1
"אז את הסוד הקטן המלוכלך של ליאונרדו."
מרני קרעה את מבטה מדלת המסעדה – היא חיכתה לבואו של ליאונרדו – אל הגבר שהתיישב על כיסא הברים שלצדה. היא תהתה אם אוזניה תעתעו בה.
"סליחה?"
הוא חייך והושיט את ידו. "תסלחי לי על הבדיחה הקטנה שלי. אני פרגוס לירי, רואה חשבון בכיר בוויאלי אנטרטיינמנט. כולם בחברה סקרניים לדעת למה ליאונרדו מסתיר את החברה שלו. שמענו על קיומך רק כשהוא ביקש מהעוזרת האישית שלו להתקשר אלייך לגבי המסיבה."
מרני ניסתה להתעלם מהתחושה המבשרת רעות בשיפולי בטנה. פרגוס עורר בה סלידה מיידית, אך היא חייכה בנימוס. לפחות רואה החשבון דיבר איתה, שזה יותר ממה שמישהו מהעובדים האחרים של ליאונרדו עשה. היא היתה לחוצה למדי כשהגיעה לבד למסעדה שהוזמנה עבור מסיבה פרטית, והמבטים הסקרניים שקיבלה מהאורחים האחרים החמירו את הרגשתה.
נראה שכולם חיכו לליאונרדו כמוה. הוא איחר בחמש-עשרה דקות, ואף שניסתה להתקשר אליו, הטלפון שלו היה תפוס כל הזמן. בזה אין שום חדש, חשבה מרני בצער. היא דיברה איתו רק פעמים ספורות בשבועיים האחרונים כשהוא היה בנסיעה עסקית בניו-יורק.
"ליאונרדו נעשה מתוסכל מתשומת הלב התמידית של הפפראצי, לכן אנחנו שומרים מרחק ממסעדות ומברים פופולריים," הסבירה לפרגוס.
למעשה, לאחרונה היא אכן תהתה מדוע ליאונרדו אף פעם לא הציע לה להתלוות אליו לאירועים חברתיים, כמו פרמיירת הסרט עטורת הכוכבים שבה השתתף בשבוע הקודם.
"אני הולך לפרמיירה בגלל שזו הזדמנות עסקית טובה וסיכוי ליצור קשרים," אמר לה כשלראשונה במערכת היחסים שלהם, מרני שאלה אותו מדוע לא הזמין אותה להצטרף אליו.
"את לא תכירי אף אחד, ואני בטוח שתשתעממי." אכזבתה כנראה נראתה על פניה, משום שאז הוא אמר בטון פייסני, "נצא לארוחת ערב כשאחזור מניו-יורק. למעשה, ניסע לסוף שבוע יחד. תבחרי לאן את רוצה לנסוע ואני אארגן את זה. מה עם פראג? הרבה פעמים אמרת שהיית רוצה לבקר בעיר."
הוא לקח אותה למיטה וכך מנע דיון נוסף בנושא, אבל אחרי שנרדם, מרני קלטה שהוא שוב הסיח את דעתה באמצעות הבטחה לנסיעה משותפת וסקס – דבר שתמיד הרגיע אותה, שגם אם מערכת היחסים שלהם לא שגרתית, היא מאושרת מאוד במגוריה עם ליאונרדו והוא נראה מסופק כמותה.
העובדה שהיא היתה כאן במסיבה הזאת שהוא ערך לעובדים שלו מוויאלי אנטרטיינמנט, כדי לחגוג את סיום השיפוצים של פרויקט התיאטרון האחרון שלו, הוכיחה שהוא הקשיב לתלונתה הקטנה בנוגע למערכת היחסים שלהם והזמין אותה. אם כי הוא כנראה החליט לכלול אותה רק ברגע האחרון והטיל על העוזרת האישית שלו למסור למרני את הפרטים באשר למקום המסיבה והשעה.
