פיתוי ארגנטינאי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פיתוי ארגנטינאי

פיתוי ארגנטינאי

3.8 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

תקציר

אפילו האגורפוביה הסודית, שממנה סובלת לוּלוּ לאשָיי, לא תמנע ממנה להשתתף ביום הגדול של חברתה הטובה. היא חרדה מאוד מהטיסה, אבל זאת לא הסיבה שליבה הולם בפראות...
השושבין הציני, שחקן הפולו האלוהי, אלחנדרו דה קרוזייה, שונא חתונות עד שהוא מוצא את עצמו, בהיילנדס הסקוטיים עם השושבינה המפתה. 
אלחנדרו לא יכול לעמוד בפני קסמה של לוּלוּ. הוא נחוש לשמור עליה תחת שליטתו, ולכן מציע לה לבוא איתו לארגנטינה, לבואנוס איירס, למקום שבו הוא מרגיש הכי בטוח שיוכל לכבוש אותה לתמיד... 

פרק ראשון

1

 
אלחנדרו הבחין בה באולם הנוסעים היוצאים משום שאין ספק שהיא היתה המראה הכי מתוק בסביבה, כמו טיפת דבש ביום תפל.
בחורה צנומה, שישבה כשרגליה הדקות הארוכות משֹוכלות, ראשה מורכן בעודה קוראת, ותלתליה השחורים-כחולים השופעים, המעוצבים בתספורת קצרה מאחור וארוכה מלפנים, נפלו מסביב לפניה. היא לבשה בגדים בסגנון פמיניסטי בולט שהתאים לזמן אחר, והוא העריך שזה היה סוג של הצהרת אופנה.
כשהלך במעבר בכיוון מושבו, היא הרימה את עיניה מהקורא האלקטרוני שלה ומבטיהם נפגשו.
התלתלים האלה, הוא גילה, מִסגרו פנים נאות. היה לה אף סולד קטן, עיניים גדולות, חומות כהות, ופה אדום כוורד. עיניה התרחבו, אבל כשהביטה בו לא היתה בהן שום הזמנה. למעשה היא מיד השפילה את מבטה בחוסר מנוחה. היא הזכירה לו את אחת הסייחות באחוזה שלו בארגנטינה שנוהגת לבעוט ברגלה בקרקע כדי למשוך תשומת לב, ואז מסיטה את עיניה בביישנות.
ביישנות לא הפריעה לו. הוא יכול להסתדר מצוין גם עם נשים ביישניות.
כצפוי היא הרימה את עיניה כדי להציץ בו שוב, אבל הפעם מבטה היה נועז קצת יותר, ופיה האדום השופע התעקל לתחילתו של חיוך.
בתגובה נמתח מעט פיו למעין חיוך משום שהוא לא היה מיומן במחוות מהסוג הזה. פניה הסמיקו, והיא הורידה את עיניה בחזרה אל המסך הקטן.
הוא נשבה בקסמה.
אבל הוא גם בקושי הספיק להגיע אל מושבו כשהיא הרימה את ידה כדי לקבל את עזרתה של דיילת. בעשרים הדקות הבאות הוא צפה משועשע איך הבחורה בעלת העיניים החומות העסיקה בלי סוף את צוות הדיילים בבקשות פעוטות, לכאורה. היא ביקשה שיביאו לה כוס מים, כרית, שמיכה ועוד ועוד. אבל רק כשהיא החלה לדבר בזעם אל אחת הדיילות המסכנות, נמחקו כל נקודות הזכות שהיא זכתה בהן בשל יופייה.
"לא, אני ממש לא יכולה לעבור!" קולה המוגבר, התובעני והצווחני – על אף המבטא הצרפתי הסקסי – גרם לאלחנדרו להניח את הטאבלט שלו.
כשהדיילת הנבוכה חלפה על פניו במעבר, הוא נרכן ושאל אותה מה הבעיה.
"לאחד הנוסעים המבוגרים קשה ללכת מהמקום שלו אל השירותים, אדוני," הסבירה, "ואנחנו רצינו להעביר אותו למושב קרוב יותר."
היא לא הזכירה את הבחורה בעלת העיניים החומות, הלא-מתפשרת. אבל לא היה צורך בכך.
אלחנדרו לקח את הז'קט שלו, קם והוציא את התיק שלו מתא האחסון.
"אין בעיה," אמר והבזיק חיוך אל הדיילת. היא הסמיקה.
לאחר שהתיישב במקומו החדש בירכתי המטוס, הוא פתח שוב את הטאבלט שלו, שכח מהברונטית, והקדיש את תשומת לבו למסך.
עיתוני הבוקר בטאבלט שלו לא עודדו אותו בנוגע ליעד שלו. 
מבחינת התקשורת, כשאחד האוליגרכים העשירים ביותר ברוסיה עמד להתחתן עם אדמונית תוססת, רקדנית מועדונים לשעבר, בטירה בסקוטלנד, זה היה חדשות, וממה שאלחנדרו שמע מהחתן עצמו, צלמי הפפרצ'י כבר התמקמו בעיר ובסביבתה כדי שיוכלו לצלם בעדשותיהם הארוכות את 'כל המי ומי' שהיו ברשימת האורחים.
