רומן מהסרטים

1

 

"סבא, נראה שהאורח שלך הגיע סוף-סוף," אמרה סטייזי בעת שעמדה בנוקשות ליד אחד מהחלונות הצרפתיים בחדר ההסבה מול חזית בית ברומלי, צופה אל מכונית הספורט השחורה והחלקה בזמן שזו נסעה לאורך שביל הגישה עשוי הכורכר של אחוזת סבה בהמפשייר. היא לא הצליחה לראות את תווי פניו של נהג המכונית מאחורי השמשה הכהה. עם זאת, היא היתה בטוחה שזהו ג'קסון ויילדר, השחקן והבמאי האנגלי אשר במהלך עשר השנים האחרונות הצליח בגדול בעולם ההפכפך של הוליווד.

 

"סטייזי, אל תהיי רעה כל-כך אל האיש. הוא מאחר בחמש דקות בלבד, ואחרי הכול, הוא היה צריך לנהוג כל הדרך מלונדון!" נזף סבה בנימה סובלנית ממעמקי הכורסה הנוחה שלו.

 

אז אולי היה נכון מצדו להביא בחשבון את המרחק שעליו לנסוע ולהתארגן בהתאם." סטייזי לא הסתירה כלל את מורת רוחה מביקורו של ג'קסון ויילדר בבית, וחשבה שהרעיון שברצונו לכתוב ולביים סרט על חייה של סבתה המנוחה בלתי מתקבל על הדעת בעליל. לרוע המזל, היא לא הצליחה להניא את סבה מהרעיון באותה מידה – ולכן ג'קסון ויילדר החנה עתה את מכונית הספורט היקרה שלו ברחבה מחוץ לביתו של סבה.

 

סטייזי הסתובבה בטרם ראתה את הגבר הנדון יוצא מתוך המכונית. היא כבר ידעה בדיוק כיצד נראה ג'קסון ויילדר. כל העולם מזהה ודאי את ג'קסון ויילדר לאחר שסחף לגמרי כל חבר שופטים בכל טקס של חלוקת פרסים מוקדם יותר באותה שנה עם סרטו האחרון, שבו שיחק ואותו ביים.

 

הוא היה באמצע שנות השלושים שלו, גבוה ורזה, בעל כתפיים רחבות וחזקות, שיער כהה ומעט ארוך מדי ועיניים אפורות חודרות שנקבעו משני עבריו של חוטם אצילי. פיו היה מפוסל וחושני, סנטרו רבוע ונחרץ, והצליל העמוק של קולו נודע כמרטיט לבבות של נשים בכל הגילים. ג'קסון ויילדר נודע כשחקן בעל השכר הגבוה ביותר משני עברי האוקינוס.

 

מראהו והסקסאפיל שלו הובילו לכך שתמונותיו הופיעו לעתים קרובות בעיתונים ובירחונים כשלצדו היפהפייה התורנית שחלקו את חייו – ואת מיטתו! והעילה לבואו לכאן היום היתה לצורך שימוש בקסמו במאמץ לשכנע את סבה של סטייזי לתת את ברכתו – ועזרתו – לכתיבת התסריט על חיי ההרפתקאות של סבתה של סטייזי, אנסטסיה רומנסקי. אישה שכילדה צעירה נמלטה מרוסיה המהפכנית עם משפחתה לאנגליה, וכבוגרת היתה אחת הגיבורות הסודיות והבלתי מוכרות של ארצה המאמצת.

 

אנסטסיה הלכה לעולמה לפני שנתיים בלבד בגיל תשעים וארבע. ההספד עליה בעיתון משך את תשומת לבו של עיתונאי חטטן, שכשנבר עמוק יותר בחייה של אנסטסיה, גילה שהיה באנסטסיה ברומלי יותר מכפי שנרמז בדברי השבח הצנועים. התוצאה היתה ביוגרפיה סנסציונית אודות אנסטסיה, שפורסמה לפני שישה חודשים, והפרסום הרב כתוצאה ממנה גרם לסבה לסבול מהתקף לב קל.

