בנימה אישית
כמה מאיתנו מתגעגעים לקשר אמיתי, קשר עמוק ומספק עם מישהו שיראה אותנו כמו שאנחנו ויאהב ויעריך את מי שאנחנו? האם בכלל יש סיכוי שדבר כזה יקרה, או שאלה דמיונות ילדות שלעולם לא יתגשמו? וכשאנחנו כבר נמצאים בקשר זוגי - האם אנחנו ממשיכים להעמיק בקשר או שנרדמנו בדרך?
אחד המוטיבים המרכזיים שעליהם מתבסס הספר הזה הוא משפטו הידוע של רבי נחמן ״אין ייאוש בעולם כלל״. לאורך השנים חשבתי על המשפט הזה, ולא תמיד הבנתי כיצד הוא קשור אליי. הרי אני לא מיואש, כך חשבתי. כנראה שהוא קשור לאנשים שנמצאים במצב ממש קשה ונתונים בייאוש משתק. אולי כאלו שמרותקים למיטה, כשהחלונות מוגפים והתרופות נגמרו, צווי עיקול מודבקים על דלתם המתפוררת והסיכויים שלהם למצוא עבודה או לטפח קשר זוגי קלושים. כנראה שעליהם דיבר רבי נחמן.
ועדיין זה הציק לי. אין ייאוש בעולם כלל - האם זה קשור אליי? הרי אני נשוי ויש לי ילדים מקסימים ופרנסה ואני משתדל ללמוד וליצור. איך הייאוש יכול להיות קשור אליי?
אלא שעם הזמן התחוורה לי העובדה שייאוש לא חייב להיות משהו דרמטי כל כך. הייאוש תוקף אותנו כמו לוחם גרילה מיומן. בדממה ובהחלטיות הוא מתגנב לכל אזור בחיינו ותוקע בו יתד רעילה.
למה הכוונה? ייאוש הוא כל דבר שוויתרת עליו. כל חלום שזנחת, כל דבר שדורש תשומת לב ושינוי והפסקת להאמין שאי פעם ישתנה.
אפשר לטעון שאין ביכולתנו לשנות כל דבר בעולם, ולפעמים צריך להשלים עם המציאות. אולי אפילו להפך - אם כל הזמן ננסה לשנות ולהשתנות, אולי נהיה מתוסכלים יותר? אולי עדיף לא לחלום, יגידו הפסימיים.
היכן בעיקר תוקף הייאוש? בזוגיות. העובדה שאני משלים עם המצב הרגוע והמוכר היא סוג של ייאוש. העובדה שאשתי משלימה עם התכונות השליליות שלי ועם תבניות התנהגות שמפריעות לה - היא ייאוש. אז מה עושים? האם צריך לתקוף את בן הזוג ולצעוק עליו מבוקר ועד לילה כדי שישתנה? האם זו המשמעות לכך שאין ייאוש בעולם כלל? לא בדיוק.
בעקבות מסע שעברנו כזוג וכמשפחה, ולאור הסיפור מעשה מאבידת בת מלך של רבי נחמן מברסלב, ננסה לגלות למה התכוון רבי נחמן כשאמר שאין ייאוש, כיצד יוצאים מהייאוש ומה הם כלי המלחמה שבעזרתם אפשר להילחם בחידלון ובאדישות. כמו כן נלמד לראות איך לא להיסחף לצד השני של לוחמנות ורמיסת האחר, איך אפשר לא לוותר על החלום לחיים טובים יותר ולעורר בתוכנו תקווה לשינוי.
האמת שגם לנו לא היה מושג. כמו כולם, נפגשנו, התחתנו, נולדו לנו ילדים. שרדנו. מטלות היומיום, ההרגל. באופן יחסי לא רבנו הרבה (אולי זה היה בעוכרינו), בסך הכול היה בסדר. ואז גילינו שבסדר זה לא ממש בסדר. שיש הרבה מאוד דברים שאנחנו מתעלמים מהם, הרבה רגשות שאנחנו לא מדברים עליהם, הרבה רצונות מודחקים. האם הם נעלמו רק בגלל העובדה שהתעלמנו מהם? האם הרגשות הלא מדוברים ולעיתים לא מעובדים התפוגגו רק בגלל העובדה שלא הענקנו להם תשומת לב? התשובה בקצרה היא לא.
