איך לקרוא את הספר הזה
הספר הזה שאתם מחזיקים בידיכם מספר את ההרפתקה הבאה של חבורת הקוסמים שלנו. כמו בספר הקודם, גם כאן תמצאו הרבה שיעורי קסמים שתוכלו לתרגל בחדר שלכם, או במרתף הבית או באולם הספורט של בית הספר.
אם תקראו הכול, גם את הסיפור וגם את שיעורי הקסמים, סביר להניח שתרכשו כמה מיומנויות משלכם — מיומנויות שבהן תוכלו להשתמש כדי לגרום לחברים שלכם לפעור את הפה בתדהמה ואז לצחקק בהכרת תודה. ייתכן אפילו שתזכו לתשואות ולמחיאות כפיים. הרי בסופו של דבר זה כל העניין: לגרום לחברים שלכם לחייך ולברוח קצת מהשגרה, לא?
גם הפעם אני מבקש מכם לשמור את סודות שיעורי הקסמים לעצמכם. במילים אחרות, בבקשה אל תלכו ותלחשו אותם אל תוך פתחי ביוב באמצע הלילה. ואל תעמדו מול הקהל ותסבירו איך עובד כל טריק, לא לפני ולא אחרי שאתם מבצעים אותו. זה הורס את האשליה וגם סביר להניח שלא תזכו לאותן התשואות. וכמובן הימנעו מלדקלם את השיעורים באוזניהם של רכלנים ורכלניות בבית הספר. לעולם אין לדעת מתי יצוץ קוסם יריב ויחבל לכם בכל העבודה הקשה. קוסמים יריבים מסוגלים להיות ערמומיים ביותר.
אם אתם בכל זאת חשים צורך לחלוק את השיעורים האלה, אני ממליץ שתעשו זאת עם החברים הכי טובים שלכם, כאלה שיבטיחו (וגם יקיימו) לשמור את הסודות שלכם בסוד — מועדון קוסמים למשל הוא רעיון טוב, כמו המועדון של חבורת הקוסמים שלנו. בסופו של דבר ארגונים סודיים יכולים להיות כיפיים ממש, ומי לא רוצה להשתייך לאיזה מועדון?
אחד הדברים הכי כיפיים שאפשר לעשות עם עוד חובבי קסמים כמוכם זה להעלות מופע יחד. זכרו זאת בזמן שאתם נחשפים לשיעורי הקסמים שמופיעים בין דפי הספר הזה. איך תעצבו את הבמה כדי להרשים את הקהל שלכם? האם תשתמשו בווילון קטיפה אדום? או שאולי תתחילו באפלה מוחלטת כדי להוסיף למופע מסתורין ומתח? האם אחד החברים שלכם ישמש בתור כרוז? ואולי ההופעה של מועדון הקסמים שלכם תתחיל בדממה מוחלטת?
השאלות האלו שימושיות לא רק כשמעלים מופע קסמים אלא גם כאשר מספרים סיפור כמו זה שאני תכף אספר לכם. אני אישית מרגיש שהכי יעיל לשלב בין האלמנטים הבאים: וילונות, פתחים נסתרים, צללים, מראות, מוזיקה, אפקטים קוליים, קטעי קריינות וערפל. ולא נשכח את תחושת ההתרגשות שמתלווה ליציאה להרפתקה חדשה.
מוכנים ומזומנים לגלות במה מכל אלה בחרתי להתחיל את המופע החדש שלנו?
כלומר את הסיפור החדש שלנו?
נו, אז קדימה, תהפכו את הדף...
שתיים
לילה אחד, שנים מאוחר יותר, בדירה שמעל חנות הקסמים של מר ורנון, שכבה ליילה בפישוט איברים על מיטתה ולא הצליחה להירדם. בכל פעם שעצמה את העיניים צצו בראשה מחשבות על ארונות חשוכים. את גופה הצנום של ליילה כיסתה שמיכת טלאים דקה, שאך בקושי הגנה עליה מהאוויר הצונן שהזדחל פנימה מבעד לחלון הפתוח.
