זה עתה נעלמה השמש בקצה האופק. שמיים אדומים האירו את המפרץ וצבעו את המים בצבע זהב מוזר. הרוח שקטה לחלוטין, פני הים היו חלקים כראי ללא אדווה.
היאכטה החליקה חרישית על פני המים כשמנועה משמיע קול טרטור עמום. שובל לבן של קצף נמתח למרחק רב מאחוריה. משמאל לספינה רבץ הגוש ההררי של האי פורוס. מרחוק כבר ניתן היה להבחין במגדלור הלבן בקצה הבולט של השונית.
ליד ההגה ניצב גבר כבן שלושים וחמש. הוא עמד לבדו על הסיפון והביט בפנים קודרות לעבר המים הזהובים. נראה היה שהוא שקוע במחשבות עגומות, כי מפעם לפעם פרצה אנחת עצב מחזהו.
הספינה חלפה על פני המגדלור ונכנסה אל המפרץ. בקצהו המרוחק החלו להיראות בתי הכפר הלבנים.
עיניו סקרו את קו החוף, הוא תר אחר מפרצון נסתר שהכיר בהפלגה קודמת. פניו התבהרו מעט כשזיהה במרחק קטן מהכפר את קבוצת העצים על החוף. הוא זכר שהמפרץ הקטן שחיפש נמצא מאחוריהם.
השמיים כבר החלו להשחיר. החושך הלך וירד במהירות. בכפר הקטן נדלקו האורות. האי נראה עתה כגוש אפל ומאיים.
האיש ליד ההגה משך לאחור את ידית המצערת. קול המנוע נחלש, החרטום חרץ לאיטו בפני המים השחורים. אורות הכפר שהשתקפו על פניהם ציירו פסים זוהרים שהגיעו עד לספינה.
באפילה היורדת, התקשה מעט להבחין בפתח הכניסה למפרץ. בריכוז עקב אחר החוף ההולך וקרב. כעת הוריד לגמרי את המצערת. קול המנוע כמעט לא נשמע והיאכטה גששה באיטיות את דרכה בעלטה..
למרות החושך, ניתן היה כבר להבחין בעצים שעל שפת המים. לרגע התעורר המנוע לחיים, מתיז קצף באחורי הספינה ומיד שקט שוב. הספינה עצרה מלכת.
הגבר דילג בזריזות על הסיפון לעבר החרטום ופתח את תא העוגן. הרעש הצורם של שרשרת המתכת שבר את הדממה בשעה שהעוגן ירד לאיטו אל הקרקעית.
הרעש פסק ועתה נשמע רק טרטורו החרישי של המנוע מלווה בהתזה קצובה של סילוני המים מפתחי הפליטה.
האיש התבונן סביבו. היאכטה עגנה לבדה בלב המפרצון האפל. אורות הכפר בצבצו מבין העצים. הוא משך בידית המדומם והמנוע השתתק.
שקט השתרר מסביב. הקול היחיד שנשמע היה שקשוק המים המכים קלות בדפנות הספינה.
כעת ניגש אל המדרגות וירד אל תוך הספינה. הוא הדליק את המתג ואור בהיר הציף את הקבינה.
בפנים, על הספה, הייתה שרועה צעירה נאה. שיערה החום היה פזור על הכר. עיניה עצומות והבעת שלווה נחה על פניה הנאות. חזה המלא, שבלט מתוך חזיית הביקיני, התרומם עם נשימותיה. היא הייתה שקועה בשינה עמוקה.
הוא שלח אליה מבט ממושך. פניו היו רציניות. בעדינות כיסה אותה בשמיכה עד לכתפיה. היא חייכה כמתוך חלום, נאנחה קלות והמשיכה לישון.
הוא הוציא מהמגירה בלוק המכתבים ועט והתיישב ליד השולחן.
עיניו היו לחות. זמן מה ישב קפוא ללא תנועה שקוע בשרעפים. עצב רב השתקף בפניו.
לפתע התנער והחל לכתוב כאחוז תזזית, במהירות וללא הפסקה.
פרק ראשון: סטארט־אפ
המג"ד יואב צעד במהירות לעבר חדר האוכל כשהוא נזהר מלדרוך בשלוליות שנותרו לאחר השטיפה. הטיפול בטנקים והנגמ"שים הסתיים וכעת הם ניצבו בשורות ישרות, נקיים מאבק, על משטח הבטון.
"רז עשה, כרגיל, עבודה טובה" ציין לעצמו בסיפוק.
רז הסמג"ד היה בן מחזור של יואב בקורס הקצינים. מאז סיום הקורס, היו שניהם תמיד באותן יחידות. מזה כעשר שנים הם משרתים יחד באותו גדוד מילואים.
השמש המדברית קפחה ללא רחם על המשטח שהלך ויבש במהירות. יואב חש בזיעה המתפשטת תחת מדיו המגוהצים. הוא הציץ בשעונו והאיץ את צעדיו. המולת קולות חיילי גדוד המילואים קידמה את פניו כשהתקרב לחדר האוכל.
"מברוק על הדרגה החדשה!" קיבל את פניו בחיוך רחב יאיר הרס"ר שהמתין לו בפתח.