אבל כשרוצים עזרה ומוכנים להשתנות, אז העזרה מגיעה. זכינו להתקרב לרבי נחמן וללמוד את תורות הנחמה וההתחזקות שלו, כלי נשק כבירים נגד השחיקה והשקיעה. כמו כן עברנו בעצמנו טיפול זוגי ועבודה אישית נפשית ורגשית, ואף רכשנו כלים רבים לעבודה עצמית ולמדנו איך לעזור לזוגות אחרים.
כאן המקום לציין שידע תאורטי אינו מספיק, חייבים ליישם את הדברים. כשאני יושב מול זוג ורוצה לעזור לו, אני יודע שהכוח העיקרי הוא לא במה שאני יודע אלא במה שעברתי בעצמי ועם אחרים שליוויתי. הלימוד העיקרי הוא בשטח, לפגוש את הקושי בחיים ולעבור דרכו. קל מאוד לדבר בסיסמאות ולהסביר שאם מישהו פוגע בך עדיף לא להגיב. אבל אם לא התנסית בזה, אם לא עברת דרך ביזיונות וקשיים, לילות טרופי שינה ושתיקות רועמות - לא תוכל באמת להעביר את הדברים למי שיושב מולך. הספר הזה הוא הזמנה להעמקה, לפגוש את הרבדים שאנחנו לא תמיד מוכנים לתת להם מקום ולהילחם על הטוב שלנו, על קשר חם ועמוק ועל אהבה שאין לה גבול, ולעולם לא לוותר.
בעקבות העבודה שעשינו עם עצמנו ועם אחרים, הבנו שהדברים שרבי נחמן מדבר עליהם לא יכולים להישאר גנוזים וידועים רק למתי מעט, אלא צריכים להגיע לכמה שיותר אנשים בשכבות אוכלוסייה שונות, שחלקן הגדול נרתע מהכתבים המקוריים או לא מכיר אותם. אחד האתגרים הוא להנגיש את התכנים העמוקים בשפה שתדבר אל כל אדם בן זמננו ותעורר עניין לפנות למקורות ולהעמיק.
יש הרבה תורות של רבי נחמן שאפשר היה לדבר עליהן בהקשר של זוגיות, ואולי עוד נזכה לכך. אבל אחת המעשיות, מעשה מאבידת בת מלך, היא מעשייה שממחישה באופן מפעים את הכוח ואת הכלים שנותן לנו רבי נחמן. רבי נחמן מלמד אותנו איך לא להתפשר אבל גם לא להיות כוחניים, איך להאמין בעצמנו אבל לא להתעקש לעשות הכול לבד, איך לבקש עזרה אבל גם לתת כל מה שביכולתנו.
כשאני מסתכל על העולם דרך המשקפיים של הנפש, ועם הרצון העז לעזור לכל כך הרבה זוגות למצוא ולהעמיק את הטוב שלהם, אני מבין עוד רובד בקריאה של רבי נחמן ״אין שום ייאוש בעולם כלל״. רצוני הוא שהספר הזה יהיה עוד לבנה בחומה של תקווה כנגד ההרס המשתולל בעולם, שברון הלב ושבירת ערכי המשפחה בשביל תענוג חולף ודמיונות מתעתעים.
כולי תקווה שהספר הזה יועיל ולו במעט לכל אחד ואחת מאיתנו.
הקדמה
או: על סוד הדעת
על דעת וחסרון הדעת
הדור שלנו הוא דור האינסטנט. דור של כוסות חד־פעמיות ושל תקוות חד־פעמיות. דור שבו אנשים לפעמים בוחרים להתגרש מהר מדי, ועוזבים לפני שהספיקו למצות את כל כוחות הנפש כדי להגיע לקשר עמוק ומתחדש. כמו אדם שמחסרון דעת משליך אבן יקרה שמכוסה בבוץ, כך רבים מוותרים על התקווה ומנסים לעשות שינוי חיצוני ומהיר במקום לעמול ולהעמיק - וכמובן לפגוש בדרך את הקשיים ולצלוח אותם.
מהו הסוד שיוכל לתת לנו תקווה אמיתית לשינוי המיוחל, ואיך יוצרים מהלך גורף וארוך טווח שיכול להעלות אותנו על מסלול של תיקון, שמחה וברכה בחיינו בכל המישורים?
