הספר הפרדת כוחות בצל התשה עוסק בקבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית במהלך השיחות להפרדת הכוחות עם מצרים ועם סוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
עם סיום המלחמה החלו שיחות ישירות בין קצינים ישראלים ומצרים להסדרת עניינים שונים, שנבעו מהמצב שנוצר בתום המלחמה, ובתוכם הפרדת כוחות בין צבאות שתי המדינות. השיחות נוהלו כאשר לכל אחד מהצדדים קלפי מפתח ואמצעי לחץ כלפי משנהו. לבסוף, הוביל תיווכו של מזכיר המדינה של ארצות–הברית, הנרי קיסינג'ר, להסכם הפרדת כוחות, שלֻווה כעבור שנתיים בהסכם נוסף, והביא, בסופו של התהליך, לחתימת הסכם שלום בין שתי המדינות. תהליך דומה בחלקו התקיים בין ישראל וסוריה.
הסורים היו מאז ומתמיד הגורם הנוקשה במשאים ומתנים עם ישראל. תחילה נמנעו מלהיכנס לשיחות עימה וניהלו נגדה מלחמת התשה; גם כאן הצליח קיסינג'ר לגשר על הפער – הרחב מאוד בתחילת הדרך – בין העמדות, ולהגיע להסכם להפרדת כוחות שנותר מאז בעינו ועומד למבחן בימים אלה. הספר מתבסס על מקורות ראשוניים, בעיקר מלשכות שר הביטחון והרמטכ"ל. הוא מביא את השיקולים ששקלה ההנהגה המדינית–צבאית של ישראל במהלך המשאים ומתנים, למשל, אפשרויות ליזום מהלכים צבאיים בחזית המצרית כאמצעי לחץ להשגת התוצאות הרצויות ותגובות ליוזמות התקפיות אפשריות של המצרים. מחבר הספר, סא"ל (במיל') ד"ר שמעון גולן, הוא ראש התחום לחקר הרמה האסטרטגית במחלקה להיסטוריה בצה"ל. ספריו: 'מרות ומאבק בימי מרי', 'גבול חם – מלחמה קרה', 'מלחמה בשלוש חזיתות', 'מלחמה ביום הכיפורים' (זוכה פרס צ'צ'יק למחקרים בביטחון ישראל), 'של"ג בלבנון' ו'המלחמה להפסקת ההתשה'.
