בניטו סֶרֶנוֹ
Benito Cereno
בשנת 1799 הקפטן עֲמָשָׂא דֵלָנוֹ מדַקְסְבֵּרִי שבמסצ'וסטס, המפקד על ספינה גדולה לציד כלבי־ים[1] ולסחר כללי, הטיל עוגן עם מטענו היקר בנמל סנטה מריה – אי קטן נידח ולא מיושב, הנוטה אל הקצה הדרומי של חוף צ'ילה המוארך. הוא עצר שם כדי להצטייד במים.
למחרת, זמן לא רב לאחר עלות השחר בעודו מוטל על יְצוּעוֹ, הגיע למטה החובל הראשון שלו והודיע שמפרשית זרה נכנסת אל המפרץ. שלא כבימינו, לא רבות היו אז הספינות בים ההוא. הוא קם, התלבש ועלה אל הסיפון.
הבוקר היה אופייני לחוף ההוא. הכול היה דומם ורגוע. הכול אפור. הים, למרות שנגול בגיבועים[2] שהתמתחו על־פני מרווחים רחבי־ידיים,[3] נראה קפוא ופניו מלוטשות כגל של עופרת שהתקררה ונתקבעה בתבנית היציקה. השמיים דמו לאדרת אפורה. מעופו הנסער של עוף אפור, ידיד וָרֵעַ למעופם הנסער של ערפילים אפורים שבתוכם הסתחרר, גלש לסירוגין נמוך על־פני המים כסנוניות על־פני שדות בטרם סערה. צללי ההווה בישרו את בואם של צללים מעובים מהם.
לתמיהתו של קפטן דלנו הזרה שניבטה אליו מבעד למשקפת לא הניפה שום דגל, למרות שהנוהג הזה בעת כניסה לנמל היה מקובל על מלחים שוחרי שלום בני כל הלאומים, גם אם חופיו ריקים מאדם, ולו למען ספינה יחידה שעשויה הייתה לעגון בו. בהתחשב בבדידותו של המקום, בהיותו שטח הפקר, ובטיב הסיפורים שנפוצו אז על הים ההוא, תמיהתו של קפטן דלנו עלולה הייתה להתגלגל בחשש כלשהו, לולא היה אדם בעל טבע רגוע במיוחד ולמעט בעתות של סערת נפש חריגה, וגם אז במידה מזערית, הוא לא היה חשדני ולא נטה להתמסר לחרדות, שתדיר גם טופלות על הזולת רוע זדוני. לאור מה שהאנושות מסוגלת לעולל, האומנם מעידה תכונה זו לא רק על טוּב־לב, אלא גם על הבחנה אינטלקטואלית מהירה וחדה מהרגיל? את זאת ייוותר לחכמים לקבוע.
אבל כל חשד שעלול היה לצוץ במבט הראשון בזרה, היה מתפוגג לבסוף במוחו של כל ימאי כמעט, בראותו שהספינה המנתבת דרכה לנמל, מתקרבת אל החוף עד כדי סכנה משום שונית שקועה שבצבצה לצד החרטום שלה. נראה היה לפיכך שהיא אכן זרה לא רק לספינתו של קפטן דלנו אלא גם לאי, ולכן אי־אפשר שתהא זו ספינה פיראטית המורגלת באוקיינוס ההוא. בסקרנות לא קטנה המשיך קפטן דלנו לעקוב אחריה, מעשה שלא סייעו לו במיוחד הערפילים שהליטו חלקית את גוף הספינה, ושדרכם נבע מתוך התא שלה אור־השחר הרחוק, שהיה מתעתע למדי ודי דומה לשמש, שבאותה שעה התמתחה לה כסהר בשולי האופק, ונראתה כמי שנכנסת לנמל בחברת הספינה הזרה, ומשנתעטפה כמוה באותם עננים נמוכים ומזדחלים, לא הייתה בלתי־דומה לעין האחת הזדונית של תככנית[4] מבנות לימה, הסוקרת את מלוא הפיאצה מבעד לחרך האינדיאני בסָיָה־אִי־מַנְטָה[5] הקודרת שלה.
אולי היו אלה רק הערפילים המתעתעים, אבל ככל שהתארכה הצפייה בזרה, נראו תמרוניה מוזרים יותר ויותר. עד מהרה קשה היה להחליט אם בכוונתה להיכנס לנמל או לא, מהו רצונה ומה כוונתה. את הספקות המטרידים הללו באשר למהלכיה הגבירה הרוח, שאמנם בלילה נשבה קמעה אבל עכשיו הייתה קלה הרבה יותר ומתעתעת. מששיער לבסוף שספינה זו עלולה להיות במצוקה, ציווה קפטן דלנו להוריד למים את הסירה לציד לווייתנים,[6] ולמרבה החשש של החובל הראשון ולמרות מחאתו, עמד הקפטן לעלות עליה כדי לפחות לנתב אותה בדרכה.
בלילה הקודם יצאה חבורת דיג מקרב מלחיו אל עבר סלעים נידחים הרחק מטווח הראייה של הספינה, ושבה שעה־שעתיים טרם שחר עם יבול לא מבוטל. בהניחו שהזרה השתהתה זמן רב במים העמוקים, שם הקפטן הטוב בסירתו כמה סלי דגים למנחה ויצא לדרכו. הואיל והספינה הזרה המשיכה לנוע קרוב מדי לשונית השקועה, והואיל וחשב שהיא נתונה בסכנה, הוא המריץ את אנשיו והזדרז ככל יכולתו כדי להבהיר את המצב לנמצאים עליה. אבל זמן קצר לפני שקרבה הסירה ליעדה שינתה הרוח את כיוונה, ולמרות שהייתה כה קלה, הסיטה את כלי השיט מדרכו וגם קרעה חלקית את הערפילים שליפפוהו.
