ילדי בית העץ 4 - אבירי השולחן הירוק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ילדי בית העץ 4 - אבירי השולחן הירוק
הוספה למועדפים

ילדי בית העץ 4 - אבירי השולחן הירוק

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

רן כהן אהרונוב (רנדה) הוא איש חינוך ומנהל תחום הגיל הרך במכון לחינוך דמוקרטי. מלמד במכון חפ"ן במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בבית הכרם, ירושלים.

תקציר

דְּבָרִים מְשֻׁנִּים מִתְרַחֲשִׁים בַּחֻרְשָׁה שֶׁל יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ. מִישֶׁהוּ שׁוֹפֵךְ בַּלֵּילוֹת עֲרֵמוֹת שֶׁל פְּסֹלֶת בִּנְיָן בְּלֵב הַטֶּבַע, וּבְבֵית הָעֵץ מִתְגַּלִּים שַׂק שֵׁנָה וּמִזְוָדָה מוּזָרָה. הַאִם יֵשׁ קֶשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים? יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ נְחוּשִׁים לִפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה בְּעַצְמָם, לַמְרוֹת הַסַּכָּנָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַטָּרָה טוֹבָה, הֵם אַף פַּעַם לֹא מְוַתְּרִים. 
 
פְּרוֹיֵקְט יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ שֶׁל יָאיָא (הַדָּג נָחָשׁ) וְרַן כֹּהֵן אַהֲרוֹנוֹב הָפַךְ תּוֹךְ זְמַן קָצָר לְתוֹפָעָה יִחוּדִית בַּתַּרְבּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית לִילָדִים. הַסְּפָרִים בַּסִּדְרָה — מִבְצַע חֻרְשָׁה, לְשַׁחְרֵר אֶת כְּפִיר וְיֶלֶד לֹא רָגִיל
הָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר וְנִבְחֲרוּ לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ; הַהַצָּגָה, הָאַלְבּוֹמִים הַמּוּזִיקָלִיִּים וְהַמּוֹפָע עִם מֵיטַב הַמּוּזִיקָאִים בָּאָרֶץ זָכוּ לִשְׁבָחִים; וְסִדְרַת הַטֵּלֵוִיזְיָה זָכְתָה בִּפְרָסֵי הָאָקָדֶמְיָה לְטֵלֵוִיזְיָה.  
 
יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ — אַבִּירֵי הַשֻּׁלְחָן הַיָּרֹק, הַסֵּפֶר הָרְבִיעִי בַּסִּדְרָה, מְלֻוֶּה גַּם הוּא בְּאִיּוּרָיו שֶׁל יָנִיב שִׁמְעוֹנִי, מִבְּכִירֵי הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל.

פרק ראשון

פֶּרֶק א
בְּעָיָה בַּחֻרְשָׁה

שָׁנִי וְיוֹאָב הֶחְזִיקוּ יָדַיִם כְּשֶׁעָלוּ בַּשְּׁבִיל שֶׁהוֹבִיל לְבֵית הָעֵץ. חֲמִימוּת הַיָּד שֶׁל שָׁנִי בְּיָדוֹ רִגְּשָׁה אֶת יוֹאָב בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר עָבַר הַרְבֵּה זְמַן מֵאָז שֶׁסִּפְּרוּ לַחֲבוּרָה שֶׁהֵם עַכְשָׁו זוּג, וּמֵאָז שֶׁשָּׁנִי שִׁכְנְעָה אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ לָתֵת לָהּ לַעֲבֹר לִלְמֹד אִתָּם בְּ"רַבִּין".

הֵם צָעֲדוּ בַּשְּׁבִיל, מְשׂוֹחֲחִים עַל הַפְּעֻלָּה הַמֻּצְלַחַת שֶׁל אֶתְמוֹל בַּחַוָּה בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁהֵם הֵקִימוּ, "כּוֹחַ פִּיקָצ'וּ", כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁנִי נֶעֶצְרָה. "מָה זֶה???" הִיא שָׁאֲלָה וְהִצְבִּיעָה לְכִוּוּן עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל פְּסֹלֶת בִּנְיָן, שֶׁעָמְדָה בִּמְלוֹא כִּעוּרָהּ בְּאֶמְצַע הַחֻרְשָׁה הַיְּרֻקָּה. מֵהָעֲרֵמָה בָּלְטוּ שִׁבְרֵי מִרְצָפוֹת, בַּרְזִלִּים, דְּלָתוֹת וְחַלּוֹנוֹת מְפֹרָקִים וַחֲתִיכוֹת בֵּטוֹן. "מִי הָאֲנָשִׁים הַנּוֹרָאִים שֶׁעָשׂוּ אֶת זֶה?"