מפני שהיתה נחושה בדעתה להרשים בלבושה לקראת הופעתה הראשונה בציבור עם ליאונרדו, היא יצאה לקנות בגד חדש ברחוב בונד. אבל החוויה לא היתה מהנה – לא רק משום שתגי המחיר על הבגדים הגדילו מאוד את האוברדרפט שלה, אלא מפני שזיכרונות מהתקרית המשפילה שעברה בגיל שמונה-עשרה, כשהואשמה בגניבה מחנות כלבו גדולה, מילאו אותה במתח בזמן שמדדה שמלות.
אילו בילתה קצת יותר זמן בהתבוננות במראה שבבוטיק, במקום להיחפז להחליף בחזרה לבגדיה שלה, היא אולי היתה שמה לב שהשמלה קצת צמודה מדי, חשבה כשהבחינה בהשתקפותה במראה שמאחורי הבר. שמלת הקטיפה השחורה נצמדה אל גזרת שעון החול שלה, שהיתה מעוגלת יותר מאז עלתה לאחרונה מספר קילוגרמים. היא קיוותה שמחרוזת הפנינים סביב צווארה תסיט את תשומת הלב מהמחשוף העמוק של השמלה.
כשסקרה במבטה את המסעדה, היא שמה לב שכל העובדות של ליאונרדו היו רזות ומתוחכמות ממנה. ספקות עצמיים תקפו אותה. כשפגשה את ליאונרדו לראשונה, במסעדה ובר הקוקטיילים שם עבדה, אחת המלצריות האחרות אמרה לה שיצא לו שם של פלייבוי שאוהב לצאת עם דוגמניות ונשות חברה יפהפיות. מרני ידעה שהיא מושכת רק במידה ממוצעת ומעולם לא הבינה למה ליאונרדו בחר בה כמאהבת כשהוא יכול היה להשיג כל אישה שרצה.
פעילות נרגשת בחלקה השני של המסעדה צדה את תשומת ליבה, וליבה זינק כשהדלת נפתחה וליאונרדו ויאלי נכנס.
דבר ביופיו הרזה והגמיש לא רמז שלפני שעה בלבד הוא ירד מטיסה ארוכה. הוא הגיע בטיסה מניו-יורק במטוס הפרטי שלו, ומשם הסיע אותו הנהג שלו בבנטלי שלו למסעדה, והוא נראה כמו דוגמן ממגזין מבריק.
חיתוך הז'קט שלו חשף את רוחב כתפיו, ומכנסיו הצרים הבליטו את ירכיו השריריות ואת רגליו הארוכות. עורו השזוף הזהוב ושיער המהגוני הסמיך שסורק לאחור ממצחו רמזו על המורשת הים-תיכונית שלו, אף שהוא דיבר עם מבט אמריקני קל.
הצהובונים כינו אותו פלייבוי איטלקי, בעוד שהעיתונים הגדולים דיווחו על הצלחתו העסקית המטאורית. ליאונרדו היה הבעלים של כמה תיאטראות בווסט אנד והיה אחראי על שיפוץ אחדים מהמקומות החשובים ביותר מבחינה היסטורית בלונדון. ויאלי אנטרטיינמנט היתה רק ענף אחד של ענק פיתוח הנדל"ן שלו, ויאלי הולדינגס בניו-יורק – מבין העסקים המובילים בארצות-הברית עם תיק השקעות ששווה מיליארדים.
תווי פניו הקשים לא הסגירו אף מחשבה שלו, אך עיקום שפתיו הציני העיד על גבר שהיה בטוח ביכולותיו ושהתייחס בביטול לטיפשים. הוא הקרין אווירה של כוח וכריזמה שהעבירה במרני רטט של ריגוש.
היא התגעגעה אליו נואשות בהיעדרו, והיא רצתה לרוץ אליו ולהשליך את עצמה אל זרועותיו. אבל היא ריסנה את הדחף כי ידעה שליאונרדו סולד מהפגנות רגש פומביות. בראשה עלתה המחשבה שגם כשהם היו לבד, הוא שלט ברגשותיו ביד רמה, ורק כשהם עשו אהבה האיפוק שלו נסדק לפעמים.
