פתח דבר
מַה יַּעֲשֶׂה מְשׁוֹרֵר, הַחוֹשֵׁד
כִּי הַמֶּלֶךְ שֶׁלוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד?
יֵשֵׁב לַשֻּלְחָן, יִכְתֹּב שִׁיר טוֹב
בּוֹ יַרְחִיק, יַעֲשִׁיר וִישַׁכְלֵל עֵדוּתוֹ
וְיִתֵּן בּוֹ בִּטוּי בְּרִמּוּז הֶעָשׂוּי
בְּמִנּוּן מְדֻיָּק שֶׁל גִּלּוּי וְכִסּוּי
כְּמִצְוַת אֱמָנוּת הַשִּׁיר הַנָּכוֹן
לַזְוָעָה הַזּוֹחֶלֶת בּוֹ עַל גָּחוֹן
כְּמוֹ נָחָשׁ צִפְעוֹנִי?
אריה סיון, 'דילמה של משורר'*
מה קובע את טיבו של השיר הפוליטי — האם איכותו הפואטית או האפקטיביות הפוליטית של מסריו? האם יכולתו להשפיע ולעצב עמדות בטווח המיידי או האמת הפנימית הגנוזה בו, שאיננה תלויה בזמן ובמקום?
בספר זה ביקשתי להתמקד בתחנות יסוד מעצבות בהתגבשותה של השירה הפוליטית העברית במאה העשרים, ובפרט בפרק הזמן שבין שנות העשרים לשנות השמונים. הפרק האחרון גלש אל המאה העשרים ואחת, אל השירה שנכתבה בתגובה לתוכנית ההתנתקות ולפינוי המתיישבים מגוש קטיף.
הדוגמאות שבחרתי אינן מקיפות, מטבע הדברים, את מכלול ההיבטים ונקודות הממשק של השירה והפוליטיקה בעשורים הנדונים. הבחירה בהן נבעה מרצון לעקוב אחר שינויים ותמורות שפקדו את החברה הישראלית בעשורים אלה, במעבר מחברה המזוהה עם הרעיון הציוני ונוטלת חלק פעיל בגיבושו ובעיצובו, לחברה ביקורתית שמשיגה ולעיתים מערערת על תקפותו ועל שלמותו של האתוס הציוני.
האם יש בכוחה של השירה להשפיע על המציאות? ביקשתי לבחון את גבולות השפעתו של השיר הפוליטי על השיח הציבורי הישראלי, בפרט בסוגיות שעניינן ערכי ומוסרי. במושג 'השפעה' כוונתי לא רק לאופן בו השירה מתעדת את המציאות ומשקפת תהליכים חברתיים ותרבותיים, אלא בעיקר לדרך שבה נטלה השירה חלק פעיל בעיצובו של האתוס הציוני, ובהמשך — לאופן שבו בחנה מחדש בדרך ביקורתית את האדנים המוסריים והערכיים עליהם מושתת אתוס זה. לעיתים השפעתה הייתה דומיננטית ומעוררת, בשל נוכחותו הכריזמטית של המשורר בחיים הציבוריים (כמו אורי צבי גרינברג או נתן אלתרמן), או בשל העוצמה הרטורית של השיח השירי (דוגמת שיריהם של חיים גורי, דליה רביקוביץ או רמי דיצני). במקרים אחרים, כמו בקורפוס השירים שנכתבו בתגובה לתוכנית ההתנתקות, נחשף דווקא חוסר יכולתה של השירה להשפיע על המציאות ולפעול פעולה פוליטית. הכרה זו הובילה להעתקת המוקד הפואטי ממודוס של מחאה החותרת לשנות את המציאות למודוס של קינה, שבמרכזה הבכי והצורך האנושי באמפתיה ובהשתתפות רגשית. שירה זו ביקשה לחוות את החורבן ברבדים שונים של חוויה, שהשיח הפוליטי המוגבל איננו מאפשר.
ספר זה הוא בבחינת פתחי דברים שמבקשים לעורר את עניינם של הקוראים בזיקה שבין השירה לבין הפוליטיקה, ובמידת הרלוונטיות של השירה לעיצובה של התרבות הישראלית. סוגיות משמעותיות נוספות, כמו התגבשותו של הקול המזרחי בשירה הישראלית וביטוייו הפוליטיים למן שנות השבעים של המאה העשרים, ומקומן של נשים־משוררות בעיצוב ההבניה התרבותית הישראלית, לא נדונו בספר זה, שמבוסס על השיחות שניתנו בגלי צה"ל. אך ראוי ונכון להקדיש להן בעתיד תשומת לב ועיון מעמיק.
השירה והפוליטיקה הם שני ערוצי שיח שמנוגדים זה לזה במהותם, במטרותיהם ובניסיונם להשפיע ולעורר. בַּמציאות חסרת הפתיחות והסובלנות שמאפיינת את החברה הישראלית, המתח המובנה שיוצר השיר הפוליטי הוא בעיניי סוג של פריווילגיה, כעין מעבדה בה שניתן לגלות קֶשֶׁב, פתיחות ואפילו התפעלות מערכם האסתטי של שירים שמעוררים התנגדות פוליטית עזה.
הייתה לי זכות לחוות לאורך השנים מעבדה שכזו עם הסטודנטים שלי, במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, בקורסים שעסקו בשירה פוליטית ישראלית ובפרט בזו שנכתבה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. אני מודה לתלמידיי לאורך השנים על הדיאלוג המעורר, המפרה והפתוח, שהֵדיו נשמעים בוודאי בספר זה.
הפרק השישי בספר, מבוסס על מחקר (מס' 299/16) הנתמך על ידי הקרן הלאומית למדע.
ראשיתו של הספר בשיחות ששודרו בגלי צה"ל, במסגרת האוניברסיטה המשודרת, בסמסטר הסתיו 2012. אני מודה לד"ר חגי בועז, שהיה לי עורך קשוב ובן־שיח מעורר בתהליך ההכנה של השיחות ובעת הקלטתן. חלק ניכר מהערותיו קיבלו ביטוי בעיבודן של השיחות לספר, ובצדן הערותיהם ותגובותיהם של מאזינים, שאת רובם לא הכרתי. תודתי שלוחה לד"ר אילנה שמיר, על עריכת הלשון הקפדנית, ולמשה אסולין, מנהל ההוצאה של משרד הבטחון, על הסיוע והתמיכה בהוצאתו של הספר לאור. תודה לצוות ההפקה של מודן וכתר - הוצאה לאור. תודה למשוררים ולבני משפחותיהם, שהתירו לי באדיבותם לצטט את השירים.
אחרונים, יקרים ואהובים - יוסי, אישי, וילדינו יאיר, שיר, אריאל ואביתר - תודה שליוויתם את השיחות בגלי צה"ל בקשב ובסקרנות, ועקבתם בעניין אחר שלבי התגבשותן לספר.
בשלבי העריכה הסופיים של הספר נגדעה שירת חייה של שיר, בתי־יחידתי אהובת־נפשי. שיר הצליחה לגעת בלבבות רבים, ולבנות עולמות של אור, חן וחסד. תוכה רצוף אהבה ושירה. מים רבים לא יוכלו לכבות את געגועיי ואת אהבתי.
תמר וולף־מונזון
המחלקה לספרות עם ישראל ע"ש יוסף ונחום ברמן
אוניברסיטת בר אילן
