בנוסף לתסרוקת החדשה ולבגדים, היא אף השתמשה בבושם שונה: ניחוח מפתה ששילב בין ריח הדרים מעקצץ לגוונים עמוקים של פרחים אקזוטיים שעוררו את חושיו – ועוד הרבה מעבר להם, כך הודה בבוז כשחש עצמו מקשיח. 

"אז, איפה אתה רוצה אותי?" היא מלמלה.

"מה?" הוא התאבן בעוד שדימוי של שרה מזנק למוחו, שרועה על ספת העור, חצאיתה מכווצת סביב מותניה ורגליה פרושות לרווחה, ממתינה לו שימקם עצמו בין ירכיה. 

מסנן קללה, אלקוס נאבק לשלוט ביצרו המשתולל וקלט כי מזכירתו נותנת בו מבט מוזר. "שאמיין את ערימת הניירת הזו שעל שולחני, שאני מניחה כי העוזרת הזמנית השאירה לי שאתמודד עמה, או שתעדיף כי אשאר כאן וארשום את הערותיך?" היא חזרה שוב בסבלנות.

היא הניחה את ידיה על ירכיה, מושכת את תשומת ליבו שוב אל צרות מותניה שהדגישה את עיקולי שדיה. "אני מבינה שהזמנית שארגנתי כמחליפה בהיעדרי החזיקה מעמד למשך שבוע בלבד, ומחלקת כוח אדם סידרה שלוש מחליפות נוספות, אך אתה פיטרת אותן לאחר ימים בודדים."

"כולן היו חסרות תועלת," הוא זעף. מציץ בשעונו, אלקוס גילה כי בזבז עשר דקות בבהייה במזכירתו, שלרוב לא הצדיקה יותר ממבט חפוז. הוא חש מעורער על ידי הבחנתו בשרה כאישה מושכת וחש כעס עצמי על תגובתו הגופנית אליה. "אני מקווה שאת מוכנה לעובדה שיש לנו כמות אדירה של עבודה להשלים."

"הנחתי שתקשור אותי לשולחן שלי כשאחזור לעבודה," היא אמרה בקלילות. 

עיניו של אלקוס הצטמצמו אל מול הבעתה השלווה, והוא נדהם מהרעיון שהיא היתה מודעת להשפעתה עליו. הדימוי שלה כשהיא קשורה על שולחנו ופניה כלפי מטה גרם לדמו לבעבע. הוא חש מבולבל מאי-יכולתו לשלוט בתגובתו כלפיה.

זו היתה שרה המשעממת, החדגונית – אם כי יש להודות כי הוא מעולם לא מצא אותה משעממת לאחר שהבהירה, זמן לא רב לאחר שקידם אותה מתפקיד של מזכירה במחלקת הנהלת החשבונות לעוזרת האישית שלו, שהיא אינה מתכוונת לסגוד לו כמו רוב הנשים. עמדתו כיושב ראש ג'.אי. דרשה את מיקודו המלא, ולא היתה כל סכנה שדעתו תוסח על ידי מיס עכבר. 

אלקוס הפך להיות יו"ר החברה, שהתמחתה בבניית יאכטות ענק יוקרתיות, לפני שנתיים, עקב מותו של אביו, והוא החליט שחזותה הבלתי-מרגשת של שרה, כישורי המזכירות המופתיים שלה ומוסר העבודה המצוין שלה יעשו אותה לעוזרת האישית האידאלית עבורו. 

הוא סבב את שולחנו, הנמיך את גזרתו הארוכה אל תוך הכיסא ולגם מהקפה לפני שהביט בה. "אני צריך לערוך כמה שיחות טלפון, ואין ספק שלך יש הרבה במה להתעדכן, אז חיזרי בעוד חצי שעה והביאי איתך את תיק ויסרוי."

"אתה לא שוכח משהו? המילה בבקשה," הזכירה לו שרה בקרירות כשהרים את גבותיו בשאלה. "בכנות, אלקוס, אין פלא שהברחת ארבע עוזרות זמניות באותו מספר של שבועות אם היית זעפן עמן כפי שאתה מתנהג הבוקר. אני מניחה שאתה חווה צרות עם נשים? זו לרוב הסיבה שאתה מגיע לעבודה בפנים כעוסות."