במבט מרוחק פחות, הספינה – שעכשיו נראתה בבירור בקצה הגיבועים שעינם כעופרת, כשקרעים בלואים של ערפל פרוותי עוטפים אותה פה ושם – דמתה למנזר לבן לאחר סופת רעמים התלוי על צוק קודר בפירנאים. אבל לא דמיון שווא הוא שכמעט גרם עכשיו לקפטן דלנו לחשוב לרגע שזו שלפניו היא אכן ספינה עמוסה בנזירים. הצצה אל עבר מעקיה גילתה את מה שמבעד למרחב הערפילי נראה באמת כהמוני גלימות כהות, וגם מבעד לאשנביה הפתוחים ניתן היה מדי פעם להבחין במטושטש בדמויות כהות אחרות, הנעות כאחים השחורים[7] באכסדראות שלהם.
ממבט קרוב אף יותר השתנה המראה והתברר טיבו האמִתי של כלי השיט – ספינת סוחר ספרדית מהמעלה הראשונה, שהייתה שייכת בעבר לצי המלחמה, ועכשיו נשאה מנמל קולוניאלי אחד למשנהו עבדים שחורים ומטען יקר ערך אחר. בשעתו היה זה כלי שיט גדול ונאה מאוד, מאותם שנקרו אז לפרקים בנתיב ההוא, ושלעתים החליפו את ספינות צי האוצר של אקפולקו[8] או את הפריגטות המיושנות של צי מלך ספרד, וכמו הארמונות האיטלקיים הישנים ששליטיהם ירדו מגדולתם, הוא עדיין שמר על סממני מעמדו הקודם.
כשהסירה הלווייתנית התקרבה עוד ועוד, התגלו ההזנחה והלכלוך שפשו בזרה והקנו לה את גּוֹן החרסית המשונה. התרנים, החבלים וחלק ניכר מהמעקים נראו צמריריים כמו לא ידעו במשך זמן רב שופין, עטרן ומברשת. נדמה היה שלאחר שהונחה השדרית שלה וצלעותיה חוברו לה יחדיו, היא שוגרה מבקעת העצמות היבשות של יחזקאל.
בהשוואה לדגם פְרוּאסָר[9] המקורי של אניית מלחמה, נראה היה שהעסקים הנוכחיים של הספינה לא חוללו שינוי ממשי בתבניתה הכוללת ובציוד שלה. רובים לעומת זאת לא נראו לעין.
הַדּוּכָנִיּוֹת[10] היו רחבות וגדורות סביב במה שהיו פעם רשתות מתומנות, ועכשיו כולן כאחת היו מרופטות ומשמימות. דוכניות אלו היו תלויות למעלה כשלושה כלובי ציפורים חרבים, ועל שלב בסולם שבאחת מהן נראה 'שוטה לבן־נוצה',[11] עוף מוזר ששמו נגזר מטבעו הסהרורי־ישנוני, עד שלא אחת נתפס בים בכף־היד.
עליית החרטום[12] המבוצרת הייתה כה חבוטה ומעופשת, עד שנדמתה לטירה כלשהי שנכבשה אֵי־פַּעַם בסערה, ואז ננטשה והופקרה לרקב. שני יציעים גבוהים בירכתיים, שאזוב־ים יבש ודליק כיסה פה ושם את מעקיהם, נפערו מתוך טרקלין מפואר וריק שאשנביו, שנועדו למזג־אוויר נוח, נסתמו ונאטמו הרמטית. יציעים שוממים אלה נתלו מעל הים כאילו היה ה'גרנד קאנאל' של ונציה. אבל השריד העיקרי לגדולה שדהתה היה קישוט־הירכתיים, סגלגל וגדול ודמוי־מגן. שלטי נסיכויות קסטיליה ולֵאון[13] היו חקוקים עליו מעשה חושב, ועמם ציבורים־ציבורים של ציורים מיתולוגיים וסמליים, שהעליון והמרכזי שבהם היה סטיר שחור עוטה מסכה, המציב את רגלו האחת על צווארה של דמות שרועה ומתפתלת – עוטה מסכה גם היא.
האם חרטום הספינה היה מקושט בצלמית[14] או שהיה עירום? עניין זה לא היה ברור מפני שיריעת קנבס הסתירה אותו – אולי בגלל שיפוצים, ואולי כדי להסתיר כמתבקש את הריקבון שפשה בו. מתחת לקצה הקנבס, בחזיתו של כעין מדף, היה רשום המשפט Seguid vuestro jefe, 'לך בעקבות מנהיגך', כמין קשקוש בגיר של מלח פּוֹחֵחַ. סמוך לְשָׁם על־פני הלוחות הקדמיים המזוהמים, הופיע שם הספינה 'סן דומיניק' באותיות דפוס גדולות, שֶׁאֵי־פַּעַם היו מצופות בזהב ועכשיו כרסמו בהן פסי חלודה שזלגה ממסמרי הנחושת. ובקצב אחד עם גוף הספינה המיטלטל כארון מתים, נסחבו בעצלתיים על־פני אותיות שם הספינה, הלוך וחזור, שרשראות של עשב־ים כהה ורירי – כמו היו סרטי אבל שחורים.
.jpg)
