1
בדרך כלל היה זה אחד המקומות הבטוחים ביותר בעולם.
אם כי לא היום.
בניין ג'יי אדגר הובר היה המפקדה העולמית של האף־בי־איי. הוא נפתח בשנת 1975 ולא התיישן יפה — גוש בטון ארוך ורעוע מלא חלונות ששיוו לו מראה של כוורת, עם גלאי עשן ושירותים שלא פעלו כראוי. סביב חלקו העליון של הבניין נמתחה רשת ביטחון שנועדה ללכוד גושי בטון מתפוררים לפני שייפלו לרחוב למטה ויהרגו מישהו.
הלשכה ניסתה לבנות בניין חדש כדי לשכן בו את אחד־עשר אלף עובדיה, אבל מיקום חדש עדיין לא נבחר אפילו. פתיחתה של מפקדה חדשה נשארה במרחק של שבע שנים וכשני מיליארד דולר.
לעת עתה, זה היה הבית.
הגבר הגבוה שפסע על המדרכה המוקפת עצים היה וולטר דאבְּני. הוא הגיע במכונית שהזמין באוּבֶּר לבית קפה בהמשך הרחוב, אכל משהו, ועכשיו הלך ברגל את שארית הדרך. הוא היה בשנות השישים לחייו, בעל שיער אפור דליל עם פסוקת בצד. נראה שהוא סופר לאחרונה, עם קווצת שיער בולטת מאחור. חליפתו היקרה הלמה את גופו החסון, כאילו נתפרה במיוחד למענו. ממחטה צבעונית הייתה נעוצה בכיס החזה של מקטורנו הכהה. על צווארו היה תלוי בשרוך כרטיס מזהה מלא בפרטי סיווג המאפשרים לו גישה לקודש הקודשים של בניין הובר בחברת מלווה. עיניו הירוקות היו ערניות, צעדו היה נחוש, ותיק המסמכים שלו יצר באוויר קשתות של מטוטלת.
אישה הגיעה מהכיוון הנגדי. אן ברקשייר הגיעה לכאן במֶטרו. היא הייתה בסוף שנות החמישים לחייה, בעלת מבנה גוף קטן עם שיער אפור קצר שמִסגר את פניה הארוכות דמויות הביצה. כשהתקרבה לבניין הובר היא נראתה מהוססת. על צווארה לא נתלה כרטיס מזהה. התעודה המזהה היחידה ברשותה הייתה רישיון הנהיגה בתיקה.
הייתה זו שעת בוקר מאוחרת, והרחובות לא המו אדם כמו לפני כן, ועדיין היו במקום הולכי רגל רבים והפעילות ברחוב הייתה רבה כשמכוניות נסעו בו לשני הכיוונים וכמה מכוניות עשו את דרכן לחניון התת־קרקעי של בניין הובר.
דאבני הגביר מעט את קצב הליכתו, ונעליו מעוגלות החרטום מבית אלן אדמונד נחתו בנחישות על המדרכה המוכתמת. הוא החל לשרוק מנגינה עליזה ונראה כמי שאין לו שום דאגות.
גם ברקשייר החישה עכשיו את צעדיה. מבטה פנה שמאלה ומייד ימינה, ונראה שהיא קולטת הכול במבט מקיף אחד.
כעשרים מטר מאחורי דאבני השתרך אֵיימוֹס דֶקֶר לבדו. גובהו היה מטר תשעים וחמישה סנטימטרים, ומבנה גופו כשל שחקן הפוטבול שהיה בעבר. הוא הקפיד על דיאטה כמה חודשים וירד מאוד במשקל, אבל היה צריך להוריד עוד. הוא לבש מכנסי חאקי מוכתמים בתחתיתם וסוודר ארוך ומרופט של קבוצת אוהיו בַּקאַייז שהסתיר את בטנו ואת האקדח מסוג גלוק 41 שהיה תלוי בנרתיק על חגורתו. האקדח היה טעון במחסנית הסטנדרטית עם שלושה־עשר כדורים ושקל מעט יותר מקילו. נעליו הענקיות השמיעו רעש כשפגעו במדרכה. שערו היה פרוע, אם לומר זאת בעדינות. דקר עבד באף־בי־איי כחלק מכוח משימה משותף והיה בדרכו לפגישה בבניין הובר.
