נביעות של אהבה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נביעות של אהבה
הוספה למועדפים

נביעות של אהבה

4.5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

אלון עזב את טבריה והגיע לנואיבה שבסיני כדי למצוא עבודה לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל.
טליה עזבה את אילת והגיעה לנואיבה כדי להתאושש לאחר משבר פרידה קשה מבן זוגה.
באווירה של מין, סמים ומוזיקת רוק, נרקמת מערכת יחסים מורכבת בין טליה לאלון, במקום שבו הכול חופשי.
הרומן מתרחש בשלהי החתימה על הסכמי השלום בין ישראל למצרים, כאשר פינוי חצי האי סיני ובתוכו נואיבה, הופך בהדרגה לעובדה מוגמרת.
בדואים וגמלים, חופי ים מרהיבים ונופי מדבר מדהימים משמשים רקע לרומן.
בן זוגה של טליה מנסה לשוב אליה ופינוי נואיבה עלול לשים קץ לרומן בינה לבין אלון.

פרק ראשון

1

אלון הבחין לראשונה בטליה כשסייר יחף לאורך החוף. לבוש בבגד ים בלבד פסע יחף על החול החם ועבר בין האוהלים שהוקמו על ידי הנופשים שהגיעו לנואיבה. מעת לעת חשב בסיוריו על החיים החופשיים שבחרו לעצמם הנופשים. כאן הרחק מהמגבלות החברתיות שבעיר אפשר לעשות הכול. מים, שמיים וחול, וכי מה עוד צריך כדי ליהנות מהחיים? הוא החיש את צעדיו כדי למצוא פיסת צל. בשעות הצוהריים הקרקע החולית שמתחת לרגליו בערה מחום. בימים רגילים אהב לרוץ יחף לאורך רצועת החוף כשהוא חולף על פניהם של חופי הרחצה.
נואיבה הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים כהתנחלות וכפר נופש ישראלי בשם נביעות. נואיבה הערבית שכנה בצידו המזרחי של חצי האי סיני, לחוף מפרץ אילת במרחק נסיעה של כשעה מדרום לאילת.
מבין האוהלים שהוקמו על החוף משך את תשומת ליבו אוהל עלוב שכנראה הוקם בחופזה, או לפחות באופן חובבני. חבל דק נמתח מקצהו האחד של האוהל אל גזעו של דקל הדום, שהיה צמוד אליו. מישהו, מהתיירים הנופשים במקום, ניצל את החבל לתליית פריטי לבוש שונים. גזעי הדקל הסתעפו בבסיסיהם וצמרותיהם התנשאו לגובה של למעלה מעשרה מטרים. אלון גיחך למחשבה שבזכות החבל האוהל לא קורס. המוטות המרכזיים של האוהל לא עמדו ישר. היריעות שלו לא היו מתוחות ובכלל נראה שאיש לא טיפל בו מזה תקופה ארוכה. על קצה האוהל היו תלויים לייבוש בגדים נשיים, גופיה ירוקה ומכנסיים קצרים. בתוך האוהל על הרצפה היה מונח מזרן־ספוג עבה ועליו מצבור של סדינים ושמיכות דקות. בצד, לאורך המזרן היה מונח תרמיל פתוח ולידו קופסת קרטון שהכילה מספר ספרי קריאה ופרטי לבוש שונים.
