נקודת המוצא לכתיבת הספר הזה הייתה מחקר שערכתי על משמעותו ועל מקורותיו האפשריים של המשל הנודע על הילד באי הבודד, המשל שמביא הרמב"ם במורה נבוכים ב', י"ז, שאותו התחלתי לערוך לפני כמה וכמה שנים. במהלך העבודה על הנושא הזה נגלה לנגד עיניי מאגר מורכב של סיפורי אי בודד המופיעים בנוסחים שונים במחשבה היהודית של ימי הביניים ושל ראשית העת החדשה — לפני הרמב"ם ואחריו. העיון בהתפתחות מסורת זו ובגלגוליה סייע לי לשבץ את המשל של הרמב"ם בהקשר הפילוסופי והמדיני הנכון, וזאת על רקע המקורות היווניים והאסלאמיים שמתוכם התפתחה המסורת קודם שנקשרה אל תוכני ידע יהודיים מסוימים. הרפתקה זו של עיון במקורות משל הילד על האי התפתחה וגלשה למעקב אחר מערכת שלמה של מוטיבים וסיפורים הכרוכים במטפורה של האי הבודד בתולדות המחשבה והספרות היהודית ובמקבילותיה בספרות אומות העולם, עד תקופתנו ממש. אמנם המשל של הרמב"ם נשאר בבחינת נקודת המוצא של הספר שלפניכם, אבל הוא הפך להיות דוגמה אחת מני רבות למסורת ענפה זו.

המסורת הנידונה בספר זה היא התרומה היהודית הצנועה למסורת סיפורי האי הבודד, כפי שאלה התגלגלו מהתרבות היוונית אל הספרות הביניימית וממנה אל הנוסחים המודרניים הגדולים של הסוגה הזאת, שבאו לידי ביטוי עז בספרות הפופולרית ברובינזון קרוזו (Robinson Crusoe) לדניאל דפו (Defoe) ובספרות הפוליטית של האוטופיה נוסח תומס מור (More), פרנסיס בייקון (Bacon), ג'יימס הרינגטון (Harrington) ותומאזו קמפנלה (Campanella), שלא במקרה מיקמו את החברה האידיאלית שבנו בעיני רוחם על אי בודד דווקא.

בספר זה אעקוב אחר המוטציה היהודית של הסוגה הארכיטיפית הזאת. אבחן את התפתחותם של סיפורים אלה ואת גלגולי הנוסח והמשמעות שלהם כפי שהופיעו בתרבות היהודית של ימי הביניים וראשית העת החדשה, על רקע השפעת המקורות היווניים — בתיווך אסלאמי — שהועברו להקשר תרבותי אחר ומתוך כך גם רכשו משמעויות חדשות בשעה שהותאמו למסגרת הטקסטואלית היהודית. המעקב אחר תהליך זה יכול לשמש מקרה בוחן אופייני לדרכים שבהן התמודדה התרבות היהודית, כתרבות של מיעוט, במפגש הטעון שלה עם התרבויות ההגמוניות שבקרבן התקיימה בתקופות נתונות. הדבר מדגים היטב את הדרך שבה המחשבה היהודית קלטה רעיונות ומוטיבים, התאימה אותם לעולם המושגים שלה, שילבה מוטיבים שנלקטו ונקלטו מתרבויות אלה בתוך מאגר המוטיבים שלה ועשתה בהם מוטציה שהתאימה אותם לעולם המושגים שלה. במקרה בוחן זה ייבדק המפגש הטעון בין התפיסה היהודית המקורית של המקום הגיאו־פוליטי האידיאלי למימוש השלמות האנושית (גן עדן, הפרדס של חז"ל, המדבר, המערה, ההר הגבוה) ובין התפיסה היוונית השונה כל כך של אותו מקום אידיאלי (האי הבודד), כפי שזו התגלגלה לתרבות הביניימית ולזו של ראשית העת החדשה. המלומדים היהודים קלטו את המוטיב של האי הבודד, שהיה למוטיב ארכיטיפי בתרבות האסלאמית והנוצרית, והתאימו אותו להקשר התרבותי והרעיוני שלהם, למרות הזרות שלו לתמונת עולמם הגיאו־פוליטית המקורית. הם שילבו בו את המקום האידילי בתרבותם, והרכיבו בצורה זו את המוטיב היווני אל תוך עולם המושגים והמוטיבים שלהם. הדבר מדגים היטב את דרך ההתמודדות האופיינית של מלומדים יהודים לאורך הדורות עם התרבויות ההגמוניות הסובבות אותם: מצד אחד לא הסתגרות טוטלית ששללה כל מגע והשפעה חיצונית, ומצד אחר לא התבטלות עצמית שביטלה את תרבותם ואת מקורותיהם הטקסטואליים מפני ההשפעה החיצונית — אלא שילוב ההשפעות החיצוניות אל תוך מערכי תרבותם, לעתים קרובות באופן שלא נודע כי באו אל קרבם. העובדה שסיפורים אלה, שהתגלגלו מהספרות היוונית דרך התיווך האסלאמי אל תוך המחשבה והספרות היהודית הביניימית, נקלטו בראשית העת החדשה אל תוך ספרות המוסר, הספרות החסידית ונוסחים יידיים פופולריים של סיפורי האי הבודד ועברו עיבוד מהתרבות העילית לתרבות ההמון היהודית — עובדה זו מדגימה היטב את התהליך הזה ואת התופעה הזאת.