אותו בוקר, כשנסע ללשכת האלוף, לא חש יואב בנוח לעזוב את הגדוד. בכל שנותיו בגדוד המילואים, שהיה לו כביתו השני, הקפיד תמיד לקחת חלק בהחזרת הכלים לכשירות וביצע את הטיפולים בטנק שלו יחד עם שאר אנשי הצוות. יואב שגדל כבן מושב, לא ראה שום פחיתות כבוד בעבודה הפיזית.
הסיפורים על דמותו החסונה המתרוצצת על משטח הטיפולים, במדים מזוהמים מגריז כאחרון החיילים, רק הוסיפו לתהילה שזכה בה על פעולתו כמפקד מחלקה בקרב בעין זאחלטה, במלחמת שלום הגליל. הקרב שזיכה אותו בעיטור העוז.
בבוקר עוד הספיק לקיים דיון לסיכום התרגיל עם קציני הגדוד ומשם מיהר לירושלים. מנחם תמיר, אלוף פיקוד המרכז, היה בן דודה של נאווה אשתו. יואב לא היה מעולם בלשכתו לפני כן.
"כולם ממתינים לך בפנים" קידמה אותו במאור פנים הרל"שית.
כשנכנס, ראה יואב את בנו, עומר, שקוע בשיחה ערה עם מנחם. עומר תיאר בהתלהבות את המחנה האחרון של הצופים. הייתה זו לו הפעם הראשונה בה הוביל קבוצת ילדים כמדריך. יואב היה גאה בו מאד.
נאווה מיהרה אליו בחיבוק אוהב. ריח הבושם המוכר שלה ותחושת שדיה שנלחצו לחזהו הפיחו חיים בחלציו ויואב מיהר להינתק ממנה. "שלום לכולם" פלט במבוכה קלה.
מנחם קם לקראתו ולחץ את ידו. "שלום יואב, שמעתי שהתרגיל שלך היה מאד מוצלח. הייתי שלשום בלילה, לזמן קצר, בקטע של הדו־צדדי. הרעיון לאגף את הגדוד של אבנר בתנועת לילה דרך ציר "לכסנית" ממש מבריק, כל הכבוד!".
"זה לא רק אני" מלמל יואב בהצטנעות, "גידי, מ"פ ח', תרם את הרעיון והסמג"ד רז הוא שניווט את הכוח".
"איזה פלמ"חניק אתה" חייך מנחם בחיבה לא מוסתרת, "החוכמה היא לבנות חבורת פיקוד שכזו".
יואב התפנה לסקור את הלשכה. המח"ט אורי ומפקד האוגדה שאול ישבו ליד השולחן הגדול לצד בנותיו התאומות, ענת ויעל. יואב פנה לעברן מעביר יד מלטפת בשערה של יעל ונשיקה על לחייה של ענת. "מה שלומכן נסיכות קטנות?"
"תודה שהתפניתם להגיע" אמר לשאול ואורי ולחץ את ידיהם.
האינטרקום זמזם על שולחנו של האלוף "לשכת הרמטכ"ל בקו 2" נשמע קולה של הרל"שית.
מנחם הרים את האפרכסת "אפרת, תגידי לו שאחזור אליו תוך חמש דקות. אני באמצע משהו חשוב".
"טוב, אז בואו ניגש לעניין" אמר מנחם ושלף ממגירתו זוג דרגות סא"ל חדשות. הוא הגיש אחת מהן לנאווה ושניהם נעמדו משני צדדיו של יואב.
"אני עוקב אחריך כבר זמן רב.. חיכיתי לרגע הזה" אמר בשקט ליואב בעודו עונד את הדרגה החדשה. שאול ואורי עסקו במזיגת הכוסות מתוך בקבוק יין "גולן" שעמד מוכן על השולחן.
"שתהיה זו שנה טובה לכולנו" הניף אל"מ אורי את כוסו.
"מזל טוב לסגן־אלוף יואב שומרון" ברך מפקד האוגדה את הסא"ל הטרי.
נאווה מיהרה לקחת את דרגת הרס"ן הישנה מידו של מנחם. "איזה בושה" לחשה ליואב, "דווקא היום באת עם הדרגות הקרועות. אמרתי לך לקנות חדשות!".
"את רואה, כבר לא צריך" השיב יואב בחיוך.
"טוב, חברים.." רמז מנחם שהפגישה הסתיימה.
לאחר מכן, במגרש החנייה של הפיקוד, חיבק יואב את נאווה ופרע בחיבה את בלוריתו של עומר.
"אחזור בערב" אמר בהתנצלות, "אני חייב לעבור במפעל. את יודעת.. טכס הרמת כוסית לשנה החדשה".
הוא התכופף ואמץ את התאומות אל חזהו. לאחר מכן מיהר אל מכוניתו. ציפתה לו דרך ארוכה עד בסיס צאלים.
"הקשב!" רעם לפתע קולו של יאיר, רס"ר הגדוד. בחדר האוכל הושלך הס. החיילים והקצינים, חלקם כבר בלבוש אזרחי, נעמדו במבוכה במקומם. גינוני טכס צבאיים לא היו מקובלים בגדוד...
יואב, שנכנס לחדר האוכל, ניסה לומר "חופשיים..", אך למראה דרגותיו החדשות הסתערו עליו קצינים וחיילים בדבוקה מוחצת ומחבקת. "מברוק, מברוק" נשמעו הקריאות.
