אומה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אומה
מכר
מאות
עותקים
אומה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים
4.7 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: יונתן בר
  • הוצאה: סיאל
  • תאריך הוצאה: 2008
  • קטגוריה: מד"ב ופנטזיה
  • מספר עמודים: 317 עמ' מודפסים

טרי פראצ'ט

סר טרנס (טרי) דייוויד ג'ון פּרָאצֶ'ט (באנגלית: Terence David John Pratchett; ‏28 באפריל 1948 - 12 במרץ 2015) היה סופר בריטי, שכתב ספרי פנטזיה מלאי הומור וביקורת חברתית.

פראצ'ט ידוע בעיקר כמחבר סדרת ספרי "עולם הדיסק" (1983–2013), המונה 40 ספרים, והספר "בשורות טובות" (1990), שחיבר עם הסופר ניל גיימן. בשנת 2007 הודיע פראצ'ט שהוא סובל ממחלת אלצהיימר, ויצר תוכנית בשיתוף ה-BBC שעקבה אחר השנה הראשונה של התפתחות המחלה בחייו. במרץ 2015 נפטר מהמחלה‏.

תקציר

מאו הוא השריד האחרון לאחר שכל מי ומה שהכיר מעודו נמחה מעל פני האי של 'האומה' בגל ענק. מאו בטוח שהוא נותר לבדו בכל העולם, אבל אז הוא נתקל בילדת הרפאים. היא עוטפת את גופה בבדים משונים, מעניקה לו מקל מפיק אש, ואין לה אצבעות ברגליים.
זו דפני, ניצולה יחידה (מלבד התוכי המקלל של רב-החובל) מהספינה 'ג'ודי הנאווה', שהייתה בדרכה לאביה, המושל על שרשרת איים באוקיינוס.
יחדיו עליהם למצוא דרך לתקשר זה עם זו ולגשר על פער התרבויות ביניהם. גם אם יאלצו, פשוטו כמשמעו, להפוך את העולם על פיו.

טרי פראצ'ט, אחד הסופרים המוכשרים והאהובים ביותר בעולם, חוקר בסיפור הרפתקאות מופלא זה את שורשי האמונה והטבע האנושי תוך כדי שימוש בסגנונו הייחודי. אין ספק שזו רק שאלה של זמן עד שהספר 'אומה' יהיה לקלאסיקה המשתווה בעוצמתה לספרים כמו 'בעל-זבוב', 'אי הילדים' ו'משפחת רובינזון השוויצרית'.

פרק ראשון

איך אימו ברא את העולם, בזמן בו הכל היה אחרת והירח היה שונה


אימו יצא באחד הימים לדוג דגים, אבל לא היה ים. לא היה כלום מלבד אימו. לכן ירק לכפות ידיו וחיכך אותן זו בזו ויצר כדור של ים. לאחר מכן ברא כמה דגים, אבל הם היו טיפשים ועצלנים. לכן נטל כמה נשמות דולפינים, שלפחות למדו לדבר, וערבב אותן בחמר וחיכך אותן בכפות ידיו ושינה את צורתן והן הפכו לבני אדם. בני האדם היו חכמים אבל לא יכלו לשחות כל היום, לכן כרה אימו עוד חמר וחיכך אותו בכפות ידיו ואפה אותו במדורת מחנה הדיג שלו, וכך נוצרה היבשה.
במהרה מילאו בני האדם את היבשה והיו רעבים, לכן נטל אימו חלק מהלילה וחיכך אותו בכפות ידיו וברא את לוקהא, אל המוות.
אך עדיין לא היה אימו שבע רצון, ואמר: אני משול לילד המשחק בחול. זה עולם פגום. אין לי תכנית. זה לא נכון. אחכך את העולם בכפות ידיי ואצור עולם טוב יותר.
אך לוקהא אמר: הבוץ ערוך ומוכן. בני האדם ימותו. אימו התכעס ואמר: מי אתה שתטיל ספק בדבריי? ולוקהא ענה: אני חלק ממך, כמו כל דבר אחר. לכן אני אומר לך, הענק לי את עולם התמותה, וצור לך עולם טוב יותר. כאן אמשול בצדק. כשאדם ימות, אשלח אותו להיות דולפין עד שיגיע זמנו להיוולד מחדש.
אך כשאמצא יצורים בעלי שאיפות, שהתעלו על הבוץ ממנו נבראו, שרוממו את העולם השפל הזה בקיומם, או אז אפתח להם דלת לעולמך המושלם ולא עוד יהיו יצורי זמן כי אם עונדי כוכבים.
אימו חשב שזה רעיון טוב, מפני שהייתה זו בריאתו שלו, ושם פעמיו לברוא את עולמו החדש ברקיע. אך בטרם עשה זאת, וכדי שלוקהא לא יעשה ככל העולה על רוחו, נשף לתוך כפות ידיו וברא את שאר האלים כך שמותם של בני האדם יבוא עליהם בעת הנכונה.
ולכן אנו נולדים במים ולא הורגים דולפינים ומביטים לעבר הכוכבים.