"את ודאי יודעת בשלב זה שלעולם איני מניח למערכות היחסים שלי להימשך זמן רב מספיק כדי שהנשים יהפכו בעייתיות," אמר אלקוס חלקות. הוא נשען אחורה בכיסאו ונתן בה מבט קשה. "הזכירי לי שוב, שרה, מדוע אני סובל את החוצפה שלך?"

בצדו השני של החדר הוא ראה את עיניה מנצנצות ואת פיה מתעקל לחיוך שגרם לאלקוס להרגיש באופן בלתי מוסבר כאילו קיבל אגרוף בבטנו. "מפני שאני טובה בעבודה שלי ומפני שאינך רוצה לשכב איתי. זה מה שאמרת לי בריאיון, ואני מניחה ששום דבר לא השתנה?"

היא יצאה ממשרדו וסגרה את הדלת מאחוריה לפני שהספיק לחשוב על תגובה צורבת בהתאם. הוא בהה בחלל בו עמדה שניות לפני כן. תאוס, היא עברה את הגבול לפעמים. נחיריו התרחבו ברוגז. הוא לא הצליח להסביר את התחושה המוזרה במעמקי בטנו כשניחוח הבושם שלה, שעדיין עמד בחדר, נלכד באפו. 

הוא חש עצמו נרעש מהמהפך הפיסי שעברה שרה מזרוקה לחתיכה. אבל הוא הזכיר לעצמו שכּנותה היתה אחד הדברים שהעריץ בה. הוא הטיל ספק בכך שמי משלוש מאות העובדים במשרדי גיונאקיס אנטרפרייזס בלונדון, וסביר להניח גם כי איש משלושת אלפי עובדי החברה ברחבי העולם, היה חולם לפנות אליו בצורה בוטה כפי ששרה הרשתה לעצמה. היה זה שינוי מרענן למצוא אדם שיאתגר אותו בעוד שרוב האנשים, במיוחד נשים, אמרו לו תמיד כן. 

הוא תהה קצרות מה היא היתה אומרת לו היה מספר לה ששינה את דעתו והיה רוצה לקחתה למיטתו. האם היתה מוכנה לשכב איתו, או שאולי שרה היא האישה היחידה שהיתה מסרבת לו? אלקוס כמעט התפתה לגלות את התשובה. אך בעודו כמעט ומוכרע על ידי תשוקתו הבלתי נוחה אך החולפת כלפיה, כך הניח בביטחון, הוא הזכיר לעצמו כי בעוד שישנן אינספור נשים שישמחו להקל על תסכולו המיני, עוזרת אישית טובה שווה את משקלה בזהב. 

לוח הזמנים היומי היה עמוס להתפקע. אלקוס פתח את המחשב הנייד שלו, אך שלא כדרכו, לא הצליח לגייס כל התלהבות לעבודה. הוא סב בכיסאו לעבר החלון ונעץ את מבטו חמש קומות מטה ברחוב העמוס, שבו אוטובוסים לונדוניים אדומים, מוניות שחורות ורוכבי אופניים אובדניים התחרו על שטח הכביש. 

הוא אהב לגור בבירתה של אנגליה, אף כי העדיף בהרבה את שמש יוני הנוכחית על פני הממטרים הלחים והימים הקצרים של החורף. לאחר מותו של אביו ציפו חברי הדירקטוריון, כמו גם בני משפחתו, שאלקוס ישוב ליוון לצמיתות וינהל את החברה ממשרדי ג'.אי. באתונה. אביו, קוסטס גיונאקיס, ולפניו סביו של אלקוס, מייסד החברה, עשו זאת שניהם בזמנם. 

החלטתו להעביר את מטה החברה ללונדון נבעה בעיקר משיקולים עסקיים. לונדון היתה קרובה יותר לרשימת הלקוחות הגדלה של ג'.אי. בפלורידה ובאיי הבהאמה, והבירה הקוסמופוליטית היתה מותאמת באופן אידאלי לאירוח של קהל לקוחות המורכב באופן בלעדי ממיליונרים ומיליארדרים, שהיו מוכנים להוציא כמויות מעוררות השתאות של כסף על יאכטת ענק- סמל הסטטוס האולטימטיבי. 