"טוב חברה, זה מספיק!" אמר יואב, "בואו נרים כוסית לשנה החדשה".
"אנו מסיימים אימון מאד מוצלח. הגדוד הוכיח את מקצועיותו ויכולתו. אני יודע שכולכם אנשים עסוקים ואתם נקראים לא מעט למילואים. זה לא פשוט להיות במילואים ביחידה קרבית. אך אתם שייכים לטובים שנוטלים את עיקר הנטל על שכמם. אני מעריך מאד את תרומתכם. הצבא בוטח ביכולת הגדוד שלנו. במידה שיהיה צורך, יוטלו על הגדוד משימות מורכבות וחשוב שנהיה מוכנים לקראתן. אני מבקש לומר לכם ולבני משפחותיכם תודה. אנא, הרימו כולם כוסית.. שנה טובה לכולנו!".
"שנה טובה" הדהדו הקריאות בחדר האוכל. השולחן המרכזי שהיה עמוס בכל טוב התרוקן במהירות. כולם לחצו ידיים ומיהרו למגרשי החנייה.
יואב נפרד לשלום מאבי, גידי וצחי המ"פיים ומקציני המטה. הוא ניגש לרז הסמג"ד שעמד בצד. "אני מצטער שהפלתי עליך את כל העבודה".
"זה בסדר, בשביל זה אני פה" ענה לו רז.
כבר זמן מה חש יואב שמשהו אצל רז אינו כשורה. "רז, הכל בסדר?.." שאל בזהירות.
"לא סיפרתי לך.. יום לפני שיצאתי למילואים, פוטרתי מעבודתי. עדיין לא אמרתי כלום לאופירה. היום אני מתכוון לספר לה.. התחלה טובה לשנה החדשה…". רז ניסה לשווא, להעלות חיוך על פניו.
"לא ידעתי.." מלמל יואב, "הייתי עסוק באימון, אתה יודע... תשמע, תבוא אלי אחרי החג למשרד. נחשוב ביחד, כבר נמצא משהו".
"בסדר, נראה כבר" השיב רז בעגמומיות.
"תגיד, אתה צריך הסעה?"
"לא, תודה" ענה רז. "השאירו לי את רכב החברה עד לאחר החג…".
כשהגיע למגרש החנייה, כבר כמעט שלא נותרו בו מכוניות. שכבת אבק צהוב כיסתה את ההונדה סיביק האפורה שלו. יואב נכנס למכונית והחל בנסיעה בכביש המפותל לאורך נחל הבשור.
בעייתו של רז המשיכה לנקר במוחו. רז למד הנדסת מכונות ועבד בחברת "אופטרוטק". החברה החלה דרכה כסטארט־אפ כמה שנים קודם לכן ותוך זמן קצר הפכה לאחת החברות המוצלחות בעולם בתחומה.
רז עבד קשה מאוד. לילות רבים נשאר עד מאוחר… אך היה מאד גאה על היותו חלק מצוות הפיתוח ששקד על ההישגים הטכנולוגיים שהקנו לחברה את הצלחתה.
אולם לאחרונה החלה חברה מתחרה חדשה, "אורבוט", לכרסם בהצלחתה של "אופטרוטק".
במאמץ לשמר את מקומה בשוק, נאלצה "אופטרוטק" להוריד מחירים. רווחיותה נפגעה קשה. המשבר האחרון בשווקי ההיי־טק החמיר את המצב והביא את "אופטרוטק" לראשונה בתולדותיה, להפסד.
יואב נזכר בכתבה שקרא בעיתון לפני חודשיים על המיזוג בין "אופטרוטק" ל"אורבוט".
"כעת מנקים שם את האורוות ורז משלם את מחיר השגיאות" חשב במרירות.
המכונית המאובקת נעצרה בחזית הבניין הנאה של חברת ״אופטל״ והחליקה לתוך מפרץ החנייה המסומן בשלט 'מנכ"ל'. יואב, עדיין במדים, יצא מהמכונית ופנה לעבר הכניסה.
הוא החל להקיש על את קוד פתיחת הדלת, כשמנגנון הפתיחה החל לזמזם…
"שלום יואב, ברוך הבא!" חייכה אליו מיכל, פקידת הקבלה. "איזה חתיך אתה במדים!".
"שלום, ברוכה הנמצאת" השיב לה קצרות תוך שהוא פונה לעבר המדרגות המוליכות ללשכתו.
הוא לא חיבב את מיכל במיוחד. מיכל הובאה לתפקיד על ידי איתן, מנהל משאבי אנוש. תפקיד פקידת הקבלה לא הציב דרישות גבוהות במיוחד ולמיכל, בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית, היו כל הנתונים הנדרשים, אולי אף מעבר לכך. יואב היה משוכנע שאיתן בחר במיכל לתפקיד בעיקר משום שהייתה מאד נאה.
מיכל ביצעה עבודתה למופת. מלבד עבודתה בקבלה ובמרכזייה, שירתה את החברה בתיאום נסיעות לחו"ל ובקשרים עם נציגי החברה. הוריה של מיכל עלו לארץ לפני מספר שנים מאוסטרליה. האנגלית הטובה שבפיה סייעה לנציגי החברה ולקוחותיה מחו"ל לחוש בבית, כל אימת שהגיעו לביקור.