אלון היסס אם להציץ לתוכו או לא. הוא ידע שבין האוהלים ולאורך החופים הסתובבו נערות ונשים בלבוש מינימאלי, אבל על אף שסקרנותו גברה, הוא התאפק. זה לא יהיה יפה מצידו להציץ לתוך אוהל זר, גם אם הוא ריק. לאחר התלבטות קצרה עם עצמו, נמלך בדעתו ובצעד חריג התכופף לעבר פתח האוהל. כשהסיט בעדינות את היריעה ששימשה כמחסום לכניסה, לא הופתע לגלות שאיש לא היה בתוכו. כל דיירי האוהלים בוודאי משתכשכים להם במים, או סתם שוכבים להנאתם על החול ונהנים מקרני השמש האחרונות של בין ערביים. האוהלים הוקמו רק לשינה בלילות הקרים. בעודו מהרהר ומדמיין לעצמו כיצד בוודאי יירָאו דיירי האוהל שמע קול אישה מאחוריו.
"את מי אתה מחפש?" אלון הופתע. מאין צצה האישה מאחוריו? איך לא ראה אותה קודם כשהתקדם לעבר האוהל? אבל כשהסב את ראשו לאחור, דמו קפא בעורקיו. לפניו ניצבה אישה יפה לבושה בביקיני שהחלק העליון שלו בקושי הסתיר את שדיה. כמעט כל פלג גופה העליון היה חשוף. עורה שזוף. על ראשה חבשה כובע קש רחב שוליים וקווצות שיער מתולתל גלשו ממנו על עורפה. משך את תשומת ליבו תליון ענק שהיה תלוי לצווארה ומונח בין שדיה.
"לא, סתם סקרנות. ראיתי אוהל שעומד ליפול ואני חשבתי ש...," גמגם אלון כשעיניו נעוצות היישר בשדיה ובתליון שביניהם. הייתה זו הפעם הראשונה שאישה חשופה באופן כזה עמדה לפניו, פנים אל פנים, והתנהגה בטבעיות כל כך, כאילו שהיא לבושה לגמרי ונמצאת בטיילת של טבריה. המראה הסעיר אותו ולפתע חלפו בראשו מראות אחרים של נערות מעורטלות שהסתובבו על החוף, אבל היופי שזה עתה נגלה לעיניו היה שונה.
"אני טליה," הציגה את עצמה האישה. "ואם אתה כל כך רוצה לעזור לי, אז בבקשה תמתח את האוהל." אלון בלע את רוקו ועמד נבוך לפניה. אלה לא הדברים שציפה לשמוע, אבל חש שהוא מוכרח לפעול ומהר.
מאז שהגיע לכאן אף בחורה לא פנתה אליו באופן ישיר שכזה, והוא עצמו לא העז לפנות ביוזמתו לנשים שלא הכיר.
"רגע," השיב מבולבל. "אלך להביא פטיש. עוד חמש דקות אגיע," הוסיף נרגש ומבלי להציג את עצמו, עזב כהרף עין את המקום. אלו היו המילים היחידות שהצליח להוציא מפיו בתוך סערת הרגשות שפקדה אותו. אולי במענה החפוז שלו, מצא סיבה להתרחק ממנה קודם שיוכל לפגוש בה שנית, אחרי שיתעשת ויתגבר על מבוכתו.
תוך דקות אחדות חזר אליה עם פטיש בידו. האוהל שלה נראה בעיניו עלוב יותר מכפי שראה אותו קודם. איך היא מסתדרת בתוך אוהל מט לנפול ובכלל מה אישה יפה כמוה עושה לבדה באוהל בנואיבה?