בזירה האישית, היה אלקוס נחוש לבסס עצמו כיושב הראש החדש של החברה הרחק מבסיס הכוח של אביו ביוון. הבניין האתונאי הגדול שאכלס את מטה ג'.אי. נראה כמו ארמון, וקוסטס גיונאקיס היה מלך. אלקוס מעולם לא שכח כי הוא טען לכתר שלא כחוק. 

לסתו ננעלה. דימיטרי היה צריך להיות יושב הראש, לא הוא. אבל אחיו מת – נהרג לפני עשרים שנה, לכאורה בתאונה טרגית. הוריו של אלקוס היו שבורים מצער, והוא מעולם לא סיפר להם על חשדותיו באשר לנסיבות מותו של דימיטרי. 

אלקוס היה בן ארבע עשרה בזמנו, הבן הצעיר במשפחה, שנולד שש שנים לאחר דימיטרי ולאחר שלוש אחיותיהם. הוא סגד לאחיו. כולם העריצו את היורש לבית גיונאקיס. דימיטרי היה נאה, אתלטי וחכם, וטופח מילדותו לקחת לידיו את ניהול העסק המשפחתי. אלקוס היה רק היורש הרזרבי, אם חלילה יקרה לדימיטרי הבלתי נתפס. 

אבל הבלתי נתפס אכן קרה. דימיטרי הלך לעולמו ואלקוס הפך לפתע לעתיד החברה – עובדה שאביו מעולם לא הרשה לו לשכוח. 

האם האמין קוסטס שבנו הצעיר יהיה יושב ראש מוצלח עבור ג'.אי. כמו בנו הבכור? אלקוס הטיל בכך ספק. הוא חש כי היה שני במעלה בעיני אביו. הוא ידע כי זו היתה עדיין דעתם של כמה מחברי ההנהלה, שהסתייגו מאורח חייו המופקר. 

אבל הוא היה עתיד להעמיד את אלה שפקפקו ביכולתו על טעותם. בשנתיים שבהן כיהן כיושב ראש, רווחי החברה צמחו והם התרחבו לשווקים חדשים מסביב לעולם. ייתכן כי אביו היה גאה בו. אלקוס לעולם לא ידע. אך מה שידע בוודאות הוא שאינו יכול להרשות לדעתו להיות מוסחת על ידי העוזרת האישית שלו רק בשל העובדה שהמראה החדש והלוהט שלה עורר את תשוקתו. 

בעודו פונה בחזרה מן החלון, הוא פתח מסמך במחשב הנייד שלו והתמקד בעבודתו בהחלטיות. הוא ירש את החברה מכוח ברירת המחדל. לזכרו של דימיטרי, הוא היה חייב להבטיח כי גיונאקיס אנטרפרייזס ימשיכו לשגשג כפי שעשו בתקופה שבה כיהן אביו כיו"ר, וכפי שאלקוס ידע בביטחון כי היו משגשגות תחת הנהגתו של אחיו.

 

שרה התעלמה מדקירת האשמה שחשה בעודה חולפת על פני שולחנה העמוס בניירת שדרשה את טיפולה ומיהרה לחדר השירותים. המראה מעל הכיור איששה את חששותיה. לחייה הסמוקות ואישוניה המורחבים הסגירו את תגובתה הבלתי נשלטת לאלקוס.

היא הרגישה כאילו עצרה את נשימתה במהלך כל הזמן ששהתה במשרדו. מדוע היה זה שהצליחה להסתיר את תשוקתה אליו במשך שנתיים, אך כשנחו עיניה עליו הבוקר לאחר שלא ראתה אותו מזה חודש, דופק הלב שלה הרקיע שחקים ופיה יבש? 