 

בנסיבות אלה, האם זה פלא שסטייזי נחרדה לגלות שג'קסון ויילדר מתכוון לצלם סרט אודות חייה של אנסטסיה? וגרוע מכך, שלבמאי הסרט יש פגישה עם סבה כדי לדון בפרוייקט? סטייזי החליטה שחובה עליה להיות חלק מהדיון הזה!

 

"סר ג'פרי." ג'קסון נע לפנים בקלילות כדי ללחוץ את ידו של הגבר המבוגר יותר לאחר שהמשרת הראשי הכניסו לחדר ההסבה של בית ברומלי.

 

"מר ויילדר." קשה היה להאמין שג'פרי ברומלי היה באמצע שנות התשעים שלו בזמן שהחזיר לג'קסון לחיצת יד איתנה. שערו הכהה היה שזור באניצי שיבה מעטים בלבד, כתפיו היו עדיין זקופות ואיתנות בחליפת שלושת החלקים המחויטת שלו, חולצתו הצחורה כשלג ועניבתו הקשורה לעילא.

 

"ג'קסון, בבקשה," הזמין. "האם יורשה לי לומר עד כמה אני שמח שהסכמת להיפגש איתי היום – ?"

 

"אז נראה שהשמחה כולה שלך!"

 

"סטייזי!" נזף ג'פרי ברומלי בחיבה בזמן שהסב את ראשו אל האישה שדיברה בחריפות כה רבה.

 

ג'קסון פנה כדי להביט בה בזמן שהיא ניצבה לפני החלון הצרפתי. השמש בהקה מאחוריה והקשתה עליו להבחין בתוויה, למרות שדי היה בעוינות בקולה כדי להבהיר שהיא, לכל הפחות, אינה מרוצה כלל מביקורו של ג'קסון!

 

"מר ויילדר, נכדתי סטייזי ברומלי," הציג סר ג'פרי בקלילות.

 

ג'קסון, שרענן את זיכרונו ביחס לאילן היוחסין של משפחת ברומלי בטרם עזב את מלונו בלונדון מוקדם יותר באותו בוקר, כבר ידע שסטייזי הוא קיצור של אנסטסיה – אותו שם שניתן לסבתה. מידע שלא הכין אותו כלל לדמיון המדהים של סטייזי ברומלי לסבתה כאשר יצאה מתוך מעגל האור.

 

מטר ושבעים גובהה, עם אותו שיער בצבע להבה – לא אדום ולא זהוב, אבל עירוב עוצר נשימה של השניים – גון פנים חיוור ומעודן כחרסינה ומצח רחב ונבון מעל עיניים בוהקות בצבע ירוק-ברקת. אפה היה קטן וישר לגמרי, והיו לה שפתיים מלאות וחושניות מעל סנטר עיקש ונחרץ.

 

סידור השיער היה שונה כמובן. לאנסטסיה היה שיער באורך הכתפיים, בעוד שלנכדתה היתה תספורת מדורגת מסוגננת שנאספה על עורפה והתאשדה עד אמצע גווה. השמלה השחורה באורך הברך שלבשה הוסיפה לממד השיק האלגנטי ששידרה.

 

מלבד ההבדלים הקטנים הללו, ג'קסון הרגיש שיכול היה באותה מידה לעמוד מול אנסטסיה רומנסקי בת העשרים-ותשע.

 

עיניים ירוקות בחנו את ג'קסון בביטול. "מר ויילדר."

 

ג'קסון הגיב במנוד ראש. "מיס ברומלי," החזיר בקלילות.

 

"דוקטור ברומלי בשבילך," תיקנה בקרירות.

 

סטייזי ברומלי ניחנה ביופי וחן של דוגמנית-על ולא במראה של ארכיאולוגית מאובקת, כפי שידע ג'קסון שהינה. אולי, חשב עתה כשניצב מול ההתנגדות הברורה שלה לנוכחותו, היה צריך לחקור בצורה יסודית יותר את נכדתו של ג'פרי ברומלי ולא לרשום לעצמו ברישול רק את גילה ומקצועה...

 

"סטייזי, אולי תלכי להגיד לגברת ליטל שנשתה תה עכשיו...?" דחק בה סבה, בעדינות אך בנחרצות.