עוד על הספר

נביעות של אהבה נחום סיון

1

אלון הבחין לראשונה בטליה כשסייר יחף לאורך החוף. לבוש בבגד ים בלבד פסע יחף על החול החם ועבר בין האוהלים שהוקמו על ידי הנופשים שהגיעו לנואיבה. מעת לעת חשב בסיוריו על החיים החופשיים שבחרו לעצמם הנופשים. כאן הרחק מהמגבלות החברתיות שבעיר אפשר לעשות הכול. מים, שמיים וחול, וכי מה עוד צריך כדי ליהנות מהחיים? הוא החיש את צעדיו כדי למצוא פיסת צל. בשעות הצוהריים הקרקע החולית שמתחת לרגליו בערה מחום. בימים רגילים אהב לרוץ יחף לאורך רצועת החוף כשהוא חולף על פניהם של חופי הרחצה.
נואיבה הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים כהתנחלות וכפר נופש ישראלי בשם נביעות. נואיבה הערבית שכנה בצידו המזרחי של חצי האי סיני, לחוף מפרץ אילת במרחק נסיעה של כשעה מדרום לאילת.
מבין האוהלים שהוקמו על החוף משך את תשומת ליבו אוהל עלוב שכנראה הוקם בחופזה, או לפחות באופן חובבני. חבל דק נמתח מקצהו האחד של האוהל אל גזעו של דקל הדום, שהיה צמוד אליו. מישהו, מהתיירים הנופשים במקום, ניצל את החבל לתליית פריטי לבוש שונים. גזעי הדקל הסתעפו בבסיסיהם וצמרותיהם התנשאו לגובה של למעלה מעשרה מטרים. אלון גיחך למחשבה שבזכות החבל האוהל לא קורס. המוטות המרכזיים של האוהל לא עמדו ישר. היריעות שלו לא היו מתוחות ובכלל נראה שאיש לא טיפל בו מזה תקופה ארוכה. על קצה האוהל היו תלויים לייבוש בגדים נשיים, גופיה ירוקה ומכנסיים קצרים. בתוך האוהל על הרצפה היה מונח מזרן־ספוג עבה ועליו מצבור של סדינים ושמיכות דקות. בצד, לאורך המזרן היה מונח תרמיל פתוח ולידו קופסת קרטון שהכילה מספר ספרי קריאה ופרטי לבוש שונים.
אלון היסס אם להציץ לתוכו או לא. הוא ידע שבין האוהלים ולאורך החופים הסתובבו נערות ונשים בלבוש מינימאלי, אבל על אף שסקרנותו גברה, הוא התאפק. זה לא יהיה יפה מצידו להציץ לתוך אוהל זר, גם אם הוא ריק. לאחר התלבטות קצרה עם עצמו, נמלך בדעתו ובצעד חריג התכופף לעבר פתח האוהל. כשהסיט בעדינות את היריעה ששימשה כמחסום לכניסה, לא הופתע לגלות שאיש לא היה בתוכו. כל דיירי האוהלים בוודאי משתכשכים להם במים, או סתם שוכבים להנאתם על החול ונהנים מקרני השמש האחרונות של בין ערביים. האוהלים הוקמו רק לשינה בלילות הקרים. בעודו מהרהר ומדמיין לעצמו כיצד בוודאי יירָאו דיירי האוהל שמע קול אישה מאחוריו.
"את מי אתה מחפש?" אלון הופתע. מאין צצה האישה מאחוריו? איך לא ראה אותה קודם כשהתקדם לעבר האוהל? אבל כשהסב את ראשו לאחור, דמו קפא בעורקיו. לפניו ניצבה אישה יפה לבושה בביקיני שהחלק העליון שלו בקושי הסתיר את שדיה. כמעט כל פלג גופה העליון היה חשוף. עורה שזוף. על ראשה חבשה כובע קש רחב שוליים וקווצות שיער מתולתל גלשו ממנו על עורפה. משך את תשומת ליבו תליון ענק שהיה תלוי לצווארה ומונח בין שדיה.
"לא, סתם סקרנות. ראיתי אוהל שעומד ליפול ואני חשבתי ש...," גמגם אלון כשעיניו נעוצות היישר בשדיה ובתליון שביניהם. הייתה זו הפעם הראשונה שאישה חשופה באופן כזה עמדה לפניו, פנים אל פנים, והתנהגה בטבעיות כל כך, כאילו שהיא לבושה לגמרי ונמצאת בטיילת של טבריה. המראה הסעיר אותו ולפתע חלפו בראשו מראות אחרים של נערות מעורטלות שהסתובבו על החוף, אבל היופי שזה עתה נגלה לעיניו היה שונה.
"אני טליה," הציגה את עצמה האישה. "ואם אתה כל כך רוצה לעזור לי, אז בבקשה תמתח את האוהל." אלון בלע את רוקו ועמד נבוך לפניה. אלה לא הדברים שציפה לשמוע, אבל חש שהוא מוכרח לפעול ומהר.
מאז שהגיע לכאן אף בחורה לא פנתה אליו באופן ישיר שכזה, והוא עצמו לא העז לפנות ביוזמתו לנשים שלא הכיר.
"רגע," השיב מבולבל. "אלך להביא פטיש. עוד חמש דקות אגיע," הוסיף נרגש ומבלי להציג את עצמו, עזב כהרף עין את המקום. אלו היו המילים היחידות שהצליח להוציא מפיו בתוך סערת הרגשות שפקדה אותו. אולי במענה החפוז שלו, מצא סיבה להתרחק ממנה קודם שיוכל לפגוש בה שנית, אחרי שיתעשת ויתגבר על מבוכתו.
תוך דקות אחדות חזר אליה עם פטיש בידו. האוהל שלה נראה בעיניו עלוב יותר מכפי שראה אותו קודם. איך היא מסתדרת בתוך אוהל מט לנפול ובכלל מה אישה יפה כמוה עושה לבדה באוהל בנואיבה?