אולי הייתה זו הדרך הישירה בה פנתה אליו, או שמא טעמה בבגדים.. היא נהגה ללבוש בגדים צעקניים שהדגישו את מיניותה המתפרצת… בעצם, יואב לא ידע מדוע אין הוא מחבב את מיכל.
המסדרון המוביל ללשכת המנכ"ל היה ריק. על לוח המודעות הבחין במודעה על טכס הרמת כוסית שיתקיים היום בשעה 4:30 אחה"צ. יואב הציץ בשעונו וראה שנותרה לו כחצי שעה.
נירה ישבה מרוכזת כולה במסך המחשב שלפניה. היא הייתה מזכירתו בשנתיים האחרונות. הוא אהב את השקט שלה ואת היעילות המופלאה בה טיפלה בניהול המשרד. טרם צאתו העביר לה, כרגיל, את מספרי הטלפון בהם ניתן יהיה להשיגו. אך בשבוע האחרון היה רוב הזמן בשטח...
"שלום נירה, מה שלומך?" פנה אליה בקול רך.
נירה הרימה ראשה בהפתעה "שלום יואב. שלומי מצוין. היה פה קצת שקט בלעדיך. איך היה במילואים?"
"היה טוב, אבל אני שמח לחזור. מה מחכה לי? יש משהו דחוף?"
"יש הרבה דואר.. "השיבה, "אבל שום דבר לא נראה קריטי. תגיד יואב, מגיע לך מזל טוב? דרגת הסא"ל הזו חדשה, לא?"
"כן, מהיום בבוקר" חייך יואב. "תגידי, איך ניסן מחלים?"
ניסן, בנה של נירה, נפצע בתאונת אימונים בצבא.
"הוא בסדר. הוא התחיל טיפול פיסיותרפי. אמרו שעוד חודש כבר יוכל ללכת ללא קביים".
"אני מאד שמח לשמוע" אמר יואב. "תקבעי לי, בבקשה, פגישה עם רז כהן מייד לאחר החג. תמצאי את המספר שלו בפנקס הטלפונים הפרטי שלי. אני מבקש שתתקשרי אליו עוד היום, זה חשוב".
"אין בעיה. אתה זוכר שיש היום הרמת כוסית בארבע וחצי?"
"כן, כמובן" השיב יואב ופנה לחדרו.
"עוד דבר" נזכרה לפתע נירה, "חיים חיפש אותך דחוף. הוא צלצל כבר שלוש פעמים היום".
"חיים? בשעה כזו?" התפלא יואב, "עכשיו אצלו שש בבוקר.. טוב, מייד אתקשר אליו".
יואב נכנס לחדרו. ערימת הנייר בתיבת הדואר הנכנס השרתה עליו ליאות. הוא התיישב בכורסתו והפעיל את המחשב הנייד שהיה מונח על שולחנו. כפי שציפה, גם בתיבת הדואר האלקטרוני המתין לו חומר רב לטיפול. הוא נזכר שמצפים לו שני ימי חג והחליט לקחת בסוף היום את ערימת הדואר הביתה.
כעת לחץ על הלחצן לחיוג האוטומאטי לביתו של חיים כשהוא מקווה לא להעיר את אשתו…
מייד לאחר הצלצול הראשון הורם הטלפון.
"יואב?" חיים נשמע ערני לחלוטין..
"שלום חיים, שמעתי שחיפשת אותי. אני רואה שאתה סובל מנדודי שינה.." סנט בו יואב.
"תשמע, רציתי שאתה תהיה הראשון לשמוע זאת. בטח תשמע גם מאנשי הפיתוח. "אוריון" עבר את הבדיקות של נציגי ״בל־סאות'״ בהצלחה רבה. הם היו מאד שבעי רצון. במיוחד דייב, המהנדס האחראי על פריסת מערכות תקשורת במדינות הדרום".
יואב התרווח בכורסתו וחייך לעצמו. פיתוח מתג התקשורת המתקדם "אוריון" ארך שנתיים. המתג מהדור הקודם, "מרס", שפותח טרם כניסתו לתפקיד היה כבר מיושן. מתגים חדשים שפיתחו המתחרים החלו לאיים על החברה. קבלת "אוריון" ע"י חברה חשובה כמו ״בל־סאות' '', יכולה להיות בעלת משמעות גדולה לחברת ״אופטל״.
"זו בשורה נהדרת" ענה. "וודאי עבדתם מאד קשה על ההישג הזה. כל הכבוד, באמת! אני יורד עוד מעט לטכס הרמת כוסית. אשמח לבשר לעובדים את החדשות הנפלאות. באותה הזדמנות, חג שמח לך, לאורלי ולילדים".
"יש עוד משהו.." אמר חיים. היה משהו מוזר בקולו ויואב נדרך. "אתה יודע... אנחנו בקשר די טוב עם דייב והוא עוזר לנו, אתה מבין..".
"כן..".
"דייב אמר לי ש"אוריון" שלנו עולה על המתג של "נורטל" בכל הפרמטרים. אבל, ב״בל־סאות'״ יש פוליטיקה.. בקיצור, איך אגיד לך את זה.. הוא רמז לי שאם נדאג לו לתמורה מתאימה הוא ידאג להעביר את ההחלטה…".