"לֹא יוֹדֵעַ," אָמַר יוֹאָב, "אֲבָל הֵם שָׁפְכוּ אֶת הַזֶּבֶל הַזֶּה בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה פָּרְחוּ הֲמוֹן חֲצָבִים. זֶה מַמָּשׁ נוֹרָא."

רַק לָאַחֲרוֹנָה פִּנּוּ אֶת הַמִּזְבָּלָה הַיְּשָׁנָה שֶׁהָיְתָה לֹא רָחוֹק מִשָּׁם, כְּדֵי לִסְלֹל אֶת הַכְּבִישׁ לִשְׁכוּנַת "סַבְיוֹנֵי טוֹסְקָנָה", וְהַחֻרְשָׁה הָפְכָה סוֹף־סוֹף לְאֵזוֹר שִׁמּוּר שֶׁל פְּרָחִים, צְמָחִים וּבַעֲלֵי חַיִּים. וְהִנֵּה שׁוּב הַטֶּבַע נִרְמַס. יוֹאָב וְשָׁנִי הִבִּיטוּ בָּעֲרֵמָה חַסְרֵי אוֹנִים.

"בּוֹא נוֹדִיעַ לְכֻלָּם וְנַחְשֹׁב יַחַד מָה לַעֲשׂוֹת," הִצִּיעָה שָׁנִי, וְיוֹאָב הִסְכִּים אִתָּהּ שֶׁאוּלַי לַחֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה רַעְיוֹן טוֹב. הֵם עָקְפוּ אֶת עֲרֵמַת הַפְּסֹלֶת, וּבַדֶּרֶךְ לְבֵית הָעֵץ שָׁנִי סִמְּסָה לְכֻלָּם לָבוֹא בִּדְחִיפוּת.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הֵם הֶחְלִיטוּ, אַחֲרֵי דִּיּוּן סוֹעֵר, שֶׁהֵם כְּבָר צְרִיכִים טֵלֵפוֹנִים סֵלוּלָרִיִּים. עַד אָז, חוּץ מֵאָמִיר, שֶׁהָיָה חַיָּב טֵלֵפוֹן בִּגְלַל אָחִיו הַקָּטָן, כָּל הָאֲחֵרִים הִתְנַהֲלוּ בְּלִי טֵלֵפוֹן, מִתּוֹךְ עִקָּרוֹן. וּכְדֵי שֶׁהַטֵּלֵפוֹנִים לֹא יְשַׁנּוּ אוֹתָם עַכְשָׁו וְיַשְׁפִּיעוּ עַל הַחֲבוּרָה שֶׁלָּהֶם, הֵם קָבְעוּ כְּלָלִים יַחַד, כְּמוֹ לְמָשָׁל, ״בְּלִי טֵלֵפוֹנִים בִּזְמַן חֲזָרוֹת שֶׁל הַלַּהֲקָה״ אוֹ ״בְּלִי רְכִילוּיוֹת בִּקְבוּצַת הַוַּטְסְאַפּ שֶׁל יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ״.

שָׁנִי כָּל כָּךְ שָׂמְחָה שֶׁהֶחְלִיטוּ לְצָרֵף אוֹתָהּ לַקְּבוּצָה. זֶה הָיָה הַסִּימָן הֲכִי בָּרוּר שֶׁהִיא כְּבָר מַמָּשׁ חֵלֶק מִיַּלְדֵי בֵּית הָעֵץ. עַכְשָׁו סִמְּסָה בִּזְרִיזוּת:

בּוֹאוּ מַהֵר לְבֵית הָעֵץ, נִפָּגֵשׁ לְמַטָּה. יֵשׁ בְּעָיָה רְצִינִית בַּחֻרְשָׁה.