היות שהוא עצמו היה אחד מ'כל המי ומי', הוא החליט לא להיכנס למדינה ברעש גדול. אלחנדרו חשב שאם אתה לא מעוניין בתשומת לב, אז אתה לא צריך להתנהג כמו מישהו שזקוק לה. ולכן הוא טס בטיסה מסחרית והתכוון לנסוע ברכב כארבע שעות מאדינבורו עד לטירה יום לפני החתונה. הדרך לשם עוברת באזורי כפר ציוריים, והוא התכוון להיכנס לטירת דנלוֹסי בלי שישגיחו בו.
עם זאת, היה לו ברור שתהיה שם המולה גדולה, והוא לא ציפה שסוף השבוע הזה יהיה מהנה במיוחד.
אלחנדרו הניח בצד בקוצר רוח את הטאבלט והקים את גופו רחב הכתפיים מהכיסא. הוא מעולם לא היה מסוגל לשבת זמן רב במקום אחד.
ובדיוק באותו רגע הוא שמע שיעול קצר משמאלו.
זאת היתה הבחורה עם העיניים החומות.
היא הלכה שוב ושוב אל השירותים. או שהיתה לה איזו בעיה בשלפוחית השתן, או שהיא רצתה למשוך תשומת לב. האפשרות השנייה נראתה לו סבירה יותר.
הוא סקר אותה בקרירות. מן הסתם לא מסוג תשומת הלב שהיא היתה מעוניינת בו. 
בכל פעם שהיא הלכה במעבר במסעה אל השירותים, נקשו עקביה חזק יותר על הרצפה, והוא חשד שהיא היתה שיכורה במקצת.
היא היתה גם גבוהה מאוד יחסית לאישה. הוא הביט למטה וגילה את הסיבה: זוג נעליים עם עקבים גבוהים מאוד בצבע טורקיז, עם המון סרטים שנכרכו באופן מגוחך סביב קרסוליה הדקים.
היא בתגובה הרימה אליו את פניה עם התלתלים המטופחים ונעצה בו את עיניה החומות. באופן מרגיז היא היתה יפה.
"פָּרדוֹן, מיסיה."
קולה היה מטושטש במקצת. שיכורה בהחלט. 
הוא מלמל בלעג, "אולי את צריכה להפסיק לשתות את הליקר שמחלקים פה בחינם, סניוריטה, ולעשות טובה גדולה לכולנו."
היא מצמצה. "פָּרדוֹן, מוּאה?"
"שמעת אותי."
לרגע אחד היה נדמה שתגובתו השתיקה אותה. ואז היא הרימה את אפה ורקעה ברגלה.
הוא התאמץ מאוד לא לחייך.
"למה שלא תזוז ותפנה את הדרך במקום להתנהג בבריונות כלפי אנשים?" תבעה, כשהיא מבטאת את המילים באנגלית במבטא צרפתי מודגש.
הוא בחן אותה בבוטות מתלתליה הבוהקים ועד לסרטים שהשתלשלו מנעליה המחודדות, ואז עלה מבטו בחזרה והתעכב על כל פרט באמצע גופה.
ומה שהיה באמצע גופה היה מתוק להפליא...
היא נסוגה מעט, אבל הוא לא התכוון לפטור אותה בכזאת קלות.
"את חושבת שאת משהו מיוחד, נכון, חומד?" פלט. "המטוס הזה לא שייך לך, והדיילים הם לא המשרתים האישיים שלך. אז אולי תעזבי את כולם בשקט?"
היא הסיטה את מבטה ממנו. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר," מלמלה. "ועכשיו, תזוז מהדרך, אתה שומע?"
זה כל מה שהוא היה צריך. "תכריחי אותי."
סנטרה התרומם ופיה נפתח.
הוא בעצמו היה מופתע למדי. היה לו כלל שהוא הקפיד עליו – לא לריב עם נשים. בייחוד לא עם בחורות צעירות מטופשות שצריכות עוד להתבגר.
לרגע היה נדמה לו שהעיניים החומות עמדו להתמלא בדמעות. היא בהחלט נראתה כאילו היא על סף משהו.
אז הוא זז.
קצת.
היא פלטה איזו קריאת מחאה בצרפתית, הפנתה את ראשה הצידה ופסעה בחזרה למקומה. ביטחונה חזר אליה, והיא הפגינה שוב חשיבות עצמית.
אבל אז היא קלקלה את הרושם כששלחה מבט חטוף מעבר לכתפה, כאילו כדי לוודא שהוא לא עוקב אחריה.
פתאום התעוררו בו ספקות.
הוא מיהר להסיק מסקנות נוקשות לגביה בלי שהיו לו מספיק הוכחות. אבל החיים לימדו אותו לשים לב למה שאנשים אומרים לפי מעשיהם, לא לפי מילותיהם.
היא בקושי הספיקה להגיע למושבה כשהוא שמע אותה פולטת קריאה קלושה.
אלחנדרו הסתובב – מהר.
"לא, אל תיגע בדברים שלי!"
אלחנדרו נרגע, מופתע מהתגובה המהירה שלו, אף שהוא בכלל לא חיבב את האישה הזאת. היא שוב אמללה את חייהם של כל הסובבים אותה.
ומיד פצחה במטח חרישי של מה שנשמע כמו דברי זעם בצרפתית, אבל מאחר שהיא דיברה מהר כל-כך, היה קשה לדעת בוודאות. וכל הזעם הזה הופנה כלפי הדייל המסכן שניסה לסדר את כל הבלגן שיצרה סביבה.
ראשי הנוסעים הופנו לעברה.
אלחנדרו חזר מיד למושבו ובדק את הטלפון שלו. הוא סיים איתה.
הוא ראה שיש לו הודעה מהחתן.
 