היא ירדה מהכיסא הגבוה והעבירה יד בשערה הבלונדיני הארוך. פיה התעקל לחיוך – חיוך שהתערער כשמבטו האפור-פלדה של ליאונרדו סקר את החדר והפתעה מלווה במבט של רוגז הבהבה על פניו כשראה אותה. באותו רגע, חוסר הביטחון שתקף את מרני לאחרונה התמקם כמו בטון רטוב בבטנה התחתונה.
לפני חמישה ימים חל יום השנה הראשון לקשר שלהם, אבל ליאונרדו לא התקשר מניו-יורק כדי לאחל לה יום שנה שמח. כשהתקשר כעבור יום היא לא ששה להזכיר לו את התאריך המשמעותי, אף שטיפחה תקווה כמוסה שהוא מתכנן לחגוג את היום כשיחזור הביתה. אך ליאונרדו לא נראה במצב רוח חגיגי כשפסע לקראתה.
הוא מן הסתם היה עייף אחרי הנסיעה שלו. היא התעלמה מהמחשבה שהיו לו אנרגיה מדהימה ויצר מיני שלא יודע שובע ושהוא יכול היה לעשות איתה אהבה כמה פעמים בלילה. היא לא תניח לחוסר הביטחון שלה – שהיא חשדה שנבע מהעובדה שאביה נטש אותה בילדותה – להרוס את מה שהיה לה עם ליאונרדו, אמרה לעצמה בתקיפות.
ליבה החסיר פעימה כשהוא עצר מולה. הריח המתובל המוכר של האפטרשייב שלו התגרה בחושיה וקרביה נמסו. למרות העובדה שהיא נעלה עקבים בגובה עשרה סנטימטרים, היא נאלצה להטות את ראשה כדי לפגוש במבטו הקריר.
"קארה, לא ציפיתי לראות אותך כאן."
"אבל אתה הזמנת אותי... לא?" קולה התערער כשליבה צנח. "העוזרת האישית שלך התקשרה אליי אתמול ואמרה שאתה ביקשת ממנה להודיע לי על המסיבה."
ליאונרדו קימט את מצחו. "ההוראה האמיתית שלי לג'ולי היתה ליידע אותך שהתאריך של המסיבה לעובדים הוקדם משבוע הבא להערב בגלל שהמסעדה עשתה טעות עם ההזמנה. הייתי שקוע במשא ומתן חשוב בניו-יורק ולא יכולתי להתקשר אלייך בעצמי, אבל רציתי ליידע אותך שאני אגיע הביתה מאוחר."
"הבנתי."
השפלה שטפה את פניה של מרני בגל של צבע לוהט. בכמה מילים הרסניות אילץ אותה ליאונרדו להתעמת עם הבורות במערכת היחסים שלהם. היא תירצה תירוצים – הוא מנהל עסוק ולא יכול לבלות איתה זמן רב כפי שרצתה. היא אמרה לעצמה שזה לא חשוב שהוא שכח את יום השנה לקשר שלהם. אבל בהבזק צלילות היא ראתה שהשלתה את עצמה.
היא ייחלה שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותה. אך כשבחנה את פניו הקשות וחיפשה אחר סימן קטן כלשהו לרכות, כעס שטף אותה, לוהט ובלתי צפוי. לרוב היא נמנעה מעימותים, אבל סערה של רגשות פרועים השתלטה עליה. זו בוודאי לא בקשה מוגזמת לרצות להיכלל בחייו החברתיים של ליאונרדו, בהתחשב בעובדה שהם ניהלו מערכת יחסים בת שנה, לא כן?
"כמובן, אם הייתי יודעת שלא הזמנת אותי למסיבה, לא הייתי באה," אמרה בקול נמוך כשהיא מודעת לתשומת הלב שמיקדו בהם רבים מהעובדים של ליאונרדו.
היא נזכרה בהערתו של פרגוס. הסוד הקטן המלוכלך של ליאונרדו. האם זה מה שכל הנוכחים במסיבה חשבו עליה? האם זה מה שליאונרדו חשב עליה?