מַאיָה קִבְּלָה אֶת הַהוֹדָעָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִתְיַשְּׁבָה לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ הִתְרוֹצְצוּ כָּרָגִיל לְמִילְיוֹן מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים: אֵיזֶה כֵּיף שֶׁהִיא וְשִׁירָן חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת... זֶה הָיָה מַמָּשׁ מַפְתִּיעַ שֶׁשִּׁירָן גִּלְּתָה לָהּ, אַחֲרֵי אַחַת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁהֵכִינוּ יַחַד, שֶׁהִיא רֹב הַזְּמַן בִּכְלָל לֹא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת מַלְכַּת הַכִּתָּה וְשֶׁהִיא לֹא מַמָּשׁ יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַפְסִיק לִהְיוֹת... הִיא מַמָּשׁ שָׂמְחָה בִּשְׁבִיל יוֹאָב וְשָׁנִי, אֲבָל מָתַי גַּם לָהּ יִהְיֶה חָבֵר? אוּלַי עֵרָן? לֹא, הֵם כְּמוֹ אַחִים... אָמִיר? הָאֱמֶת שֶׁכְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חָשְׁבָה שֶׁהוּא חָמוּד... טוֹב, מַסְפִּיק, חִלּוּק אָרֹךְ, אֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה? לֹא אָמְרוּ בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁמִּשְׂרַד הַחִנּוּךְ מַמְלִיץ לֹא לָתֵת שִׁעוּרֵי בַּיִת? כַּנִּרְאֶה הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן לֹא שָׁמְעָה עַל זֶה...

הַצִּפְצוּף הַגּוֹאֵל שֶׁל הַוַּטְסְאַפּ הִקְפִּיץ אֶת מַאיָה, וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרְאָה אֶת הַהוֹדָעָה, הִיא הִשְׁאִירָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת וְאֶת הַסֵּפֶר עַל הַשֻּׁלְחָן, שָׁלְחָה לְכִוּוּנָם מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁאוֹמֵר "נִפָּגֵשׁ יוֹתֵר מְאֻחָר", שָׂמָה אֶת הַטֵּלֵפוֹן בַּתִּיק הַקָּטָן שֶׁלָּהּ וּפָרְחָה הַחוּצָה לְעֵבֶר בֵּית הָעֵץ.

עֵרָן הָיָה בְּאוֹתוֹ זְמַן אֵצֶל אָמִיר, שֶׁכָּרָגִיל שָׁמַר עַל אָחִיו הַקָּטָן, אִיתַי. מֵאָז שֶׁהֵקִימוּ אֶת "כּוֹחַ פִּיקָצ'וּ" אִיתַי מַמָּשׁ הִתְקַדֵּם, וְלַסְּבִיבָה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְהָבִין אוֹתוֹ.

"אֲפִלּוּ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָבֵר מַמָּשׁ, קוֹרְאִים לוֹ אִיתָמָר," סִפֵּר אָמִיר לְעֵרָן כְּשֶׁנִּסּוּ לְהוֹרִיד לַטַּבְּלֶט שֶׁל אָמִיר בִּיטִים חֲדָשִׁים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתָם בַּשִּׁיר הֶחָדָשׁ שֶׁכָּתְבוּ יַחַד. "הֵם נִפְגָּשִׁים לִפְעָמִים אַחֲרֵי בֵּית סֵפֶר, וְאָמְנָם הַרְבֵּה פְּעָמִים הֵם מְשַׂחֲקִים אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי, אֲבָל אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לְעַנְיֵן אוֹתָם בְּאוֹתוֹ מִשְׂחָק, וְאָז אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאִיתַי מַמָּשׁ מַצְלִיחַ לְשַׂחֵק יַחַד וּלְשַׁתֵּף אֶת אִיתָמָר בְּעוֹלַם הַדִּמְיוֹן הַמַּצְחִיק שֶׁלּוֹ."

