קידת העולם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 72 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 12 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אמצע הדברים
 
כְּמוֹ מוֹדֵט, לַחְשֹׁב עַל אֶמְצַע הַדְּבָרִים,
בְּלֵב הַמֵּצַח:
לֹא עַל נְזִילוּת הַכְּסָפִים
כִּי אִם עַל מַעֲשֵׂה הַכְּשָׁפִים
שֶׁל הַבְּגָדִים הַגְּדֵלִים בָּאָרוֹן
 
לַחְשֹׁב: הַבֹּקֶר מִתְמַסֵּר בְּאַהֲבָה
וְלֹא זוֹכֵר אֶת בּוֹא הַצָּהֳרַיִם
 
עַכְשָׁו בְּלִבַּת הַמַּזְגָן טוֹפְפוֹת נְשִׁיקוֹת עַל מִצְחֵךְ, בִּתִּי
לִרְדּוֹת מִמֵּךְ דְּבַשׁ עַל מַחְצֶלֶת פְּרוּשָׂה 
לְהִזָּכֵר: 
אֵינֶנּוּ הַמּוֹחַ 
כִּי אִם דָּבָר הָעוֹבֵר 
 
 
שירתה של צופיה הרבנד נכתבת כך, מן האמצע; שוב ושוב היא תוחבת את ידה אל מרחבי הביניים השגרתיים כביכול, נטולי הדרמה כביכול, ושולפת מתוכם רגע אחד פועם של הוויה: ריקוד ספונטני עם הילדה, שיירת גמלים מדומיינת שחוצה את הסלון הביתי, בגדים ותכשיטים גדולים שהופכים למנגנון פנימי של גילוי והסתר. היומיום הוא המנוע הפואטי בשירי הספר הזה, והוא גם התנופה המאפשרת לצלול לעומק הדימוי ולהגיח מצדו השני בהסתכלות מחודשת על השגור והמוכר.
 
 
צופיה הרבנד היא משוררת ובעלת סטודיו "עפעף" לעיצוב ספרים. נשואה לדוד ואם לישי, לשלומית ולנתן. קידת העולם הוא ספר ביכוריה ובו מבחר שירים שנכתבו על פני למעלה מעשור.

פרק ראשון

משולשים
 
כְּשֶׁהַלְּוִיִּים גָּמְרוּ לָשִׁיר עַל הַדּוּכָן וְהַגַּעְגּוּעִים
הָלְכוּ הַבַּיְתָה
 
נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי לְהִתְמַקֵּד
בַּצּוּרוֹת הַגֵּאוֹמֶטְרִיּוֹת שֶׁקָּדְמוּ לַמּוּסִיקָה
בַּמְּשֻׁלָּשִׁים
(אֲנִי חַיֶּבֶת לְגַיֵּס אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים)
בָּאֲוִיר הַזָּעִיר הַנָּח עַל הַכִּנּוֹר
רֶגַע לִפְנֵי הִתְרַפְּקוּת הַקֶּשֶׁת
 
עַכְשָׁו סוֹף סוֹף אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהַבְחִין
מֵאֵיזֶה כִּוּוּן הַמּוּסִיקָה
תִּפָּצַח

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 72 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 12 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

קידת העולם צופיה הרבנד
משולשים
 
כְּשֶׁהַלְּוִיִּים גָּמְרוּ לָשִׁיר עַל הַדּוּכָן וְהַגַּעְגּוּעִים
הָלְכוּ הַבַּיְתָה
 
נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי לְהִתְמַקֵּד
בַּצּוּרוֹת הַגֵּאוֹמֶטְרִיּוֹת שֶׁקָּדְמוּ לַמּוּסִיקָה
בַּמְּשֻׁלָּשִׁים
(אֲנִי חַיֶּבֶת לְגַיֵּס אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים)
בָּאֲוִיר הַזָּעִיר הַנָּח עַל הַכִּנּוֹר
רֶגַע לִפְנֵי הִתְרַפְּקוּת הַקֶּשֶׁת
 
עַכְשָׁו סוֹף סוֹף אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהַבְחִין
מֵאֵיזֶה כִּוּוּן הַמּוּסִיקָה
תִּפָּצַח