 

השפתיים המלאות והחושניות התהדקו. "האם זהו רמז לא לגמרי לא שקוף להשאיר אותך ואת מר ויילדר ביחידות למשך כמה דקות, סבא?" אמרה סטייזי ברומלי ביבושת, עיניה הירוקות המבטלות נעוצות עדיין בג'קסון.

 

"יקירה, אני חושב שכך עדיף," עודד סבה בזעף.

 

"נסה, בבקשה, לא לתת למר ויילדר להשתמש בקסם המפורסם שלו כדי לשכנע אותך להסכים או לחתום על שום-דבר עד שאחזור!" הזהירה עם עוד מבט קר לעברו של ג'קסון.

 

"לא הייתי חולם על זה, דוקטור ברומלי," רטן ג'קסון. "למרות שמחמיא לי שאת חושבת שניחנתי בקסם!" ייתכן שלגלוג לא היה הקו החכם ביותר עבורו כרגע כאשר סטייזי ברומלי מתנגדת כל-כך להיותו שם, אבל ג'קסון לא אהב שמתייחסים אליו כאילו הוא נוכל, כאילו בא לנסות להוציא מידי סבה את תכשיטי המשפחה!

 

נראה שהנושא של עברה של סבתה היה נושא רגיש עבור סטייזי ברומלי.

 

"אני לא מכירה אותך מספיק טוב כדי להחליט מה אתה, מר ויילדר," הבטיחה סטייזי בקול מרוחק.

 

אבל נראה שלא מנתה את 'הקסם' שלו כאחת ממעלותיו הניכרות, חשב ג'קסון בזעף. חבל שכך, משום שהדמיון שלה לסבתה די היה בו כדי לעורר את סקרנותו. דמיון שהיא ניסתה לטשטש כאשר לא טרחה להתאפר וכאשר אספה בנוקשות את שערה האדום-זהוב.

 

אם זו היתה באמת מטרתה של סטייזי, הרי שנכשלה בגדול. אם העיניים הירוקות הלוהטות והשפתיים החושניות האלה לא הספיקו כגורמי משיכה, הרי שגזרתה הנשית בשמלה השחורה ההדוקה הספיקה בהחלט!

 

סטייזי ראתה את ג'קסון ויילדר אך ורק על המסך הגדול לפני היום, שם הוא נראה ללא ספק אפל ועתיר כוח. זה היה דימוי שלדעתה הועצם בשל גודל המסך. היא טעתה. גם בלבוש רשמי, בחליפה שחורה מחויטת, חולצת משי צחורה כשלג ועניבה כסופה, ג'קסון ויילדר היה כריזמטי ורב כוח.

 

"יקירה, זה מספיק," נזף סבה. "ואין לי ספק שמר ויילדר ואני נסתדר היטב בזמן הקצר של היעדרך," הוסיף בהדגשה.

 

"אין לי שום ספק בכך, סבא." קולה התעדן כאשר חייכה בחיבה אל סבה הקשיש לפני שיצאה מהחדר.

 

סבה היתה עתה בן המשפחה היחיד שנותר לסטייזי, לאחר ששני הוריה נהרגו לפני חמש-עשרה שנים כאשר מטוסם הקל התרסק לתוך הים לא הרחק מחופי קורנוול.

 

למרות שכבר היו אז בתחילת שנות השמונים שלהם, אנסטסיה וג'פרי היו נפלאים אל נכדתם הלומת הטראומה. הם אספו אל ביתם את סטייזי בת הארבע-עשרה והכניסו אותה לחייהם בלי לחשוב פעמיים. כתוצאה מכך, הצורך של סטייזי להגן על שניהם היה חזק יותר מכפי שהיה בנסיבות רגילות.

 

עד כדי כך שראתה את התוכניות של ג'קסון ויילדר לביים סרט אודות סבתה המתה כלֹא יותר מאשר סנסציה הוליוודית – סנסציה שספגה השראה מהביוגרפיה האיומה שבה תוארה סבתה כמאטה הארי רוסיה שעבדה בשירות המודיעין הבריטי!