"בשום אופן" התפרץ יואב, "אני לא מנהל עסקים בצורה כזו".
"יואב, אני מבקש שתקשיב לי" תחינה נשמעה בקולו של חיים. "אני חש מיאוס, כמוך, מעצם ההצעה. אבל דייב הוא למעשה האיש המחליט על המתג אותו תרכוש "בל־סאות'" למערכת החדשה. פריסת המערכת תתחיל בטקסס, אחר כך אריזונה ונבדה ותוך שנתיים תושלם פריסתה בכל מדינות הדרום. הוא לא ביקש הרבה, רק אחוז אחד מהעיסקה. הוא מעריך שסה"כ יידרשו כ 100 מתגים. מדובר בהזמנה של למעלה מ-30 מיליון דולר! זה מאוד חשוב לחברה. מה שהוא ביקש יעלה לנו רק 300,000 דולר. המשרד פה עולה לנו 30,000 דולר כל חודש ואני אולי אצליח למכור 10 מתגים בכל השנה הקרובה".
יואב עצם את עיניו. הזמנה זו יכולה לשנות את מצב החברה. הוא ידע שסירוב לבקשתו של דייב יכול להוביל לכישלון העסקה. זו הפעם השנייה ש״אופטל״ מנסה לחדור ל"בל־סאות'". בניסיון הקודם לא הצליחה מערכת "מרס" לעמוד במבחנים המחמירים של החברה. כישלון נוסף עלול לחסום בפני החברה את הכניסה ל"בל־סאות'" לשנים ארוכות. קבלת ההזמנה על ידי ״בל־סאות'״ מהווה גושפנקה לעדיפות של מתג "אוריון" על המתחרים ותעודד לקוחות אחרים.
אבל שוחד!!??…
"תשמע חיים" אמר, "תגיד לדייב שאנחנו מאד מעריכים את העזרה שלו, אבל אנחנו לא יכולים כרגע להיענות לבקשתו. אולי נמצא בעתיד דרך להודות לו".
"יואב" קטע אותו חיים, "דייב לא ילד, זה לא ילך".
"מה לעשות" ענה יואב, "אני לא מתכוון לשלם שוחד. אני חייב כעת ללכת להרמת הכוסית. כל העובדים מחכים לי..".
"יואב" קולו של חיים נשמע נואש, "אני מבקש שתשקול זאת שוב. אני אדבר אתך יותר מאוחר".
"אין טעם, אני לא מסכים לשלם שוחד. אני סומך עליך שתדע להתמודד עם הבעיה ולמצוא פתרון. שנה טובה, חיים". יואב השיב את האפרכסת למקומה.
ארבעים וחמישה העובדים של חברת ״אופטל״ הצטופפו בחדר האוכל הקטן. במרכז החדר רוכזו כל השולחנות יחד לשולחן ארוך שכוסה במפה לבנה, קושט בפרחים והיה עמוס יין, עוגות ומשקאות.
החברה ציינה לא מכבר 5 שנים להקמתה. היו אלה שנים של מאמץ רצוף ובלתי פוסק. האתגר הטכנולוגי היה עצום. פיתוח מתג אופטי מתקדם חייב הרבה דמיון, כושר המצאה ויצירתיות. התהליך היה מלווה בקשיים רבים ותקלות בלתי צפויות.
מאמצי המכירות הניבו עד כה מספר זעום של הזמנות, בעיקר במזרח אירופה, הודו וברזיל. אך בשווקים העיקריים שלה - ארה"ב ומערב אירופה, לא הצליחה ״אופטל״ להשיג תוצאות משמעותיות.
חברי הדירקטוריון הדיחו את המנכ"ל הקודם ובמקומו מונה לפני שנתיים יואב. הוא היה אז יחסית חדש בחברה. בתפקידו הקודם היה המתכנן הראשי של מתג "אוריון".
יואב הוביל ב״אופטל״ תהליך שפור של מתג "מרס" וזאת במקביל לפיתוח מתג התקשורת המתקדם "אוריון". הוא החליט לסגור את משרדי החברה המפוארים בסאן־חוזה שעלו לחברה הון תועפות. במקומם נפתח משרד קטן ויעיל בסנטה קלרה הסמוכה. חיים בר־און נשלח להחליף את מנהל המכירות האמריקאי שפוטר.
הפיתוח הנוסף שהושקע במתג "מרס" הניב שיפור ניכר בביצועים ובאמינות וכתוצאה, החלה להסתמן התקדמות במכירות. לאחרונה נתקבלה הזמנה ראשונה מחברת תקשורת קטנה במדינת מינסוטה, בארצות הברית. אך עיקר הישגו של יואב היה בגיבוש עובדי החברה לחבורה מלוכדת ומסורה. הוא הצליח לטעת בלב עובדי חברת ״אופטל״ אמונה עזה ביכולתם להביא את החברה להצלחה.
"שלום חבריה" פתח יואב, "לפני שניגש לברכות החג, אני מבקש לנצל הזדמנות זו להודות לכולכם אישית על המאמץ והמסירות שהפגנתם במהלך השנה האחרונה. כפי שאתם יודעים, הצלחנו לשפר מאוד את הביצועים של "מרס". כתוצאה, זכינו בהזמנות חדשות בטייוואן ובמינסוטה, אך התרומה המשמעותית היא ההזמנה הגדולה שקבלנו מדי.סי.יו, חברת התקשורת האוקראינית.
