פרק 1
כך נרפאתי מפריצת דיסק בלי תרופות וניתוחים1
עשרה חודשים ארוכים של כאב וסבל יומיומיים עברו עליי עד שהחלטתי שהתקופה רצופת הסימפטומים הזאת חייבת להסתיים. באותה נקודה בזמן כבר הייתי לאחר שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, עברתי טיפולי כירופרקטיקה ואוסטיאופתיה, קיבלתי זריקות סטרואידים לגב ולקחתי משככי כאבים לרוב. כדי להתמודד עם הכאב לבשתי רוב הזמן חגורת גב (חברתי הטובה ביותר באותם ימים), רכשתי מכשיר TENS (מכשיר חשמלי לשיכוך כאבים המעביר בעזרת אלקטרודות זרמים אל העור) ועברתי לכיסא עם מנח ישיבה ארגונומי. אורתופד אבחן סימנים של פריצת דיסק עם מעורבות של הרגל השמאלית, ובדיקת MRI הדגימה פריצת דיסק ימנית בחלקו התחתון של עמוד השדרה.
הכאב היה יומיומי ומגביל עד כדי כך שפעולה פשוטה ושגרתית כמו ירידה ועלייה במדרגות נדמתה כמשימה בלתי-אפשרית; נשיאת סל קניות קטן גרמה לכאב מיידי וספורט לא בא בחשבון. לכל מי שסובלים מכאבים בכלל וכאבי גב בפרט ישנה נקודת שפל שאותה לא שוכחים לעולם. נקודת השפל שלי הייתה כמה חודשים בעמקי אותה תקופה דאובה לאחר מספר ימים רצופים של שכיבה במיטה עקב כאבים. מכיוון ששהיתי ימים ארוכים בבית, התעורר בי הרצון הטבעי לצאת ולנשום מעט אוויר צח. אני זוכר את עצמי קם מהמיטה באיטיות ובזהירות מרבית, פוסע בצעדים מדודים אל עבר הדלת ויורד צעד אחר צעד במדרגות הבית. לאחר שעברתי את מפתן דלת הכניסה של הבניין שבו התגוררנו ופסעתי כמה צעדים נוספים החוצה, תקף אותי גל עז של כאבים שגרם לי לקפוא על עומדי. האוויר היה צח, ויכולתי לחוש את הצלילות והניקיון של אמצע החורף שעמדו בו, אך אני הייתי מרוכז כעת כל כולי במשימה אחרת לגמרי, הישרדותית יותר: בפניי עמדה כעת החזרה המפרכת במעלה המדרגות, שנדמתה כמשימה אימתנית בשל הכאב העז. אולי אתם יכולים להיזכר בסרט מדע בדיוני שבו באחד הקטעים התנועה על המסך נעשית בהילוך איטי. ובכן, כך נראתה העלייה שלי באותו יום במעלה המדרגות. פעולה זו הייתה כה מייסרת, עד שצליחת גרם מדרגות של כ-15 מדרגות והליכה במסדרון הבית וחזרה למיטה נמשכו עשר דקות שלמות!
אבל הבעיה באותם חודשים ארוכים לא הסתכמה רק בכאבים. אליהם התלוו גם תחושות קשות של מגבלה, כיוון שפעולות יומיומיות כה רבות הפכו לאתגר של ממש. זהו מצב שמי ש"זכו" בחוויה של כאב גב כרוני או פריצת דיסק מכירים היטב.
פתרון לא צפוי מכיוון מפתיע
עשרה חודשים מתחילת התקופה תקפו אותי שוב סימפטומים בעוצמה זהה לנקודת ההתחלה והביאו אותי להבנה הבלתי-נמנעת שהטיפול שלי תקוע. רבים ממי שסובלים מכאבי גב ומרגישים שהגיעו למבוי סתום ישקלו ברצינות ניתוח, ואפשרות זו עלתה במחשבתי בתור הצעד ההגיוני הבא. תמונות מהעבר של אבי היקר השוכב בסלון ביתנו ימים ארוכים עקב התקפים של כאבי גב, ולאחר מכן עובר ניתוח מורכב לשחרור לחץ על עצבים ותקופת החלמה שבאה לאחריו עלו בזיכרוני. אבי היה בערך בגיל שבו אני הייתי בנקודה שבה הוא עבר את ניתוח הגב, והתחלתי להשלים עם האפשרות שזהו כנראה גם הגורל הצפוי לי. חשבתי לעצמי שהנה, הגנטיקה מנצחת, ושאי אפשר לשנות את מה שכתוב לנו מלמעלה. אך דווקא אז, בעודי מתחיל לשקול ברצינות גזירת גורל זו, הגיע הפתרון שלו ייחלתי. והוא הגיע מכיוון לא צפוי ומפתיע.
כמה ימים קודם לכן אמרתי לאשתי, תמר, שאני חייב למצוא פתרון לכאבים, והיא נחלצה לעזרתי. בחיפוש באינטרנט היא מצאה עדות של אישה שהחלימה מכאבי גב כרוניים על ידי קריאת ספר שכתב רופא אמריקאי, ד"ר ג'ון סארנו שמו, בשם Healing Back Pain. תיאור הכאבים שלה דמה למדי לשלי ובאותה נקודה בזמן שמחתי על כל אופציה שייתכן שתוכל לחסוך לי ניתוח. הזמנו את הספר שהגיע תוך כמה ימים, ותוך התקף שבו ברוב שעות היום הייתי מרותק למיטה בגלל כאבים חזקים, התחלתי לקרוא את הספר וליישם את הפעולות שהומלצו בו - והשיפור לא איחר לבוא.