 

אין ספק שג'קסון ויילדר ראה בפרוייקט אמצעי לזכות בעוד סדרה ארוכה של פרסים שיתווספו לאוסף הגדול שכבר יש ברשותו. כמה חבל – עבורו! – מפני שסטייזי החליטה לסכל את עניין הסרט ולהפוך זאת למשימת חייה!

 

 

 

"חוששני שסטייזי אינה רואה בעין יפה את עניין הסרט אודות חייה של אשתי המנוחה, ג'קסון," מלמל סר ג'פרי בציניות.

 

הוא חייך בזעף. "לא הייתי מנחש!"

 

הגבר המבוגר יותר חייך בקלילות. "אנא, שב וספר לי מה בדיוק אתה מבקש ממני," הזמין בנינוחות בזמן שחזר אל מושבו ליד האח הכבויה.

 

"לא כדאי שנחכה לשובה של נכדתך כדי לדון בזה?" ג'קסון הקדיר פנים בזמן שהתיישב על הכיסא מול הקשיש, יודע כבר שיחסה של סטייזי יהווה בעיה שלא חזה כאשר הגיע לאנגליה אתמול מתוך מטרה מוצהרת לדון בפרטי הסרט עם ג'פרי ברומלי.

 

ג'קסון כתב לראשונה לגבר המבוגר יותר לפני כמה חודשים מכתב שבו התווה את רעיון הסרט שלו. המכתב שקיבל מג'פרי ברומלי מקץ שבועיים היה מעודד באופן זהיר. שני הגברים שוחחו כמה פעמים בטלפון לפני שג'קסון הציע פגישה פנים-אל-פנים כדי לדון ברעיון בצורה נרחבת יותר.

 

באף-אחת מהשיחות הללו סר ג'פרי לא הזכיר ולו ברמז את ההתנגדות של נכדתו לעצם עשייתו של הסרט!

 

סר ג'פרי חייך בעידוד. "אני מבטיח לך שסטייזי תסכים בסופו של דבר לכל החלטה שלי."

 

לג'קסון לא היה ספק בכך שכאשר נדרש, הזקן יכול להיות משכנע בדיוק כפי שנודעה אשתו בכושר השכנוע שלה, אבל באופן אחר לגמרי – החלק שמילא ג'פרי ברומלי באירועים של המאה הקודמת נותר לוטה עוד יותר בערפל מאשר חלקה של מי שהיתה עתה אשתו המנוחה. אבל מהמעט שג'קסון ידע, הגבר האחר מילא תפקיד שררה בכיר ביותר במנגנון הביטחון של אנגליה בתקופה שלפני פרישתו לפני עשרים-וחמש שנה.

 

האם זה פלא שסטייזי ברומלי ניחנה באותה נחרצות של סבה וסבתה?

 

או שביקורו כאן היום מובטח שיהיה מאבק של רצונות בין שניהם!

 

מאבק שג'קסון התכוון לנצח בו בסופו של דבר...

 

 

 

"אני מקווה שלא דנתם בשום-דבר בעל חשיבות בזמן היעדרי..." אמרה סטייזי בשקט כאשר חזרה לחדר בעקבות המשרת הראשי. הוא נשא טס כסף עמוס לעייפה. את תכולתו מיהר המשרת לסדר על שולחן קפה נמוך שעמד לפני הספה עליה התיישבה עתה סטייזי, מביטה בחקרנות בשני הגברים שישבו ממול.

 

סבה שלח לעברה עוד אחד מאותם מבטי ביקורת בזמן שג'קסון ענה. "אני משוכנע שאיש מאיתנו לא היה מעז לעשות זאת, דוקטור ברומלי..." אמר ביבושת.

 

סטייזי היתה בטוחה באותה מידה שג'קסון ויילדר עז המבע יעז לעשות כל דבר שיחפוץ בו! "תרצה חלב וסוכר בתה שלך, מר ויילדר?" שאלה בקלילות בזמן שהחזיקה את קערית הסוכר מעל שלושה ספלי חרסינה מעודנים.

 

"רק חלב, תודה."