עֵרָן צָחַק. הוּא כְּבָר הִכִּיר לֹא רַע אֶת הָעוֹלָם שֶׁל אִיתַי, עוֹלָם שֶׁל יֶלֶד אוֹטִיסְט, שֶׁהוּא הַרְבֵּה פְּעָמִים כָּל כָּךְ מַפְתִּיעַ וּמְלֵא דִּמְיוֹן. לְמָשָׁל שִׁבּוּשֵׁי הַמִּלִּים שֶׁל אִיתַי. "אָמִיר תְּחָפֵף אוֹתִי," הוּא תָּמִיד צוֹעֵק לְאָמִיר מֵחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיַּחְפְּפוּ לוֹ אֶת הַשֵּׂעָר. וּכְשֶׁנִּתְקָלִים בְּמִישֶׁהוּ — בַּמְּצִיאוּת אוֹ בְּסֶרֶט — תָּמִיד חַיָּבִים לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה, "אֵיזֶה כּוֹחַ יֵשׁ לוֹ?" אִיתַי הֲכִי אוֹהֵב אֶת הַכּוֹחַ הָעַל־חוּשִׁי, אֲבָל אָמִיר לֹא בֶּאֱמֶת מֵבִין מָה זֶה אוֹמֵר. מִצַּד שֵׁנִי, אָמִיר וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ חַיָּבִים לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, אַחֶרֶת אִיתַי לֹא עוֹזֵב אוֹתָם. וְגַם הַיּוֹם עֵרָן וְאָמִיר הָיוּ צְרִיכִים לְהַמְצִיא אֵיזֶה כּוֹחַ, כְּדֵי שֶׁאִיתַי יָנִיחַ לָהֶם לִכְתֹּב קְצָת.

הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיִּכְתֹּב שִׁיר עִם אָמִיר נִרְאֲתָה לְעֵרָן הֲזוּיָה עַד לֹא מִזְּמַן. אֲבָל מֵאָז שֶׁהֵם כּוֹתְבִים יַחַד, יוֹצְאִים לָהֶם שִׁירִים מַמָּשׁ טוֹבִים. הֵם הָיוּ כָּל כָּךְ שְׁקוּעִים בַּטַּבְּלֶט, שֶׁבְּקשִׁי שָׁמְעוּ אֶת הוֹדָעַת הַוַּטְסְאַפּ שֶׁל שָׁנִי.

"טוֹב, תֵּלֵךְ אַתָּה וְתַגִּיד לָהֶם שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לָבוֹא כִּי אֲנִי שׁוֹמֵר עַל אִיתַי," אָמַר אָמִיר. אֲבָל בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע אַבָּא שֶׁלּוֹ הוֹפִיעַ בַּדֶּלֶת. הוּא הֶחְלִיט לַחְזֹר בְּאוֹתוֹ יוֹם מֻקְדָּם מֵהָעֲבוֹדָה כְּדֵי לְבַלּוֹת עִם הַבָּנִים שֶׁלּוֹ, וְהִתְאַכְזֵב קְצָת כְּשֶׁאָמִיר אָמַר לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לָצֵאת עִם עֵרָן לְבֵית הָעֵץ.

"מִצְטַעֵר, אַבָּא, זֶה דָּחוּף," הוּא זָרַק מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ, וְהוּא וְעֵרָן יָצְאוּ בִּמְהִירוּת מֵהַבַּיִת וּפָתְחוּ בְּרִיצָה בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה.

רן כהן אהרונוב (רנדה) הוא איש חינוך ומנהל תחום הגיל הרך במכון לחינוך דמוקרטי. מלמד במכון חפ"ן במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בבית הכרם, ירושלים.

ילדי בית העץ 4 - אבירי השולחן הירוק רן כהן אהרונוב

פֶּרֶק א
בְּעָיָה בַּחֻרְשָׁה

שָׁנִי וְיוֹאָב הֶחְזִיקוּ יָדַיִם כְּשֶׁעָלוּ בַּשְּׁבִיל שֶׁהוֹבִיל לְבֵית הָעֵץ. חֲמִימוּת הַיָּד שֶׁל שָׁנִי בְּיָדוֹ רִגְּשָׁה אֶת יוֹאָב בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר עָבַר הַרְבֵּה זְמַן מֵאָז שֶׁסִּפְּרוּ לַחֲבוּרָה שֶׁהֵם עַכְשָׁו זוּג, וּמֵאָז שֶׁשָּׁנִי שִׁכְנְעָה אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ לָתֵת לָהּ לַעֲבֹר לִלְמֹד אִתָּם בְּ"רַבִּין".

