משפחה: מפעל חיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משפחה: מפעל חיים
הוספה למועדפים

משפחה: מפעל חיים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

מוסד המשפחה שרוי במשבר גדול בדורות האחרונים בעולם המערבי, משבר הפוקד גם את החברה הישראלית. דומה כי המאבק על צביון המשפחה הוא אחד המאבקים התרבותיים העמוקים ביותר כיום. למראית עין יכול המאבק להיתפס כעימות בין עולם המסורת לבין העולם המתקדם ולכן יש הסוברים שהכלים הרעיוניים והמקצועיים המפותחים יותר נמצאים בקרב בעלי התפיסה הליברלית ואילו בעלי התפיסה השמרנית אוחזים רק במסורת האבות ומתרגמים אותה באופן לא מעודכן.
 
משפחה: מפעל חיים הוא ניסיון ראשון מסוגו להציע משנה סדורה ומנומקת בעד המשפחה היהודית, גם משיקולים מקצועיים וגם מתוך תפיסת עולם רחבה, דתית, לאומית וערכית. הספר מורכב ממגוון מאמרים קצרים ותמציתיים מאת אנשי מקצוע, רבנים והוגי דעות, נשים וגברים. מטרתו לגלות את האיכות שבמבנה המשפחה היהודית, ואגב כך הוא צולל לעומקן של סוגיות רבות אחרות כגון רווקות, חד-מיניוּת, ילודה, אינטימיות וכמובן אהבה.
 
הספר בעריכת חיים ברנסון יוצא בשיתוף מכון "והלכת בדרכיו" שעל יד הישיבה הגבוהה במצפה יריחו. המכון הוקם במטרה לפתח את עולם הערכים והמידות מתוך בריאות, טבעיות והעמקה, לאור תורת ארץ ישראל.

פרק ראשון

פתיחה 

חיים ברנסון

ספר זה לא יכול היה להיכתב בזמן אחר ובמקום אחר. בזמנים אחרים, השאלות שגיבשו אותו לא נשאלו. הדברים היו ברורים מאליהם או שברור היה שאין לשאול עליהם. ומשהגיע הזמן, משהציפו ענני הבירור את אופק שמי המשפחה - במקומות אחרים סימני השאלה יושרו מהר מאוד לסימני קריאה.
רק בחברה החיה בעידן התהיות, תוך חיבור למסורת עתיקה ונצחית, למשפחה שהביאה את האנושות עד הלום, מהלומות השאלות הן לא פחות מאשר דפיקות על פתח חדש שאט אט ייפתח. המשפחה בדרכה למרחבים שלא הכרנו.
מהמקום הזה נולד הספר. מתוך אמונה בתהליך, באנשים ובאלוקים שמסובב את האנושות בדרכים מפתיעות ליעדה. יש מחירים כבדים בדרך, אבל מגמת העומק, פניה קדימה. עלינו להתמודד עם האתגרים, ולא פחות מכך גם להעיף מבט לשמש המפציעה מעל ראשי ההרים.
הגיע הזמן לצלול פנימה. לשם כך גיבשתי תשעה אזורים במרחבי עולם המשפחה, ובהם ניסיתי להקיף את כל סוגיות היסוד ושאלות הבירור הנוקבות, ושלחתי לחמי על פני המים לכותבים וכותבות רבים וחשובים, לעורר ולדלות מים קרים על אנושות עייפה. התוצאה לפניכם.
תקוותי שהעיסוק בשאלות ייתן מענה, ולפחות פתיחת כיווני מחשבה, לכל אלו שעתיד המשפחה ובנייתה החדשה לעומק חשוב להם.
תודה מקרב לב לבורא עולם, שברא עולם מקסים, ובו עם נפלא ויקר, ונתן לו תורה שתכוון אותו להיות מי שהוא ולהצליח לאתגר ולקדם את העולם.
תודה רבה גם לעשרות הכותבים, על השקעתם הרבה. בתחילה חשבתי לפנות לכותבים המזוהים עם סגנון החשיבה שלי, אבל כמו משפחה - דווקא השונות יצרה הפריה יפהפייה.
תודה ליוסף רוסו, על העידוד וההכוונה.
תודה לישיבה הגבוהה במצפה יריחו, לעומדים בראשה ולרבניה, שגידלו אותי ועיצבו בי את תודעת השליחות, ולמכון "והלכת בדרכיו" על השותפות והסיוע בהכנת הספר.
תודה גם לעמיחי ברהולץ, על הירתמותו והכוונתו לאורך הדרך.
תודה כמובן למשפחתי היקרה, שתמכה והביאתני עד הלום.
תודה לדביר גבאי היקר, שללא עזרתו ספר זה לא היה יוצא לאור, לאריאל דוד, לצור ארליך ולעוד רבים וטובים שעזרו בדרך.
ותודה לקוראי הספר, במיוחד אם יראו לנכון לספר עליו לאנשים נוספים.
 