 

סטייזי הנהנה בזמן שהוסיפה שתי כפיות סוכר לספל של סבה לפני שהחלה למזוג את התה. "אין ספק שקשה יותר ויותר לשמור על המשקל עם חלוף השנים."

 

"יקירה, אני חושב שההתקוטטות הבלתי פוסקת הזו עם ג'קסון אינה נחוצה," נזף סבה בחיבה בזמן שקמה כדי למסור לו את הספל והצלוחית לאחר שהושיטה לג'קסון את הספל שלו.

 

"אולי לא," הסכימה סטייזי, לחייה מתלהטות מעט נוכח הנזיפה. "אבל אני משוכנעת שמר ויילדר מסוגל להגן על עצמו במקרה הצורך."

 

ג'קסון החל לאבד את סבלנותו נוכח הערותיה העוקצניות של סטייזי ברומלי. הופעתה החיצונית היתה אולי מעודנת ויפהפייה, אבל מבחינתו, בכל הנוגע אליו, העידון נגמר במראה.

 

"אין ספק," חתך בפתאומיות. "ועכשיו, אולי נוכל לחזור לדון בפרפר...?"

 

"'פרפר'...?" היריבה שלו חזרה אחריו באיטיות בעודה שבה אל מקומה על הספה לפני שהצליבה ברך חלקה אחת על חברתה.

 

"זה היה שם הצופן של סבתך – "

 

"אני יודעת בדיוק מה זה, מר ויילדר," שיסעה אותו בחריפות.

 

"זה גם השם הזמני של הסרט שלי," הסביר ג'קסון בקצרה.

 

"האם זה לא יומרני מצדך?" הקדירה פנים. "עד כמה שידוע לי," המשיכה בחשש, "לא הוסכם עדיין על כך שיהיה בכלל סרט, כל שכן שיהיה לו כבר שם זמני!" היא הפנתה עיניים שואלות אל סבה, המתח בגופה ניכר.

 

סר ג'פרי משך בכתפיו. "דומני שלא נוכל לעצור בשום דרך במר ויילדר אם ירצה לביים את הסרט שלו, סטייזי."

 

"אבל – "

 

"עם או בלי שיתוף הפעולה שלנו," הוסיף סר ג'פרי בקול נחרץ. "ואישית – אחרי פרסום הביוגרפיה המחרידה ההיא! – אני מעדיף שתינתן לי האפשרות להשפיע על התוכן מאשר להיוותר בחוץ."

 

עיניה של סטייזי ברומלי נצצו בכעס כאשר הסתובבה להביט בג'קסון. "אם העזת לאיים על סבי – "

 

"וג'קסון מוחה, לעזאזל – סליחה על גסות הרוח, אדוני – " ג'קסון נד בראשו קלות לעבר הגבר המבוגר יותר לפני שהפנה עיניים קרות אל סטייזי ברומלי הכעוסה, "על ההנחה האחרונה שלך."

 

סטייזי הבינה שייתכן שעברה את הגבול בהערה האחרונה שלה. זה לא היה תירוץ שהיא החליטה מראש לא לסבול את ג'קסון ויילדר על יסוד הדברים שקראה אודותיו. בעיקר לאחר שהוא היה התגלמות הקסם האישי מאז הגיע. לפחות כלפי סבה. סטייזי היתה בטוחה למדי, אחרי ההערות הבלתי מוסוות שלה, שההתנגדות היא דו-סיטרית עכשיו.

 

אבל למה ג'קסון ויילדר ציפה בדיוק כאשר תכנן את ביקורו כאן? שייפגש ביחידות עם גבר שעבר כבר את גיל תשעים ושלאחרונה עבר התקף לב? ששניהם יחליפו דברי נועם לפני שהוא יעזוב עם שיתוף הפעולה המוחלט של ג'פרי? אם זה מה שחשב שיקרה, אז נראה שלא הכיר טוב את סבה של סטייזי. גם אחרי עשרים-וחמש שנים אחרי פרישתו כביכול, ג'פרי היה איש שאין לזלזל בכוחו! וסטייזי החשיבה עצמה כמי שאינה מפגרת בהרבה מאחוריו...

