כשהחלוצים רצו בית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כשהחלוצים רצו בית
הוספה למועדפים

כשהחלוצים רצו בית

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

הקיבוץ היה חוד החנית של המאמץ הציוני להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בתקופת היישוב תרומתו בתחומי ההתיישבות, הביטחון, העלייה, והקליטה הייתה מעל ומעבר למשקלו הדמוגרפי. עשייתו החלוצית השתלבה באורח חייו השיתופי וזיכתה אותו ביוקרה עצומה. בזכותה הוא ניצב בראש סולם האתוס היישובי.
 
משקמה המדינה, היא נטלה על עצמה רבים מתפקידיו של הקיבוץ, יוקרתה של החלוציות התעמעמה ובד בבד חל כרסום במוטיבציה של חברי הקיבוץ להמשיך לשאת בנטל המשימות הלאומיות. לאחר שנים רבות שבהן עיקר מאמציהם הופנה כלפי חוץ לטובת הכלל, חברי הקיבוץ ביקשו לשפר את איכות החיים בביתם פנימה. הלך רוח זה בקרב החברים מן השורה עמד בניגוד לעמדות של מנהיגי התנועות הקיבוציות ושל דרגי הביניים של ההנהגה.
 
הספר בוחן את הפער והמתחים שנוצרו בין חברי הקיבוץ לבין המנהיגות הקיבוצית, תוך הסתייעות בגישה המכונה "היסטוריה מלמטה". הספר מציג את הפער הזה ואת התהליכים שנלוו לו בתור הנקודה הארכימדית של קורות הקיבוץ בעשור הראשון למדינה והוא פתח להבנת תחושת המשבר שאפפה אותו. התיאור והניתוח המובאים בספר מסייעים להבנת תהליכים שפקדו את הקיבוץ גם בעשורים הבאים ועד ימינו אלה.
 
ד"ר אלון פאוקר הוא מרצה להיסטוריה במכללה האקדמית בית ברל. חוקר ומלמד על הציונות והקיבוץ. פרסם מחקרים שונים בחקר ההיסטוריה של הקיבוץ ויחסיו המשתנים עם המערכת הפוליטית, וכן מחקרים בתחום ההכשרה להוראה.

פרק ראשון

פתח דבר

 
 
הקיבוץ זכה ליוקרה רבה טרם קום המדינה. הוא נחשב גורם חלוצי מוביל לקראת הגשמת מטרתה המרכזית של הציונות - הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. אולם המעבר מחברה יישובית וולונטרית למדינה עצמאית לא היטיב עמו. נדרש עתה מנגנון ממוסד ומפותח במקום התבססות על עשייה התנדבותית שבה בלט הקיבוץ. לכן יוקרתו נחלשה במהירות.
ספר זה בוחן את תגובת חברי הקיבוץ הן למציאות זו כשלעצמה והן לעמדת מנהיגות התנועה הקיבוצית, שככלל סירבה להכיר במציאות החדשה ולכן לא הגיבה כלפיה באופן פורה. בכך הספר נסמך חלקית על עבודת דוקטור "אוטופיה בסבך הסתירות - השוואה בין הדימויים העצמיים של התנועות הקיבוציות השונות בעשור הראשון למדינה" שכתבתי בהדרכת פרופ' יוסף גורני ואושרה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2006. הספר עומד על החשיבות המהותית שהייתה לפערים שנוצרו אז בין חברי הקיבוץ לבין מנהיגיהם על תולדות הקיבוץ באותה עת וממנה והלאה. בכך הוא שואף להיות נדבך בהבנת תולדותיו של הקיבוץ בבחינת אחת מהיצירות הציוניות והישראליות המקוריות ביותר וממרכיביה של החברה הישראלית עד ימינו.
משיכתי לעסוק בנושא הספר באה לא רק משום ייחודיותו של הקיבוץ, אלא גם בשל היותי "משתתף פעיל" בהיותי בן קיבוץ ניר עוז וחבר קיבוץ בארי. לעמדה זו יתרונות רבים, אולם היא מחייבת הקפדה יתרה על ריחוק מחקרי ושאיפה נחרצת לאובייקטיביות מדעית עד כמה שהדבר ניתן. אני מקווה שעמדתי באתגר זה בכבוד וכנות כוונתי בכך תהיה ניכרת לקוראים. עוד אני תקווה שחיבור זה יעורר מחשבות שתהיה בהן גם תועלת, ולו מזערית, להמשך קיומו של הקיבוץ ושל ייחודיותו בעידן שבו כבר ניתן לקבוע שהוא נמצא אחרי משברו הגדול.
החומר הארכיוני ששימש בסיס לספר זה נאסף בעיקר בארבעת הארכיונים המרכזיים של התנועות הקיבוציות - ארכיון האיחוד בחולדה, ארכיון הקיבוץ הדתי בקבוצת יבנה, ארכיון הקיבוץ המאוחד־תק"ם ברמת אפעל - יד טבנקין, וארכיון השומר־הצעיר בגבעת חביבה - יד יערי. עובדי ארכיונים אלה ומנהליהם עשו תמיד ככל יכולתם כדי לסייע לי בנפש חפצה ואני אסיר תודה על כך. עובדי הארכיון החזותי ביד יערי סייעו לי במסירות גם באיתור התמונות המעטרות ספר זה ותודתי להם על כך.
 