התחושה שליבה מוטח כנגד צלעותיה בכל פעם שהיתה בקרבתו של אלקוס לא היתה חדשה, אך היא שכללה את יכולתה להסתיר את רגשותיה מאחורי חיוך צונן לכדי אמנות, מודעת לעובדה שעבודתה תלויה בכך. כשאלקוס קידם אותה לתפקיד העוזרת האישית שלו על פני שורה של מועמדות מוכשרות אחרות, הוא אמר לה בבוטות כי הוא לעולם אינו מערבב בין עסקים והנאה ושאין שום סיכוי להתפתחות של קשר מיני ביניהם. היוהרה שלו הרגיזה את שרה והיא כמעט שאמרה לו שאין לה שום כוונה לחזור על טעותה של אמה ולנהל רומן עם הממונה עליה.

במהלך שמונה עשר חודשי עבודתה במחלקת הנהלת החשבונות שקדמו להעלאתה בדרגה, היא שמעה כי חברי הדירקטוריון של החברה הביעו מורת רוח מסגנון החיים ההולל של אלקוס, שמשך את סוג העניין הלא נכון מצד העיתונות, והיא הבינה מדוע היה נחוש לוודא כי יחסיו עם צוותו יישארו על בסיס מקצועי בלבד. מה שאלקוס רצה מהעוזרת האישית שלו היה יעילות, מסירות, ואת היכולת להיטמע אל תוך הרקע – ושרה פשוטת המראה והלבושה בשמרנות התאימה למטרה בדיוק. 

למען האמת, היא היתה עוטה על עצמה גם תלבושת נזירה בלכתה למשרד אם אלקוס היה דורש זאת ממנה, שכן היתה כה להוטה להבטיח לעצמה את המשרה. הקידום שלה לתפקיד העוזרת האישית של יו"ר גיונאקיס אנטרפרייזס זיכה אותה סוף-סוף בשבחיה של אמה. לראשונה בחייה הרגישה כי היא אינה מהווה אכזבה עבור ג'ואן לאבג'וי . שם המשפחה היה בלתי הולם בעליל, שכן ככל ששרה ידעה, לא היו אהבה או שמחה בחייה של אמה.

היא תהתה האם אמה אהבה אי פעם את הגבר שנטש אותה לאחר שהכניס אותה להריון. אך ג'ואן סירבה לחשוף את זהותו של אביה של שרה והסתפקה בכמה התייחסויות עקיפות אליו, במיוחד לעובדה שהיה פעם איש אקדמיה באוקספורד וכי היה זה חבל ששרה לא ירשה את תבונתו האקדמית. 

שרה בילתה את מרבית חייה כשהיא משווה עצמה לאיש חסר פנים ושם שסייע בבריאתה אך מעולם לא פגשה – עד לפני שישה שבועות. כעת היא ידעה כי ירשה את עיניה הירוקות מאביה. הוא כבר לא היה חסר פנים, או חסר שם. שמו היה ליונל קינגסלי והוא היה פוליטיקאי ידוע. היא היתה המומה כשטילפן אליה וחשף כי קיימת אפשרות שהיא עשויה להיות בתו. היא הסכימה לבדיקת דנ"א כדי לגלות אם הוא אכן אביה, אך היתה בטוחה בתוצאה עוד לפני שהבדיקה הוכיחה זאת במפורש. כשהתבוננה בראי היא ראתה את עיני אביה מביטות בה בחזרה. 

לראשונה בחייה היא חשה כאדם שלם, וכל כך הרבה דברים לגביה היו לפתע הגיוניים, כמו אהבתה לאמנות והיצירתיות שתמיד הדחיקה משום שאמה דחפה אותה להתמקד בנושאים אקדמיים.

ליונל היה אלמן והיו לו שני ילדים מבוגרים. אחיה למחצה! שרה חשה נרגשת ומתוחה לאור המחשבה על פגישה עם אחיה החורג ואחותה החורגת. היא הבינה את חששו של ליונל כי בנו ובתו מנישואיו עלולים לכעוס כשיגלו שיש לו בת בלתי חוקית, ואמרה לעצמה לשמור על סבלנות ולהמתין עד שיהיה מוכן להכיר בפומבי בהיותו אביה. לבסוף, הדבר עמד להתרחש. ליונל הזמין אותה לביתו בסוף השבוע על מנת להציגה בפני פרדי ושרלוט קינגסלי. 