 
 

הקדמה

הרב יצחק סבתו
ראש הישיבה הגבוהה מאור טוביה במצפה יריחו וראש מכון "והלכת בדרכיו"
 
 
לפני כמאה שנה כתב מרן הרב קוק זצ"ל את מאמר הדור. העולה מהמאמר כי ההתרחקות הגדולה בזמננו מחיי התורה נובעת מתביעות גבוהות של חוכמה ומוסר שלא מצאו מענה בתורה כפי שהכירו אותה. מסקנת הרב היא שפתיחת מעיינות האגדה והנסתר שבתורה תרווה את הצימאון הכמוס לתורה שיש בה עומק וגדולה וערכים נשגבים.
קדם לרב קוק בגישתו לשאלות הדור המהר"ל מפראג לפני כארבע מאות שנה. המהר"ל היה בין גדולי ישראל היחידים בזמנו שעסק בתרגום סודות התורה ללשון הגיונית שתתאים לבני הדור, מתוך מטרה לרומם את מבטם ואופק חייהם.
בהקדמת ספרו "באר הגולה" מונה המהר"ל שבע שאלות־יסוד, על דברי חכמים וסמכותם. הוא לא רק "תירץ" את השאלות שהעלו "משכילי דורו", אלא ראה בכל שאלה את חפירה לגלות באר מים חיים הנובעים ממקורות התורה. לכן לכל שאלה הוא ייחד באר, שממנה נובעת תשובה, תרתי משמע.
מנקודת מבט זו, אפשר לראות את התפתחות הדורות דרך השאלות המיוחדות לכל דור. כל שאלה חדשה היא קריאה לגלות ממד בתורה שעד עתה לא התגלה, וכעת הגיע זמנו להעמיק ולבארו. מקור ליסוד זה נמצא בפסוקים המבארים את סמכות חכמים לפרש את התורה: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט... וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים... וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם",1 כלומר המניע לתורה שבעל פה המתחדשת על ידי השופט שבדור, הוא פליאה חדשה בתורה.
דורנו מתאפיין בשאלות יסודיות על כל מבנה שהוא. החל בשאלות על לאומיות, המשך בשאלות על מבנה המשפחה, וכלה בשאלות על הזהויות הטבעיות ביותר, כזהות מינית ואישית.
ספר זה מוקדש לגילוי מעיינות בתורה מתוך השאלות הנוקבות ביותר בנושא המשפחה. חברו לו בתי מדרש שונים עם זוויות מבט שונות.
 
זכה ר' חיים ברנסון, בוגר הישיבה הגבוהה במצפה יריחו, להיות המעורר, המכנס והעורך של יצירה חיונית זו, וזכה מכון "והלכת בדרכיו" שעל יד הישיבה להשתתף עמו במלאכת שמים. מטבע הדברים, באסופה כעין זו אחריות כל מאמר על כותבו בלבד.
אנו תפילה שיצירה זו תהווה התחלה צנועה בהארת עומקיה הזכים והמרוממים של התורה בתחומים אלו, שעוד ילכו ויתגלו עם חזרת השכינה לציון.
 

מבוא

משבר המשפחה ופשרו
 
מוטי קרפל
עורך עיתון נקודה לשעבר
 
 
אין להכחיש שמוסד הנישואין המסורתי לא רק שוקע, אלא ממש קורס ומתנפץ, ולא רק בתרבות המערבית אלא גם בישראל. המשפחה המסורתית כפי שהכרנו הולכת ומאבדת את מקומה לטובת כל מיני תופעות סוציולוגיות וערכיות, שונות ובעיקר משונות, שרק מכבסת מילים היא לקרוא להן "משפחה".
מי שמוסד המשפחה, לפחות בישראל, חשוב לו - ולא ניכנס כרגע להסברת חשיבותו וחיוניותו - איננו יכול שלא להזדעזע מעצם החורבן. האיום האסטרטגי שמציב תהליך זה על קיומו של עם ישראל, גדול עשרת מונים מאלה שמציבים לו איראן, דעאש, החמאס והרשות הפלשתינית גם יחד. התמודדות יסודית עם משבר זה היא אפוא צו השעה.
 
 
משבר אידיאי יסודי
 
אם נלמד היטב את דרך התמודדותו של הרב קוק עם תופעת הכפירה המודרנית, עם משבר האמונה, נוכל גם להבין את משבר ערכי המשפחה, לפענח את משמעותו ולגלות את פתרונו.
כוחות פוליטיים וציבוריים רבים ורבי עוצמה פועלים היום כדי להביא לחורבן התא המשפחתי המסורתי בישראל. כדי להתמודד מולם יש להבין שממש כמו בנושא הכפירה המודרנית, כך גם בנושא דידן - מדובר בהתפתחות תרבותית־תודעתית־מוסרית עמוקה ומושרשת, שיסודה אידיאי ולא פוליטי.
בניתוחו את כפירת דור החלוצים, כותב הרב קוק:
 
המחלה הנוראה של הדור, אין מקומה העיקרי לא בלב, לא ברגש, לא בתאווה והפקרות... אע"פ שכל אלה חולים ונכאבים הנם. אבל יסודה של המחלה הוא במח - כח המחשבה... ההמון הרב אמנם נמשך אל הזרם ע"י התגעשות של מהומה, ע"י הסמיכה על איזה אבטוריטים [בעלי סמכות, מעצבי דעת קהל וכדומה] שלו וע"י קלות הדעת. אבל הסִבה הפנימית שמסבבת כל אלה היא התנועה המחשבית הכוללת, שמצאה מקום במוחם של הכוחות הפועלים... אם לא היה לה בסיס מחשבי אי אפשר שתתקיים ותקנה כל־כך לבבות, להרס ולבלע באופן סיסטמתי.2
 
המאבק מול הכוחות הפועלים להרס התא המשפחתי בישראל, ממש כמו המאבק מול הכפירה המודרנית, חייב להתחיל בניתוח המניע האידאי העמוק של התופעה. רק מתוך הבנתו נוכל גם לצאת למאבק הציבורי־פוליטי.
 