הוא לא השתוקק להגיע לפגישה זו. הוא חש שצפוי שינוי, ודקר לא אהב שינויים. הוא חווה די והותר מהם בשנתיים האחרונות, ואלה הספיקו לו עד סוף ימיו. לא מזמן הסתגל לשגרה חדשה באף־בי־איי ורצה להמשיך בה. עם זאת היה ברור לו שהדבר אינו בשליטתו.
הוא עקף מחסום שהוצב על המדרכה וכיסה חלקית את הכביש. מכסה של בור ביוב מוקף רשת כתומה נפתח, ועובדים התאספו בשטח. גבר חבוש קסדה הציץ מפתח הבור וקיבל כלי עבודה מגבר אחר. רוב העובדים האחרים עמדו מסביב, חלקם שתו קפה ואחרים פטפטו ביניהם.
עבודה נחמדה למי שמצליח לקבל אותה, חשב דקר.
הוא ראה את דאבני לפניו, אבל לא התמקד בו. דקר לא ראה את ברקשייר כי הוא לא הסתכל למרחק כזה ברחוב. הוא חלף על פני פתח הכניסה לחניה ונד בראשו לשומר לבוש המדים בעמדת השמירה עם החלון הקטן שניצבה על המדרכה. הגבר הזקוף הנהן בתשובה, עיניו היו מאחורי משקפי שמש כשמבטו סרק את הרחוב כנדרש. ידו הימנית הייתה מונחת על נרתיק אקדחו. זה היה אקדח בקוטר תשעה מילימטרים בעל קליעים מסוג סְפּיר גוֹלד דוֹט 2G, שהאף־בי־איי השתמש בהם בגלל יכולת החדירה שלהם. ״ירייה אחת מספיקה,״ היה יכול להיות המוטו של התחמושת הזו, אם כי רוב הקליעים יכלו לעשות זאת כשפגעו במטרה במקום הנכון.
ציפור עפה מול דקר, נחה על פנס רחוב והביטה בסקרנות כלפי מטה על הולך הרגל. צינה עמדה באוויר, ודקר רעד מעט למרות הסוודר העבה שלבש. השמש הסתתרה מאחורי עננים שנוצרו באופק לפני כשעה, חלפו מעל נהר הפוטומק ונפרשו מעל וושינגטון ככיפה אפורה.
לפניו התקרב דאבני לקצה הבניין הענקי ועמד לפנות שמאלה. במקום זה הייתה כניסת ״הפגישות העסקיות״ של האף־בי־איי. לפני שנים נערכו במקום סיורי תיירים, ואנשים יכלו לראות את המעבדה המפורסמת של האף־בי־איי ולצפות בסוכנים מיוחדים מתאמנים במטווח.
בעידן המודרני, עם התגברות הטרור, נפסקו הסיורים. אחרי 11 בספטמבר בוטלו הסיורים, אך הם חודשו ב-2008. האף־בי־איי אפילו הקים מרכז לימודי למבקרים. אך כדי לבקר במקום היה צריך להגיש בקשה לפחות חודש מראש, כדי לאפשר לאף־בי־איי לעשות בדיקת רקע יסודית. רוב הבניינים הפדרליים היו עכשיו מבצרים שקשה להיכנס לתוכם, ואולי קשה עוד יותר לצאת מהם.
דאבני האט את קצב הליכתו כשהתקרב לפינה.
בניגוד אליו, ברקשייר החישה את צעדיה.
דקר המשיך לפסוע בצעדיו הארוכים, עד שהיה כעשרה מטרים מאחורי דאבני.