"אתה מתבייש בי?" התפרצה.
"אל תדברי שטויות." טון קולו הלקוני הסגיר את מורת רוחו.
"מה עוד אני אמורה לחשוב כשאתה אף פעם לא רוצה להיראות איתי בציבור?" קולה גבר וקימוט המצח המזהיר של ליאונרדו הגביר את כעסה. בד-בבד היא נדהמה בתוך-תוכה מהעובדה שהיא מתווכחת איתו, או לפחות מנסה להתגרות בו, אבל הוא סירב להגיב, על אף ששפתיו התהדקו לקו חמור.
זיכרונות מאמה הצורחת המטיחה האשמות פראיות באביה העבירו בה צמרמורת. אוי, אלוהים, האם היא הופכת לאישה היסטרית ולא הגיונית כמו אמה? היא לא דמיינה שאנשים הסתכלו עליה. תווי פניו הקשים של ליאונרדו לא הסגירו את מחשבותיו, אבל מרני חשה מנוקשות גופו שהוא הופתע מהתנהגותה, וזיק הפלדה בעיניו האפורות אמר לה שהוא רותח מכעס.
התרגשותה לגבי ההשתתפות במסיבה התגבשה לגוש אומללות קשה בחזה. בזעקה חנוקה היא חלפה על פניו – והתאבנה כשהוא הניח את ידו על זרועה.
"לאן את הולכת?"
"אני לא נשארת במסיבה, עכשיו כשאני יודעת שלא רצית אותי כאן." היא לא יכלה להסתיר את הרעד שבקולה. "מה זה משנה לאן אני הולכת? זה לא שאכפת לך."
האמת שבהצהרה האחרונה הזאת היתה כמו מהלומת אגרוף בבטנה. היא שחררה בניעור את זרועה מלפיתתו וחצתה את המסעדה במהירות הרבה ביותר שעקביה הגבוהים אפשרו לה. היא ציפתה למחצה שהוא יבוא אחריה, וליבה שקע כשהוא לא עשה זאת.
ליאונרדו התבונן בדמותה המעוגלת של מרני מתרחקת ממנו בכעס והרגיש התכווצות במפשעתו כשהתפעל מהנדנוד הסקסי של ישבנה. הוא התקשה להאמין שהיא תגמור איתו, והוא היה מופתע וגם נרגז כשהיא יצאה מהמסעדה.
היא לא נטתה להתפרצויות זעם – בניגוד לגרושתו. מרני היתה נוחת מזג, ותמיד אפשר היה לסמוך עליה שתסכים איתו. הוא העריך את החיים נטולי הדרמה שאפיינה את נישואיו, אבל הוא היה מוכרח להודות שריתק אותו לגלות צד לוהט בלתי צפוי באופיה. כשנזכר בהבעתה הפגועה, הוא קילל את חוסר הטקט שלו. אך הוא לא אהב הפתעות, והוא נדהם כשנכנס למסעדה והבחין בה.
הוא יצטרך לדבר עם ג'ולי. היא החליפה את העוזרת האישית הקבועה שלו, פיונה, שיצאה לחופשת לידה. אבל הוא ידע שהוא לא יכול להאשים את העובדת הזמנית באי-ההבנה בנוגע להזמנתה של מרני למסיבת העובדים. הוא היה צריך לוודא שג'ולי מבינה שהוא אף פעם לא מערבב בין חייו הציבוריים לחייו הפרטיים – והפילגש שלו השתייכה לקטגוריה האחרונה.
הוא הבהיר למרני כשנפגשו שהוא רוצה רק רומן ללא מחויבות. החשד שלו שהיא בתולה התעמעם לנוכח התשוקה הלוהטת שלה כששכבו בפעם הראשונה. הסקס היה מטמטם. אבל סקס היה כל מה שהוא רצה ממנה והדבר היחיד שהוא יכול היה להציע.