 
תפקיד הכפירה
 
באשר למשמעותה של הכפירה המודרנית כותב הרב קוק:
 
יש לכפירה זכות־קיום ארעי, מפני שהיא צריכה לעכל את כל הזוהמא שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה... זאת היא הכפירה שבעקבא דמשיחא כשאזלו מים מני ים הדעת הא־להית בכנסת ישראל - ובעולם כולו.3
 
בניגוד לכל שאר חכמי ישראל בדורו, שראו רק את הצד השלילי שבכפירה, הבין הרב קוק שלתופעה נרחבת שכזו חייבת להיות נקודת אמת. כל עוד לא נברר ונלמד אותה - תמשיך הכפירה להתפשט. רק אם נבין את הרקע לכפירה ונודה באמתוּת ביקורתה על עולם האמונה - בְמקום שאמת כזו קיימת - נוכל להתמודד עמה בהצלחה.
עולם האמונה, העמוק, הגדול והרחב מתקשה לשמור על טהרתו וחיוניותו של האידיאל האמוני לאורך דורות ארוכים ורבים. תהליכים של התנוונות, שקיעה, אובדן חיוניות ונפילה לדעות קדומות אינם בלתי צפויים. כשמתנוונת האמונה - מופיעה הכפירה. היא נאחזת, ניזונה ומצדיקה את קיומה מתוך ביקורתה על אותן נקודות התנוונות. היא עסוקה אמנם בעקירת האמונה כולה, "אבל לאיזו עקירה מכוונת ההשגחה העליונה? לעקירת הסיגים שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור א־להי אמת, ועל משואות החרבות שהכפירה מחרבת, תבנה דעת־א-להים הנשגבה את היכלה".4
בסוף התהליך תקלף הכפירה רק את קליפות הניוון של האמונה - אבל בנקודת האמת האמונית לא תוכל לפגוע. אם האמונה היא תנאי הכרחי לקיום האדם ולמילוי ייעודו, אם היא אכן נשמת חייו ואמתו הנצחית, היא לא תנוצח על ידי הכפירה אלא רק תטוהר על ידה.
 
 
מוסד המשפחה
 
במסגרת ביקורת העולם המודרני על העולם הדתי־מסורתי שקדם לו, הוא הותיר את מוסד המשפחה על כנו. האידיאל האנושי שעיצב עולם הנאורות היה אידיאל של אדם רציונלי, אחראי, משכיל, מוסרי, מתפרנס בכבוד, בוגר, יוזם ואיש משפחה. ביקורת האמונה לא שללה את מוסד הנישואין; היא רק הפקיעה ממנו את הבסיס האמוני, את קדושתו, והפכה אותו לחולין.
בעולם המסורתי שקדם לעידן המודרני, נוסף על עיגונו בקודש, מוסד הנישואין נתן מענה גם לשלל צרכים נוספים אשר ביססו את קיומו, תחזקו ותמכו בו. היה בו כמובן צורך גופני ביולוגי בסיסי, כמסגרת חיונית לגידול הדור הבא והן באשר לסיפוק הצרכים המיניים של בני־הזוג; הוא מילא צורך כלכלי; היה לו גם תפקיד חברתי מובהק, הן בהשתלבות בני־הזוג בחברה שמסביבם והן לקיום החברה עצמה, ועוד כהנה וכהנה פונקציות.
בישראל היה התא המשפחתי מאז ומתמיד אבן יסוד בבניין האומה. רגש האהבה, שנחשב בימינו כבסיס הראשוני והטבעי של מוסד הנישואין, לא היה בעולם המסורתי הסיבה לנישואין אלא תוצאתם. יסוד הקדושה והאמונה, ברית הקודש, היו נשמתו של מוסד הנישואין. שאר הפונקציות הבסיסיות שמילא, היו גופו.
בעולם המודרני, שבו הופקעה הקדושה מחיי הנישואין, נותרו כל הפונקציות הללו על כנן. משמעות הדבר היא, שמעצם הגדרתו הפך מוסד הנישואין להסדר חברתי, כלכלי, פרקטי ותועלתני. גוף ללא נשמה. אנשים חיו במסגרתו תוך בחינה מתמדת של רווח והפסד, עלות ותועלת. הוא התבסס על נורמות חברתיות, תקינות פוליטית, לחץ חברתי וכדומה.
עם הזמן, בסיסו הרגשי של מוסד הנישואין החילוני, האהבה בין בני־הזוג, התגלה כזמני, ארעי, ונתון לעליות ובעיקר למורדות - לא בסיס מוצלח מדי לחיי משפחה יציבים. יותר ויותר אנשים ונשים חשו בשקר שהם עושים בנפשם בהתחייבותם לבני או בנות זוגם, וראו במוסד הנישואין מחסום המונע אותם מלמלא את צורכיהם, חלומותיהם, ייעודיהם - כל שכן את תאוותיהם, דמיונותיהם וגחמותיהם.
מוסד הנישואין, שכבר בתקופת המסורת והדת לא היה בדיוק אידיאלי - שכן האמונה עצמה הלכה והתנוונה - התגלה בעידן המודרני כבית כלא שבו אזוקה האנושות מאלף ואחת סיבות טובות מלבד הסיבה האמתית, אותה היא כלל לא ידעה.
חורבן מוסד הנישואין בעולם המערבי ובישראל הוא במובן מסוים זעקתו האותנטית של האדם המודרני הכבול בהסדרים חברתיים שמשמעותם לא מובנת לו. גם אם אין בידו להעמיד להם תחליף הגיוני, הוא כבר איננו יכול לשאת את מחירם.
תודעת זמננו, הפוסט־מודרניות, היא מסקנתה האחרונה של המודרניות - חשיפת העדר הבסיס הרציונלי של האחרונה. במסגרת הביקורת הפוסט־מודרנית נחשפה העובדה שלמבנים הרעיוניים והחברתיים של העולם המודרני אין בסיס בר קיימא. כך באשר לאמת המדעית, לאמת המוסרית, לאמת ההיסטורית, לרציונליות עצמה, ללאומיות ועוד ועוד, וכן - גם למוסד המשפחה.
בדיוק כפי שקרסה האמונה, קרס בהמשך מוסד הנישואין. מה שעשתה הכפירה המודרנית לאמונה המנוונת של עולם המסורת - עשתה הביקורת הפוסט־מודרנית למוסד הנישואין המנוון של העולם המודרני.
אך "האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קווית מאותה האמונה הגדולה...",5 כותב הרב קוק. ללא קבלת עול מלכות שמים - הכרת האדם את מקומו המוגבל בבריאה ואת שליחותו ותכליתו בחיים - לא ייכון דבר. האחריות, הבגרות, האיפוק, ההתמסרות, קבלת העול, כיבוש היצר, כובד הראש ועוד מידות טובות רבות הן תנאי הכרחי לכל עשייה ולכל מערכת יחסים אנושית - כמו גם לבניין התא המשפחתי. זוהי אבן השתייה. כשהיא קיימת, היא שער לשמים - מפתח וכלי להכלת כל אורות האהבה, האידיאלים הגדולים וברכת אין קץ.
מוסד הנישואין אמנם נעקר בזמננו, "אבל לאיזו עקירה מכוונת ההשגחה העליונה? לעקירת הסיגים שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור א־להי אמת, ועל משואות החרבות" - של מוסד הנישואין בעולם המודרני - "תבנה דעת־א-להים הנשגבה" - וברית הנישואין בקדושתה - "את היכלה".
בדיוק כפי שחורבן האמונה על ידי הכפירה איננו אלא טיהורה - ותהליך התשובה והחזרה לזהות היהודית בדורנו יוכיחו - כך גם התהליך המבהיל של חורבן התא המשפחתי בישראל איננו אלא טיהורו.
 
