מבוא
העיבוד הלשוני בכלל והעיבוד הספרותי בפרט לא זכו לתשומת לב מרובה מצדם של חוקרי הספרות, אף על פי שתופעה זו רווחת מאוד בתולדות הספרות, ובעיקר בספרות הילדים. עיקר העבודות שעסקו בעיבודים לשוניים התמקדו בעיבודים שאינם ספרותיים, דהיינו טקסטים לשוניים שנוצרו בעקבות טקסטים לשוניים אחרים, אפילו ספרותיים, אך הם עצמם לא עברו מידול משני כטקסטים ספרותיים, ואף לא נתקבלו מעולם כחלק מן הספרות, כגון תקצירי סיפורים בחוברות עזר ללימוד שפה זרה, תקציר התוכן על כריכתו של ספר, טקסטים תמציתיים בפרסומים מסוגו של ה"Reader's Digest" וכולי.
עניינו של ספר זה בתיאור העקרונות הפועלים בגזרה מסוימת של העיבודים הלשוניים הספרותיים, עיבודים שמקורם בסיפורת העממית השייכים לספרות הילדים (העברית והאנגלית) ולספרות העברית למבוגרים, תוך התייחסות לגורמים השונים העומדים ביסודו של הטקסט המעובד בצורתו המוגמרת. נקודת המוצא לדיון בעיבוד היא היותו תהליך המתרחש במערכת לשונית וספרותית מסוימת ולצרכיה, והתוצר הסופי שלו נקרא אף הוא עיבוד.
אחד הגורמים המרכזיים המכוונים את העיבוד כתהליך הוא הנורמות, ורבות מאותן נורמות נגזרות משיקולים חינוכיים־אידיאולוגיים. הכללה זו היא אחד ההסברים המרכזיים לתפוצתם המרובה של העיבודים בספרות הילדים והנוער דווקא, ובכל הלשונות. עם זאת ההתאמה למערכת נורמות מסוימת עשויה לעזור למחנך בבחירת עיבודים מסוימים ולא אחרים מתוך המצאי הקיים ככלי עזר בתהליך החינוכי העולה בקנה אחד עם אותן הנורמות.
הספר יתאר באופן שיטתי את העיבוד הספרותי, בעיקר כתהליך, אך גם כתוצר, משום שמתקיים ביניהם יחס סיבתי (התוצר הוא תוצאת התהליך). התיאור ייעשה תוך שימוש במושגי המטפורה והמטונימיה (במובנם היאקוֹבְּסוֹנִי) כקטבים המארגנים סביבם סוגי עיבוד שונים, לרבות עיבודים שונים לאותו טקסט מקור. בדרך זו עשויים העוסקים בחינוך ובהוראה לקבל מצע תיאורטי לשימוש בעיבודים בהוראת הספרות, שימוש שייעשה תוך התחשבות בהיבטים החינוכיים המשוקעים בעיבוד, כגון הקניית ערכים הנחשבים מרכזיים בתרבות שלצרכיה נעשה העיבוד, חיזוק הדימוי העצמי של הילד או המבוגר, "צרכניו" של העיבוד, העשרה לשונית או העלאת היוקרה של וריאנט לשוני מועדף, תהליכי חיברות ועוד.
הנחות יסוד תיאורטיות
הנחת היסוד לספר עלתה בראש ובראשונה מעבודותיה של עליזה שנהר, שבמסגרתן נבדקו הזיקות בין הספרות העממית שבעל־פה לספרות העברית הכתובה בעקבות זיהוי אלמנטים טקסטואליים שונים מן הסיפור העממי כהופעתם בעיבודו הכתוב, בייחוד בסיפורי עגנון.1 העיון בקורפוס המחקרי הנוגע בספרות הילדים נסמך על עבודותיו של אדיר כהן2 ועל עבודותיו של אוריאל אופק על התפתחות ספרות הילדים העברית.3 כמו כן, נעזרנו בעבודתה התיאורטית־מתודולוגית של זהר שביט, הבוחנת את ספרות הילדים כתופעה תרבותית במסגרת התיאוריה של הרב־מערכת ומנסחת עקרונות יסוד לפואטיקה של ספרות זו.4
ההצדקה לעיון בעיבודים כתופעה המצויה בתחומי הספרות נובעת מן התיאוריה של הרב־מערכת.5 בגלל הקִרבה הגדולה בין תהליכי תרגום ותהליכי עיבוד, הן הבין־לשוניים והן הפנים־לשוניים, התעורר צורך לצרף לבסיס התיאורטי של המחקר גם את הישגי התיאוריה של התרגום ושל מחקר התרגום שנעשו בתחום תורת הספרות, ובייחוד מאמריו של רומאן יאקובסון,6 עבודותיו של גדעון טורי7 ומאמרו של אימריך דנש בנושא העיבוד המצמצם.8 כמו כן, נעזרנו במחקרים כוללים יותר בתורת הספרות, בעיקר במה שקשור לתיאוריה של הסיפורת,9 ובמחקרים הנוגעים למעמדו ולניתוחו של הטקסט העממי.10
חלק נרחב מן המחקר הנוגע לתיאור העיבוד הספרותי בעזרת מושגי המטפורה והמטונימיה מתבסס על עבודותיהם של רומאן יאקובסון, וקיה סילברמן,11 בנימין הרשב12 ומנחם פרי.13
לשם הבהרת מושגים שונים במהלך העיון ולהארת העיבוד כתופעה סמיוטית־לשונית־ספרותית נעזרנו גם בעבודותיהם של פרדינאן דה סוסיר14 תומס סיביאק ואומברטו אקו,15 רולאן בארת16 וז'אק דרידה.17