* * *
 
ספר זה לא היה רואה אור ללא סיוע נדיב מצד הקתדרה לחקר תנועת העבודה ולימודה על שם ברל כצנלסון בביתי האקדמי - המכללה האקדמית בית ברל. לסיוע חשוב בהוצאת הספר זכיתי גם מעמותת "יגורים" לזכרו של ברל רפטור, ממכוני המחקר של התנועה הקיבוצית יד יערי ויד טבנקין ומהקתדרה ללימודי תולדות הקק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן בראשות פרופ' יוסי כץ. לכל אלה נתונה תודתי העמוקה. סיוע ותמיכה בחפץ לב קיבלתי לכל אורך כתיבת הספר גם מביתי - קיבוץ בארי. לעונג רב לי להודות על כך.
במהלך כתיבת הספר זכיתי לעצות מועילות רבות ואני מודה על כולן. בלטו בכך פרופ' איציק גרינברג חברי מהמכללה האקדמית בית ברל, ד"ר אביגיל פז־ישעיהו מיד טבנקין ופרופ' אלי צור מיד יערי. תודה מיוחדת שלוחה לפרופ' יוסף גורני - מנחה עבודת הדוקטור שלי - שגם עתה, שנים לא מעטות לאחר מכן, משכיל להיות אוזן קשבת ומקור בלתי נדלה לרעיונות מקוריים. הספר הנוכחי יצא מכך נשכר מאוד.
לסיוע חשוב בעריכת כתב היד, טרם הגשתו להוצאה לאור, זכיתי מד"ר תמר שכטר ואני אסיר תודה על כך.
הספר הופקד עם סיום כתיבתו בידי ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה בראשות פרופ' אביבה חלמיש, שידה המלטשת שיפרה ללא ספק את איכותו. מקצועיותו של העורך מטעם ההוצאה - משה שפרבר, ניכרת גם היא בחיבור המוגמר. לשניהם אני מודה בהערכה רבה. תודתי נתונה גם לליטל בכר, המנהלת האדמיניסטרטיבית, וכן לצוות היעיל של בית ההוצאה לאור: ראומה שחור, רות שלם; ירדן זהבי — המעצבת הגרפית, נילי ברנר — המתקינה והמביאה לדפוס, ועינב צדוק — הסדרית.
ואחרונים חביבים בהחלט, בני משפחתי היקרים. הורי, כרמלית ורן פאוקר ששמחו לסייע בעניינים ארגוניים וטכניים שהייתה בהם תועלת לאורך כל תקופת כתיבת הספר; ילדי, יובל, מיכל ומעין, שגילו הבנה להיותי ספון במלאכת הכתיבה שעות וימים ארוכים, כולל בשעות משפחה יקרות; ומעל לכולם בת זוגי היקרה - עדי, שמעבר לגיבוי והעידוד הנדרשים לא פעם במסע הארוך אל עבר השלמת המשימה, ושהעניקה לי ביד רחבה, השכילה לסייע לי גם ברעיונות מקוריים וייחודיים.

עוד על הספר

כשהחלוצים רצו בית אלון פאוקר

פתח דבר

 
 