 
ככה לא בונים אומה
 
שני התהליכים הללו של חורבן האמונה והנישואין - שני צדיו של אותו מטבע - הם תהליכים חיוניים, אפילו הכרחיים במובן מסוים, ויש להם מקום ייחודי וערך מוסף בתהליך התחייה של עם ישראל בארצו:
 
הסיגים שבהבנת הא־להות, היראה, האמונה, וכל התלוי בהם... כיון שהגיע הזמן שהתחיה הלאומית מוכרחת לבא... מיד הסיגים מעכבים, ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סידוריה כי אם ע"פ דעות מזוככות ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ה' אמת, בבהירות היותר עליונה. זאת היא הסיבה, שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפה סגיאה, ושלילה זו תבער את כל מה שהוא כהה בהמושגים הא־להיים והתלוי בהם בכללות האומה. אע"פ שנורא הדבר לראות שכמה עניני אמת, מידות טובות, ומצוות וחוקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה, ע"י זרם השלילה, מ"מ סוף סוף יצמח הכל בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מגרעין האיתן, הטהור והמרום, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה למעלה מכל ציור שכוחות דלים של נפשות עייפות - עייפות חמרית ורוחנית, של גלות ארוכה ודלדול - יכולים לצייר.6
 
המשברים, הייסורים, הסבל והצרות שמביאים אנו על עצמנו בעולמנו העכשווי, הם אמנם תשלום נורא תמורת טיהור מושגי האמונה והנישואין, אך אין מנוס מהם.
האמונה, וכמוה גם מוסד הנישואין, חייבים להיטהר ולחזור ולהשתרש בתוכנם המקורי כדי לבוא למדרגת החיים הראויה להם בעידן התחייה בארץ ישראל. הישרדות בגלות תיתכן גם באמונה של קטנות ובחיי נישואין שאינם אידיאליים - אבל לא הגאולה. ככה לא בונים אומה. גאולה מחייבת גדלות, טהרה, אידיאליות, שורשיות ומקוריות.
משבר מוסד הנישואין בישראל הוא אפוא ירידה לצורך עלייה; משבר שהוא לידה; השתחררות האומה מהוויית נישואין חיצוניים, כובלים, מעמידי פנים ומבוססי אינטרסים זרים, כדי לחדש את ברית הנישואין ממקורה, בתוכן ובמשמעות שעיצבו לה אבותינו.
בסוף התהליך תקלף המתירנות את כל קליפות הניוון של מוסד הנישואין - אבל בנקודת האמת האמונית, לא תוכל לפגוע. אם ברית הנישואין היא תנאי הכרחי לקיום האדם ולמילוי ייעודו, אם היא אכן נשמת חייו ואמתו הנצחית, היא לא תנוצח על ידי ההפקרות אלא רק תטוהר על ידה. עתיד מוסד המשפחה בישראל עוד לפניו, והוא עוד יופיע במלוא תפארתו וטהרתו בברית קודש אידיאלית.
"אירופה נתיאשה בצדק מא־להים, אשר לא ידעתו מעולם",7 כותב הרב קוק. היא גם התייאשה בצדק מהרעיון הלאומי וממוסד הנישואין שגם אותם לא ידעה באמת מעולם. אבל אנו, ישראל, מה לנו ולמשבר התרבות הערלה הזו. בני ברית אנו. עומדים אנו בפני עידן של תחייה וגאולה, בו נגשים את ייעודנו - אמנם בהמשך של דורות אחדים - ונחזיר את עטרת האדם ליושנה. עוד יעלו לאומים לירושלים כדי לצפות בתפארת האדם, בתפארת האומה והרעיון הלאומי, וגם - בתפארת המשפחה.
 
