המנהיג הטבעי

פרק ראשון
מנהיגות והצלחה הן זכויותיך מלידה

איש לא מצליח מעבר לציפיותיו המטורפות, אלא אם כן התחיל עם אי אלו ציפיות מטורפות.
- ראלף שַארֶל

תחושת ההישג היא המתנה הגדולה ביותר שבן אנוש יכול להעניק לזולת.
- איין ראנד

כל אחד מאתנו נועד לגדולות. למרבה הצער, רובנו מסתלקים מן העולם בעודנו שקועים בבינוניות. אני מקווה שלא אכפת לך שאני מביע את הדעה הזאת, שאני מאמין בה בכל לבי, בשלב כה מוקדם של היכרותנו, אבל עלי להיות גלוי לב. כדאי גם שאומר לך שאני בסך הכול בחור רגיל, ובמקרה התמזל מזלי ללמוד כמה סודות יוצאים מן הכלל שעזרו לי להצליח מאוד בעסקים ולחוש סיפוק רב בחיי האישיים. החדשות הטובות הן שאני מתכוון לשתף אותך בכל מה שגיליתי במהלך הרפתקה מסעירה למדי, כך שגם אתה תוכל להצליח בגדול ולחיות על המסלול המהיר. כבר מהיום.
את השיעורים המעצימים אלמד אותך בעדינות, בזהירות, ובלוויית עידוד מלא ואמיתי. המסע המשותף שלנו יהיה מהנה, מעורר השראה ומבדר. העקרונות והכלים שתגלה יגרמו לקריירה שלך להמריא מיד, לשמחה שלך להרקיע שחקים וליכולותיך לבוא לידי מיצוי מלא. אבל מעל לכול, אני מבטיח לך, אהיה גלוי לב. אתה ראוי לכבוד הזה.
שמי הוא בלייק דייוויס. אף שנולדתי במילווקי, התגוררתי כמעט כל חיי בעיר ניו יורק, ואני עדיין אוהב אותה. את המסעדות, הקצב, האנשים. ואת הנקניקיות ברחובות - הן מדהימות. כן, אני בהחלט אוהב אוכל - אם שואלים אותי, זה אחד התענוגות הגדולים בחיים. ואני גם אוהב לנהל שיחה טובה, לעסוק בספורט האהוב עלי ולקרוא ספרים טובים. בכל אופן, אין בעולם עוד מקום כמו התפוח הגדול. אין לי שום כוונה לעזוב את העיר. אף פעם.
הרשה לי לספר לך מעט על הרקע שלי לפני שאתאר את האירועים המשונים, אך שערכם לא יסולא בפז, שהובילו אותי מהמקום שבו הייתי פעם אל המקום שבו תמיד רציתי להיות. אמי היתה האדם הטוב ביותר שפגשתי. אבי היה האדם הנחוש ביותר שהכרתי. אלה אנשים שנהוג לכנותם "מלח הארץ". לא מושלמים, אבל הַראֵה לי מישהו מושלם. העיקר הוא שהם תמיד עשו כמיטב יכולתם. ולדעתי, מיטב יכולתך הוא כל מה שאתה יכול לעשות. ברגע שעשית הכול, אתה יכול ללכת הביתה ולישון היטב בלילה. דאגה מדברים שאינם בשליטתך היא מתכון בדוק למחלות. ורוב הדברים שמדאיגים אותנו כל כך לא קורים בסופו של דבר. קורט וונגוט ניסח את זה יפה: "המחשבות המטרידות שלא מרפות ממך בארבע לפנות בוקר ביום שלישי אקראי, לבטח אינן נוגעות לבעיותיך האמיתיות, שלעולם אינך עולות בדעתך."
הורי עיצבו את אישיותי בדרכים רבות. לא היה להם הרבה, ובכל זאת, מבחינות רבות היה להם הכול: היה להם האומץ לנהוג על פי אמונתם, היו להם ערכים נעלים, והיה להם כבוד עצמי. אני עדיין מתגעגע אליהם מאוד ואין יום שאני שוכח להוקיר אותם. ברגעים שלווים יותר אני חושב לפעמים על העובדה שבדרך כלל אנחנו מתייחסים לאנשים שאנחנו הכי אוהבים כאל מובנים מאליהם. עד שאנו מאבדים אותם. או אז אנחנו יוצאים לטיולים רגליים ארוכים ושקטים ומייחלים להזדמנות שנייה כדי שנוכל להתייחס אליהם כראוי. אך אל נא תניח לחרטות כאלו להעכיר את רוחך. זה קורה לעתים תכופות, לרבים מדי מאתנו. אם בורכת והוריך עדיין בחיים - כבד אותם, ועשה זאת עכשיו.
בילדותי הייתי ילד טוב. "לב עם שתי רגליים", כך נהג סבי לתאר אותי. לא הייתי בנוי לפגוע במישהו או להפריע למשהו. הייתי תלמיד טוב, הייתי אהוד למדי על הבנות, ושיחקתי תקופה ארוכה יחסית בנבחרת הפוטבול של בית הספר התיכון. הכול השתנה כשהורי נהרגו. הקרקע נשמטה מתחת לרגלי. איבדתי את כל הביטחון שהיה לי. לא יכולתי להתרכז. החיים שלי נתקעו.
בשנות העשרים לחיי עברתי מעבודה לעבודה, וריחפתי זמן מה על טייס אוטומטי. נעשיתי קהה חושים ולא היה אכפת לי כמעט כלום. הלעטתי את עצמי במנת יתר של צפייה בטלוויזיה, אוכל ודאגות - הכול כדי להימנע מן הכאב שאדם מרגיש כשהוא מכיר בפוטנציאל האבוד שלו.