שינוי בתוכניות. תעשה לי טובה ותאסוף את השושבינה בדרך לכאן. שמה לוּלוּ לאשָיי. היא מגיעה בטיסה 338 בשער ארבע. מדובר במטען יקר. אם תאבד אותה, ג'יג'י תחתוך לי את הביצים ותבטל את החתונה.
 
 אלחנדרו שקל לרגע לענות לו, לא, אבל נמלך בדעתו, אף שידע שכבר לא יזכה לנסיעה שקטה. חתונות היו הסיוט שלו, ולא ממש התחשק לו לבלות ארבע שעות במכונית עם שושבינה פטפטנית.
אם כי במסיבת החתונה יהיו לא מעט רקדניות מועדונים ארוכות רגליים, אז אולי בחתונה הזאת הוא לא יסבול עד כדי כך...
אלוהים.
הוא תחב את ראשו במעבר וגילה שגם ראשה של הגברת הצרפתייה בצבץ במעבר.
על פניה ניכרה הבעה מלאת תקווה, כמו של נסיכה בסרטים המצוירים שמחכה שיצורים קסומים יבואו להציל אותה.
ואז היא ראתה אותו, והבעתה התקדרה ועיניה הצטמצמו לכדי חרכים כמו עיני חתולה.
וכאילו על-פי אות, הופיעה דיילת לצדה עם כוס מים ועם מה שנראה כמו סוג של תרופה.
כאב ראש? זה רק הולך ונעשה מעניין יותר ויותר.
הוא פתח את הקובץ ששלח לו חאלד, אם כי בתוך תוכו הוא ידע מה יראה בו. 
הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות.
מלאכית עם עיניים כהות נעצה בו מבט רציני מתוך המסך.
היא היתה יפה למדי.
הוא העיף מבט כנוע אל המושבים הקדמיים. היתה רק בעיה אחת, המלאכית בצילום היתה – היא.