הֵם צָעֲדוּ בַּשְּׁבִיל, מְשׂוֹחֲחִים עַל הַפְּעֻלָּה הַמֻּצְלַחַת שֶׁל אֶתְמוֹל בַּחַוָּה בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁהֵם הֵקִימוּ, "כּוֹחַ פִּיקָצ'וּ", כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁנִי נֶעֶצְרָה. "מָה זֶה???" הִיא שָׁאֲלָה וְהִצְבִּיעָה לְכִוּוּן עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל פְּסֹלֶת בִּנְיָן, שֶׁעָמְדָה בִּמְלוֹא כִּעוּרָהּ בְּאֶמְצַע הַחֻרְשָׁה הַיְּרֻקָּה. מֵהָעֲרֵמָה בָּלְטוּ שִׁבְרֵי מִרְצָפוֹת, בַּרְזִלִּים, דְּלָתוֹת וְחַלּוֹנוֹת מְפֹרָקִים וַחֲתִיכוֹת בֵּטוֹן. "מִי הָאֲנָשִׁים הַנּוֹרָאִים שֶׁעָשׂוּ אֶת זֶה?"

"לֹא יוֹדֵעַ," אָמַר יוֹאָב, "אֲבָל הֵם שָׁפְכוּ אֶת הַזֶּבֶל הַזֶּה בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה פָּרְחוּ הֲמוֹן חֲצָבִים. זֶה מַמָּשׁ נוֹרָא."

רַק לָאַחֲרוֹנָה פִּנּוּ אֶת הַמִּזְבָּלָה הַיְּשָׁנָה שֶׁהָיְתָה לֹא רָחוֹק מִשָּׁם, כְּדֵי לִסְלֹל אֶת הַכְּבִישׁ לִשְׁכוּנַת "סַבְיוֹנֵי טוֹסְקָנָה", וְהַחֻרְשָׁה הָפְכָה סוֹף־סוֹף לְאֵזוֹר שִׁמּוּר שֶׁל פְּרָחִים, צְמָחִים וּבַעֲלֵי חַיִּים. וְהִנֵּה שׁוּב הַטֶּבַע נִרְמַס. יוֹאָב וְשָׁנִי הִבִּיטוּ בָּעֲרֵמָה חַסְרֵי אוֹנִים.

"בּוֹא נוֹדִיעַ לְכֻלָּם וְנַחְשֹׁב יַחַד מָה לַעֲשׂוֹת," הִצִּיעָה שָׁנִי, וְיוֹאָב הִסְכִּים אִתָּהּ שֶׁאוּלַי לַחֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה רַעְיוֹן טוֹב. הֵם עָקְפוּ אֶת עֲרֵמַת הַפְּסֹלֶת, וּבַדֶּרֶךְ לְבֵית הָעֵץ שָׁנִי סִמְּסָה לְכֻלָּם לָבוֹא בִּדְחִיפוּת.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הֵם הֶחְלִיטוּ, אַחֲרֵי דִּיּוּן סוֹעֵר, שֶׁהֵם כְּבָר צְרִיכִים טֵלֵפוֹנִים סֵלוּלָרִיִּים. עַד אָז, חוּץ מֵאָמִיר, שֶׁהָיָה חַיָּב טֵלֵפוֹן בִּגְלַל אָחִיו הַקָּטָן, כָּל הָאֲחֵרִים הִתְנַהֲלוּ בְּלִי טֵלֵפוֹן, מִתּוֹךְ עִקָּרוֹן. וּכְדֵי שֶׁהַטֵּלֵפוֹנִים לֹא יְשַׁנּוּ אוֹתָם עַכְשָׁו וְיַשְׁפִּיעוּ עַל הַחֲבוּרָה שֶׁלָּהֶם, הֵם קָבְעוּ כְּלָלִים יַחַד, כְּמוֹ לְמָשָׁל, ״בְּלִי טֵלֵפוֹנִים בִּזְמַן חֲזָרוֹת שֶׁל הַלַּהֲקָה״ אוֹ ״בְּלִי רְכִילוּיוֹת בִּקְבוּצַת הַוַּטְסְאַפּ שֶׁל יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ״.

