אסטרי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אסטרי
הוספה למועדפים

אסטרי

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ורדה פוקס

ורדה פוקס, ילידת תל אביב. בבגרותה למדה חינוך והוראה בסמינר והייתה מורה ומחנכת במשך 30 שנים.

במשך אותן שנים התגוררה במושב "עולש" שבשרון, לצד בעלה, איתן, וארבעת בניהם. ורדה למדה במגמת חינוך באוניברסיטת "בר אילן", סיימה לימודי דוקטורט באוניברסיטת "ניופורט" שבקליפורניה. בכל אותן שנים חלמה לכתוב סיפורים, אבל רק לאחר שפרשה מההוראה, התיישבה לכתוב אותם. בין ספריה - שני ספרי המתח, "חטופים" ו-"חטופה בכור האיראני," שתורגמו לאנגלית והועלו לאתר "אמזון", תחת שם העט שלה רוז פוקס Rose Fox. עד כה חיברה ורדה עשרה ספרים, ועוד ידה כותבת ומחשבותיה ממשיכות ליצור.

תקציר

זהו סיפורה של שרי, ניצולה יחידה מחמישה אסטרונאוטים, שנשלחים לכוכב חדש. היא מאומצת על ידי שבט חייזרים עטויי פרווה צבעונית ומחודדי אוזניים, הנשלטים בידי "תביי", הכוהן העיוור. שרי מתקשה להתמודד ולקבל את מנהגיהם ומסתבכת: משחררת בטעות את מנהיג ה'פוזים', נופלת ל'מערת הרוחות' ועוד. היא חוזה בזוועה איך מקריב הכוהן קורבנות אדם לאלת השמש וניצלת מכך בעצמה, רק ברגע האחרון. היא דוהרת איתם לצייד ועוברת חוויות זוועה נוספות. שרי יולדת את 'אסטרי', שהוא תוצאה של הקשר שלה עם תאו, חייזר ירוק פרווה. הכוהן העיוור, תביי, מנסה לחסל אותה ואת בנה, לאחר שהצליח לזהות במחשבותיה את הכפירה שלה במנהיגותו ובמנהגיהם. בינתיים, על כדור הארץ, מאמין מדען אחד בלבד שלא כולם נהרגו. הוא עושה הכול כדי לשלוח חללית חילוץ לכוכב – ומצליח. אסטרי, שנראה כמו ילד רגיל, קיבל את תכונותיו של אביו החייזר, תאו. הוא קורא מחשבות ומושך משפתיו קורים דקים, קורי הרגעה מיוחדים. שרי חסרת אונים מאי יכולתו של בנה, אסטרי, להשתלב בעולמנו ובעולמה. רק לאחר הנחיתה כאן מגלה שרי שהיא בהריון נוסף מהקשר שלה עם תאו, אבי בנה הראשון...

הסופרת, ד"ר ורדה פוקס, נולדה בתל-אביב וגרה כ-30 שנים במושב "עולש" שבשרון. לאחר שפרשה מההוראה החלה לכתוב ספרים וסיפורים. זהו ספרה השלישי.

פרק ראשון

הקדמה
 
"אוי, מה זה? אני לא מאמין!"
גרי צעק והצמיד חזק את עינו לעדשת הטלסקופ.
בתחילה הוא דיבר לעצמו ופתאום הוא צרח, הכה על ברכיו, נפנף באגרופו מעל לראשו וקפץ, כשהוא צוהל כמו בוקר על סוס:
"יֶה! יוהו! יוהו!"
הוא חזר ועצם עין אחת והציץ שוב מבעד לעדשת קליע הטלסקופ שלו שבצבץ לו גבוה-גבוה מעל רעפי הגג – ננעץ לתוך הלילה שבחוץ. הוא הביט בנצנוצי הזוהר הנפלאים שקרצו אליו מול עינו הנפעמת, שפתיו נפערו והוא מלמל:
"לא מאמין ולהגיד שזה לגמרי אמיתי! רגע, אני מוכרח להירגע ולחשוב בהיגיון."
הוא התנשף עכשיו בפה פעור ודיבר, כשהוא מנסה לשכנע את עצמו לשלוט בלהבות התרגשותו:
"רגע, את זה צריך להודיע למישהו. אני צריך להודיע על מה שגיליתי לפני שמישהו אחר יודיע על זה."
הוא חייג לסוכנות החלל והקשיב לצליל החיוג. ברגע ששמע את צליל הרמת השפופרת בצידו השני של קו הטלפון לא יכול היה להתאפק והתפרץ בשטף קריאות נלהב:
"גיליתי! גיליתי כוכב חדש!! אתם שומעים אותי?! ח—ד—ש!!"
"כן, כן, שמענו וזה כבר ידוע לנו," שמע קול אדיש של אישה.
"הי, תקשיבי, הוא נמצא בין כוכב צדק לשבתאי והוא מהמם כי הוא..."
"כן, אמרתי שידוע לנו עליו. מי אתה, אדוני, מה שמך, בבקשה?"
"רגע, שמעת בכלל מה שאמרתי?! תקשיבי, גיליתי כוכב, משהו שלא מהעולם הזה, ו...מה? אמרת משהו?"
"כן, אמרתי שכבר כמה ימים מודיעים לנו עליו."
"אה", אמר מאוכזב, שמט את אפרכסת הטלפון מבין אצבעותיו, בהה בה לשניות ומייד זינק אל המחשב והקליד את הנתונים שבידיו. הוא התבונן בפרטים שנולדו מהם על מקרן המסך שלפניו:
 
