מבוא
הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או בשמו האחר, הַמִּקְרָא, הוא קובץ בן עשרים וארבעה ספרים המהווים את כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבהם הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים.
לספרי התנ”ך נודעה השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות; הם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, וידועים בכינוי "הברית הישנה". לזו נוסף נדבך המכונה "הברית החדשה". באסלאם התנ”ך נחשב לכתב קודש יהודי שמקורו שמיימי, ואפשר למצוא בקוראן ובמסורת המוסלמית השפעות רבות מן המקרא; חלק מסיפורי המקרא מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות מהמקור.
עצם היות התנ”ך הספר הפופולרי ביותר בהיסטוריה של האנושות גרם לכך שבמשך ההיסטוריה פילוסופים, היסטוריונים, אנשי דת ומיסטקנים רבים פירשו וניתחו אותו באופנים מגוונים ובשלל נקודות הסתכלות.
ספר זה הוא ספר הגות יהודית שמטרתו המרכזית לתאר את המחשבה היהודית, האמונה היהודית והמוסר היהודי בהתבססות על פרשנות ספר התנ”ך, ובשילוב לוגיקה ומדע, פילוסופיה יהודית, פרשנות יהודית מסורתית ותורת הסוד היהודית. ראוי לציין שספר זה לא מתמקד במסורת היהודית והשלכותיה.
יתר על כן, ספר זה דן בקונפליקטים בין תפיסת הטבע כפי שהיא משתקפת במקרא לבין התפיסה המדעית. הקשרים בין שני התחומים מעסיקים כבר רבות בשנים אנשי דת וכן את המתנגדים לה. תיאור הקונפליקטים מתבסס על תיאוריות ותפיסות עדכניות ושונות הן מעולם המדע והן מעולם היהדות.
מכיוון שהתנ"ך נכתב לפני אלפי שנים, השפה ומאפייני התקופה באו לידי ביטוי בתיאור של התפיסות היהודיות, המצוות היהודיות והחוקים שספר התנ"ך מכיל, ולכן מטרה מרכזית של ספר זה היא להתאימם לתקופתינו ולתאר אותם בפשטות ככל האפשר. ספר זה לא מתעמק בכל סוגיה וסוגיה שקיימת ביהדות ולא עוסק בכל המצוות והחוקים הקיימים בה, אלא מתמקד בעיקר במצוות ובחוקים שעליהם מתבססים האמונה היהודית, המחשבה היהודית והמוסר היהודי.