שָׁנִי כָּל כָּךְ שָׂמְחָה שֶׁהֶחְלִיטוּ לְצָרֵף אוֹתָהּ לַקְּבוּצָה. זֶה הָיָה הַסִּימָן הֲכִי בָּרוּר שֶׁהִיא כְּבָר מַמָּשׁ חֵלֶק מִיַּלְדֵי בֵּית הָעֵץ. עַכְשָׁו סִמְּסָה בִּזְרִיזוּת:

בּוֹאוּ מַהֵר לְבֵית הָעֵץ, נִפָּגֵשׁ לְמַטָּה. יֵשׁ בְּעָיָה רְצִינִית בַּחֻרְשָׁה.

מַאיָה קִבְּלָה אֶת הַהוֹדָעָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִתְיַשְּׁבָה לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ הִתְרוֹצְצוּ כָּרָגִיל לְמִילְיוֹן מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים: אֵיזֶה כֵּיף שֶׁהִיא וְשִׁירָן חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת... זֶה הָיָה מַמָּשׁ מַפְתִּיעַ שֶׁשִּׁירָן גִּלְּתָה לָהּ, אַחֲרֵי אַחַת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁהֵכִינוּ יַחַד, שֶׁהִיא רֹב הַזְּמַן בִּכְלָל לֹא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת מַלְכַּת הַכִּתָּה וְשֶׁהִיא לֹא מַמָּשׁ יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַפְסִיק לִהְיוֹת... הִיא מַמָּשׁ שָׂמְחָה בִּשְׁבִיל יוֹאָב וְשָׁנִי, אֲבָל מָתַי גַּם לָהּ יִהְיֶה חָבֵר? אוּלַי עֵרָן? לֹא, הֵם כְּמוֹ אַחִים... אָמִיר? הָאֱמֶת שֶׁכְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חָשְׁבָה שֶׁהוּא חָמוּד... טוֹב, מַסְפִּיק, חִלּוּק אָרֹךְ, אֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה? לֹא אָמְרוּ בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁמִּשְׂרַד הַחִנּוּךְ מַמְלִיץ לֹא לָתֵת שִׁעוּרֵי בַּיִת? כַּנִּרְאֶה הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן לֹא שָׁמְעָה עַל זֶה...

הַצִּפְצוּף הַגּוֹאֵל שֶׁל הַוַּטְסְאַפּ הִקְפִּיץ אֶת מַאיָה, וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרְאָה אֶת הַהוֹדָעָה, הִיא הִשְׁאִירָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת וְאֶת הַסֵּפֶר עַל הַשֻּׁלְחָן, שָׁלְחָה לְכִוּוּנָם מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁאוֹמֵר "נִפָּגֵשׁ יוֹתֵר מְאֻחָר", שָׂמָה אֶת הַטֵּלֵפוֹן בַּתִּיק הַקָּטָן שֶׁלָּהּ וּפָרְחָה הַחוּצָה לְעֵבֶר בֵּית הָעֵץ.

עֵרָן הָיָה בְּאוֹתוֹ זְמַן אֵצֶל אָמִיר, שֶׁכָּרָגִיל שָׁמַר עַל אָחִיו הַקָּטָן, אִיתַי. מֵאָז שֶׁהֵקִימוּ אֶת "כּוֹחַ פִּיקָצ'וּ" אִיתַי מַמָּשׁ הִתְקַדֵּם, וְלַסְּבִיבָה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְהָבִין אוֹתוֹ.