"בימים אלו נגלה שוב כוכב וותיק בשמי העולם,
"כוכב שמשות".
             
גרי נאנח מעומק ליבו והמשיך לקרוא:
 
"מדובר בכוכב לכת, שקיבל את שמו בגלל מראהו הזוהר.
הוא התגלה כבר במאה ה-16 ומופיע ברישומיו של גלילאו גליליי..."
                   
גרי פלט קריאת אכזבה וחזר להציץ שוב בכוכב הזה. הוא היה מיוחד במינו ונראה כאילו התיז רשפים וגיצים מסביבו ללא הרף.
הוא משך נייר משלל הניירות שעל שולחנו והחל לצייר את מה שהוא רואה. שרבט וקשקש עליו במהירות, תוך כדי כך שהוא מציץ בעינית הטלסקופ, מוסיף קו ומוחק אחר.
 
כמוהו, גם אסטרונומים אחרים שהתקשרו – משולהבים, התבקשו לתאר או לשרטט אותו. התוצאה שהתקבלה נראתה שובת-לב ומסעירה כי בעת סיורו הקבוע של כוכב השמשות מסביב לשמש, שהייתה כנראה אימו והורתו, נשרך אחריו שובל הדור, שנראה כזנבו המהודר של טווס. סרח השובל היה מרהיב ממש כמו שובל שמלתה של כלה שצועדת אל חופתה. כשריכזו ומיקדו את המשקפות בשובל הזה ראו שהוא מורכב ממיליארדי כוכבים זעירים ומירחים שהיו משובצים בתוכו כמו אבנים יקרות ומלוטשות שהאירו והתיזו את שלל צבעי הקשת לעֵין המתבונן.
מאז, כמעט בכל יום, התפרסמה הכרזת אסטרונום נוסף. כל אחד היה בטוח שהוא היחיד והראשון שגילה את הכוכב הזה ומיהר להצהיר על הממצא שלו בקולי קולות ואיזו אכזבה ציפתה לו כשהסתבר שישנם עוד כמוהו.
במהדורות החדשות סיפרו שדרנים על הכוכב שהתגלה והקרינו את מראהו המיוחד והמרשים.
גולת הכותרת הייתה הופעתו של המדען, דוקטור בצלאל העליון, בתוכנית המדע של אותו שבוע בטלוויזיה. הוא דיבר בהתרגשות, שכלל לא הייתה אופיינית לו:
"בכוכב הזה קיימים תנאים חיוניים המתאימים לקיום אורגניזם חי. אני מתכוון לאנשים או לכול יצור נושם שאנחנו מכירים, שזקוק לגזים האלו לצורך נשימתו. נמצאו עליו תרכובות כימיות שעשויות להרכיב מים ובמקרה זה ..."
"אז אפשר להגיע אליו ולגור עליו ממש עוד היום?" התלהב המראיין.
"ברור! אם תיבנה ספינת החלל היום, אז כן, כמובן."
המראיין הרים ידיו והפליג ברעיונותיו:
"אם כך, אז כדאי שנתחיל לתכנן את השיכונים הראשונים, ונרחף לנו שם ביניהם, עם מדי חלל ובלוני חמצן על גבנו ועם כדור פלסטיק שקוף על הראש."
"לא, מה פתאום!", צחק המדען, "אין צורך בתלבושת מיוחדת וגם לא באספקת חמצן אישית. אפשר להסתובב ולהתקיים עליו בדיוק כמו כאן על כדור ארצנו."
"מה אתה אומר?! באמת?!"
"תתחיל לתכנן מעכשיו את החיים שלך שם," הציע בהלצה, רק שמבע פניו היה רציני ביותר.
"אנחנו היחידים שיודעים עליו?" שאל המראיין, כשערגה ניבטת בעיניו.
"הלוואי! אוכל לומר רק שאנחנו מתכננים דברים בשיתוף מעצמות חלל אחרות," ומייד הוסיף: "ויותר מזה אני לא יכול להגיד."
 