עוד על הספר

פיתוי ארגנטינאי לוסי אליס

1

 
אלחנדרו הבחין בה באולם הנוסעים היוצאים משום שאין ספק שהיא היתה המראה הכי מתוק בסביבה, כמו טיפת דבש ביום תפל.
בחורה צנומה, שישבה כשרגליה הדקות הארוכות משֹוכלות, ראשה מורכן בעודה קוראת, ותלתליה השחורים-כחולים השופעים, המעוצבים בתספורת קצרה מאחור וארוכה מלפנים, נפלו מסביב לפניה. היא לבשה בגדים בסגנון פמיניסטי בולט שהתאים לזמן אחר, והוא העריך שזה היה סוג של הצהרת אופנה.
כשהלך במעבר בכיוון מושבו, היא הרימה את עיניה מהקורא האלקטרוני שלה ומבטיהם נפגשו.
התלתלים האלה, הוא גילה, מִסגרו פנים נאות. היה לה אף סולד קטן, עיניים גדולות, חומות כהות, ופה אדום כוורד. עיניה התרחבו, אבל כשהביטה בו לא היתה בהן שום הזמנה. למעשה היא מיד השפילה את מבטה בחוסר מנוחה. היא הזכירה לו את אחת הסייחות באחוזה שלו בארגנטינה שנוהגת לבעוט ברגלה בקרקע כדי למשוך תשומת לב, ואז מסיטה את עיניה בביישנות.
ביישנות לא הפריעה לו. הוא יכול להסתדר מצוין גם עם נשים ביישניות.
כצפוי היא הרימה את עיניה כדי להציץ בו שוב, אבל הפעם מבטה היה נועז קצת יותר, ופיה האדום השופע התעקל לתחילתו של חיוך.
בתגובה נמתח מעט פיו למעין חיוך משום שהוא לא היה מיומן במחוות מהסוג הזה. פניה הסמיקו, והיא הורידה את עיניה בחזרה אל המסך הקטן.
הוא נשבה בקסמה.
אבל הוא גם בקושי הספיק להגיע אל מושבו כשהיא הרימה את ידה כדי לקבל את עזרתה של דיילת. בעשרים הדקות הבאות הוא צפה משועשע איך הבחורה בעלת העיניים החומות העסיקה בלי סוף את צוות הדיילים בבקשות פעוטות, לכאורה. היא ביקשה שיביאו לה כוס מים, כרית, שמיכה ועוד ועוד. אבל רק כשהיא החלה לדבר בזעם אל אחת הדיילות המסכנות, נמחקו כל נקודות הזכות שהיא זכתה בהן בשל יופייה.
"לא, אני ממש לא יכולה לעבור!" קולה המוגבר, התובעני והצווחני – על אף המבטא הצרפתי הסקסי – גרם לאלחנדרו להניח את הטאבלט שלו.
כשהדיילת הנבוכה חלפה על פניו במעבר, הוא נרכן ושאל אותה מה הבעיה.
"לאחד הנוסעים המבוגרים קשה ללכת מהמקום שלו אל השירותים, אדוני," הסבירה, "ואנחנו רצינו להעביר אותו למושב קרוב יותר."
היא לא הזכירה את הבחורה בעלת העיניים החומות, הלא-מתפשרת. אבל לא היה צורך בכך.
אלחנדרו לקח את הז'קט שלו, קם והוציא את התיק שלו מתא האחסון.
"אין בעיה," אמר והבזיק חיוך אל הדיילת. היא הסמיקה.
לאחר שהתיישב במקומו החדש בירכתי המטוס, הוא פתח שוב את הטאבלט שלו, שכח מהברונטית, והקדיש את תשומת לבו למסך.
עיתוני הבוקר בטאבלט שלו לא עודדו אותו בנוגע ליעד שלו. 
מבחינת התקשורת, כשאחד האוליגרכים העשירים ביותר ברוסיה עמד להתחתן עם אדמונית תוססת, רקדנית מועדונים לשעבר, בטירה בסקוטלנד, זה היה חדשות, וממה שאלחנדרו שמע מהחתן עצמו, צלמי הפפרצ'י כבר התמקמו בעיר ובסביבתה כדי שיוכלו לצלם בעדשותיהם הארוכות את 'כל המי ומי' שהיו ברשימת האורחים.
היות שהוא עצמו היה אחד מ'כל המי ומי', הוא החליט לא להיכנס למדינה ברעש גדול. אלחנדרו חשב שאם אתה לא מעוניין בתשומת לב, אז אתה לא צריך להתנהג כמו מישהו שזקוק לה. ולכן הוא טס בטיסה מסחרית והתכוון לנסוע ברכב כארבע שעות מאדינבורו עד לטירה יום לפני החתונה. הדרך לשם עוברת באזורי כפר ציוריים, והוא התכוון להיכנס לטירת דנלוֹסי בלי שישגיחו בו.
עם זאת, היה לו ברור שתהיה שם המולה גדולה, והוא לא ציפה שסוף השבוע הזה יהיה מהנה במיוחד.