הקיבוץ זכה ליוקרה רבה טרם קום המדינה. הוא נחשב גורם חלוצי מוביל לקראת הגשמת מטרתה המרכזית של הציונות - הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. אולם המעבר מחברה יישובית וולונטרית למדינה עצמאית לא היטיב עמו. נדרש עתה מנגנון ממוסד ומפותח במקום התבססות על עשייה התנדבותית שבה בלט הקיבוץ. לכן יוקרתו נחלשה במהירות.
ספר זה בוחן את תגובת חברי הקיבוץ הן למציאות זו כשלעצמה והן לעמדת מנהיגות התנועה הקיבוצית, שככלל סירבה להכיר במציאות החדשה ולכן לא הגיבה כלפיה באופן פורה. בכך הספר נסמך חלקית על עבודת דוקטור "אוטופיה בסבך הסתירות - השוואה בין הדימויים העצמיים של התנועות הקיבוציות השונות בעשור הראשון למדינה" שכתבתי בהדרכת פרופ' יוסף גורני ואושרה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2006. הספר עומד על החשיבות המהותית שהייתה לפערים שנוצרו אז בין חברי הקיבוץ לבין מנהיגיהם על תולדות הקיבוץ באותה עת וממנה והלאה. בכך הוא שואף להיות נדבך בהבנת תולדותיו של הקיבוץ בבחינת אחת מהיצירות הציוניות והישראליות המקוריות ביותר וממרכיביה של החברה הישראלית עד ימינו.
משיכתי לעסוק בנושא הספר באה לא רק משום ייחודיותו של הקיבוץ, אלא גם בשל היותי "משתתף פעיל" בהיותי בן קיבוץ ניר עוז וחבר קיבוץ בארי. לעמדה זו יתרונות רבים, אולם היא מחייבת הקפדה יתרה על ריחוק מחקרי ושאיפה נחרצת לאובייקטיביות מדעית עד כמה שהדבר ניתן. אני מקווה שעמדתי באתגר זה בכבוד וכנות כוונתי בכך תהיה ניכרת לקוראים. עוד אני תקווה שחיבור זה יעורר מחשבות שתהיה בהן גם תועלת, ולו מזערית, להמשך קיומו של הקיבוץ ושל ייחודיותו בעידן שבו כבר ניתן לקבוע שהוא נמצא אחרי משברו הגדול.
החומר הארכיוני ששימש בסיס לספר זה נאסף בעיקר בארבעת הארכיונים המרכזיים של התנועות הקיבוציות - ארכיון האיחוד בחולדה, ארכיון הקיבוץ הדתי בקבוצת יבנה, ארכיון הקיבוץ המאוחד־תק"ם ברמת אפעל - יד טבנקין, וארכיון השומר־הצעיר בגבעת חביבה - יד יערי. עובדי ארכיונים אלה ומנהליהם עשו תמיד ככל יכולתם כדי לסייע לי בנפש חפצה ואני אסיר תודה על כך. עובדי הארכיון החזותי ביד יערי סייעו לי במסירות גם באיתור התמונות המעטרות ספר זה ותודתי להם על כך.
 
* * *
 
ספר זה לא היה רואה אור ללא סיוע נדיב מצד הקתדרה לחקר תנועת העבודה ולימודה על שם ברל כצנלסון בביתי האקדמי - המכללה האקדמית בית ברל. לסיוע חשוב בהוצאת הספר זכיתי גם מעמותת "יגורים" לזכרו של ברל רפטור, ממכוני המחקר של התנועה הקיבוצית יד יערי ויד טבנקין ומהקתדרה ללימודי תולדות הקק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן בראשות פרופ' יוסי כץ. לכל אלה נתונה תודתי העמוקה. סיוע ותמיכה בחפץ לב קיבלתי לכל אורך כתיבת הספר גם מביתי - קיבוץ בארי. לעונג רב לי להודות על כך.
במהלך כתיבת הספר זכיתי לעצות מועילות רבות ואני מודה על כולן. בלטו בכך פרופ' איציק גרינברג חברי מהמכללה האקדמית בית ברל, ד"ר אביגיל פז־ישעיהו מיד טבנקין ופרופ' אלי צור מיד יערי. תודה מיוחדת שלוחה לפרופ' יוסף גורני - מנחה עבודת הדוקטור שלי - שגם עתה, שנים לא מעטות לאחר מכן, משכיל להיות אוזן קשבת ומקור בלתי נדלה לרעיונות מקוריים. הספר הנוכחי יצא מכך נשכר מאוד.
לסיוע חשוב בעריכת כתב היד, טרם הגשתו להוצאה לאור, זכיתי מד"ר תמר שכטר ואני אסיר תודה על כך.
הספר הופקד עם סיום כתיבתו בידי ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה בראשות פרופ' אביבה חלמיש, שידה המלטשת שיפרה ללא ספק את איכותו. מקצועיותו של העורך מטעם ההוצאה - משה שפרבר, ניכרת גם היא בחיבור המוגמר. לשניהם אני מודה בהערכה רבה. תודתי נתונה גם לליטל בכר, המנהלת האדמיניסטרטיבית, וכן לצוות היעיל של בית ההוצאה לאור: ראומה שחור, רות שלם; ירדן זהבי — המעצבת הגרפית, נילי ברנר — המתקינה והמביאה לדפוס, ועינב צדוק — הסדרית.
ואחרונים חביבים בהחלט, בני משפחתי היקרים. הורי, כרמלית ורן פאוקר ששמחו לסייע בעניינים ארגוניים וטכניים שהייתה בהם תועלת לאורך כל תקופת כתיבת הספר; ילדי, יובל, מיכל ומעין, שגילו הבנה להיותי ספון במלאכת הכתיבה שעות וימים ארוכים, כולל בשעות משפחה יקרות; ומעל לכולם בת זוגי היקרה - עדי, שמעבר לגיבוי והעידוד הנדרשים לא פעם במסע הארוך אל עבר השלמת המשימה, ושהעניקה לי ביד רחבה, השכילה לסייע לי גם ברעיונות מקוריים וייחודיים.