המכירות ברבעון האחרון עלו בעשרים אחוז לעומת הרבעון הקודם. הצלחנו לצמצם את ההפסד של החברה השנה למיליון דולר בלבד לעומת שניים וחצי מיליון בשנה הקודמת.
אני מבקש לציין במיוחד את פרוייקט שיפור האיכות במחלקת הייצור. אילן וכל עובדי מחלקת הייצור הצליחו להוריד את רמת התקלות באופן משמעותי מאד. אילן, כל הכבוד לך ולצוות שלך".
הוא ניגש לאילן ולחץ את ידו בחום, "תודה רבה, עשיתם עבודה נפלאה!".
משה, מנהל הפיתוח, חבק את אילן שחייך בגאווה. מיכל ניגשה והעניקה לו נשיקה קולנית לקול תשואות הנוכחים.
"כמובן, הקטנת ההפסד כשלעצמה היא לא המטרה" המשיך יואב בדבריו. "אנחנו חייבים להביא את החברה בהקדם גם לרווח. אני מאמין שנצליח. המפתח לכך הוא מתג "אוריון".
כידוע לכולם, צוות הפיתוח של פרוייקט "אוריון", בניהולו של משה, עבד קשה מאד כדי לסיים את פתוח המתג במועד. הצוות הקפיד לבצע בדיקות ביצועים ואמינות בכל שלב, על מנת להבטיח שהמוצר יעמוד בדרישות המפרט הקשות שהצבנו ויהיה אכן בוגר, מוכן לייצור ומתאים ללקוחות מיד בתום תהליך הפיתוח.
בחודש האחרון ערכה חברת "בל־סאות'" בדיקות מקיפות במתג החדש. כולנו זוכרים כמה קשה היה לנו להתמודד עם המבחנים של ״בל־סאות'״ בפעם הקודמת…" יואב עצר לרגע את שטף דיבורו, תוך שהוא מישיר מבט בעיניים אוהבות לאנשים שעבדו זמן רב, לילות ארוכים ואף בשבתות ובחגים, במסירות ללא גבול.
"לפני כמה דקות שוחחתי עם חיים, אני מאד שמח לבשר לכם שמתג "אוריון" עבר בהצלחה מליאה את כל הבדיקות".
מחיאות כפיים סוערות וקריאות שמחה מחרישות אוזניים הדהדו בחדר האוכל הקטן של ״אופטל״.
"עוד ארוכה הדרך. נצטרך להמשיך ולהתאמץ, אך אני מאמין ובוטח בכם. יחד נהפוך את ״אופטל״ לחברה מהשורה הראשונה ונתגאה שהיינו בין המקימים שלה".
"אני מבקש לאחל לכולנו ולבני המשפחות שמיעטו לראותנו, שנה טובה ומוצלחת, לחיים!" סיים יואב את דבריו.
אחד, אחד עבר יואב בין כל האנשים ולחץ ידים. ליד משה התעכב מעט. "אני מאחל לך שהשנה הבאה תהיה קצת יותר קלה".
"תודה, גם לך אותו דבר" השיב משה בחיוך. "דודו טלפן אלי הבוקר וסיפר לי על ״בל־סאות'״.. אבל רציתי שאתה תהיה זה שיבשר על כך לאנשים".
"כל הכבוד לדודו. אני בטוח שהייתה לו תרומה משמעותית בהצלחת הבדיקות של "אוריון". תגיד, הוא הצליח לחזור לארץ לחג?"
"הוא לא הצליח לתפוס מטוס. חיים אמר לי שהוא ואורלי יארחו אותו לחג אצלם בבית. ברשותך, הזמנתי את אלונה, אשתו של דודו, להצטרף אלינו לארוחת החג מחר אצלכם בבית".
"טוב מאוד" אמר יואב.
מאוחר יותר, במשרדו, ארז יואב את המחשב הנייד, אסף את הדואר לערימה ותחב אותה תחת זרועו. הוא פנה לעבר הדלת כשהטלפון על שולחנו החל מזמזם.
"זה שוב אני" נשמע באפרכסת קולו של חיים.
"חיים, לא הפסקתי לחשוב על בקשתך אף לרגע… אבל לא שיניתי את דעתי. בשום אופן אסור לנו להיגרר לזה.. יחד עם זאת, המכירה ל״בל־סאות'״ היא מאד קריטית עבורנו. אני מבקש שתעשה כל מאמץ עם דייב ועם האחרים על מנת להבטיח את הצלחתנו".
"אני מבין" נשמע קולו הקודר של חיים.
"חיים, אני סומך עליך. עוד דבר.. תמסור בבקשה את תודתי האישית לדודו אני מבין שהוא אצלכם בחג".
"אמסור לו" ענה חיים, "שנה טובה לך ולנאווה".
מכונית ההונדה האפורה הייתה האחרונה שעזבה את מגרש החנייה החשוך של חברת ״אופטל״.