אמר ולא ידע כמה קורבנות תיגבה ההודעה שלו עוד בטרם זו תקרום עור וגידים ועוד לפני שתצא לפועל אותה תוכנית גרנדיוזית שהשתוללה במוחו המבריק.

ורדה פוקס

ורדה פוקס, ילידת תל אביב. בבגרותה למדה חינוך והוראה בסמינר והייתה מורה ומחנכת במשך 30 שנים.

במשך אותן שנים התגוררה במושב "עולש" שבשרון, לצד בעלה, איתן, וארבעת בניהם. ורדה למדה במגמת חינוך באוניברסיטת "בר אילן", סיימה לימודי דוקטורט באוניברסיטת "ניופורט" שבקליפורניה. בכל אותן שנים חלמה לכתוב סיפורים, אבל רק לאחר שפרשה מההוראה, התיישבה לכתוב אותם. בין ספריה - שני ספרי המתח, "חטופים" ו-"חטופה בכור האיראני," שתורגמו לאנגלית והועלו לאתר "אמזון", תחת שם העט שלה רוז פוקס Rose Fox. עד כה חיברה ורדה עשרה ספרים, ועוד ידה כותבת ומחשבותיה ממשיכות ליצור.

עוד על הספר

אסטרי ורדה פוקס
הקדמה
 
"אוי, מה זה? אני לא מאמין!"
גרי צעק והצמיד חזק את עינו לעדשת הטלסקופ.
בתחילה הוא דיבר לעצמו ופתאום הוא צרח, הכה על ברכיו, נפנף באגרופו מעל לראשו וקפץ, כשהוא צוהל כמו בוקר על סוס:
"יֶה! יוהו! יוהו!"
הוא חזר ועצם עין אחת והציץ שוב מבעד לעדשת קליע הטלסקופ שלו שבצבץ לו גבוה-גבוה מעל רעפי הגג – ננעץ לתוך הלילה שבחוץ. הוא הביט בנצנוצי הזוהר הנפלאים שקרצו אליו מול עינו הנפעמת, שפתיו נפערו והוא מלמל:
"לא מאמין ולהגיד שזה לגמרי אמיתי! רגע, אני מוכרח להירגע ולחשוב בהיגיון."
הוא התנשף עכשיו בפה פעור ודיבר, כשהוא מנסה לשכנע את עצמו לשלוט בלהבות התרגשותו:
"רגע, את זה צריך להודיע למישהו. אני צריך להודיע על מה שגיליתי לפני שמישהו אחר יודיע על זה."
הוא חייג לסוכנות החלל והקשיב לצליל החיוג. ברגע ששמע את צליל הרמת השפופרת בצידו השני של קו הטלפון לא יכול היה להתאפק והתפרץ בשטף קריאות נלהב:
"גיליתי! גיליתי כוכב חדש!! אתם שומעים אותי?! ח—ד—ש!!"
"כן, כן, שמענו וזה כבר ידוע לנו," שמע קול אדיש של אישה.
"הי, תקשיבי, הוא נמצא בין כוכב צדק לשבתאי והוא מהמם כי הוא..."
"כן, אמרתי שידוע לנו עליו. מי אתה, אדוני, מה שמך, בבקשה?"
"רגע, שמעת בכלל מה שאמרתי?! תקשיבי, גיליתי כוכב, משהו שלא מהעולם הזה, ו...מה? אמרת משהו?"
"כן, אמרתי שכבר כמה ימים מודיעים לנו עליו."
"אה", אמר מאוכזב, שמט את אפרכסת הטלפון מבין אצבעותיו, בהה בה לשניות ומייד זינק אל המחשב והקליד את הנתונים שבידיו. הוא התבונן בפרטים שנולדו מהם על מקרן המסך שלפניו:
 
"בימים אלו נגלה שוב כוכב וותיק בשמי העולם,
"כוכב שמשות".
             