 

במסורת הביניימית משמשים סיפורי האי הבודד משל למצבו הקיומי של האדם, המצוי במאבק פנימי מתמיד בין התשוקה לסיפוק צרכים גשמיים מצד אחד ובין ההשגה השכלית מהצד האחר. הם מבטאים את אותו קונפליקט נצחי של הפילוסוף בין השאיפה להתבודד באי הבודד כדי להימלט מנזקה של החברה האנושית המושחתת, ובין הכמיהה, העזה לא פחות, להקים חברה אלטרנטיבית מושלמת על האי הבודד. שתי האפשרויות הניגודיות הללו, שהן בלבו של המתח הפנימי הטעון בסוגה ספרותית זו, יבואו היטב לידי ביטוי גם בנוסחים העבריים שלה, אם כי הדגש בסיפורים הוא בלי ספק על האידיאליזציה של ההתבודדות. מצב ההתבודדות הגשמית באי הבודד מסמן את התנתקותו של הקדוש, הנזיר או הפילוסוף מחיי החומר והתבודדותו עם נפשו המשכלת. המשורר האנגלי בן המאה ה-17, ג'ון דאן (Donne) טבע בזמנו את האמרה המפורסמת, "אין לך אדם שהוא אי העומד בפני עצמו; כל אדם הוא קטע מהיבשת, חלק מהשלם",1 ובכך הוא מבטא את הצורך האנושי הקיומי בחברת הזולת. ואף על פי כן, למרות המודעות לצורך הקיומי הזה, עובדה היא כי מוטיב הקיום על האי הבודד מוסיף לגרות את הדמיון האנושי, והוא בא היטב לידי ביטוי בסיפורי האי הבודד שייבחנו בספר זה.

אכן עד היום יש למוטיב ותיק זה שרידים עקשניים בתרבות העממית. אף שאמצעי התחבורה המודרניים צמצמו את המרחקים וביטלו לכאורה את עצם האפשרות הריאלית לקיומו של "אי בודד", מוטיב זה עודנו מפרנס חברות תיירות הבונות עליו ומציעות לתייר התמים לממש את הפנטזיה הפרועה שלו (עם עוד כמה אלפי תיירים תמימים כמוהו) על "אי בודד", כמו איי יוון, הוואי או בהאמה, הנמצאים היום במרחק דקות ספורות של טיסה מן היבשת.2 כך גם בהצעות נדל"ניות אטרקטיביות לרכישת אי בודד אי־שם. לאחרונה החלו אפילו לבנות איים מלאכותיים בדובאיי, שנועדו לממש את הפנטזיות הפרועות של בעלי ממון להיות בעליו של אי בודד, או ליתר דיוק פיקציה של אי בודד, כזה שהוא מעשה ידי אדם, המכיל את כל המותרות והשירותים שאנשים כאלה נדרשים להם, שהרי הם לא ישרדו באי הבודד האותנטי, שתנאי החיים הטבעיים וההסתפקות במועט נגזרים מעצם מהותו. לאחרונה נודע שה"איים" החלו לשקוע במים. זה גורלן של פנטזיות כאלה.

נוכחותו הנמשכת של מוטיב האי הבודד באה היטב לידי ביטוי גם בשאלה ההיפותטית הפופולרית עדיין בתרבות העממית: את מי — או מה — היית לוקח אתך לאי הבודד?3 אכן, לאחרונה הופיעה בעיתון הארץ מודעה גדולה ששולט בה צבע כחול של שמים ומים, ובאמצעיתה אי קטן, בודד וירוק, בהתאם למיטב הסטריאוטיפים שכמותם נרבה למצוא בהמשך (פריט 1). על פני התצלום נראה כיתוב בולט בצבע לבן, בזו הלשון: "איזה אלף ספרים הייתם לוקחים אתכם לאי בודד?" מודעה זו היא פרסומת לקורא הספרים האלקטרוני החדש "עברית" (evrit), שיכול לכלול אלף ספרים בעברית, והוא קטן ודחוס ואין כמוהו ציוד חיוני ויעיל על האי הבודד. נשאלת כמובן השאלה כיצד יהיה אפשר להטעין אותו מחדש בשהייה ממושכת על האי. מהשאלה הזאת התעלמו מנסחי המודעה, שהרי היא דווקא מסבה את תשומת הלב לבעייתיות בשימוש בתחליף אלקטרוני מסוג זה לספר המודפס, ומדגימה היטב דווקא את קשיי הקיום על האי הבודד. אולי אי־אפשר לסחוב אלף ספרים לאי בודד, אבל גם לא צריך להטעין אותם שוב ושוב מחדש. אולי על רקע זה פורסם לאחרונה במוסף הארץ (14.1.2011) משאל שבו נשאלו אנשי רוח שונים אילו חמישה ספרים יבחרו לקחת לאי בודד. כך גם במדור קבוע המופיע בערוץ המוזיקה הקלאסית "מצו" (Mezzo), שבו נשאלים מוזיקאים אילו יצירות יבחרו לקחת אתם לאי בודד. תופעה זו באה לידי ביטוי גם בהרבה מאוד קריקטורות שיוצריהן בוחרים דווקא במצב האי הבודד כדי להתבונן בבדיחות הדעת ובצורה מזוקקת במצב האנושי (ראו למשל פריט 2).4

לא במקרה שרד דווקא המוטיב הזה, המשומש היטב, מאחר שהוא מדגים בצורה הציורית ביותר מה קורה כשהאפשרויות העומדות לפני האדם מצטמצמות למינימום, והוא נאלץ להחליט מהם סדרי העדיפות האמיתיים שלו. למלומד הביניימי לא היו ספקות בשאלה זו. הוא היה נוטל עמו לאי הבודד את נפשו המשכלת, את ארגז הספרים שלו ואת רעיו הפילוסופים, מתי המעט.5

 

 

פרק א 

הרמב"ם: 'באי בודד'