ברקשייר הייתה במרחק כחמישה מטרים מצידו האחר של דאבני. כעבור כמה דקות המרחק ביניהם קטן פי שניים, וזמן קצר אחר כך הם היו במרחק של בקושי מטר אחד זה מזה.
דקר ראה עכשיו את ברקשייר מפני שהיא התקרבה מאוד לדאבני. הוא היה במרחק כשלושה מטרים מאחוריהם כשהחל גם הוא לפנות.
ברקשייר הסתכלה על דאבני, וכנראה שמה לב אליו בפעם הראשונה. דאבני לא הביט אליה חזרה, לפחות לא בהתחלה.
כעבור כמה שניות הוא ראה אותה מביטה בו. הוא חייך, ואילו חבש כובע היה ודאי מסיר אותו בפניה מתוך נימוס.
ברקשייר לא חייכה אליו בתשובה, וידה עברה לסגר התיק שלה.
דאבני המשיך להאט את קצב הליכתו.
מעבר לרחוב ראה דקר רוכל מוכר בוריטוס ממשאית מזון ותהה אם יש לו זמן לקנות אחד לפני הפגישה. כשהחליט שאין לו זמן, וקו המותניים שלו יסבול מזה, הוא הביט לאחור. ברקשייר ודאבני היו עכשיו זה לצד זה.
דקר לא הקדיש לכך כל מחשבה. הוא הניח שהם מכירים זה את זה, ואולי קבעו להיפגש כאן.
הוא הציץ בשעונו כדי לבדוק מה השעה כי לא רצה לאחר. אם חייו עומדים להשתנות, הוא רצה להגיע לזה בזמן.
כשהרים את מבטו חזרה, הוא קפא במקומו.
דאבני עמד במרחק שני צעדים מאחורי האישה. ללא ידיעתה של ברקשייר הוא כיוון אקדח בָּרֶטָה קומפקטי לעורפה.
דקר הושיט יד לאקדחו ועמד להשמיע קול, כשדאבני לחץ על ההדק.
ברקשייר זינקה קדימה כשהקליע פגע בעורפה מלמטה. הוא ניפץ את גולגולתה, חדר למדולה שלה, ניתז מהקרקפת שלה כמו כדור של מכונת משחק ויצא דרך אפה, כשהוא מותיר פצע גדול פי שלושה מפתח הכניסה בשל האנרגיה הקינֶטית שהצטברה. היא נפלה קדימה על המדרכה כשפניה מושחתות כמעט לגמרי. הבטון הוכתם בדמה.
דקר רץ קדימה באקדח שלוף, כשאנשים אחרים שהיו ברחוב צעקו וברחו משם. דאבני עדיין החזיק בנשקו.
בלב פועם בחוזקה כיוון דקר את הגלוק שלו לדאבני וצעק: ״אף־בי־איי, זרוק את האקדח שלך. עכשיו!״
דאבני פנה אליו, אבל לא השליך את אקדחו.
דקר שמע צעדי ריצה מאחוריו. השומר מעמדת השמירה מיהר לקראתם באקדח שלוף.
דקר הציץ במהירות מעבר לכתפו, ראה את השומר והרים את תג הזיהוי שלו בידו החופשית. ״אני שייך לאף־בי־איי. הוא ירה כרגע באישה.״
הוא עזב את תג הזיהוי שלו ועבר להחזיק את נשקו בשתי ידיים, כשהוא מכוון לחזהו של דאבני. השומר במדים רץ עד שנעמד לידו, כשאקדחו מכוון לדאבני. ״זרוק את הנשק שלך, עכשיו!״ צעק השומר. ״הזדמנות אחרונה או שאנחנו נירה.״
היו שם שני אקדחים נגד אחד. התגובה הייתה צריכה להיות ברורה. תשכב על המדרכה, ולא תיפול עליה.
דאבני הסתכל תחילה על השומר ואחר כך על דקר.
וחייך.
״לא!״ צעק דקר.
וולטר דאבני הצמיד את קנה אקדחו אל מתחת לסנטרו ולחץ על ההדק בפעם השנייה והאחרונה.