גרי נאנח מעומק ליבו והמשיך לקרוא:
 
"מדובר בכוכב לכת, שקיבל את שמו בגלל מראהו הזוהר.
הוא התגלה כבר במאה ה-16 ומופיע ברישומיו של גלילאו גליליי..."
                   
גרי פלט קריאת אכזבה וחזר להציץ שוב בכוכב הזה. הוא היה מיוחד במינו ונראה כאילו התיז רשפים וגיצים מסביבו ללא הרף.
הוא משך נייר משלל הניירות שעל שולחנו והחל לצייר את מה שהוא רואה. שרבט וקשקש עליו במהירות, תוך כדי כך שהוא מציץ בעינית הטלסקופ, מוסיף קו ומוחק אחר.
 
כמוהו, גם אסטרונומים אחרים שהתקשרו – משולהבים, התבקשו לתאר או לשרטט אותו. התוצאה שהתקבלה נראתה שובת-לב ומסעירה כי בעת סיורו הקבוע של כוכב השמשות מסביב לשמש, שהייתה כנראה אימו והורתו, נשרך אחריו שובל הדור, שנראה כזנבו המהודר של טווס. סרח השובל היה מרהיב ממש כמו שובל שמלתה של כלה שצועדת אל חופתה. כשריכזו ומיקדו את המשקפות בשובל הזה ראו שהוא מורכב ממיליארדי כוכבים זעירים ומירחים שהיו משובצים בתוכו כמו אבנים יקרות ומלוטשות שהאירו והתיזו את שלל צבעי הקשת לעֵין המתבונן.
מאז, כמעט בכל יום, התפרסמה הכרזת אסטרונום נוסף. כל אחד היה בטוח שהוא היחיד והראשון שגילה את הכוכב הזה ומיהר להצהיר על הממצא שלו בקולי קולות ואיזו אכזבה ציפתה לו כשהסתבר שישנם עוד כמוהו.
במהדורות החדשות סיפרו שדרנים על הכוכב שהתגלה והקרינו את מראהו המיוחד והמרשים.
גולת הכותרת הייתה הופעתו של המדען, דוקטור בצלאל העליון, בתוכנית המדע של אותו שבוע בטלוויזיה. הוא דיבר בהתרגשות, שכלל לא הייתה אופיינית לו:
"בכוכב הזה קיימים תנאים חיוניים המתאימים לקיום אורגניזם חי. אני מתכוון לאנשים או לכול יצור נושם שאנחנו מכירים, שזקוק לגזים האלו לצורך נשימתו. נמצאו עליו תרכובות כימיות שעשויות להרכיב מים ובמקרה זה ..."
"אז אפשר להגיע אליו ולגור עליו ממש עוד היום?" התלהב המראיין.
"ברור! אם תיבנה ספינת החלל היום, אז כן, כמובן."
המראיין הרים ידיו והפליג ברעיונותיו:
"אם כך, אז כדאי שנתחיל לתכנן את השיכונים הראשונים, ונרחף לנו שם ביניהם, עם מדי חלל ובלוני חמצן על גבנו ועם כדור פלסטיק שקוף על הראש."
"לא, מה פתאום!", צחק המדען, "אין צורך בתלבושת מיוחדת וגם לא באספקת חמצן אישית. אפשר להסתובב ולהתקיים עליו בדיוק כמו כאן על כדור ארצנו."
"מה אתה אומר?! באמת?!"
"תתחיל לתכנן מעכשיו את החיים שלך שם," הציע בהלצה, רק שמבע פניו היה רציני ביותר.
"אנחנו היחידים שיודעים עליו?" שאל המראיין, כשערגה ניבטת בעיניו.
"הלוואי! אוכל לומר רק שאנחנו מתכננים דברים בשיתוף מעצמות חלל אחרות," ומייד הוסיף: "ויותר מזה אני לא יכול להגיד."
 
אמר ולא ידע כמה קורבנות תיגבה ההודעה שלו עוד בטרם זו תקרום עור וגידים ועוד לפני שתצא לפועל אותה תוכנית גרנדיוזית שהשתוללה במוחו המבריק.