היא חזרה הביתה מבולבלת וחסרת ביטחון.
"איך אני אעשה את הכול לבד?" שאלה את ההורים בארוחת הערב והחלה לבכות. "אני לא יכולה! אולי אוותר על הכול?"
"לא כדאי שתוותרי", אמר לה אבא, "חשבת כל כך יפה על כל הדברים. בקשי עזרה מהחברים שלך".
"אבא צודק", אמרה אמא. "שתפי את החברים שלך. חלקו ביניכם את התפקידים. כל אחד ידאג לחלק אחר של המשימה".
אמה נרגעה ועיניה נצצו: "תודה אבא! תודה אמא! זה באמת רעיון מצוין!"
היא שלחה SMS לגלי, ליובל ולדני, וביקשה את עזרתם בהכנת המסיבה. השלושה כמובן הסכימו ברצון לעזור. היא הזמינה אותם לבוא בערב אל ביתה.
כשהשלושה הגיעו, המעשה הראשון שעשו היה חלוקת תפקידים ביניהם.
אמה נבחרה פה אחד למנכלי"ת, כלומר, למנהלת הכללית של המסיבה;
דני נבחר למנהל הכספים. תפקידו היה להשיג את הכסף ולחשב כמה להוציא על הקישוטים, על ההפתעות ועל הכיבוד, באופן שהכסף יספיק לכל אחד מהדברים הללו.
יובל נבחר להיות אחראי על תוכנית המסיבה.
גלי נבחרה להיות המשווקת. כלומר, זו שתפרסם את דבר המסיבה.
הם החליטו לגבות מכל ילד שיבוא למסיבה חמישה שקלים. הם חישבו ומצאו, שככל שישתתפו ילדים רבים יותר, כן יגדל תקציב המסיבה, ואפשר יהיה לקנות יותר כיבוד ויותר הפתעות.