החלון נשקף אל רחוב מֵיין ואל הפארק הירוק שהשתרע למרחק בשני הכיוונים. הזוהר הכתום של פנסי הרחוב נע על פני הקירות והתקרה, בעוד צלליהם של ענפים גדושי עלים פיזזו לצלילי המוזיקה החרישית שהלחינו הצרצרים והאילניות, שקראו אלה לאלה מן הגבעות שחבקו את העיירה מִינֵרַל וֵלְס.
לפני שהלכה לישון הידקו שני האבות של ליילה את השמיכה סביב גופה, נתנו לה נשיקת לילה טוב ואיחלו לה חלומות פז. אבל ליילה ידעה ששום איחול לא יכול להגן עליה מפני הזיכרונות מחייה הקודמים. אמצע הלילה היה לרוב הזמן שבו הם קפצו לביקור. לעתים היו הזיכרונות אורחים בלתי־קרואים שנשארו הרבה אחרי שקיבלו רמזים עבים שהגיע זמנם להסתלק. לפעמים ניסו להתגנב פנימה כמו פורצים מטופשים שאין להם שום מושג איך להתמודד עם דלת נעולה. והיו פעמים שבהן הזיכרונות חילחלו כמו עשן גופריתי מבעד לסדקים בקירות, מאיימים לחנוק את ליילה, צורבים את עיניה החומות הגדולות.
כאשר כבר לא יכלה לשאת את הזיכרונות האלה, היתה ליילה משחזרת את תהליך האימוץ שלה בידי הוורנונים. היא היתה נאחזת בכף ידו של הזיכרון הזה, כמו היה ביכולתו להוביל אותה למקום מבטחים. לפעמים זה הצליח. אך לעתים האפלה ששררה באותם ארונות נעולים היתה סמיכה מכדי שיהיה אפשר לראות דרכה משהו.
בייחוד אחרי כל מה שקרה עם בי־בי בּוֹסוֹ וקרקס הגנבים שלו כמה שבועות קודם לכן...
ליילה נשאה את מבטה לתקרה ומיצמצה. היא חשה עצמה מבורכת ומקוללת כאחד — שמחה על שיש לה בית ומשפחה, אבל נרגזת מכך שהעבר כל הזמן מתדפק על דלתה ומנסה להיכנס. אני לא מסכימה לזה, חשבה בלבה. היא סילקה מעליה את שמיכת הטלאים ומיהרה אל מדף הספרים, שם שמרה את קופסת הפח הסודית שלה.
הקופסה קירקשה ברעש. היא משכה אותה אל גופה כדי להשתיקה. בחדר הסמוך ישן בן דודה החדש קרטר. היא לא רצתה שהרעש יעיר אותו משנתו.
ליילה פתחה את המכסה ובהתה באוסף המפתחות שלה, שגדל באופן משמעותי בשנים שחלפו מאז שעברה למִינֵרַל וֵלְס. אבל המפתח הראשון שלה, זה שקשור לחוט, זה שהיה קשור לצווארה בלילה שבו מצאה אותה הנזירה מרגרט על סף בית היתומים, נח למעלה, ראשון. ליילה הרימה את החוט שאליו היה קשור ונתנה למפתח להתנדנד קדימה ואחורה כמו מטוטלת המשמשת להפנוט.
היא חשבה על בּוֹסוֹ ועל קרטר ועל שאר ילדי חבורת הקוסמים שלהם. היא ידעה שגם קרטר בטח סובל מהזיכרונות מחייו הקודמים. היא תהתה אם הוא תוהה לפעמים לגבי ההיעלמות של הוריו, כפי שגם היא תוהה לעתים מדוע הוריה שלה נטשו אותה בלילה קר ואפל. בזמנים אחרים שמחה לא לחשוב עליהם בכלל. היא הצמידה את כף ידה למפתח הקר, כאילו ניסתה להטביע את צורתו בעורה באופן כזה שתוכל להכין ממנו העתק. גופה חימם את המפתח, והמפתח חימם את גופה והרגיע את נפשה.
ממקום כלשהו מעבר לדלת חדרה עלה קול מהומה: כיסא שזז בפתאומיות, ערימת ספרים שנפלה ממדף, חפצים שהתרסקו אל הרצפה. אחר כך נשמעה יללה חדה ומפוחדת.
![חבורה של קוסמים [2]](https://images-evrit.yit.co.il/Images/Products/covers_2019/k_master.jpg)