הוא ניסה להתחייב פעם, ובתמורה לכך נפשו נתלשה מתוכו, חשב ליאונרדו בקדרות. נישואיו הפכו במהירות לפארסה מכוערת, ולא היתה לו שום כוונה לחזור על הטעות הגדולה ביותר בחייו, למרות הנדנודים של אביו.
הוא אכל ארוחת ערב עם סילבסטרו ויאלי בזמן שהותו בניו-יורק, והזקן לא הפסיק לנג'ז לו שיתחתן שוב, וחשוב מכך מבחינת אביו, שיעמיד יורש שיבטיח את העתיד של ויאלי הולדינגס. ליאונרדו למד בשלב מוקדם בחיים שעסקים הם הדבר היחיד שמעניין את אביו.
"בפעם הבאה תדאג לבצע בדיקת אבהות כדי להוכיח שהילד שלך ברגע שהוא נולד, כדי למנוע את האסון שקרה בפעם האחרונה," ייעץ סילבסטרו בבוטות האופיינית שלו.
אך לא תהיה פעם הבאה. התרמית של ניקול הותירה בו צלקות עמוקות, ודבר לא ישכנע את ליאונרדו להיאזק לאישה לשארית חייו. זיכרונות מהנישואים ההפכפכים והגירושים המרים של הוריו כשהיה בן שבע נתנו תוקף לאמונתו שמחויבות היא משחק אבוד. הוא לא היה מעוניין במערכת יחסים ארוכת טווח, מה שהפך את העובדה שמרני היתה הפילגש שלו במשך שנה למזעזעת כפליים.
הוא לא הצליח להבין איך הרומן שלהם נמשך זמן כה רב מבלי שהוא ישים לב שהיא מסתננת לתוך חייו. זה בהחלט לא היה מה שתכנן כשהחליט בדחף רגעי להציע לה לעבור לגור איתו לפני כמעט שנה. היא היתה זקוקה למקום מגורים, והוא הניח שיימאס לו ממנה בתוך שבועות ושהוא ימצא לה דירה אחרת למגורים.
הוא הוטרד כשהתחוור לו שאף אישה אחרת לא פיתתה אותו מאז שמרני הפכה לפילגשו.
מלצר הציע לו שמפניה וקאנאפ'ס. ליאונרדו נטל גביע מהמגש ולגם ארוכות כי נזקק להשפעת האלכוהול על דמו. לוח הזמנים שלו בניו-יורק היה סיוטי אפילו לפי אמות המידה שלו, אבל הוא תמיד דחק בעצמו עד הסוף. הוא היה גאה בוויאלי אנטרטיינמנט, העסק שהוא הקים ללא תמיכה או עזרה של אביו. העבודה היתה מרכזית בקיומו והעניקה לו תחושת שליטה שבשנים האחרונות נעדרה מהיבטים אחרים של חייו.
אחרי כישלון נישואיו, הוא התמקד באבהות שלו, נחוש בדעתו שהנרי לא יסבול מהגירושים כפי שהוא סבל כילד כשהוריו נפרדו. אך מהרגע שהוא קיבל את ההוכחה ההרסנית שהנרי אינו בנו, הוא נותר עם חלל בתוכו במקום שבו היה פעם ליבו, והוא נשבע לעולם לא לחשוף את עצמו שוב לרמת כאב כזו.
אביו בילה את חייו בהימנעות מיצירת קשרים רגשיים, חשב ליאונרדו בציניות. זו היתה התכונה היחידה של סילבסטרו שהוא היה נחוש בדעתו לאמץ. לעומת זאת, אמו התאהבה עשרות פעמים בגברים ששברו את ליבה, אך היא לא אהבה את האדם היחיד שהעריץ אותה – בנה.
ליאונרדו החזיר את מחשבותיו להווה ולהתנהגותה הבלתי צפויה של מרני. מה נכנס בה לעזאזל? הוא לא ניסה למנוע ממנה לעזוב את המסיבה כי חשש שהיא תעשה סצנה מול העובדים שלו. אך זה היה מזעזע כשלעצמו, משום שבעיקרון היא היתה נוחת מזג, ועד לאחרונה נראתה מסופקת מהתפקיד המשני שלה בחייו.
