"הַפַּעַם בְּלִי צַלָּקוֹת וּבְלִי הַרְפַּתְקָאוֹת!" מַזְהִירָה אִמָּא שֶׁל חַגַּי, גִּבּוֹר הַסֵּפֶר הָאָהוּב שְׁמוֹנָה בְּעִקְבוֹת אֶחָד. אֲבָל חַגַּי לֹא מַקְשִׁיב לָאַזְהָרוֹת וְיוֹצֵא שׁוּב לְהַרְפַּתְקָה מַסְעִירָה. הַפַּעַם הוּא נוֹסֵעַ לְבַלּוֹת אֶת חֻפְשַׁת הַפֶּסַח אֵצֶל חֲבֶרְתּוֹ רוֹנִי בַּמּוֹשָׁב. שָׁם הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת יוֹסֵף, יֶלֶד צָנוּם נִצּוֹל שׁוֹאָה, שֶׁמְּנַסֶּה לְהִקָּלֵט בְּחֶבְרַת הַיְּלָדִים. יַחַד יוֹצְאִים כֻּלָּם לְמַסַּע גִּבּוּשׁ רַב–סַכָּנוֹת בַּמִּדְבָּר.
לְאָן יוֹבִילוּ אוֹתָם סִימָנֵי הַדֶּרֶךְ הַמִּסְתּוֹרִיִּים? וְהַאִם יַצְלִיחַ יוֹסֵף לִשְׂרֹד בַּמַּסָּע וְלָתֵת אֵמוּן בַּחֲבֵרָיו הַחֲדָשִׁים?
יְמִימָה אֲבִידָר טְשֶׁרְנוֹבִיץ, כַּלַּת פְּרַס יִשְׂרָאֵל וּפְרַס זְאֵב לְסִפְרוּת יְלָדִים, יָדְעָה לִבְרֹא דְּמוּיוֹת מְלֵאוֹת אֹפִי וְלִכְתֹּב עֲלִילוֹת שֶׁרִתְּקוּ אֶת הַיְּלָדִים. בֵּין הַשּׁוּרוֹת מְבַצְבֶּצֶת אַהֲבָתָהּ לְנוֹפֵי הַטֶּבַע וּלְנוֹפֶיהָ הָאֱנוֹשִׁיִּים שֶׁל הָאָרֶץ.
אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ רָאָה אוֹר לָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁנַת 1947 וְהוּא מוֹפִיעַ עַכְשָׁו בְּמַהֲדוּרָה עֲרוּכָה וּמְעֻדְכֶּנֶת עִם אִיּוּרָיו הַמְּקוֹרִיִּים שֶׁל נַחוּם גוּטְמַן.