"אֲפִלּוּ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָבֵר מַמָּשׁ, קוֹרְאִים לוֹ אִיתָמָר," סִפֵּר אָמִיר לְעֵרָן כְּשֶׁנִּסּוּ לְהוֹרִיד לַטַּבְּלֶט שֶׁל אָמִיר בִּיטִים חֲדָשִׁים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתָם בַּשִּׁיר הֶחָדָשׁ שֶׁכָּתְבוּ יַחַד. "הֵם נִפְגָּשִׁים לִפְעָמִים אַחֲרֵי בֵּית סֵפֶר, וְאָמְנָם הַרְבֵּה פְּעָמִים הֵם מְשַׂחֲקִים אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי, אֲבָל אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לְעַנְיֵן אוֹתָם בְּאוֹתוֹ מִשְׂחָק, וְאָז אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאִיתַי מַמָּשׁ מַצְלִיחַ לְשַׂחֵק יַחַד וּלְשַׁתֵּף אֶת אִיתָמָר בְּעוֹלַם הַדִּמְיוֹן הַמַּצְחִיק שֶׁלּוֹ."

עֵרָן צָחַק. הוּא כְּבָר הִכִּיר לֹא רַע אֶת הָעוֹלָם שֶׁל אִיתַי, עוֹלָם שֶׁל יֶלֶד אוֹטִיסְט, שֶׁהוּא הַרְבֵּה פְּעָמִים כָּל כָּךְ מַפְתִּיעַ וּמְלֵא דִּמְיוֹן. לְמָשָׁל שִׁבּוּשֵׁי הַמִּלִּים שֶׁל אִיתַי. "אָמִיר תְּחָפֵף אוֹתִי," הוּא תָּמִיד צוֹעֵק לְאָמִיר מֵחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיַּחְפְּפוּ לוֹ אֶת הַשֵּׂעָר. וּכְשֶׁנִּתְקָלִים בְּמִישֶׁהוּ — בַּמְּצִיאוּת אוֹ בְּסֶרֶט — תָּמִיד חַיָּבִים לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה, "אֵיזֶה כּוֹחַ יֵשׁ לוֹ?" אִיתַי הֲכִי אוֹהֵב אֶת הַכּוֹחַ הָעַל־חוּשִׁי, אֲבָל אָמִיר לֹא בֶּאֱמֶת מֵבִין מָה זֶה אוֹמֵר. מִצַּד שֵׁנִי, אָמִיר וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ חַיָּבִים לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, אַחֶרֶת אִיתַי לֹא עוֹזֵב אוֹתָם. וְגַם הַיּוֹם עֵרָן וְאָמִיר הָיוּ צְרִיכִים לְהַמְצִיא אֵיזֶה כּוֹחַ, כְּדֵי שֶׁאִיתַי יָנִיחַ לָהֶם לִכְתֹּב קְצָת.

הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיִּכְתֹּב שִׁיר עִם אָמִיר נִרְאֲתָה לְעֵרָן הֲזוּיָה עַד לֹא מִזְּמַן. אֲבָל מֵאָז שֶׁהֵם כּוֹתְבִים יַחַד, יוֹצְאִים לָהֶם שִׁירִים מַמָּשׁ טוֹבִים. הֵם הָיוּ כָּל כָּךְ שְׁקוּעִים בַּטַּבְּלֶט, שֶׁבְּקשִׁי שָׁמְעוּ אֶת הוֹדָעַת הַוַּטְסְאַפּ שֶׁל שָׁנִי.

"טוֹב, תֵּלֵךְ אַתָּה וְתַגִּיד לָהֶם שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לָבוֹא כִּי אֲנִי שׁוֹמֵר עַל אִיתַי," אָמַר אָמִיר. אֲבָל בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע אַבָּא שֶׁלּוֹ הוֹפִיעַ בַּדֶּלֶת. הוּא הֶחְלִיט לַחְזֹר בְּאוֹתוֹ יוֹם מֻקְדָּם מֵהָעֲבוֹדָה כְּדֵי לְבַלּוֹת עִם הַבָּנִים שֶׁלּוֹ, וְהִתְאַכְזֵב קְצָת כְּשֶׁאָמִיר אָמַר לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לָצֵאת עִם עֵרָן לְבֵית הָעֵץ.

"מִצְטַעֵר, אַבָּא, זֶה דָּחוּף," הוּא זָרַק מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ, וְהוּא וְעֵרָן יָצְאוּ בִּמְהִירוּת מֵהַבַּיִת וּפָתְחוּ בְּרִיצָה בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה.