אמנדה
פרק 1
אַמֶנְדָה העריצה אותה בכל לבה.
גִ'יל רוֹבֶּר הייתה השחקנית האהובה עליה ביותר בעולם. היא מעולם לא העריצה כך. כל קירות חדרה היו מקושטים בתמונות של ג'יל. היא הייתה מבלה שעות רבות במציאת מידע על ג'יל באינטרנט, או גולשת בקהילת המעריצים של הסדרה שבה ג'יל משתתפת, 'ימים של תקווה'. אמנדה חשבה ש'לורה סטייט', הדמות שאותה מגלמת ג'יל בסדרה, היא הדמות המדהימה, המתוקה והמקסימה ביותר.
החלום הכי גדול שלה ושל גֶ'נִיפֶר, חברתה הטובה ביותר, היה לפגוש אותה. הן היו יושבות יחד שעות ומדמיינות איך היא במציאות, מה הן היו אומרות לה אילו יכלו לדבר איתה, איך היא הייתה מתייחסת אליהן. לא היה להן כל ספק שג'יל היא אדם מדהים ונפלא, ממש כמו הדמות שלה. הרי איך ייתכן שמישהי שמשחקת דמות כל כך טובה ומיוחדת, לא תהיה כמוה?
*
״אתן לא באמת חושבות שתצליחו לזכות בתחרות הזאת, נכון?״ שאלה אחת הבנות בסיום יום הלימודים.
״למה לא?״ שאלה ג'ניפר, ״אני מכירה מישהי שזכתה ופגשה באופן אישי את השחקן שהיא העריצה.״
״אז מה? זאת אחת מתוך מיליוני מעריצים. הסיכויים שלכן שואפים לאפס.״
״את סתם מקנאה. אם נזכה, את תאכלי את הלב,״ אמרה ג'ניפר בכעס.
״אוי, באמת. למי בכלל אכפת מתחרות מטומטמת?״
אמנדה לא השתתפה בוויכוח. היא מילאה את טופס התחרות בשקט. היא ידעה שהילדה הזאת צודקת. הסיכויים שלהן לזכות כל כך נמוכים, שמילוי הטופס כמעט נראה כמו בזבוז זמן מוחלט. אבל היא כל כך העריצה את ג'יל, והרצון לנסות לפגוש אותה היה חזק ממנה. היא ניסתה הכל. היא שלחה לה מכתבים לכתובות דואר אלקטרוני שונות שמצאה באינטרנט, היא השתתפה באין־ספור מבצעים, היא שלחה מכתבים לאולפנים, ואפילו ניסתה לבוא לשם עם ג'ניפר כמה פעמים. העובדה שהאולפנים בהם מצולמת הסדרה נמצאים בוואנקובר, קנדה, בעיר שבה אמנדה גרה, לא עזרה לה להצליח ליצור קשר עם ג'יל. כל הנסיונות היו לשווא. היא מעולם לא קיבלה תגובה, וכמובן שלא זכתה באף תחרות ולא הצליחה לראות את ג'יל אפילו לשנייה קצרה.
״תמשיכי לחלום,״ הוסיפה אותה ילדה בזלזול והחלה להתרחק.
'לחלום'. זו המילה שאמנדה זכרה הכי טוב מאותו יום. במבט לאחור, בכל פעם שחזרה לרגע ההוא במחשבותיה, היא חייכה לעצמה. היא זכרה את הציפייה, את התקווה, את הרצון להגשים חלום. היא רצתה את זה כל כך שלרגעים הייתה בטוחה שזה אפשרי, שהיא תזכה.
היא ידעה שהחיים הם לא אגדה ושלא כל החלומות מתגשמים, אבל לכל אדם יש לפחות פעם אחת בחיים שבה הכל מסתדר, שלהפתעתו — החלום שלו מתגשם.
אמנדה לא ציפתה לשיחת הטלפון שהגיעה חודשיים אחר כך. היא בדיוק גלשה בקהילת המעריצים של 'ימים של תקווה' ודיברה עם חברותיה הווירטואליות על העובדה שהיום מכריזים על הזוכה. הפרס כלל השתתפות במסיבת הסיום של כוכבי הסדרה לכבוד סיום הצילומים של העונה השנייה. המעריץ שיזכה יוכל להביא איתו חבר. אמנדה ריעננה מדי פעם את העמוד הראשי של הקהילה כדי לראות אם יש הודעות חדשות, אולי מישהו קיבל את שיחת הטלפון המיוחלת.
את הדקות הבאות אמנדה זוכרת כאילו התרחשו בהילוך איטי. צלצול הטלפון הנייד שלה, הקול שבצד השני של הקו, לבה שנדמה שלרגע עצר את פעימותיו. היא לא באמת הצליחה להאמין שזה קורה לה, ולרגע הייתה בספק אם זו מציאות או שהיא חולמת.
כשהמילה ״זכית״ נאמרה בצורה ברורה על ידי איש שאמנדה מעולם לא הכירה, אך הרגישה חיבה עצומה כלפיו, היא דמיינה את כל הדברים הנפלאים שהיא עומדת לחוות. את הפגישה, את החתימות שהיא תקבל מהשחקנים, את התמונות שהיא תצלם. היא תפגוש את ג'יל. ג'יל רובר, בכבודה ובעצמה, תדבר איתה. היא תזכה לראות במציאות את האישה הכי מדהימה שקיימת בעולם הזה. מה יכול להיות יותר טוב מזה? ברור היה לה שתציע לג'ניפר ללוות אותה, והיא הייתה להוטה לספר לה כבר.
אבל דבר אחד אמנדה לא ידעה. היא לא תיארה לעצמה שהזכייה שלה לא תהיה פשוט חוויה נפלאה שתסתיים בסוף היום, שהיא לא סתם תחזור הביתה מאושרת ותשתף את חברותיה בחוויות, שהיא לא סתם תדביק את התמונות שהיא צילמה באלבום. היא לא ידעה שמאז אותו רגע, חייה כפי שהכירה אותם עמדו להשתנות.
*
הכניסה לאולפנים הייתה מפוארת. תמונות יקרות היו תלויות בכל פינה וכורסאות מרופדות פוזרו ברחבי החלל. אמנדה לא ידעה את נפשה מרוב אושר. היא לא האמינה שזה באמת הולך לקרות. הן הולכות לפגוש את ג'יל. אמנדה קיוותה שכל השחקנים, או לפחות רובם, יהיו שם היום. הובטח להן מראש שג'יל רובר תהיה שם, אבל היו עוד שחקנים רבים שהיא רצתה לפגוש במציאות. השחקנית היחידה שלא היה אכפת לה אם לא תהיה שם הייתה מֶרִיאֶן ווֹלְש. מריאן גילמה את הדמות הרעה והאכזרית בסדרה: מלורי גרין. אמנדה וג'ניפר כל כך שנאו את מלורי. לאמנדה לא היה אכפת לא לפגוש אותה במציאות, ואולי גם העדיפה שהיא לא תהיה שם. היא ידעה שג'ניפר חושבת בדיוק כמוה.
אישה צעירה הובילה אותן דרך מספר חדרים, ולבסוף הן עמדו מול שתי דלתות גדולות. על אחת הדלתות הודבק דף לבן ועליו המילים 'נא לא להיכנס בזמן הצילומים'.
כשהדלתות הגדולות נפתחו, אמנדה אחזה בחוזקה בידה של חברתה. עולם שלם ומוכר נגלה לנגד עיניה.
״הנה חדר המגורים של האחוזה!״ קראה אמנדה בהתרגשות.
״אני לא מאמינה,״ גמגמה ג'ניפר, ״תראי, זה חדר השינה של לורה מצד ימין.״
עיניה של אמנדה סרקו את החדר הפינתי, מאחורי קיר גדול. זה באמת היה החדר של לורה. החדר של הדמות הנהדרת ביותר בעולם. היא ניסתה לדמיין את ג'יל יושבת שם יום יום ומגלמת את לורה סטייט. ממש שם, במרחק כמה מטרים מהן.
״היי,״ הן שמעו קול מאחוריהן.
הן הסתובבו לאחור ולא האמינו למראה עיניהן. זאת הייתה בִּילִי אֶלְקוֹט, השחקנית ששיחקה את חברתה הטובה ביותר של לורה סטייט.
