אַחֲרֵי כְּאֵב גָּדוֹל
אַחֲרֵי כְּאֵב גָּדוֹל יֵשׁ סֵדֶר בָּרְגָשׁוֹת —
הָעֲצַבִּים עוֹדָם קְפוּאִים, כְּמוֹ אֲבָנִים.
הַלֵּב שׁוֹאֵל: אֲנִי נָשָׂאתִי זֹאת?
הַיּוֹם? אֶתְמוֹל? לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים?
הָרַגְלַיִם סְתָם הוֹלְכוֹת, לְלֹא כִּוּוּן —
עַל הָרִצְפָּה, הַחוּצָה, לַאֲוִיר הַצַּח.
דַּרְכֵי שָׂדֶה
בְּלִי כַּוָּנָה הוֹפְכוֹת
אַסְפַלְט קָשֶׁה, אָדִישׁ וּמְנֻצָּח.
זוֹ שְׁעַת הַשִּׂיא.
אוֹתָהּ תָּמִיד יִזְכֹּר
כָּל אִישׁ, אִם רַק זָכָה לְהִתְעוֹרֵר.
כְּמוֹ אִישׁ אֲשֶׁר קָפָא מִקּוֹר יִזְכֹּר —
הַכְּפוֹר — הַהֶלֶם — הַיְּצִיאָה לִזְמָן אַחֵר.