אלחנדרו הניח בצד בקוצר רוח את הטאבלט והקים את גופו רחב הכתפיים מהכיסא. הוא מעולם לא היה מסוגל לשבת זמן רב במקום אחד.
ובדיוק באותו רגע הוא שמע שיעול קצר משמאלו.
זאת היתה הבחורה עם העיניים החומות.
היא הלכה שוב ושוב אל השירותים. או שהיתה לה איזו בעיה בשלפוחית השתן, או שהיא רצתה למשוך תשומת לב. האפשרות השנייה נראתה לו סבירה יותר.
הוא סקר אותה בקרירות. מן הסתם לא מסוג תשומת הלב שהיא היתה מעוניינת בו. 
בכל פעם שהיא הלכה במעבר במסעה אל השירותים, נקשו עקביה חזק יותר על הרצפה, והוא חשד שהיא היתה שיכורה במקצת.
היא היתה גם גבוהה מאוד יחסית לאישה. הוא הביט למטה וגילה את הסיבה: זוג נעליים עם עקבים גבוהים מאוד בצבע טורקיז, עם המון סרטים שנכרכו באופן מגוחך סביב קרסוליה הדקים.
היא בתגובה הרימה אליו את פניה עם התלתלים המטופחים ונעצה בו את עיניה החומות. באופן מרגיז היא היתה יפה.
"פָּרדוֹן, מיסיה."
קולה היה מטושטש במקצת. שיכורה בהחלט. 
הוא מלמל בלעג, "אולי את צריכה להפסיק לשתות את הליקר שמחלקים פה בחינם, סניוריטה, ולעשות טובה גדולה לכולנו."
היא מצמצה. "פָּרדוֹן, מוּאה?"
"שמעת אותי."
לרגע אחד היה נדמה שתגובתו השתיקה אותה. ואז היא הרימה את אפה ורקעה ברגלה.
הוא התאמץ מאוד לא לחייך.
"למה שלא תזוז ותפנה את הדרך במקום להתנהג בבריונות כלפי אנשים?" תבעה, כשהיא מבטאת את המילים באנגלית במבטא צרפתי מודגש.
הוא בחן אותה בבוטות מתלתליה הבוהקים ועד לסרטים שהשתלשלו מנעליה המחודדות, ואז עלה מבטו בחזרה והתעכב על כל פרט באמצע גופה.
ומה שהיה באמצע גופה היה מתוק להפליא...
היא נסוגה מעט, אבל הוא לא התכוון לפטור אותה בכזאת קלות.
"את חושבת שאת משהו מיוחד, נכון, חומד?" פלט. "המטוס הזה לא שייך לך, והדיילים הם לא המשרתים האישיים שלך. אז אולי תעזבי את כולם בשקט?"
היא הסיטה את מבטה ממנו. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר," מלמלה. "ועכשיו, תזוז מהדרך, אתה שומע?"
זה כל מה שהוא היה צריך. "תכריחי אותי."
סנטרה התרומם ופיה נפתח.
הוא בעצמו היה מופתע למדי. היה לו כלל שהוא הקפיד עליו – לא לריב עם נשים. בייחוד לא עם בחורות צעירות מטופשות שצריכות עוד להתבגר.
לרגע היה נדמה לו שהעיניים החומות עמדו להתמלא בדמעות. היא בהחלט נראתה כאילו היא על סף משהו.
אז הוא זז.
קצת.
היא פלטה איזו קריאת מחאה בצרפתית, הפנתה את ראשה הצידה ופסעה בחזרה למקומה. ביטחונה חזר אליה, והיא הפגינה שוב חשיבות עצמית.
אבל אז היא קלקלה את הרושם כששלחה מבט חטוף מעבר לכתפה, כאילו כדי לוודא שהוא לא עוקב אחריה.
פתאום התעוררו בו ספקות.
הוא מיהר להסיק מסקנות נוקשות לגביה בלי שהיו לו מספיק הוכחות. אבל החיים לימדו אותו לשים לב למה שאנשים אומרים לפי מעשיהם, לא לפי מילותיהם.
היא בקושי הספיקה להגיע למושבה כשהוא שמע אותה פולטת קריאה קלושה.
אלחנדרו הסתובב – מהר.
"לא, אל תיגע בדברים שלי!"
אלחנדרו נרגע, מופתע מהתגובה המהירה שלו, אף שהוא בכלל לא חיבב את האישה הזאת. היא שוב אמללה את חייהם של כל הסובבים אותה.
ומיד פצחה במטח חרישי של מה שנשמע כמו דברי זעם בצרפתית, אבל מאחר שהיא דיברה מהר כל-כך, היה קשה לדעת בוודאות. וכל הזעם הזה הופנה כלפי הדייל המסכן שניסה לסדר את כל הבלגן שיצרה סביבה.
ראשי הנוסעים הופנו לעברה.
אלחנדרו חזר מיד למושבו ובדק את הטלפון שלו. הוא סיים איתה.
הוא ראה שיש לו הודעה מהחתן.
 