״אני בילי,״ היא אמרה בחביבות, ״סיפרו לנו עליכן. כולם ישמחו לפגוש אתכן.״
אמנדה וג'ניפר הסמיקו ובקושי הצליחו לדבר. כל מה שאמנדה הצליחה לחשוב עליו באותו רגע היה כמה מזל יש לבילי. היא מבלה עם ג'יל כל יום. היא מדברת איתה, היא צוחקת איתה, היא אוכלת איתה.
א... אני ג'ניפר,״ אמרה ג'ניפר לבסוף.
״ואני אמנדה,״ קולה של אמנדה רעד. היא הרגישה שקשה לה לזוז. אם היא מתרגשת עכשיו, איך היא תעמוד בפגישה עם ג'יל?
״נו, אז מה הייתן צריכות לעשות כדי לזכות?״ שאלה בילי.
״ה... היינו...״ ג'ניפר עדיין גמגמה, ״היינו צריכות רק למלא טופס ולענות על כמה שאלות.״
״שאלות קשות?״
״הן לא קשות למי שמכור לסדרה,״ ג'ניפר צחקה במבוכה, ״כמונו״.
״אז שתיכן זכיתן?״
״לא,״ ענתה ג'ניפר, ״אמנדה זכתה בכרטיס זוגי, והיא בחרה להזמין אותי ללווות אותה.״
אמנדה חייכה. היא התביישה לדבר. אמנדה מעולם לא הייתה ילדה עם ביטחון עצמי גבוה. היא תמיד הייתה ביישנית ושקטה. אנשים חשבו לפעמים שאין לה מה להגיד, אבל זה לא היה נכון. היה לה הרבה מה להגיד, אבל היה קשה לה להיפתח. היא לא ידעה למה זה קורה לה, אבל היא לא הצליחה לשלוט בזה.
״את וג'יל חברות טובות?״ שאלה ג'ניפר.
״אה,״ התחילה בילי, ״תראי, כולנו כאן חברים בעבודה.״
״אבל אתן משחקות את החברות הכי טובות. אתן בטח מבלות יחד הרבה זמן.״
״נכון, אבל...״ עיניה של בילי סרקו את החדר. היא חיפשה מה להגיד, אבל לא מצאה. ״תגידו,״ היא אמרה לבסוף, ״אתן לא רוצות שאני אעשה לכן סיור באולפנים?״
״בטח שאנחנו רוצות!״ אמרה ג'ניפר בהתלהבות.
״מה איתך?״ בילי פנתה לאמנדה, שבקושי אמרה מילה מאז שפגשה אותה.
״כן, כן. ברור שאני רוצה,״ קולה של אמנדה עדיין רעד מעט.
״מצוין,״ אמרה בילי, ״בואו אחריי.״
אחרי שהן שמו את התיקים שלהן באחד החדרים הצדדיים, בילי עשתה להן סיור מרתק באולפנים. הן זכו להיכנס לכל המקומות והחדרים המצולמים בסדרה. אמנדה הרגישה כאילו היא נכנסה לתוך הטלוויזיה. החדר שבו ההתרגשות הייתה הגדולה ביותר היה חדר השינה של לורה סטייט. בילי הרשתה להן לשבת על המיטה, ולרגע אחד הן הרגישו כאילו הכל אמיתי, כאילו לורה היא לא דמות בדיונית אלא אדם אמיתי שמתגורר בחדר הקטן הזה.
אמנדה נגעה בכרית האדומה שעל המיטה. היא זכרה את כל הסצנות שבהן לורה ישבה על מיטתה וחיבקה את הכרית הזאת. ובכל פעם שלורה הזילה דמעה, אמנדה כל כך רצתה להיות שם איתה, לעזור לה, לחבק אותה.
בזמן שהבנות מצאו עוד ועוד דברים מוכרים ונפלאים בחדר של לורה, הפתעה נוספת חיכתה להן בפתח החדר. איש צעיר נכנס וחייך אל בילי.
״היי, חמוד,״ היא אמרה.
זה היה טוֹד מִילֶר, האיש ששיחק את בעלה של מלורי גרין המרשעת ב'ימים של תקווה'.
קריאת התרגשות נשמעה מפי הבנות.
״בנות, תכירו. זה טוד, בן הזוג שלי.״
״מה?!״ שאלו הבנות פה אחד. הן שמעו זאת בעבר, אך היו בטוחות שאלה רק שמועות.