טרי פראצ'ט

סר טרנס (טרי) דייוויד ג'ון פּרָאצֶ'ט (באנגלית: Terence David John Pratchett; ‏28 באפריל 1948 - 12 במרץ 2015) היה סופר בריטי, שכתב ספרי פנטזיה מלאי הומור וביקורת חברתית.

פראצ'ט ידוע בעיקר כמחבר סדרת ספרי "עולם הדיסק" (1983–2013), המונה 40 ספרים, והספר "בשורות טובות" (1990), שחיבר עם הסופר ניל גיימן. בשנת 2007 הודיע פראצ'ט שהוא סובל ממחלת אלצהיימר, ויצר תוכנית בשיתוף ה-BBC שעקבה אחר השנה הראשונה של התפתחות המחלה בחייו. במרץ 2015 נפטר מהמחלה‏.

עוד על הספר

  • תרגום: יונתן בר
  • הוצאה: סיאל
  • תאריך הוצאה: 2008
  • קטגוריה: מד"ב ופנטזיה
  • מספר עמודים: 317 עמ' מודפסים
אומה טרי פראצ'ט

איך אימו ברא את העולם, בזמן בו הכל היה אחרת והירח היה שונה


אימו יצא באחד הימים לדוג דגים, אבל לא היה ים. לא היה כלום מלבד אימו. לכן ירק לכפות ידיו וחיכך אותן זו בזו ויצר כדור של ים. לאחר מכן ברא כמה דגים, אבל הם היו טיפשים ועצלנים. לכן נטל כמה נשמות דולפינים, שלפחות למדו לדבר, וערבב אותן בחמר וחיכך אותן בכפות ידיו ושינה את צורתן והן הפכו לבני אדם. בני האדם היו חכמים אבל לא יכלו לשחות כל היום, לכן כרה אימו עוד חמר וחיכך אותו בכפות ידיו ואפה אותו במדורת מחנה הדיג שלו, וכך נוצרה היבשה.
במהרה מילאו בני האדם את היבשה והיו רעבים, לכן נטל אימו חלק מהלילה וחיכך אותו בכפות ידיו וברא את לוקהא, אל המוות.
אך עדיין לא היה אימו שבע רצון, ואמר: אני משול לילד המשחק בחול. זה עולם פגום. אין לי תכנית. זה לא נכון. אחכך את העולם בכפות ידיי ואצור עולם טוב יותר.
אך לוקהא אמר: הבוץ ערוך ומוכן. בני האדם ימותו. אימו התכעס ואמר: מי אתה שתטיל ספק בדבריי? ולוקהא ענה: אני חלק ממך, כמו כל דבר אחר. לכן אני אומר לך, הענק לי את עולם התמותה, וצור לך עולם טוב יותר. כאן אמשול בצדק. כשאדם ימות, אשלח אותו להיות דולפין עד שיגיע זמנו להיוולד מחדש.
אך כשאמצא יצורים בעלי שאיפות, שהתעלו על הבוץ ממנו נבראו, שרוממו את העולם השפל הזה בקיומם, או אז אפתח להם דלת לעולמך המושלם ולא עוד יהיו יצורי זמן כי אם עונדי כוכבים.
אימו חשב שזה רעיון טוב, מפני שהייתה זו בריאתו שלו, ושם פעמיו לברוא את עולמו החדש ברקיע. אך בטרם עשה זאת, וכדי שלוקהא לא יעשה ככל העולה על רוחו, נשף לתוך כפות ידיו וברא את שאר האלים כך שמותם של בני האדם יבוא עליהם בעת הנכונה.
ולכן אנו נולדים במים ולא הורגים דולפינים ומביטים לעבר הכוכבים.