 
תיקון עולם
 
הבנת עומק משבר הנישואין איננה אמורה לבטל כהוא זה את הצורך להיאבק בנחישות בכל הגורמים המנסים לחבל בנצח ישראל באמצעות חיסול ברית הנישואין הישראלית. להיפך, היא אמורה להוסיף כוח, נחישות, משמעות ועוצמת אמונה למאבק, אבל היא גם אמורה לאפשר לו להיערך בביטחון, בשקט נפשי, ביישוב הדעת, באורך רוח ובאמונת־ניצחון־מובטח.
התיקון למשבר יבוא אמנם גם בכל דרכי המאבק האינטלקטואלי, הציבורי והפוליטי המוכרות, אבל עיקרו, כמובן, בדוגמה האישית. כשנלמד, נבין, נפנים ונחַיה את אידיאל ברית הנישואין הישראלית, כל אחד ואחת מאיתנו לפי מידותיו ויכולותיו, נקרין מדרגת חיים מתוקנת ואידיאלית זו לעם ישראל כולו, וממנו - גם לאנושות כולה. נתקן עולם במלכות ש־די.

עוד על הספר

משפחה: מפעל חיים חיים ברנסון

פתיחה 

חיים ברנסון

ספר זה לא יכול היה להיכתב בזמן אחר ובמקום אחר. בזמנים אחרים, השאלות שגיבשו אותו לא נשאלו. הדברים היו ברורים מאליהם או שברור היה שאין לשאול עליהם. ומשהגיע הזמן, משהציפו ענני הבירור את אופק שמי המשפחה - במקומות אחרים סימני השאלה יושרו מהר מאוד לסימני קריאה.
רק בחברה החיה בעידן התהיות, תוך חיבור למסורת עתיקה ונצחית, למשפחה שהביאה את האנושות עד הלום, מהלומות השאלות הן לא פחות מאשר דפיקות על פתח חדש שאט אט ייפתח. המשפחה בדרכה למרחבים שלא הכרנו.
מהמקום הזה נולד הספר. מתוך אמונה בתהליך, באנשים ובאלוקים שמסובב את האנושות בדרכים מפתיעות ליעדה. יש מחירים כבדים בדרך, אבל מגמת העומק, פניה קדימה. עלינו להתמודד עם האתגרים, ולא פחות מכך גם להעיף מבט לשמש המפציעה מעל ראשי ההרים.
הגיע הזמן לצלול פנימה. לשם כך גיבשתי תשעה אזורים במרחבי עולם המשפחה, ובהם ניסיתי להקיף את כל סוגיות היסוד ושאלות הבירור הנוקבות, ושלחתי לחמי על פני המים לכותבים וכותבות רבים וחשובים, לעורר ולדלות מים קרים על אנושות עייפה. התוצאה לפניכם.
תקוותי שהעיסוק בשאלות ייתן מענה, ולפחות פתיחת כיווני מחשבה, לכל אלו שעתיד המשפחה ובנייתה החדשה לעומק חשוב להם.
תודה מקרב לב לבורא עולם, שברא עולם מקסים, ובו עם נפלא ויקר, ונתן לו תורה שתכוון אותו להיות מי שהוא ולהצליח לאתגר ולקדם את העולם.
תודה רבה גם לעשרות הכותבים, על השקעתם הרבה. בתחילה חשבתי לפנות לכותבים המזוהים עם סגנון החשיבה שלי, אבל כמו משפחה - דווקא השונות יצרה הפריה יפהפייה.
תודה ליוסף רוסו, על העידוד וההכוונה.
תודה לישיבה הגבוהה במצפה יריחו, לעומדים בראשה ולרבניה, שגידלו אותי ועיצבו בי את תודעת השליחות, ולמכון "והלכת בדרכיו" על השותפות והסיוע בהכנת הספר.
תודה גם לעמיחי ברהולץ, על הירתמותו והכוונתו לאורך הדרך.
תודה כמובן למשפחתי היקרה, שתמכה והביאתני עד הלום.
תודה לדביר גבאי היקר, שללא עזרתו ספר זה לא היה יוצא לאור, לאריאל דוד, לצור ארליך ולעוד רבים וטובים שעזרו בדרך.
ותודה לקוראי הספר, במיוחד אם יראו לנכון לספר עליו לאנשים נוספים.
 
 
 

הקדמה

הרב יצחק סבתו
ראש הישיבה הגבוהה מאור טוביה במצפה יריחו וראש מכון "והלכת בדרכיו"
 
 
לפני כמאה שנה כתב מרן הרב קוק זצ"ל את מאמר הדור. העולה מהמאמר כי ההתרחקות הגדולה בזמננו מחיי התורה נובעת מתביעות גבוהות של חוכמה ומוסר שלא מצאו מענה בתורה כפי שהכירו אותה. מסקנת הרב היא שפתיחת מעיינות האגדה והנסתר שבתורה תרווה את הצימאון הכמוס לתורה שיש בה עומק וגדולה וערכים נשגבים.
קדם לרב קוק בגישתו לשאלות הדור המהר"ל מפראג לפני כארבע מאות שנה. המהר"ל היה בין גדולי ישראל היחידים בזמנו שעסק בתרגום סודות התורה ללשון הגיונית שתתאים לבני הדור, מתוך מטרה לרומם את מבטם ואופק חייהם.
בהקדמת ספרו "באר הגולה" מונה המהר"ל שבע שאלות־יסוד, על דברי חכמים וסמכותם. הוא לא רק "תירץ" את השאלות שהעלו "משכילי דורו", אלא ראה בכל שאלה את חפירה לגלות באר מים חיים הנובעים ממקורות התורה. לכן לכל שאלה הוא ייחד באר, שממנה נובעת תשובה, תרתי משמע.
מנקודת מבט זו, אפשר לראות את התפתחות הדורות דרך השאלות המיוחדות לכל דור. כל שאלה חדשה היא קריאה לגלות ממד בתורה שעד עתה לא התגלה, וכעת הגיע זמנו להעמיק ולבארו. מקור ליסוד זה נמצא בפסוקים המבארים את סמכות חכמים לפרש את התורה: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט... וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים... וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם",1 כלומר המניע לתורה שבעל פה המתחדשת על ידי השופט שבדור, הוא פליאה חדשה בתורה.
דורנו מתאפיין בשאלות יסודיות על כל מבנה שהוא. החל בשאלות על לאומיות, המשך בשאלות על מבנה המשפחה, וכלה בשאלות על הזהויות הטבעיות ביותר, כזהות מינית ואישית.
ספר זה מוקדש לגילוי מעיינות בתורה מתוך השאלות הנוקבות ביותר בנושא המשפחה. חברו לו בתי מדרש שונים עם זוויות מבט שונות.
 
