קליידוסקופ
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קליידוסקופ
הוספה למועדפים

קליידוסקופ

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

חגי אברבוך

חגי אברבוך - מתרגם ומוסיקאי. יוצא ישיבה תיכונית אדר"ת, בת-ים, ובעל תואר ראשון במוסיקולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן. חובב מדע בדיוני, פנטזיה, אימה, מוסיקה קלאסית ורוק מתקדם, קומיקס ואנימה. מתגורר בירושלים.

תקציר

המקום בו נפגשים הפנטסיה והאגדה היהודית, המדע הבדיוני – והתלמוד. כולל את הסיפור "קדמת עדן", זוכה פרס גפן לשנת 2006. בחללית סחר, תוכנת בינה מלאכותית לומדת להקל על חיי הנוסעים – עד שהיא בוחרת לחזור בתשובה. בתל אביב שבה דוהרים דינוזאורים בכביש המהיר, מחפש גבר צעיר אהבה, כשלצידו פיה המדברת תנ"כית בלבד. זוג צעיר משתעשע בתוכנה המחשבת גימטריות – ומגלה סוד אפל המאיים על חייו. ורב מזדקן לומד שמי שמתעניין בשדים, השדים מתעניינים בו חזרה… האם ניתן להשתמש בקומבינטוריקה כדי להרוג את יוספוס פלאביוס? מה בין חילת צעירה ששכלה את אמה ובין מדרש עתיק מספר הזוהר? ואיזה משקה אלכוהולי חביב על השטן ואלוהים גם יחד? שלושים ושניים סיפורים בקליידוסקופ, וכל אחד בורא נתיב משלו אל מציאות ישראלית, יהודית, או כזו שמעבר לזמן ולמקום. ענקים, אבירים ומכשפות, סוחרי חלל, מילואימניקים ונערי גבעות – הכל שולחים יד אל המופלא והקסום, מייחלים לנס – ומגלים לחרדתם שלכל נס יש מחיר. קליידוסקופ הוא קובץ סיפוריו הראשון של חגי אברבוך, יליד 1975, מוסיקאי ומתרגם.

פרק ראשון

א


אישה. אֵלף. אהבה.
סיפור פשוט שנכתב בין הגבעות. היא הלכה לבדה אל הנחל, לרחוץ את רגליה מעסיס הענבים; יום שלם שהבחורים סובבים את הבחורות שמפשילות שמלותיהן וחושפות רגליים שמנמנות ובריאות ודורכות, והאוויר מלא צחוק.
והנה בנחל, רוחצת ברייה גברית, עירומה, חידוד האוזניים מוסיף לוויית חן לפני השועל העדינות, והגוף זהוב ונוצץ בשקיעה.
היא נרתעה, אבל הוא כבר ראה אותה. לא שביקש לפתות, אבל הקסם המוחלט נצץ כמו חוט שזור ביניהם, כסוף כמו אדם, זהוב כמו מה שאינו אדם.
שבה הביתה, בתולה פחות, ועיניה מתקשות לכבוש את האור שניצת בהן. אביה ראה ושתק. אמהּ התחלחלה, ולא אמרה דבר. אהובהּ, החייל, הגיע למחרת, נשק לה, והרגיש את הטעם האחר בשפתיה. לוּ היה מן הבריות הצוחקות את דרכן בעולם, היה משליך נשקו הצידה, אוסף אותה בחופזה בזרועותיו, והולך לשתות לשוכרה עם עמיתיו. אלא שהיה אדם שקט, ומבטו מעמיק.
הם יצאו אל החורשה שבשולי הכפר, ושם סיפרה לו. פניו האדימו בזעם, והוא האשים אותה באלף ואחד דברים, ובעיקר בהיותה כפריה בורה ופתיה, שוודאי ניצֵל אחד הגברים.
הוא הותיר אותה בוכייה, ונטל את נשקו, ודרך אותו, ויצא אל הנחל. שוב הייתה שעת שקיעה, והאֵלף רחץ במי הנחל, שקוע בשרעפים, תמה על הברייה שנקרתה אמש לדרכו.
החייל קרב אליו ועיניו נפערו בתדהמה, ונשקו נשמט אל הארץ. האֵלף הסתובב והביט בו, והתחלחל בחדווה. "גם אתה אדם?" שאל, "כמוה?"
וכיוון שלא השיב לו החייל, קיפץ האֵלף לקראתו לבחון אותו מקרוב. הם עמדו זה מול זה, משתאים.
"אתה נאה ממנה," אמר האֵלף.