 

לא רק שהיתה מרצה מיומנת באוניברסיטה יוקרתית בלונדון, אלא שאף נרמז על ידי רבים וטובים שהיא מועמדת להיות ראש החוג כאשר ראש החוג המכהן יעזוב בשנה הבאה – וסטייזי לא הגיעה לעמדה זו בגיל עשרים-ותשע בלבד בזכות ביישנות ורכרוכיות.

 

"אני מתנצלת אם טעיתי," מלמלה בשקט. "נראה שהשימוש של מר ויילדר במילים 'שם זמני' גרם לי לחשוב שכבר סגרתם ביניכם הכול."

 

"ההתנצלות התקבלה," אמר ג'קסון ויילדר בקול חורק, בלי לשחרר את המתח הכלוא בכתפיו הרחבות. "מובן שארצה לזכות בברכתך כדי להמשיך, סר ג'פרי." הוא נד בראשו לעבר הגבר המבוגר יותר, ובאותו זמן הצליח לרמוז שלא מעניין אותו אם יזכה בברכתה של סטייזי|

 

"ובשיתוף הפעולה שלו?" הוסיפה בלגלוג.

 

עיניים אפורות צוננות נפנו לעברה. "כמובן."

 

סטייזי כבשה את הרעד שאיים לנוע לאורך עמוד שדרתה – רעד של אימה ולא תענוג שדמיינה שחשות רוב הנשים כאשר ג'קסון ויילדר מביט בהן! כאשר מבטו הקפוא בחן אותה בביקורתיות איטית, סטייזי ידעה בדיוק מה הוא רואה: אישה שמעדיפה הופעה נטולת גינונים. ריסיה היו ארוכים וכהים באופן טבעי, ללא מסקרה, ולמעשה, פניה היו נקיים לגמרי מאיפור מלבד ליפגלוס בצבע אפרסק בהיר. ידיה, צווארה ואוזניה היו חשופים לגמרי מתכשיטים.

 

סטייזי ידעה שאינה בליגה של השחקניות והיפהפיות הגבעוליות שבחברתן ג'קסון ויילדר נראה לעתים קרובות כל-כך, ושלצדן צולם לעיתונים ולירחונים במהלך תריסר השנים האחרונות לפחות. היא פקפקה אם הגבר הזה אפילו יודע מה לעשות עם אישה בעלת תבונה...

 

מה לעזאזל – ?

 

למה שיהיה אכפת לה מה דעתו של ג'קסון ויילדר עליה? ככל הנוגע לסטייזי, אין סיבה ששניהם ייפגשו שוב אחרי היום – כך שמה זה משנה מה הוא חושב עליה כאישה...

 

היא הזדקפה בנחישות. "נראה לי שלא רק שאתה מבזבז את זמנך,  מר  ויילדר,  אלא  שאתה  מבזבז  גם  את  זמנו  של  סבי ואת זמני – "

 

"האמת היא, שאני מוכן לתת לג'קסון את ברכתי ואת שיתוף הפעולה שלי. אני ארשה לו לקרוא מכתבים ומסמכים אישיים של אנסטסיה." ג'פרי דיבר נחרצות, משתיק את דבריה המבטלים של סטייזי. "אבל בתנאים מגבילים בלבד."

 

עיניה של סטייזי התרחבו כאשר הסתובבה להתבונן בסבה. "אתה לא רציני!"

 

סבה הטה קלות את ראשו. "דומני שתגלי, יקירה, שקוראים לזה שליטה במצב בלתי נמנע, במקום לנסות ולהילחם מלחמת שווא."

 

ג'קסון לא הרגיש את תחושת ההתעלות שהיה צפוי להרגיש נוכח העובדה שסר ג'פרי נתן לו לא רק את ברכתו אלא אף גישה לחלק מהמסמכים האישיים של אנסטסיה כדי לסייע בכתיבת התסריט. עמוק בפנים הוא הרגיש שיהיו תנאיו של ג'פרי אשר יהיו, הם לא יהיו לרוחו...