זכה ר' חיים ברנסון, בוגר הישיבה הגבוהה במצפה יריחו, להיות המעורר, המכנס והעורך של יצירה חיונית זו, וזכה מכון "והלכת בדרכיו" שעל יד הישיבה להשתתף עמו במלאכת שמים. מטבע הדברים, באסופה כעין זו אחריות כל מאמר על כותבו בלבד.
אנו תפילה שיצירה זו תהווה התחלה צנועה בהארת עומקיה הזכים והמרוממים של התורה בתחומים אלו, שעוד ילכו ויתגלו עם חזרת השכינה לציון.
 

מבוא

משבר המשפחה ופשרו
 
מוטי קרפל
עורך עיתון נקודה לשעבר
 
 
אין להכחיש שמוסד הנישואין המסורתי לא רק שוקע, אלא ממש קורס ומתנפץ, ולא רק בתרבות המערבית אלא גם בישראל. המשפחה המסורתית כפי שהכרנו הולכת ומאבדת את מקומה לטובת כל מיני תופעות סוציולוגיות וערכיות, שונות ובעיקר משונות, שרק מכבסת מילים היא לקרוא להן "משפחה".
מי שמוסד המשפחה, לפחות בישראל, חשוב לו - ולא ניכנס כרגע להסברת חשיבותו וחיוניותו - איננו יכול שלא להזדעזע מעצם החורבן. האיום האסטרטגי שמציב תהליך זה על קיומו של עם ישראל, גדול עשרת מונים מאלה שמציבים לו איראן, דעאש, החמאס והרשות הפלשתינית גם יחד. התמודדות יסודית עם משבר זה היא אפוא צו השעה.
 
 
משבר אידיאי יסודי
 
אם נלמד היטב את דרך התמודדותו של הרב קוק עם תופעת הכפירה המודרנית, עם משבר האמונה, נוכל גם להבין את משבר ערכי המשפחה, לפענח את משמעותו ולגלות את פתרונו.
כוחות פוליטיים וציבוריים רבים ורבי עוצמה פועלים היום כדי להביא לחורבן התא המשפחתי המסורתי בישראל. כדי להתמודד מולם יש להבין שממש כמו בנושא הכפירה המודרנית, כך גם בנושא דידן - מדובר בהתפתחות תרבותית־תודעתית־מוסרית עמוקה ומושרשת, שיסודה אידיאי ולא פוליטי.
בניתוחו את כפירת דור החלוצים, כותב הרב קוק:
 
המחלה הנוראה של הדור, אין מקומה העיקרי לא בלב, לא ברגש, לא בתאווה והפקרות... אע"פ שכל אלה חולים ונכאבים הנם. אבל יסודה של המחלה הוא במח - כח המחשבה... ההמון הרב אמנם נמשך אל הזרם ע"י התגעשות של מהומה, ע"י הסמיכה על איזה אבטוריטים [בעלי סמכות, מעצבי דעת קהל וכדומה] שלו וע"י קלות הדעת. אבל הסִבה הפנימית שמסבבת כל אלה היא התנועה המחשבית הכוללת, שמצאה מקום במוחם של הכוחות הפועלים... אם לא היה לה בסיס מחשבי אי אפשר שתתקיים ותקנה כל־כך לבבות, להרס ולבלע באופן סיסטמתי.2
 
המאבק מול הכוחות הפועלים להרס התא המשפחתי בישראל, ממש כמו המאבק מול הכפירה המודרנית, חייב להתחיל בניתוח המניע האידאי העמוק של התופעה. רק מתוך הבנתו נוכל גם לצאת למאבק הציבורי־פוליטי.
 
 
תפקיד הכפירה
 
באשר למשמעותה של הכפירה המודרנית כותב הרב קוק:
 
יש לכפירה זכות־קיום ארעי, מפני שהיא צריכה לעכל את כל הזוהמא שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה... זאת היא הכפירה שבעקבא דמשיחא כשאזלו מים מני ים הדעת הא־להית בכנסת ישראל - ובעולם כולו.3
 