* * *
אורות המכונית האירו את שער העץ שבכניסה. "אין כמו בבית" חשב יואב שעה שעמס את התרמיל הצבאי על גבו. בידו האחרת אחז במחשב הנייד. לרגע חשב לאסוף את ערימת הדואר שהתפזרה על ריצפת המכונית, אך מיד נמלך בדעתו. "ממילא לא אגע בזה היום" אמר לעצמו…
כשהתקרב אל הדלת שמע את קולותיהן של יעל וענת. "אבא בא! אבא בא!" הדלת נפתחה והוא נבלע בזרועותיה של נאווה. הוא ליטף את פניה בכף ידו הפנויה והרכין אליה ראשו לנשיקה ארוכה.
יואב חש משיכות קלות במכנסיו. שתי התאומות היו חסרות סבלנות... הוא חייך, העביר לנאווה את המחשב הנייד והרים את התאומות בשתי ידיו ווחיבקן אל חזהו. "מה שלומכן נסיכות קטנות שלי?"
"אבא, למיצי יש גורים" אמרה יעל בקול נרגש.
"איזה יופי! איך הם? היא מרשה לכן לגעת בהם?"
"כן, והם נורא חמודים" ענתה ענת.
"לקח לי קצת יותר זמן משחשבתי" פנה בהתנצלות לנאווה. "איפה עומר?" שאל.
"עומר בצופים. אבל הוא אמר שיחזור מוקדם. הוא היה משוכנע שנעשה מסיבה לחגוג את דרגת הסא"ל החדשה. הוא סיפר לכל החברים על הטכס הבוקר אצל מנחם. הוא מאד גאה בך".
"תעזבי" ענה יואב, "מי צריך את זה".
"נוכל לציין זאת מחר בסעודת ראש השנה. הזמנתי את משה ומירה. יהיו גם עפרה ועמרם. הוא קיבל עכשיו ג'וב חדש.. עוזר שר התקשורת.. או משהו כזה. אני מקווה שהוא לא ינסה כרגיל לגרור את כולם לוויכוחים על המפלגה. עכשיו לך תתקלח, תוריד כבר את המדים האלה" דחפה אותו נאווה במשובה לעבר חדרם.
שעה מאוחר יותר התכנסה משפחת שומרון סביב השולחן הגדול שבפינת האוכל לארוחת ערב משפחתית. על השולחן היו סלט, גבינות, ביצים ולחם כפרי טרי, כפי שיואב נהג לכנות "אוכל פשוט וטעים".
יואב התבונן במשפחתו. עומר ישב לצדו וטרף במרץ כמות עצומה של סלט. ענת ויעל אכלו פרוסות לחם גדולות ופניהן היו מרוחות בגבינה. גם נאווה נראתה לו הערב יפה מתמיד. "איזו משפחה נפלאה" הרהר בלבו.
"נו ספר, מה חדש בצופים?" פנה לעומר שהעמיס בכף גדולה מנת סלט נוספת על צלחתו.
"אנחנו יוצאים להשתלמות הדרכה ליומיים, בשבת הקרובה".
"זה בטח יהיה כיף. היכן ההשתלמות?"
"במחנה, ליד קיבוץ עין השופט".
"תגיד, מחנה הג'מבורי יתקיים גם השנה בחג סוכות?"
"לא, זה מתוכנן לחופשת החנוכה. זה טוב כי אספיק להכין את הקבוצה שלי, יש לא מעט חניכים חדשים שלא מבינים שום דבר בצופיות. בסוכות כרגע לא מתוכננת שום פעילות".
"אז אולי ניסע לחופשה, כל המשפחה יחד.." הציע יואב.
"נחמד שאתה שוב אתנו" אמרה לו נאווה בשקט.
"התגעגעתי אלייך מאד. לשלווה המשפחתית, לחבורה הנחמדה הזו" החווה יואב בידו לעבר הילדים.
לאחר הארוחה יצא עומר לבלות עם חבריו. נאווה פנתה עם התאומות לחדרן להשכיבן לישון. יואב הלך לחדר העבודה והפעיל את המחשב הנייד. שוב נזכר בשיחתו עם חיים... "אני צריך לעזור לו, הוא לא נשמע טוב". המחשב ניעור לחיים. על המסך הופיעה רשימה ארוכה של דואר. "רק אבדוק אם אין משהו חשוב.." הרהר והחל לעבור על המסמך הראשון.
כעבור זמן מה, שם לב פתאום שהבית שקט... "די, מספיק להיום" אמר לעצמו בקול. הוא קם והתמתח.
בדרכו לחדר השינה הסיט במקצת את דלת חדרן של הילדות. התאומות ישנו מכוסות בשמיכות וורודות כשעל פניהן הבעה מלאכית.
"לילה טוב נסיכות" לחש.
חדר השינה היה חשוך ושקט. נאווה שכבה מכוסה בסדין. יואב התפשט בשקט ונכנס למיטה. "אהוב שלי, חיכיתי לך" שמע את לחישתה של נאווה. פיה נצמד לפיו בנשיקה יוקדת.
ידו המלטפת שגלשה במורד גבה גילתה לו שפרט לסדין שעליה, לא לבשה דבר…
* * *
"תרצו לשתות משהו חריף?" שאל יואב את משה ועמרם כשהתיישבו בחדר האורחים בתום הארוחה.
"לא תודה" ענה משה.
"בשבילי, וויסקי" ענה עמרם.