בכל דבר שקורה לנו בחיים יש דעת ויש רגשות. כשעובר עלינו משהו, אם אנחנו יודעים שהוא לטובה, אנחנו יכולים לשרוד אותו ואפילו לשמוח בו. אבל כשנלקחת הדעת מהאדם הוא חווה ייסורים. הקושי אינו קשור רק לחוויה עצמה, אלא בעיקר לפרשנות שלנו. טפיחה חזקה על השכם יכולה להיות מטרידה או מעצבנת אם היא מגיעה מאדם זר, או לחילופין משמחת כשהיא מגיעה מחבר טוב שלא ראיתי שנים.
דוגמה נוספת היא אדם שמעולם לא ראה חדר ניתוח. הוא נכנס לפתע לחדר הניתוח ורואה שהרופא מנסה לחתוך את גופו של הפציינט. הוא עלול לזעוק לעזרה, ובמקרים קיצוניים אף ינסה להוציא את כלי העבודה מידיו של הרופא. האם הוא אכן מועיל לחולה? בלי להבין מה מתרחש הוא עלול להסיק מסקנות מרחיקות לכת, ולאו דווקא בכיוון הנכון.
גם אם עברנו משברים אדירים עדיין ישנה אהבה מוסתרת. מתחת לפני האדמה ישנם זרעים שמחכים לנבוט. מאחורי המציאות השטחית שלנגד עינינו יש הרבה מאוד רצון לקשר ולאהבה.
פעם גרתי בשיכון בבלי בתל אביב. יום אחד החניתי את הרכב וראיתי איש מבוגר רודף אחרי נער צעיר. הנער צעק: ״עזוב אותי, עזוב אותי!״. קפאתי על מקומי. מה הוא מנסה לעולל לו? מה קורה כאן? נדרכתי ובראשי חלפו תגובות אפשריות לסצנה המזעזעת שהתרחשה לנגד עיניי. לפתע צעק הנער: ״סבא, אני לא רוצה לחזור הביתה!״. התקרבתי מעט, ולפי תנועות הגוף והמראה הכללי הבנתי שזהו ילד עם צרכים מיוחדים שסבא שלו שומר עליו. הוא ניסה להתפרץ לכביש וכנראה שלא היה מודע למעשיו. האיש המבוגר לא היה רשע שניסה להתעלל בנער תמים, אלא סבא עייף מלא רצון טוב.
כשאתה יודע בוודאות שלהצגה יש סוף טוב, יש לך כוח להחזיק מעמד בתהפוכות החיים. כשאתה יודע בוודאות מלאה שכל מה שקורה - קורה לטובה, גם אם זה ממש לא נראה כך, יש לך את המפתח הפנימי להתמודד עם סערות החיים.
גם אם אנחנו לא אוחזים בדרגות גבוהות כאלה, אם רק נשתכנע שיש אפשרות שהדברים הם כך, ואפילו אם נזכור זאת לרגע ואז נשכח ושוב ניזכר, נוכל לחולל שינוי אדיר באיכות חיינו.
אבל לפעמים זה נראה בלתי אפשרי. בני זוג שנשואים כבר עשרים שנה עשויים לטעון: אנחנו מכירים זה את זה, אין סיכוי שנשתנה. הקביעה הזאת נכונה ולא נכונה. היא נכונה אם הם ימשיכו בדיוק כפי שהיו עד היום ויאמינו באותם הדברים, והיא לא נכונה כי תמיד אפשר להתחיל מההתחלה.
גם אם עברנו משברים אדירים עדיין ישנה אהבה מוסתרת. מתחת לפני האדמה ישנם זרעים שמחכים לנבוט. מאחורי המציאות השטחית שלנגד עינינו יש רצון עז לקשר ולאהבה. מניסיון, גם זוגות שמרגישים מיואשים, חסרי תקווה וכמעט חסרי עניין זה בזה יכולים לעבור מסע מרתק אם יסכימו, ולו לרגע, להגיד שהם לא יודעים כלום ושהכול אפשרי. ואולי, אם רק ייתנו לזה הזדמנות, יגלו שיש הרבה טוב שמחכה להם.
לצערנו אנחנו רואים זאת לעיתים קרובות כשאחד מבני הזוג נפטר, ולפתע מבין בן הזוג הנותר עד כמה הוא היה יקר לו וכמה חבל שלא הוקירו ומיצו את הקשר כשעוד היה אפשר.
לפעמים נראה שהטוב האמיתי נסתר, ואנחנו מתמודדים עם מצבים קשים יותר ופחות בחיים. מצבים שנראים לפעמים כחסרי תקווה וחסרי תוחלת. כדי לחולל שינוי אמיתי בחיינו, עלינו להאמין קודם כול שזה אפשרי. לאחר מכן עלינו לתרגל ולהכניס את התפיסה הזאת לחיינו, עד שתרד לכלי המעשה ולמציאות הפשוטה.