בניגוד לכל שאר חכמי ישראל בדורו, שראו רק את הצד השלילי שבכפירה, הבין הרב קוק שלתופעה נרחבת שכזו חייבת להיות נקודת אמת. כל עוד לא נברר ונלמד אותה - תמשיך הכפירה להתפשט. רק אם נבין את הרקע לכפירה ונודה באמתוּת ביקורתה על עולם האמונה - בְמקום שאמת כזו קיימת - נוכל להתמודד עמה בהצלחה.
עולם האמונה, העמוק, הגדול והרחב מתקשה לשמור על טהרתו וחיוניותו של האידיאל האמוני לאורך דורות ארוכים ורבים. תהליכים של התנוונות, שקיעה, אובדן חיוניות ונפילה לדעות קדומות אינם בלתי צפויים. כשמתנוונת האמונה - מופיעה הכפירה. היא נאחזת, ניזונה ומצדיקה את קיומה מתוך ביקורתה על אותן נקודות התנוונות. היא עסוקה אמנם בעקירת האמונה כולה, "אבל לאיזו עקירה מכוונת ההשגחה העליונה? לעקירת הסיגים שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור א־להי אמת, ועל משואות החרבות שהכפירה מחרבת, תבנה דעת־א-להים הנשגבה את היכלה".4
בסוף התהליך תקלף הכפירה רק את קליפות הניוון של האמונה - אבל בנקודת האמת האמונית לא תוכל לפגוע. אם האמונה היא תנאי הכרחי לקיום האדם ולמילוי ייעודו, אם היא אכן נשמת חייו ואמתו הנצחית, היא לא תנוצח על ידי הכפירה אלא רק תטוהר על ידה.
 
 
מוסד המשפחה
 
במסגרת ביקורת העולם המודרני על העולם הדתי־מסורתי שקדם לו, הוא הותיר את מוסד המשפחה על כנו. האידיאל האנושי שעיצב עולם הנאורות היה אידיאל של אדם רציונלי, אחראי, משכיל, מוסרי, מתפרנס בכבוד, בוגר, יוזם ואיש משפחה. ביקורת האמונה לא שללה את מוסד הנישואין; היא רק הפקיעה ממנו את הבסיס האמוני, את קדושתו, והפכה אותו לחולין.
בעולם המסורתי שקדם לעידן המודרני, נוסף על עיגונו בקודש, מוסד הנישואין נתן מענה גם לשלל צרכים נוספים אשר ביססו את קיומו, תחזקו ותמכו בו. היה בו כמובן צורך גופני ביולוגי בסיסי, כמסגרת חיונית לגידול הדור הבא והן באשר לסיפוק הצרכים המיניים של בני־הזוג; הוא מילא צורך כלכלי; היה לו גם תפקיד חברתי מובהק, הן בהשתלבות בני־הזוג בחברה שמסביבם והן לקיום החברה עצמה, ועוד כהנה וכהנה פונקציות.
בישראל היה התא המשפחתי מאז ומתמיד אבן יסוד בבניין האומה. רגש האהבה, שנחשב בימינו כבסיס הראשוני והטבעי של מוסד הנישואין, לא היה בעולם המסורתי הסיבה לנישואין אלא תוצאתם. יסוד הקדושה והאמונה, ברית הקודש, היו נשמתו של מוסד הנישואין. שאר הפונקציות הבסיסיות שמילא, היו גופו.
בעולם המודרני, שבו הופקעה הקדושה מחיי הנישואין, נותרו כל הפונקציות הללו על כנן. משמעות הדבר היא, שמעצם הגדרתו הפך מוסד הנישואין להסדר חברתי, כלכלי, פרקטי ותועלתני. גוף ללא נשמה. אנשים חיו במסגרתו תוך בחינה מתמדת של רווח והפסד, עלות ותועלת. הוא התבסס על נורמות חברתיות, תקינות פוליטית, לחץ חברתי וכדומה.
עם הזמן, בסיסו הרגשי של מוסד הנישואין החילוני, האהבה בין בני־הזוג, התגלה כזמני, ארעי, ונתון לעליות ובעיקר למורדות - לא בסיס מוצלח מדי לחיי משפחה יציבים. יותר ויותר אנשים ונשים חשו בשקר שהם עושים בנפשם בהתחייבותם לבני או בנות זוגם, וראו במוסד הנישואין מחסום המונע אותם מלמלא את צורכיהם, חלומותיהם, ייעודיהם - כל שכן את תאוותיהם, דמיונותיהם וגחמותיהם.
מוסד הנישואין, שכבר בתקופת המסורת והדת לא היה בדיוק אידיאלי - שכן האמונה עצמה הלכה והתנוונה - התגלה בעידן המודרני כבית כלא שבו אזוקה האנושות מאלף ואחת סיבות טובות מלבד הסיבה האמתית, אותה היא כלל לא ידעה.
חורבן מוסד הנישואין בעולם המערבי ובישראל הוא במובן מסוים זעקתו האותנטית של האדם המודרני הכבול בהסדרים חברתיים שמשמעותם לא מובנת לו. גם אם אין בידו להעמיד להם תחליף הגיוני, הוא כבר איננו יכול לשאת את מחירם.
תודעת זמננו, הפוסט־מודרניות, היא מסקנתה האחרונה של המודרניות - חשיפת העדר הבסיס הרציונלי של האחרונה. במסגרת הביקורת הפוסט־מודרנית נחשפה העובדה שלמבנים הרעיוניים והחברתיים של העולם המודרני אין בסיס בר קיימא. כך באשר לאמת המדעית, לאמת המוסרית, לאמת ההיסטורית, לרציונליות עצמה, ללאומיות ועוד ועוד, וכן - גם למוסד המשפחה.
בדיוק כפי שקרסה האמונה, קרס בהמשך מוסד הנישואין. מה שעשתה הכפירה המודרנית לאמונה המנוונת של עולם המסורת - עשתה הביקורת הפוסט־מודרנית למוסד הנישואין המנוון של העולם המודרני.
אך "האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קווית מאותה האמונה הגדולה...",5 כותב הרב קוק. ללא קבלת עול מלכות שמים - הכרת האדם את מקומו המוגבל בבריאה ואת שליחותו ותכליתו בחיים - לא ייכון דבר. האחריות, הבגרות, האיפוק, ההתמסרות, קבלת העול, כיבוש היצר, כובד הראש ועוד מידות טובות רבות הן תנאי הכרחי לכל עשייה ולכל מערכת יחסים אנושית - כמו גם לבניין התא המשפחתי. זוהי אבן השתייה. כשהיא קיימת, היא שער לשמים - מפתח וכלי להכלת כל אורות האהבה, האידיאלים הגדולים וברכת אין קץ.
מוסד הנישואין אמנם נעקר בזמננו, "אבל לאיזו עקירה מכוונת ההשגחה העליונה? לעקירת הסיגים שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור א־להי אמת, ועל משואות החרבות" - של מוסד הנישואין בעולם המודרני - "תבנה דעת־א-להים הנשגבה" - וברית הנישואין בקדושתה - "את היכלה".
בדיוק כפי שחורבן האמונה על ידי הכפירה איננו אלא טיהורה - ותהליך התשובה והחזרה לזהות היהודית בדורנו יוכיחו - כך גם התהליך המבהיל של חורבן התא המשפחתי בישראל איננו אלא טיהורו.
 