בתקופה זו של חיי היתה העבודה מבחינתי רק אמצעי לתשלום חשבונות, ולא במה לביטוי יכולותי. העבודה היתה דרך לא נעימה לצלוח את היום, במקום הזדמנות נהדרת לצמוח ולהפוך למה שנועדתי להיות. התעסוקה היתה רק אמצעי להעביר את הזמן במקום הזדמנות מצוינת להאיר את יומו של הזולת ולנצל את ימַי לבניית ארגון טוב יותר - ולבנות עולם טוב יותר.
לבסוף החלטתי להתגייס לצבא. באותם ימים חשבתי שזה צעד נבון, שיעניק לי תחושת שייכות ויסייע לי לעשות קצת סדר בתוך הבלגן. נשלחתי למלחמה בעיראק, ואף על פי שהשירות הצבאי הכניס מסגרת לחיי, הוא גם היה כרוך בחוויות שרודפות אותי עד עצם היום הזה. הייתי עֵד למותם של חברי מהטירונות בקרבות עקובים מדם. ראיתי חיילים, שהיו רק ילדים, מאבדים גפיים או נפצעים פציעות קשות. שארית ההתלהבות שעוד נותרה בי מחיי הקודמים דעכה והלכה, ואני צללתי עמוק לתוך ביצה טובענית ונואשת כאשר הבנתי איזה אדם הפכתי להיות. ניצלתי מפגיעה גופנית במלחמה, ובכל זאת הפכתי לבעל מום. המשכתי לשאת עמי לכל מקום את השדים משדה הקרב.
יום אחד הגיעה פתאום העת לשוב הביתה. זה קרה מהר כל כך, עד שראשי הסתחרר. הועליתי על מטוס תובלה, הוטסתי הביתה, ובתוך יום או יומיים, אחרי כמה בדיקות רפואיות שגרתיות, החזרתי את תעודותי. הודו לי על שירותי לאומה ואיחלו לי הצלחה. באחר צהריים סתווי בהיר אחד יצאתי אל הרחוב והגעתי למסקנה מפחידה: שוב אני לגמרי לבד.
המאבק הגדול ביותר שלי היה לנסות למצוא את דרכי בחזרה אל החברה ששכחה את קיומי. רוב הלילות לא הצלחתי להירדם - התייסרתי בזיכרונות נוראים של הזוועות שראיתי במלחמה. בבקרים שכבתי במיטתי במשך שעות וניסיתי לאזור כוחות כדי לקום ולהתחיל את היום. גופי כאב. פחדתי ללא כל סיבה ובקושי יכולתי לתקשר עם מישהו פרט לחברי מהצבא. הדברים שאהבתי לעשות נראו לי פתאום משעממים כל כך וחסרי ערך. חיי איבדו כל תחושת משמעות או מטרה. לפעמים רציתי למות.
ייתכן שאחת המתנות היקרות ביותר שנתנו לי הורי היתה האהבה ללימודים, ובייחוד ללימוד מספרים. בין כריכתו הקדמית של כל ספר לכריכתו האחורית מצויים רעיונות שאם פועלים על פיהם, יש להם הכוח לכתוב מחדש את תסריט חייך. אין הרבה דברים שנבון לעשותם כמו להשקיע בפיתוח החשיבה ובאימון התודעה. למידה מתמדת היא אחד ממאפייניו העיקריים של אדם פתוח וחזק, ולמידה עצמית עקשנית וממושכת היא שיטת הישרדות שעוזרת לצלוח תקופות קשות. תמיד נדמה שלאנשים הטובים ביותר יש הספריות הגדולות ביותר.
אז התחלתי לעבוד בחנות ספרים ברובע סוהו, אבל בשל גישתי השלילית והתנהגותי השאננה בעליל, לא הצלחתי בעבודתי. המנהל נזף בי לעתים קרובות והייתי משוכנע שיום אחד יפטרו אותי. רוב הזמן לא הייתי מרוכז בעבודה, לא שיתפתי פעולה עם חברי לצוות וביצעתי את המוטל עלי רק כדי לצאת ידי חובה. אהבָתי לספרים היתה הדבר היחיד שהציל אותי. אמנם מנהלי החנות תיעבו אותי בשל מוסר העבודה הלקוי שלי, אך נראה שהלקוחות חיבבו אותי ולכן החזקתי מעמד. אבל רק בקושי.
על כל פנים, כאן הסיפור מקבל תפנית חיובית ממש. יום אחד התרחש נס בחיי. דווקא כשלא ציפיתי שיקרה שום דבר טוב, בא הטוב לחפש אותי, וחוקי המשחק השתנו מן הקצה אל הקצה. איש זר ומשונה במיוחד ביקר אותי בחנות הספרים. השיעורים שהוא לימד אותי בזמן הקצר שהיינו יחד ניפצו את המגבלות שבהן נאחזתי עד כה - וגילו לי דרך עבודה חדשה לגמרי ודרך חיים חדשה לגמרי.
עכשיו, בגיל עשרים ותשע, כשאני מאושר ושמח יותר מכפי שדמיינתי שאהיה אי פעם - אני מבין שתקופות קשות אכן מחשלות ויוצרות בני אדם טובים יותר, שבתוך הקושי חבויה הזדמנות, ושכל אחד מאתנו בנוי להצלחה - בעבודה וגם בחיים. הגיעה השעה שאספר לך מה קרה לי.