אגב, הספר מתמקד בעיקר בקשר ובזוגיות, אולם המסקנות והעבודה הנגזרת ממנו יכולים להשפיע על כל תחומי חיינו. למעשה כל החיים שלנו מורכבים מקשרים כאלה ואחרים, והזוגיות יכולה להיות גם המשל וגם הנמשל. הקשר בין איש לאשתו הוא במובן מסוים גם הקשר בין החלקים השונים בתוך כל אחד מאיתנו. אם אנחנו לומדים על הקשר הזוגי, אפשר להקיש מכך גם על הקשר שבין הורים לילדים, בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו.
עלינו להתחיל תהליך של קילוף השכבות החיצוניות והאמונות הכוזבות שמונעות מאיתנו לראות את הטוב והיופי שטמונים בנו ובבן הזוג שלנו, יופי שמתגלה במלוא הדרו כשאנחנו מוכנים לעבור דרך הקשיים ולהאמין בו גם ברגעי החושך והריקנות.
האם הספר הוא פירוש של מעשה מאבידת בת מלך?
״אני יודע שישנו בוודאי״ היא קריאתו של השני למלך, שמסרב להתייאש, בסיפורו של רבי נחמן מברסלב מעשה מאבידת בת מלך. כאן הדברים הותאמו לנושא הזוגיות, שבעצם כולל גם את הקשר הזוגי וגם את הקשר של האדם לעצמו. זהו ספר שעוסק במסע פנימי עמוק המספק תקווה ועידוד לנוכח הרוחות הנושבות בעולם.
בוודאי ישנה אהבה נכתב לפי מעשה מאבידת בת מלך, אך הוא אינו פירוש על הסיפור. למעשיות של רבי נחמן אין פירוש מוחלט וחד משמעי, מכיוון שהוא הכניס בהן אור רוחני גבוה כל כך, שאפילו תלמידו הנאמן, רבי נתן מברסלב, לא כתב להן פירוש, לפחות לא פירוש מובהק. בספר זה ניסינו להוציא רמזים ולחבר נקודות מתוך עבודה פנימית ומתוך עבודה על זוגיות וקשר.
בזמן הלימוד בספריו של רבי נחמן עולה התחושה שיש בהם משהו מעבר למילים. ישנו ניגון של רחמים שמתפשט בספרים, ובעקבות הלימוד בהם הוא מתפשט בעולם. ניגון שנוגע בלב. אלה לא רק רעיונות, אלא משהו שיכול ממש לגעת בנו בעומק.
אז קחו את הזמן לקרוא בנחת, לתת לדברים להיספג בתוככם. אפשר לדבר עם חבר או חברה או עם בן או בת הזוג על התכנים שבספר, לשתף מה אני מבין או מבינה ואיפה זה פוגש אותי בחיי היומיום.
במהלך הספר משולבות תובנות עם דוגמאות ותרגילים. אנחנו רוצים לעודד אתכם לבדוק את הבעיות וההתמודדויות בחייכם במעבדה הפרטית של נפשותיכם, ולא להשאיר אותם ככתמי דיו על הנייר. אז קחו נקודות שעולות בספר ובחנו אותן: האם הנקודה הזאת קשורה אליי? אם כן - כיצד? האם זו נקודה שאני צריך או צריכה להתחזק בה?
בראשית הספר הבאנו את סיפור המעשה, מעשה מאבידת בת מלך, בלשונו המקורית. כאמור, לסיפור עצמו יש עוצמה בלתי רגילה, בלי כל פירוש או הסבר, ורצוי מאוד להתחיל בקריאה שלו. ייתכן שהסיפור עצמו כבר יעלה בכם רגשות שונים או רעיונות. כדאי אולי לכתוב אותם לעצמכם בקצרה, או לנסות לתאר מה הרושם הרגשי והשכלי שמותיר בכם הסיפור.
קריאה מהנה, ושנזכה כולנו להתחזקות והעמקה לאור התורות והמעשיות של רבי נחמן מברסלב וגדולי הצדיקים.
בזמן הלימוד בספריו של רבי נחמן עולה התחושה שיש בהם משהו מעבר למילים. ישנו ניגון של רחמים שמתפשט בספרים, ובעקבות הלימוד בהם הוא מתפשט בעולם. ניגון שנוגע בלב.
