בניגוד לחברי וליתר בני גילי, כבר בכיתה ה' היתה לי ידיעה מוצקה לגבי "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". מבחינתי זה היה פשוט וחד־ משמעי: חלמתי להיות עורך דין.

 

באופן אירוני מעט, החלום נבט תוך כדי תהליך גירושים ארוך וקשה שהורי ניהלו, במהלכו נקראתי כמה פעמים לתת עדות באולם בית המשפט.

 

בית המשפט המנדטורי בתל אביב של תחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת היה צנוע למדי בכל היבט עיצובי, מבחוץ כמו גם מבפנים. ובכל זאת, הדיון הראשון שנכחתי בו באולם בית המשפט הותיר בי את חותמו.

 

תמהיל כוח המשיכה וההיקסמות מחוויית בית המשפט היה ככל הנראה בלתי נמנע לאותו ילד סקרן ודברן שהייתי. הילת המכובדות, התחושה שמשהו דרמטי מתחולל במקום הזה, הציתו בי את החלום לעמוד ולטעון באולם בית המשפט כעורך דין.

 

באותם ימים של טרום הקמת המדינה, מי שביקש ללמוד משפטים נאלץ להרחיק לארץ אחרת לטובת הלימודים. לאור זאת, החזקתי בתוכנית סדורה ללמוד משפטים באנגליה. לשם כך השגתי שליטה טובה בשפה האנגלית, בזכות קריאת ספרים באנגלית עליה הקפדתי כל שנות ילדותי ונעורי. הפקתי מכך תועלת בהמשך, אך לא למטרה המקורית, שכן לאחר קום המדינה נפתחה הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וסיימתי בה את לימודי במחזור ד'.

 

אף שלכאורה הסיכויים לכך לא היו לטובתי לנוכח האתגרים שעמדו בדרכי (עליהם ארחיב בהמשך הספר), החלום התגשם והוסמכתי כעורך דין בחורף 1957 .

 

הקריירה המקצועית שלי נמשכה שישים שנה, מילאה את כל עתותַי וסיפקה פרנסה למשפחתי כבעליו של אחד המשרדים המובילים בארץ בתחום התעבורה.

 

לאורך כל אותן שנים, התשוקה לעולם המשפטי ולתחום דיני התעבורה נותרה בעינה. אני חש בר מזל על כך שהתשוקה והעניין בעשייה המקצועית קיימים בי באותה עוצמה גם לאחר פרישה לגמלאות כשאני נושק לעשור התשיעי לחיי. אני מבין כעת שתחושת שליחות ותשוקה למקצוע הן כוח מניע רב עוצמה.

 

למען נוחות הקורא בחרתי לחלק את הנושאים אותם אני מציג בספר.

 

חלק א' עוסק בתחום המשפטי, בו אני מרחיב על אודות תיקים נבחרים מתוך אלפים אותם ליוויתי בבית משפט ואִזכור נקודות ציון ממהלך דרכי המקצועית.

 

בחלק ב' אני מציג את קורותי האישיים, משפחתי, וטעימה מהתחביב המועדף עלי - טיולים.

 

בנספח נאסף מידע רלוונטי עבור הקוראים המבקשים הרחבה והעמקה בנוגע למבנה בית המשפט הישראלי, ופירוט סקירת תיקים משפטיים נוספים, אך ברצוני לציין כי האמור בו נכון מבחינה משפטית רק למועד כתיבתו, שכן בנושא דיני התעבורה השינויים בחוק ובתקנות מתחדשים מספר פעמים במהלך כל שנה.

 

מחשבות והצהרת כוונות 

ראשית אין לי ברירה אלא להתוודות, שהקלישאה "המציאות עולה על כל דמיון" מקבלת משנה תוקף כשמדובר בעשרות התיקים שליוויתי כעורך דין (מתוך אלפים).

 

דוגמאות רבות לכך טמונות בין דפי ספר זה בממד שנהוג לכנותו "פיקנטריה", שנוכחותו באולם בית המשפט דומה לריקוד אלגנטי ונדיר של דרמה וקומדיה, ולעתים גם טרגדיה.

 

באמצעות סיפורי מקרה המובאים בהמשך אני מבקש להאיר את אופי התהליך המשפטי בתחום דיני התעבורה ולפתוח צוהר לתחום שטרם קיבל חשיפה מספקת לטעמי.

 

אני נהנה מהספק בו יכול להתקיים מצב שתחום דיני התעבורה יקבל חשיפה או הכרה גדולים יותר, וששמץ מהתשוקה שלי לתחום ידביק גם אחרים באמצעות טעימות מהצדדים השונים ורבי הסתירות שהתחום מספק על אתגריו המקצועיים.

 

כמי שליווה את התחום שנים רבות כמשפטן, כמרצה וכיועץ בוועדות העוסקות בניסוח תקנות תחבורה, יש בי רצון וצורך להאיר על התנהלויות ארגוניות הדורשות שיפור בקרב מערכת המשפט והאכיפה, וכמובן לברך היכן שצריך.

 

כאן המקום להדגיש שמבחינתי, בין שמדובר בחוק שגרתי ובין בחוק תקדימי ומורכב המצריך אתגר אנליטי משמעותי, מקור העניין והסיפוק התמקד בחוויית המפגש האנושי עם מגוון הלקוחות.

 

חלקו הראשון של הספר מוקדש אפוא להיבט העיסוק המשפטי מנקודת המבט שלי כעורך דין המייצג לקוח, תוך ניסיון לשקף מה באמת קורה "באמצע", בין הבעיה לפתרון המשפטי, ומאפשר להתרשם מאופי המערכת המשפטית דרך ההתרחשות מאחורי הקלעים בהתנהלות עורכי דין מול שופטים, וערוצי הפעילות האפשריים של עורך הדין למען הלקוח.