 
ככה לא בונים אומה
 
שני התהליכים הללו של חורבן האמונה והנישואין - שני צדיו של אותו מטבע - הם תהליכים חיוניים, אפילו הכרחיים במובן מסוים, ויש להם מקום ייחודי וערך מוסף בתהליך התחייה של עם ישראל בארצו:
 
הסיגים שבהבנת הא־להות, היראה, האמונה, וכל התלוי בהם... כיון שהגיע הזמן שהתחיה הלאומית מוכרחת לבא... מיד הסיגים מעכבים, ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סידוריה כי אם ע"פ דעות מזוככות ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ה' אמת, בבהירות היותר עליונה. זאת היא הסיבה, שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפה סגיאה, ושלילה זו תבער את כל מה שהוא כהה בהמושגים הא־להיים והתלוי בהם בכללות האומה. אע"פ שנורא הדבר לראות שכמה עניני אמת, מידות טובות, ומצוות וחוקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה, ע"י זרם השלילה, מ"מ סוף סוף יצמח הכל בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מגרעין האיתן, הטהור והמרום, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה למעלה מכל ציור שכוחות דלים של נפשות עייפות - עייפות חמרית ורוחנית, של גלות ארוכה ודלדול - יכולים לצייר.6
 
המשברים, הייסורים, הסבל והצרות שמביאים אנו על עצמנו בעולמנו העכשווי, הם אמנם תשלום נורא תמורת טיהור מושגי האמונה והנישואין, אך אין מנוס מהם.
האמונה, וכמוה גם מוסד הנישואין, חייבים להיטהר ולחזור ולהשתרש בתוכנם המקורי כדי לבוא למדרגת החיים הראויה להם בעידן התחייה בארץ ישראל. הישרדות בגלות תיתכן גם באמונה של קטנות ובחיי נישואין שאינם אידיאליים - אבל לא הגאולה. ככה לא בונים אומה. גאולה מחייבת גדלות, טהרה, אידיאליות, שורשיות ומקוריות.
משבר מוסד הנישואין בישראל הוא אפוא ירידה לצורך עלייה; משבר שהוא לידה; השתחררות האומה מהוויית נישואין חיצוניים, כובלים, מעמידי פנים ומבוססי אינטרסים זרים, כדי לחדש את ברית הנישואין ממקורה, בתוכן ובמשמעות שעיצבו לה אבותינו.
בסוף התהליך תקלף המתירנות את כל קליפות הניוון של מוסד הנישואין - אבל בנקודת האמת האמונית, לא תוכל לפגוע. אם ברית הנישואין היא תנאי הכרחי לקיום האדם ולמילוי ייעודו, אם היא אכן נשמת חייו ואמתו הנצחית, היא לא תנוצח על ידי ההפקרות אלא רק תטוהר על ידה. עתיד מוסד המשפחה בישראל עוד לפניו, והוא עוד יופיע במלוא תפארתו וטהרתו בברית קודש אידיאלית.
"אירופה נתיאשה בצדק מא־להים, אשר לא ידעתו מעולם",7 כותב הרב קוק. היא גם התייאשה בצדק מהרעיון הלאומי וממוסד הנישואין שגם אותם לא ידעה באמת מעולם. אבל אנו, ישראל, מה לנו ולמשבר התרבות הערלה הזו. בני ברית אנו. עומדים אנו בפני עידן של תחייה וגאולה, בו נגשים את ייעודנו - אמנם בהמשך של דורות אחדים - ונחזיר את עטרת האדם ליושנה. עוד יעלו לאומים לירושלים כדי לצפות בתפארת האדם, בתפארת האומה והרעיון הלאומי, וגם - בתפארת המשפחה.
 
 
תיקון עולם
 
הבנת עומק משבר הנישואין איננה אמורה לבטל כהוא זה את הצורך להיאבק בנחישות בכל הגורמים המנסים לחבל בנצח ישראל באמצעות חיסול ברית הנישואין הישראלית. להיפך, היא אמורה להוסיף כוח, נחישות, משמעות ועוצמת אמונה למאבק, אבל היא גם אמורה לאפשר לו להיערך בביטחון, בשקט נפשי, ביישוב הדעת, באורך רוח ובאמונת־ניצחון־מובטח.
התיקון למשבר יבוא אמנם גם בכל דרכי המאבק האינטלקטואלי, הציבורי והפוליטי המוכרות, אבל עיקרו, כמובן, בדוגמה האישית. כשנלמד, נבין, נפנים ונחַיה את אידיאל ברית הנישואין הישראלית, כל אחד ואחת מאיתנו לפי מידותיו ויכולותיו, נקרין מדרגת חיים מתוקנת ואידיאלית זו לעם ישראל כולו, וממנו - גם לאנושות כולה. נתקן עולם במלכות ש־די.