הוא קימט את מצחו כשנזכר שכשהתקשר אליה מניו-יורק לפני ימים אחדים, היא נשמעה מוזר, לא עליזה כהרגלה. הוא כמעט התפתה לשאול אם משהו מטריד אותה. אבל הוא לא נכנס לזה כי הזכיר לעצמו שהיא הפילגש שלו ושהוא לא מחפש או מעוניין בשיתוף אישי איתה.
אולי זה טוב שהיא הפגינה את הצד ההפכפך הזה באופייה, הרהר. הוא באמת ובתמים היה המום מכך שהניח לרומן שלהם להימשך שנה, ואם מרני תתחיל להציג לו דרישות רגשיות, הגיע הזמן לחשוב על מציאת מחליפה עבורה במיטתו.
הוא שם לב שכמה מהעובדים הבכירים שלו ניסו לצוד את תשומת ליבו ואמר לעצמו לשכוח ממרני וליהנות מהמסיבה. אבל הוא הבחין בנצנוץ של דמעות בעיניה לפני שנחפזה להתרחק ממנו והמצפון שלו ייסר אותו.
הוא שיער שהיא תחזור במונית לביתו בצ'לסי כי לא היה לה לאן עוד ללכת. היא אמרה לו שאמה מתה חודשים ספורים לפני שנפגשו ושקרובי משפחתה היחידים גרו בנורפוק.
ליאונרדו סיים לשתות את השמפניה שלו וגידף חרש. הניסיון לימד אותו שנשים הן אך ורק צרות, והוא לא ידע למה הוא הופתע שמרני לא היתה שונה מכל השאר. היא לא היתה האחריות שלו, אבל היא היתה נסערת והוא הודה שחלק מהאשמה נעוץ בו.
הוא ניגש אל הסמנכ"ל שלו ודיבר איתו בקצרה לפני שטלפן לנהג שלו וביקש ממנו לאסוף אותו מהמסיבה.
מרני הגיחה מהמסעדה הממוזגת לתוך מה שהרגיש כמו כבשן. גל החום הקיצי נמשך כבר שבועות, ובלונדון שררו טמפרטורות גבוהות חריגות. אפילו בשמונה בערב השמש היתה עיגול זהוב בוער בשמים, והיא שמה לב ששמלתה נצמדה אליה כשפסעה בתוגה לכיוון תחנת האוטובוס.
היא לא יכלה להאמין שיצאה בסערה מהמסיבה. ליאונרדו נראה המום מיציאתה מהכלים, ולא פלא שהוא לא הלך אחריה אחרי שהיא צעקה עליו כמו תגרנית בשוק.
דמעות נוספות נקוו בעיניה. מה יש לה? היא אף פעם לא בוכה.
אפילו כשאחיה לוק נהרג בתאונת אופנוע, היא כבשה בתוכה את צערה, ואולי זו הסיבה שהיא עדיין הרגישה באובדנו בחריפות, גם אחרי חמש שנים. חייה עם אמה שסבלה מדיכאון כרוני גרמו לה לפחד מפני רגשות עמוקים. היא פחדה שאם תבכה על לוק, אולי לעולם לא תוכל להפסיק. חוץ מזה, היא היתה מוכרחה להישאר חזקה בשביל אחיה השני, ג'ייק, שהיה הרוס אחרי מות התאום שלו. והיא עשתה את מיטב המאמצים לטפל באמה, כפי שעשתה מאז גיל אחת-עשרה, כשאביה עזב את הבית.
היא נשענה על המחסה של תחנת האוטובוס ונאנחה עמוקות. השנה האחרונה שהיא חייתה עם ליאונרדו היתה התקופה המאושרת ביותר שידעה מאז ילדותה, כשמשפחתה עדיין היתה שלמה. אבל אפילו אז היו בעיות בנישואים של הוריה. זיכרונות מהמריבות התכופות של הוריה, כשאביה האשים את אמה שהיא חונקת אותו ברכושנות שלה, לימדו את מרני שהיא חייבת לתת לליאונרדו מרחב.