״טוב, לא ציפיתן שהוא יהיה בעלה של מלורי גרין גם במציאות,״ היא צחקה. ״ואם כבר מדברים על זה, איפה מריאן?״ היא שאלה, ולאחר מכן פנתה אל הבנות, ״מריאן זו השחקנית שמשחקת את מלורי,״ היא הוסיפה.
״אנחנו יודעות,״ חייכה אמנדה. בילי לא תיארה לעצמה כמה הן יודעות על הסדרה. הן היו בקיאות בכל פרט הנוגע לסדרה ולשמות השחקנים.
״מריאן לא מרגישה טוב. היא הלכה לנוח בחדר ההלבשה,״ אמר טוד.
״אוי, מסכנה שלי!״ אמרה בילי, ״היא לא הרגישה טוב גם בבוקר.״
״טוב, את יודעת למה...״ הוא התחיל להגיד.
״ששש!״ היא השתיקה אותו.
לאמנדה לא היה זמן רב להרהר בכך, מכיוון שהשניים העבירו נושא במהירות.
״אז,״ התחיל טוד. ״אתן צופות בסדרה?״
״לא סתם צופות!״ התרגשה ג'ניפר. ״אנחנו מכורות לסדרה. ראינו כל פרק לפחות חמש פעמים!״
זה היה נכון. הן הכירו את כל הפרטים הקטנים בסדרה. הן לא רק צפו בפרקים בעקביות, אלא גם דיברו עליהם בפרטי פרטים בקהילת המעריצים של הסדרה באינטרנט.
״או־אה! יפה מאוד,״ אמר טוד בחביבות.
אמנדה תהתה איך הוא מצליח לשחק לצד מלורי גרין. הדמות של מלורי גרין הייתה כל כך נבזית ורעה, שכל אחד היה רועד רק מלהיות לידה. היא לא הכירה את מריאן וולש, השחקנית שעמדה מאחורי מלורי גרין, אבל גם לא היה לה כל כך עניין להכיר אותה. היא באה לכאן בעיקר בשביל ג'יל.
אדם שאמנדה וג'ניפר לא הכירו נכנס לחדר. הוא הזכיר לבילי ולטוד שיש להם ראיון טלפוני.
״עכשיו כולם ידעו שהקשר שלנו רשמי,״ טוד קרץ לבילי לפני שכולם יצאו מהחדר.
״הבטחנו להם בלעדיות בראיון,״ לחשה בילי לבנות. היא התקדמה לעבר היציאה. ״עוד מעט מישהו יבוא אליכן. בינתיים תרגישו כמו בבית,״ היא קרצה אליהן ונעלמה מטווח ראייתן.
הבנות הסתכלו אחת על השנייה וצחקו.
״איזה מוזר זה, נכון?״ שאלה ג'ניפר.
״לגמרי,״ ענתה אמנדה.
״אני לא מאמינה שאנחנו באמת כאן. כמה פעמים ראינו את החדר הזה בטלוויזיה, אה?״
״כל יום.״
״את מאמינה שג'יל רובר נכנסת לחדר הזה כל יום ויושבת על המיטה הזאת?״ שאלה ג'ניפר והעבירה את ידה על הסדין הוורוד.
״לא. אני עדיין לא מאמינה. אני חושבת שאתחיל להאמין רק אחרי שנפגוש אותה,״ אמנדה אמרה בהתרגשות.
״לפגוש אותה,״ ג'ניפר חזרה אחרי אמנדה באיטיות, כשחיוך מרוח על פניה.
אמנדה הרגישה כמו בתוך חלום נפלא שלא רוצים להתעורר ממנו. היא החליטה להישען לאחור על מיטתה של לורה ולעצום את עיניה. לאט לאט החלה להירגע מהרעד ומההתרגשות שתקפו אותה קודם. היא אמרה לעצמה שהיא חייבת להיות רגועה כשתפגוש את ג'יל. היא לא יכולה להרוס לעצמה את הרגע היפה ביותר בחיים שלה. היא לקחה נשימות ארוכות והבטיחה לעצמה שהפגישה עם ג'יל תהיה כמו שהיא תמיד חלמה: מושלמת.