"מה אתכן בנות?" קרא יואב לעבר אלונה ומירה שהיו שקועות בשיחה בפינת האוכל.
"אחר כך" ענתה מירה.
"אז מה חדש אצלכם ב"אופגל"? שאל עמרם מעומק הכורסא בה רבץ, ידיו מקופלות מאחורי ראשו.
עמרם ינאי היה בן גילו של יואב. יחד היו בתנועת הנוער המכבי הצעיר ברחובות. כשבגרו, התמנה רמי, כך קראו לו אז, לרכז אזורי של "המכבי הצעיר" במחוז הדרום. יואב היה אחד המדריכים בסניף רחובות.
בצבא נפרדו דרכיהם. יואב שירת בחיל השריון ורמי היה אלחוטן במחנה פיקוד מרכז. בהמשך למדו רמי ויואב יחד באוניברסיטה העברית בירושלים. יואב למד פיזיקה ורמי למד מזרחנות והיסטוריה. אך הקשר ביניהם היה רופף. רמי החל לקרוא לעצמו בשם עמרם, כשהתמודד על תפקיד יו"ר וועד הסטודנטים מטעם מפלגת העבודה. מאז הספיק למלא תפקידים רבים בשורות המפלגה.
הקשר ביניהם התחדש כשנישאו יואב ונאווה. נאווה ועפרה, היו חברות טובות מאז קורס הקצינות שעברו יחד בצבא.
"החברה נקראת ״אופטל״" תיקן יואב. "עובדים קשה מאד, אבל מתחילים להתיישר ולראות תוצאות".
"מה בדיוק עושים אצלכם?" התעניין עמרם.
"משה, אתה תסביר לו יותר טוב ממני" חייך יואב אל משה.
"״אופטל״ מפתחת ומייצרת מתג תקשורת לרמות M3 ומעלה לרוחב פס גבוה. המתג מאפשר לאגד ולפצל אינפורמציה ברמת הסיגנל האופטי" פתח משה בהרצאה מלומדת.
ניכר היה בעמרם שלא הבין דבר וחצי דבר מדבריו של משה. "תגידו, זה לא כמו הקופסאות האלו שECI- מוכרת לבזק?"
"לא" השיב משה, "בזק קונה מ ECI- מכפלי ערוץ למייל האחרון. אנחנו מתעסקים ברמה הרבה יותר גבוהה במערכת. המתגים שלנו מיועדים בעיקר למערכות מיתוג של אפיקים אופטיים בקיבולת ערוץ גדולה מאוד".
"אה, אני מבין" המהם עמרם. "במשרד אצלנו מתחילים לעבוד על תוכנית להחלפת המערכת הקיימת בצפון במרכזות דיגיטאליות וגם על פריסת מערכת חדשות ביהודה ושומרון. התוכנית היא לחמש שנים בהשקעה כוללת של מיליארד וחצי דולר. ישבנו השבוע על התוכנית עם קאול מבזק, גורי מלצר מטלרד ומאיר לייזר מECI-..." ניכר היה בו שהוא נהנה מאד מתפקידו החדש. "אם יש ל״אופטל״ משהו שיכול להשתלב בנושא, תגידו".
"זה כנראה, לא בדיוק משתלב עם המוצרים שלנו. אבל נשמח לבחון אפשרויות" ענה יואב.
"תן לי כרטיס שלך, אני כבר אדאג שיתקשרו אליך" אמר עמרם.
יואב הלך לחדר העבודה להביא כרטיס ביקור. "זה בטח יהרוס לי בוקר שלם בעבודה עם איזה נודניק ממשרד התקשורת. נו מילא, אולי זה יכול להועיל.." ניסה לנחם את עצמו.
כשחזר, הבנות כבר הצטרפו לשולחן. נושא השיחה היה המצב הפנימי במפלגת העבודה וההיערכות לקראת הפריימריס בעוד שנה וחצי.
"היה הרבה יותר פשוט עם הוועדה המסדרת. כעת צריך לחזר כל הזמן אחרי ראשי הסניפים והפעילים" נאנח עמרם. הוא ניתח את מצבם של בכירי המפלגה והעריך מי מהם יתחזק ומי ייחלש.
"ומה איתך, אתה מתכוון לרוץ לכנסת?" שאלה אלונה בחיוך.
"אני כבר הייתי ברשימה בבחירות הקודמות, במקום 62. בוודאי שאנסה הפעם להשיג מקום יותר ריאלי. בסך הכל, בתפקיד עוזר שר התקשורת, יש לי חשיפה טובה מאד".
"אני מקווה שבעקבות הבדיקה, תבחר ״בל־סאות'״ במתג של ״אופטל״" אמר משה בשקט ליואב שישב לידו.
"גם אני מקווה כך. אבל יש עוד הרבה עבודה, זה לא יהיה פשוט" ענה יואב.
"שוב התחלתם לדבר על עבודה?" התנפלה מירה על משה.
"ועל מה עמרם מדבר?" ניסה משה להתגונן, "זה לא עבודה?"
"לא, אלו דברים שמעניינים את כולם!" קבעה מירה נחרצות.
"מה רוצים לשתות?" שאלה נאווה בניסיון לשבור את השתיקה שהשתררה בחדר.
* * *
