א

עין של תלמיד

1. קשה יש רק בלחם? כאשר הילד מרגיש קושי ותסכול שאינם מקבלים מענה, הלימוד הופך מחדווה לעינוי. בתנאים כאלו, ילד שקשה לו מפסיק ללמוד. תופעת ראי להפסקת לימודים עקב קושי ותסכול היא ילד משועמם. ילד שאינו מאותגר בכיתה 'מכניס' את המוח שלו, שהיה בתחילת כיתה א' ערני, חיוני ומסוקרן, למצב של הקפאה. הוא פשוט מתרגל לכך שלא ילמד דברים חדשים בשיעור, ולכן הוא עוסק בדברים אחרים. בשני המקרים, גם הילד המתוסכל וגם הילדה המשועממת יתקשו להניע מחדש את תהליך הלמידה, שכן הם התרגלו לכך שלישיבה בכיתה אין תכלית. לכך יש להוסיף שכאשר הילד מרגיש שלא רואים אותו בבית הספר, שהוא רק אחד מחבורה, הולכות לאיבוד חדוות הלמידה והמוטיבציה הפנימית ללימוד. כאשר הילד למד שהוא אינו נשפט על מעשיו כיחיד וכי צרכיו וקשייו אינם מקבלים מענה, הוא רואה בבית הספר מסגרת ולא בית.
2. רלוונטיות: כאשר החומר הנלמד לא רלוונטי בעיני הילד, הוא מאבד בו עניין, ללא קשר לרמה הלימודית שלו. אם הלימודים הם תיאורטיים מדי, אינם נוגעים לחיי התלמיד ולא יקדמו אותו בחיים, הוא מנתק מגע. לעתים הבעיה אינה בתוכן של חומר הלימודים, אלא בדרך ההגשה שלו בידי המורה או אפילו באופן שבו הוא כתוב ומעוצב. ילד שיראה את בן דמותו בחוברת הלמידה, ירצה לדעת עליו יותר. ילדה שלא תפגוש את עצמה בטקסט ובתמונות של ספר הלימוד, תחשוב שהם אינם נוגעים אליה.
3. ביטחון אישי: כשהילד לא מרגיש בטוח, הוא אינו פנוי ללמידה. הדבר יכול לנבוע מאיום שהוא חווה בהפסקה מהבריון הכיתתי, או מבקשה שלו למורה שלא קיבלה מענה, ועבורו היא כרגע הדבר העיקרי (לצאת מוקדם מבית הספר, ערעור על מבחן או כל דבר אחר). לעתים, ילדה מגיעה לבית הספר כשהיא רעבה, ולפעמים ילד מסוים מתבייש בבגדים שלו. כל אלו ועוד דברים רבים אחרים יכולים להביא ילדה וילד לחוש שהם אינם בטוחים בבית הספר, וממילא הם גם לא פנויים ללמידה.