בתמונה: מתוך העיבוד הקולנועי לספר, 2018
"אביבית בר זוהר נגד אלין כהן - מי מנצחת במבחן הגלוסים הגדול?" "איך נטע אלחמיסטר משתלטת על השוונצים בשיער?" "מאיפה השמלה ההורסת של גלית גוטמן?" אלו רק חלק מכותרות השבועות האחרונים, במה שמכונה "עיתון נשים מוביל". חבל שאי-אפשר לבטל את המושג "עיתון נשים" בתואנת הכללה ופגיעה באוכלוסייה שלמה. גם גיבורות 'המידות הטובות' קוראות עיתוני נשים, והסיפורים שלהן שייכים לקטגוריות דומות: פיי ביינז מחפשת חתן, "מישהו שיכבד אותה אבל גם יחשוק בה"; פאטי ויליאמס רוצה להיכנס להיריון ושוקלת לקנות לעצמה כותונת לילה עם מלמלה שחורה; לזלי מיילס הצעירה והנבונה משנה את שמה לליסה ומחכה לתוצאות הבחינות שלה ולעתידה המבטיח. השנה היא ,1960הן זבניות בחנות כולבו גדולה בסידני, אוסטרליה, והעולם רק מתחיל לרמוז להן שיש חומרים אחרים שנשים יכולות לקרוא.
'המידות הטובות' - שנקרא במקור 'נשים בשחור' (מעניין אם ההחלטה לשנות את השם נבעה מההקשר המורבידי או מזה השמאלני. כך או כך, 'המידות הטובות' הוא שם מוצלח מאוד) - נכתב ב-1993 על ידי מדלין סנט ג'ון, הסופרת האוסטרלית הראשונה שנכנסה לרשימה הקצרה של פרס בוקר וגם, כפי שמספרים, חתיכת טיפוס. סנט ג'ון, חולנית ובודדה, לא הספיקה לחזות בהצלחתו של הספר היחיד שכתבה, שעלילתו מתרחשת בארץ מוצאה ומתאר, ככל הנראה, את ימי נערותה שלה - בדמותה של לזלי/ליסה מיילס - וגם לא בעיבוד הקולנועי שלו על ידי בן ארצה, ברוס ברספורד.
גברים לא יוצאים טוב מהסיפור הזה. פרנק, בעלה של פאטי שממתין מדי ערב לסטייקים שלה, הוא אימפוטנט וגם סובל מאיזה פיגור שנרמז כי הוא אינהרנטי לגבריות עצמה. אביה של ליסה, המכונה גם "הפטריארך", מסתיר את הימוריו ממשפחתו בעודו מכלה בהימורים את כספם, ומבקש למנוע מבתו המוכשרת ללמוד באוניברסיטה. פיי נתקלת בגברים ש"מתעניינים רק בדבר אחד" וגם מנסים לכפות עליה תחום עניין זה. לעומת הגברים האוסטרלים שסנט ג'ון מציגה כפח כרומוזומלי, שני המהגרים בספר - סטפן וחברו רודי - הם אינטלקטואלים וג'נטלמנים וגם מציעים עזרה בבית.
ההיררכיה בין מחלקות הכולבו מקבילה להיררכיה בעולם, ומעל לכל ניצבת מחלקת 'שמלות מעצבים', שעליה חולשת מגדה, פליטה סלובנית, שכמו בן זוגה סטפן - שקורא שייקספיר וגם מבין באוכל - נעלית על עמיתותיה המקומיות המאיישות את המחלקות הנחותות יותר. מגדה היא וונדר-וומן: הכי מטופחת, הכי מעודכנת, עם הציצי הכי גדול, אבל גם מי שקראה קלאסיקות אנגליות. בטוויסט הפיגמליוני של הסיפור, מגדה לוקחת את ליסה תחת חסותה ומלמדת אותה ששכל אינו סותר הקפדה על לוק, ושמותר לה לשאוף גם לתואר באוניברסיטה וגם לשמלת מעצבים. "סטפן קרא עמוד מתוך ספר של ניטשה, כהרגלו מדי לילה בלילה"; מגדה, בזמן הזה, "הסירה את המקיאז' מעל פניה", ומתוארת כמי שכבר הבינה, בחושיה, גם כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים, וגם את הרצון לעוצמה.
הכתיבה של סנט ג'ון קלילה ועוקצנית כמו ג'ין אנד טוניק, במיטב המסורת הג'יין-אוסטנית, שאיתה היא חולקת גישה פמיניסטית-שמרנית, המלגלגת וחומלת בו-זמנית על אידיאלים רומנטיים, ומציעה לנשים פריצה בעירבון מוגבל. האירוניה שלה מוצנעת אף היא באותו הסגנון, כשמשפטים שנשמעים כלקוחים מעיתוני נשים ("את יכולה לשקוע בפנטזיה לכמה דקות, זה טוב לנשמה") מובאים כלשונם, ובמקביל, גם עם קורטוב של ביקורת סמויה. מינון הביקורתיות - אצל אישה וברומן - צריך להיות מדויק, כלומר כזה שיוסיף תחכום ועומק ולא יפרע סדרים יתר על המידה. ההיסטוריה של מגדה הפליטה נועדה להזכיר לנו שלמי שעבר גיהינום, מותר להודות על הסדר הטוב ועל קורת גג, גם אם הם צועדים שלובי זרוע בקפיטליזם ובפטריארכיה. "בחורה חכמה היא הדבר הנפלא ביותר בכל היקום", נאמר לנו, ואכן, 'המידות הטובות' עושה חשק להיות נערה, או אישה צעירה, לקרוא בו שוב-ושוב, להתנחם בהצעה שהוא מציע, בשכר ובעונש, בניטשה ובמקיאז'.
לפי חוקי הז'אנר נסגרים הקצוות כולם בסופו של הסיפור. כל ארבע הגיבורות עוברות תהליך ומוצאות את מקומן. כולן, פרט לאישה אחת: מיס ג'ייקובס, העובדת הוותיקה, זו שלא קיבלה שם פרטי, נותרת כמו עצם בעלילה. היא "האישה העובדת" שאין יודעים עליה דבר פרט לכך שמעולם לא החסירה יום עבודה. מיס ג'ייקובס היא זו שגם עוסקת בתיקוני השמלות. היא עצמה לא תזכה לתיקון במהלך הספר הזה וגם לא במהלך ההיסטוריה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