שרה ראתה תמונות שלהם וגילתה שהיא דומה לאחיה החורגים באופן בולט. אך הדמיון הפיסי בינה לבין אחותה למחצה לא חל על סגנון הלבוש שלהן. תמונות של שרלוט בבגדים מסוגננים וצמודים גרמו לשרה להבין כמה מרושלת היא נראתה בהשוואה אליה. החליפות המהודרות שלבשה למשרד שיקפו את חשיבות תפקידה כעוזרת אישית ליו"ר החברה, והיא הזכירה לעצמה שאם אלקוס היה רוצה פריחה מקושטת כמזכירה, הוא לא היה בוחר בה לתפקיד.

הבגדים החדשים שקנתה במהלך חופשתה לא גרמו לה להיראות כמו פריחה, הרגיעה שרה את עצמה. החצאית והחולצה שלבשה היו מכובדות בהחלט עבור עבודה במשרד. מסע הקניות בבוטיקים האפנתיים של הריביירה בצרפתית, היכן ששכן בית הקיט של אביה, היה בגדר התגלות של ממש. זיכרון התמונות של אחותה החורגת המסוגננת דחף את שרה למדוד תלבושות קיציות וצבעוניות. היא ירדה במידת שמלה אחת כתוצאה משפע של שחייה ומשחקי טניס, והיא אהבה את האפשרות ללבוש חצאיות ושמלות שהציגו לראווה את גזרתה החטובה. 

היא העבירה את אצבעותיה בתסרוקתה המדורגת החדשה. היא עדיין לא התרגלה לשערה המתנפנף סביב כתפיה כאשר היא מפנה את ראשה. הדבר גרם לה להרגיש נשית יותר, ו... ובכן, סקסית. היא הוסיפה כמה גוונים בלונדיניים לקווצות הקדמיות של שערה על מנת להשלים את הפסים הבהירים הטבעיים שהופיעו כתוצאה משהותה בת החודש בשמש הצרפתית. 

אולי זה נכון ובלונדיניות באמת נהנות יותר. אך האמת היא שהמפגש עם אביה העניק לה תחושה חדשה של ביטחון עצמי. החלק שהיה חסר בה הושלם כעת, ושרה לא רצתה עוד להיטמע ברקע. בנסיעה לעבודה הבוקר ברכבת התחתית היא תהתה אם אלקוס יבחין בשינוי בהופעתה. 

היא לטשה מבט בפניה הסמוקות במראה והעוותה אותם. בסדר, היא קיוותה שיבחין בה, במקום להתייחס אליה כמו פיסת ריהוט משרדי: פונקציונלית, הכרחית, אבל לחלוטין לא מעניינת.

ובכן, משאלתה התגשמה. אלקוס קפא על שמריו כשראה אותה והבעתו ההמומה השתנתה לניצוץ מהורהר בעוד שעיניו נדדו עליה. חום פשט בגופה כשמבטו התעכב על שדיה. היא חשה מבוכה מן המחשבה שאולי הבחין בפטמותיה המתקשות, סימן מסגיר לכך שהוא מרגש אותה יותר מאשר כל גבר אחר אי פעם. 

החלטתה לחדש את הופעתה נראתה לפתע כרעיון גרוע. כשהתלבשה בבגדים מרושלים, לא היתה צריכה לדאוג כי אלקוס יתפוס אותה מציצה לעברו תריסר פעמים ביום, מפני שלעתים רחוקות בלבד נראה כאילו הוא שם לב כלל שהיא בת אדם ולא רובוט. רעד עבר בה בזוכרה את הניצוץ החם והקשה בעיניו כשהיתה במשרדו זה עתה, וחלק קטן מתוכה ייחל לחזור הביתה ולהחליף את בגדיה לחליפתה הכחולה כהה והבטוחה. אך כשחזרה הביתה מחופשתה היא גילתה שכל בגדיה הישנים היו גדולים מדי עבורה, והיא ארזה אותם בשקים שחורים ותרמה אותם לחנות הצדקה. 

לא היתה דרך חזרה. שרה לאבג'וי הישנה נעלמה לנצח ושרה החדשה כאן כדי להישאר. אלקוס פשוט יצטרך להתרגל לכך.