היא בהחלט ניסתה לעשות זאת. עלה בדעתה שהיא לא ידעה עליו עכשיו הרבה יותר משידעה כשרק נפגשו. הוא אף פעם לא הציג אותה בפני חבריו או בני משפחתו, והמידע האישי היחיד שחשף היה שאביו גר בניו-יורק ושאמו היתה כוכבת תיאטרון מוזיקלי מפורסמת שמתה לפני עשר שנים.
היא לא ידעה למה פתאום הפריע לה שליאונרדו הסתיר מפניה חלק כה גדול מחייו הפרטיים. לאחרונה היא סבלה מתנודות משונות במצב הרוח, ואולי זה הסביר למה היא נפגעה כל-כך מיחסו המתנשא כלפיה. אבל אופייה הסלחני מיהר לציין שהוא היה איל עסקים מיליונר עם סגנון חיים נמרץ מאוד ושהוא לא יכול היה להציב אותה בראש סדר העדיפויות שלו כל הזמן.
היא ציפתה לשובו מניו-יורק משום שהשתוקקה לספר לו את החדשות המדהימות שלה. עדיין היה קשה להאמין שלא זו בלבד שהיא סיימה כמצטיינת את קורס האסטרופיזיקה, אלא שהיא קיבלה במבחן את הציון הגבוה ביותר במדינה. ליאונרדו בהחלט יהיה מופתע. היא נשכה את שפתה. אולי היא היתה צריכה לספר לו קודם שבשנה האחרונה היא עבדה רק יום אחד בשבוע כמלצרית בבר הקוקטיילים ובשאר הימים למדה אסטרונומיה, מדעי החלל ואסטרופיזיקה באוניברסיטה מובחרת בלונדון.
מרני שמעה את קול אמה במוחה. "למה את רוצה ללמוד אסטרונומיה? מה הטעם להסתכל על הכוכבים והפלנטות? את צריכה להכשיר את עצמה לעבודה של ממש במקום לטפח חלום בלתי אפשרי."
המורים בבית-הספר המקיף הקשה שבו למדה זלזלו בצורה דומה בסיכוייה להפוך לאסטרונומית, אך היא עבדה קשה בבית-הספר והתעלמה מהבריונים שקראו לה חנונית מפני שנהנתה משיעורי מדעים. על אף שהיא התקבלה לאוניברסיטה מובילה בזמנו, היא לא האמינה ביכולות שלה, והיא החליטה לחכות ולראות אם תעבור את הבחינות הסופיות לפני שתספר לליאונרדו על החלום שלה להפוך לאסטרונומית.
כעת החלום הזה התקרב בצעד נוסף להגשמתו. הוצע לה מקום בתוכנית התמחות כדי ללמוד לקראת דוקטורט באקדמיה למחקר של נאס"א בקליפורניה. זה יחייב אותה לעבור זמנית לארצות-הברית, והיא קיוותה שליאונרדו יבין שהם יצטרכו לנהל מערכת יחסים ממרחק למשך תשעה חודשים בזמן שתלמד באמריקה.
מרני העיפה מבט לאורך הכביש בתקווה לראות אוטובוס מתקרב. ליבה הזדעזע כשמכונית יוקרתית שחורה שחלונותיה מושחרים עצרה ליד המדרכה והדלת האחורית נפתחה. פניו של ליאונרדו היו מוטלות בצללים בפנים האפלולי של המכונית, אך עיניו האפורות כפלדה נצצו בברק קשה.
"תיכנסי למכונית, מרני."
היא כמעט קרסה מהקלה כשהתחוור לה שהוא בא בעקבותיה. אבל הצד המרדני שהתעקש לעשות צרות טען שהיא לא יכולה לתת לו להמשיך לדרוך עליה, שהיא צריכה לעמוד על שלה קצת יותר, כי היא לא רוצה להיות "הסוד הקטן המלוכלך" שלו.
כשהיא היססה, ליאונרדו אמר, "אני אבקש ממך רק פעם אחת, קארה."