שינוי בתוכניות. תעשה לי טובה ותאסוף את השושבינה בדרך לכאן. שמה לוּלוּ לאשָיי. היא מגיעה בטיסה 338 בשער ארבע. מדובר במטען יקר. אם תאבד אותה, ג'יג'י תחתוך לי את הביצים ותבטל את החתונה.
 
 אלחנדרו שקל לרגע לענות לו, לא, אבל נמלך בדעתו, אף שידע שכבר לא יזכה לנסיעה שקטה. חתונות היו הסיוט שלו, ולא ממש התחשק לו לבלות ארבע שעות במכונית עם שושבינה פטפטנית.
אם כי במסיבת החתונה יהיו לא מעט רקדניות מועדונים ארוכות רגליים, אז אולי בחתונה הזאת הוא לא יסבול עד כדי כך...
אלוהים.
הוא תחב את ראשו במעבר וגילה שגם ראשה של הגברת הצרפתייה בצבץ במעבר.
על פניה ניכרה הבעה מלאת תקווה, כמו של נסיכה בסרטים המצוירים שמחכה שיצורים קסומים יבואו להציל אותה.
ואז היא ראתה אותו, והבעתה התקדרה ועיניה הצטמצמו לכדי חרכים כמו עיני חתולה.
וכאילו על-פי אות, הופיעה דיילת לצדה עם כוס מים ועם מה שנראה כמו סוג של תרופה.
כאב ראש? זה רק הולך ונעשה מעניין יותר ויותר.
הוא פתח את הקובץ ששלח לו חאלד, אם כי בתוך תוכו הוא ידע מה יראה בו. 
הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות.
מלאכית עם עיניים כהות נעצה בו מבט רציני מתוך המסך.
היא היתה יפה למדי.
הוא העיף מבט כנוע אל המושבים הקדמיים. היתה רק בעיה אחת, המלאכית בצילום היתה – היא.