היא המתינה בכפר ימים ארוכים, ואהובהּ החייל לא שב. היא הלכה אל הנחל, ולא היה שם איש.
לילה אחד שבה הביתה, דומעת, ולמחרת נעלמה מן הכפר. הלכה ודפקה על דלתו של מנזר ומצאה שם מנוחה חלקית; לא יכולה הייתה לשכוח כיצד, אותו לילה, ראתה אותם משתעשעים זה בגופו של זה על גדות הנחל.
זה סיפור פשוט שנכתב בין הגבעות, וברינוני הזקֵנים והצעירים, וגם על קלף במנזר; הגבעות עודן מהדהדות, אבל איש אינו שומע; והזקֵנים מתים והצעירים שוכחים; והקלף נשרף על ידי אֵם המנזר, כי יש סיפורי אהבה שהעֵת מעדיפה למחות.

חגי אברבוך

חגי אברבוך - מתרגם ומוסיקאי. יוצא ישיבה תיכונית אדר"ת, בת-ים, ובעל תואר ראשון במוסיקולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן. חובב מדע בדיוני, פנטזיה, אימה, מוסיקה קלאסית ורוק מתקדם, קומיקס ואנימה. מתגורר בירושלים.

עוד על הספר

קליידוסקופ חגי אברבוך

א


אישה. אֵלף. אהבה.
סיפור פשוט שנכתב בין הגבעות. היא הלכה לבדה אל הנחל, לרחוץ את רגליה מעסיס הענבים; יום שלם שהבחורים סובבים את הבחורות שמפשילות שמלותיהן וחושפות רגליים שמנמנות ובריאות ודורכות, והאוויר מלא צחוק.
והנה בנחל, רוחצת ברייה גברית, עירומה, חידוד האוזניים מוסיף לוויית חן לפני השועל העדינות, והגוף זהוב ונוצץ בשקיעה.
היא נרתעה, אבל הוא כבר ראה אותה. לא שביקש לפתות, אבל הקסם המוחלט נצץ כמו חוט שזור ביניהם, כסוף כמו אדם, זהוב כמו מה שאינו אדם.
שבה הביתה, בתולה פחות, ועיניה מתקשות לכבוש את האור שניצת בהן. אביה ראה ושתק. אמהּ התחלחלה, ולא אמרה דבר. אהובהּ, החייל, הגיע למחרת, נשק לה, והרגיש את הטעם האחר בשפתיה. לוּ היה מן הבריות הצוחקות את דרכן בעולם, היה משליך נשקו הצידה, אוסף אותה בחופזה בזרועותיו, והולך לשתות לשוכרה עם עמיתיו. אלא שהיה אדם שקט, ומבטו מעמיק.
הם יצאו אל החורשה שבשולי הכפר, ושם סיפרה לו. פניו האדימו בזעם, והוא האשים אותה באלף ואחד דברים, ובעיקר בהיותה כפריה בורה ופתיה, שוודאי ניצֵל אחד הגברים.
הוא הותיר אותה בוכייה, ונטל את נשקו, ודרך אותו, ויצא אל הנחל. שוב הייתה שעת שקיעה, והאֵלף רחץ במי הנחל, שקוע בשרעפים, תמה על הברייה שנקרתה אמש לדרכו.
החייל קרב אליו ועיניו נפערו בתדהמה, ונשקו נשמט אל הארץ. האֵלף הסתובב והביט בו, והתחלחל בחדווה. "גם אתה אדם?" שאל, "כמוה?"
וכיוון שלא השיב לו החייל, קיפץ האֵלף לקראתו לבחון אותו מקרוב. הם עמדו זה מול זה, משתאים.
"אתה נאה ממנה," אמר האֵלף.

היא המתינה בכפר ימים ארוכים, ואהובהּ החייל לא שב. היא הלכה אל הנחל, ולא היה שם איש.
לילה אחד שבה הביתה, דומעת, ולמחרת נעלמה מן הכפר. הלכה ודפקה על דלתו של מנזר ומצאה שם מנוחה חלקית; לא יכולה הייתה לשכוח כיצד, אותו לילה, ראתה אותם משתעשעים זה בגופו של זה על גדות הנחל.
זה סיפור פשוט שנכתב בין הגבעות, וברינוני הזקֵנים והצעירים, וגם על קלף במנזר; הגבעות עודן מהדהדות, אבל איש אינו שומע; והזקֵנים מתים והצעירים שוכחים; והקלף נשרף על ידי אֵם המנזר, כי יש סיפורי אהבה שהעֵת מעדיפה למחות.