 

סטייזי ברומלי הרגישה כמדומה אותה תחושה של חוסר נוחות מפני שקמה לפתע, קמט בין עיניה הירוקות בזמן שלטשה מבט בסבה במשך כמה שניות ארוכות לפני שהבעתה התרככה קלות.

 

"יקירי,  תזכור  מה  קרה  אחרי  הפרסום  של  הספר  הנורא ההוא – "

 

"אני נפגע מכך שאת אפילו חושבת להשוות את הסרט שבכוונתי ליצור לזבל הסנסציוני ההוא!" ג'קסון התרומם על רגליו בפתאומיות.

 

היא הסתובבה להביט בו בצינה. "איך אוכל לחשוב אחרת?"

 

"אולי אם תתני לי הזדמנות – "

 

"מספיק עם זה, שניכם." סר ג'פרי גיחך בשקט. "זה לא מנבא טובות אם שניכם לא מסוגלים אפילו להיות בחדר אחד יחד בלי להתווכח."

 

תחושת החשש המוקדמת של ג'קסון התחזקה כאשר הסתובב להסתכל בגבר המבוגר יותר, לא הולך שולל אחר הבעת התום שעל פניו של סר ג'פרי. "אתה מוכן לפרט את התנאים שלך...?" דחק באיטיות, בחשש. ג'קסון היה בטוח שהוא לא יאהב את הקלף שג'פרי מסתיר בשרוולו!

 

הגבר הקשיש משך בכתפיו. "התנאי הראשון שלי שלא ייעשו העתקים של המסמכים האישיים של אשתי. למעשה, אני אוסר להוציאם מהבית הזה."

 

זה יקשה מעט על העניינים. פירוש הדבר שג'קסון יצטרך לבלות כמה ימים – אולי אפילו שבוע – כאן, בבית ברומלי, כדי לקרוא את המסמכים ולרשום הערות בטרם יוכל לעזוב ולכתוב את התסריט. אולם לאור לוח הזמנים הדוחק שלו, לא היתה סיבה להימנע מכך. במהלך השנים הוא התאכסן במקומות הרבה פחות מפוארים מאשר בית ברומלי האלגנטי והנוח.

 

"התנאי השני שלי – "

 

"כמה תנאים בדיוק יש לך?" שאל ג'קסון בקול משועשע.

 

"שניים בלבד," ענה סר ג'פרי בשקט. "והתנאי הראשון ייכנס לתוקפו רק אם תיענה לשני."

 

"בסדר." ג'קסון הנהן בזעף.

 

"לא הייתי נענה כל-כך מהר, ג'קסון," הזהיר הקשיש בלעג.

 

סטייזי לא אהבה את הניצוץ המחושב שראתה בעיניו של סבה. התנאי הראשון שלו היה הגיוני – למרות שלא היו ערובות, כמובן. אבל לפחות העובדה שלג'קסון ויילדר תהיה גישה למסמכים של סבתה תבטיח סיכוי קלוש כלשהו שהתסריט שלו יהיה מבוסס על יסוד כלשהו של אמת. לא יסוד רחב, אבל איזשהו.

 

כך שנותר רק התנאי השני של סבה.

 

"קדימה, סבא," הזמינה בלחש.

 

"אולי עדיף ששניכם תשבו קודם...?"

 

סטייזי נדרכה ובאותו זמן הרגישה בחשש הגובר של ג'קסון כאשר עמד מעברו השני של החדר. "אנחנו צריכים לשבת...?"

 

"אה, נדמה לי שזה עדיף," אמר סבה בלגלוג קל.

 

"אני אשאר לעמוד, אם לא אכפת לך," אמר ג'קסון ויילדר בקול מחוספס.

 

"אין בעיה," צחק ג'פרי. "סטייזי?"

 

"גם אני," מלמלה בחשש.

 

"כרצונכם." סבה התרווח בכורסה שלו והתבונן מעלה בשניכם. "חשבתי שהשיחה שלכם היום מאוד... מעניינת, אם תרצו? ואני חייב לומר שיש מעט מאוד דברים שנראים לאדם בגילי משעשעים!" הוסיף סבה בזעף.

