אומה

איך אימו ברא את העולם, בזמן בו הכל היה אחרת והירח היה שונה

אימו יצא באחד הימים לדוג דגים, אבל לא היה ים. לא היה כלום מלבד אימו. לכן ירק לכפות ידיו וחיכך אותן זו בזו ויצר כדור של ים. לאחר מכן ברא כמה דגים, אבל הם היו טיפשים ועצלנים. לכן נטל כמה נשמות דולפינים, שלפחות למדו לדבר, וערבב אותן בחמר וחיכך אותן בכפות ידיו ושינה את צורתן והן הפכו לבני אדם. בני האדם היו חכמים אבל לא יכלו לשחות כל היום, לכן כרה אימו עוד חמר וחיכך אותו בכפות ידיו ואפה אותו במדורת מחנה הדיג שלו, וכך נוצרה היבשה.
במהרה מילאו בני האדם את היבשה והיו רעבים, לכן נטל אימו חלק מהלילה וחיכך אותו בכפות ידיו וברא את לוקהא, אל המוות.
אך עדיין לא היה אימו שבע רצון, ואמר: אני משול לילד המשחק בחול. זה עולם פגום. אין לי תכנית. זה לא נכון. אחכך את העולם בכפות ידיי ואצור עולם טוב יותר.
אך לוקהא אמר: הבוץ ערוך ומוכן. בני האדם ימותו. אימו התכעס ואמר: מי אתה שתטיל ספק בדבריי? ולוקהא ענה: אני חלק ממך, כמו כל דבר אחר. לכן אני אומר לך, הענק לי את עולם התמותה, וצור לך עולם טוב יותר. כאן אמשול בצדק. כשאדם ימות, אשלח אותו להיות דולפין עד שיגיע זמנו להיוולד מחדש.
אך כשאמצא יצורים בעלי שאיפות, שהתעלו על הבוץ ממנו נבראו, שרוממו את העולם השפל הזה בקיומם, או אז אפתח להם דלת לעולמך המושלם ולא עוד יהיו יצורי זמן כי אם עונדי כוכבים.
אימו חשב שזה רעיון טוב, מפני שהייתה זו בריאתו שלו, ושם פעמיו לברוא את עולמו החדש ברקיע. אך בטרם עשה זאת, וכדי שלוקהא לא יעשה ככל העולה על רוחו, נשף לתוך כפות ידיו וברא את שאר האלים כך שמותם של בני האדם יבוא עליהם בעת הנכונה.
ולכן אנו נולדים במים ולא הורגים דולפינים ומביטים לעבר הכוכבים.