 

הוא משחק בהם, חשבה סטייזי בתסכול. משעשע את עצמו על חשבונם. "אתה מוכן פשוט להגיד את זה, ודי, סבא!"

 

הוא חייך קלות בזמן שהניח את מרפקיו על מסעדי הכיסא לפני ששילב את אצבעותיו לפני חזהו. "סטייזי, ברור לי שיש לך ספקות ביחס לתוכן הסרט של ג'קסון – "

 

"לא בלי סיבה!"

 

"לגמרי בלי סיבה," תיקן ג'קסון בזעף. "אני לא אחראי לביוגרפיה הנוראית ההיא – ומעולם לא כתבתי ולא כיכבתי בסרט שמעוות את האמת כדי להוסיף סנסציוניות," הוסיף בכבדות.

 

"אני בספק אם שחקנים הוליוודיים יהיו מסוגלים לזהות את האמת גם אם היא תעמוד להם מול הפרצוף!" העיניים הירוקות הללו נצצו בבוז.

 

ג'קסון לא ידע מי מהם סגר את המרחק ביניהם – הוא רק ידע שהם עמדו עתה קרובים כל-כך עד שהאפים שלהם כמעט נגעו זה בזה בזמן שהיא לטשה בו את מבטה והוא הזעיף אליה את עיניה בתגובה.

 

לפתע היה מודע לבושם המעודן של סטייזי: שילוב משכר של קינמון, לימון ו – מטריד יותר – אישה זועמת בלהט...

 

מקרוב כל-כך, ג'קסון יכול היה לראות שהעיניים הירוקות המדהימות האלה היו מוקפות עיגולים שחורים, שהעניקו להן איכות מוארת מוזרה שהיתה כמעט מהפנטת כאשר היו מוקפות בריסים הארוכים והכהים ביותר שראה מעודו. עור הפנים שלה היה בגון שנהב בהיר של חרסינה מעודנת, אותו עידון של הופעתה החיצונית.

 

עידון שעמד בניגוד מוחלט למלאות החושנית של פיה.

 

שפתיה היו פשוקות מעט עתה וחשפו שיניים לבנות, קטנות ומושלמות. שיניים לבנות וקטנות שג'קסון דמיין שהיו יכולות לנשוך גבר בתשוקה באותה קלות שבה – שבה מה...?

 

ג'קסון נסוג במהירות כאשר התחוור לו לאן הרשה למחשבותיו לנדוד, בהתחשב בהתנגדות שהרגישו זה כלפי זה. לא זו בלבד, אבל סטייזי ברומלי היתה מאותן נשים מעומלנות ובעלות קריירה שהכיר שמפלסות את דרכן במעלה הסולם המקצועי כדי שיגיעו אל המעלות הגבוהות יותר של אולפני הסרטים. נשים קשות ובלתי נשיות בעליל, נשים מהן ג'קסון התרחק כמו ממגיפה!

 

הוא ריפה את המתח מכתפיו לפני שפנה להתבונן בג'פרי המשועשע עדיין. "אני מסכים עם סטייזי – "

 

"כמה מרענן!" שיסעה אותו בחריפות.

 

"אז אולי כדאי שפשוט תגיד מה שיש לך להגיד," סיים ג'קסון בזעף.

 

"בואו נקווה ששניכם תסכימו לתנאי השני שלי באותה מידה." סר ג'פרי הנהן מבלי לחייך, ועתה לא נראה שלֵו כמו שהיה לפני רגעים אחדים. "חשבתי על זה זמן רב, ולנוכח היעדר ההתלהבות של סטייזי מהפרוייקט והנחישות שלך להוכיח לה שהיא טועה, ג'קסון, אני מרגיש שיהיה עדיף לכל הצדדים הנוגעים בדבר שסטייזי תסייע לך באיסוף המסמכים האישיים של אנסטסיה ובמחקר."

 

"מה...?"

 

ג'קסון הסכים לגמרי עם הבעת האימה של סטייזי ברומלי נוכח ההצעה ששניהם יעבדו יחד שכם-אל-שכם ולו לדקה אחת, שלא לדבר על ימים או שבועות שיידרשו לו לשם סריקת מסמכיה של אנסטסיה!