למעשה, את מה שאירע לאחר מכן אפשר לתאר כמעין "נס רפואי קטן".
לתדהמתי, תוך כמה ימים הכאבים פחתו באופן דרמטי. בתוך יומיים חוויתי הפחתה של כ-80 אחוזים מהכאב. מה שהפך את השינוי למשמעותי אף יותר היה שכל זה קרה ללא שימוש במשככי כאבים. לאחר שהבנתי שאלה רק מקלים עליי זמנית וחלקית ולא פותרים את הבעיה באופן שורשי, הפסקתי כליל את השימוש בהם. לאחר שבוע נוסף חזרתי בהדרגה לתפקוד כמעט נורמלי, להפתעתי ולהפתעתה של אשתי וחבריי הקרובים שליוו אותי באותם חודשים קשים. שלושה שבועות מתחילת הקריאה בספר חזרתי לפעילות גופנית מתונה שכללה ריצה קלה של כמה דקות והרמת סלי קניות מלאים כמעט ללא סימפטומים, ולאחר כחודש כבר הרמתי מזוודה במשקל 23 ק"ג בלי שמץ של תחושת כאב. בהדרגה חזרתי לשחות ולהתאמן והרגשתי השתפרה מיום ליום. לאחר חודשים ארוכים של ייאוש ותחושת אין מוצא, הרגשתי שסוף כל סוף מצאתי את הפתרון המיוחל.
דבר אחד היה מעניין במיוחד: השיפור שחוויתי לא היה קשור לשום טיפול מהטיפולים שעשיתי למעט קריאת הספר. כשהסתכלתי לאחור, יכולתי לראות שכל אותם ניסיונות טיפול אמנם עזרו במידה כזו או אחרת, אך תרומתם הייתה לכל היותר זמנית וחלקית בלבד והם היו רחוקים מלפתור את הבעיה. לכן, בהתאם לעצתו של ד"ר סארנו החלטתי להשהות את כולם. את טיפולי הפיזיותרפיה הפסקתי מתוך החלטה אינטואיטיבית, שהוכיחה את עצמה כנכונה, כיוון שלמרבה שמחתי מאותו זמן והלאה לא נזקקתי להם עוד.
אז מה הסוד של ד"ר סארנו?
אחד הפחדים הגדולים ביותר של קורבנות הכאב הכרוני הוא החשש מפני כאב שנגרם בשל נזק מבני. האמונה הרווחת כיום בקרב רופאים ומטופלים כאחד היא שתמיד תישאר נקודת תורפה כלשהי בגב, ושהתקפי הכאב בוא יבואו גם בעתיד. העצה הרווחת היא לאמץ הרגלי שמירה על הגב, "ללמוד לחיות עם זה" ולקוות לטוב. כמו רבים מסובלי הגב, גם אני מצאתי את עצמי רוכש מגוון רחב של תכשירים ומכשירים ומנסה לאמץ שלל עצות שאמורות להועיל לגב, שכאמור הועילו רק זמנית.
בשונה מכל אלה, ד"ר ג'ון סארנו, שעבד שנים רבות כרופא מומחה לרפואת כאב שיקומית בניו-יורק ארה"ב, מציע הסבר פיזיולוגי אחר. הוא מסביר כיצד כאבי גב יכולים להיווצר לא על ידי נזק מבני קבוע כבלט או פריצת דיסק, צביטה של עצב או שחיקה של חוליות, אלא על ידי תהליך פיזיולוגי הפיך לגמרי ושפיר לחלוטין של מנגנון הכאב. עבורי, כרופא שבדק אלפי אנשים עם כאבי גב וכעת מצא את עצמו בעמדת המטופל, הסבר זה היה כמשב רוח מרענן.
סקירת הספרות הרפואית בנושא של כאבי גב בהחלט מפתיעה: עד כה לא נמצאו עדויות מדעיות לכך שישנו קשר כלשהו בין שינויים מבניים לרמות של כאב. למעשה, אצל כשני שלישים מהאוכלוסייה בגיל 40 ניתן למצוא כדבר שבשגרה בלט או פריצת דיסק מבלי שיחוו שמץ של תחושת כאב.1 עובדה זו ידועה היטב לכל רופא שפוגש אנשים הסובלים מתסמונות הכאב. פעמים רבות אין כלל תואם בין תמונת המבנה הגופני בצילומים ובדיקות הדמיה לבין עוצמות הכאב. מצד אחד, ישנם אנשים עם תמונת עמוד שדרה שאמורה הייתה לחולל כאבים עזים וממושכים, אשר חיים את חייהם ללא שמץ קל של סימפטום או בעיה, ומנגד, ישנם אנשים שאצלם רואים שינויים זעירים במבנה עמוד השדרה אשר מגיעים עם תלונות של כאבים בלתי-נסבלים המשפיעים באופן דרמטי על כל תחום ותחום בחייהם.
בראשית דרכו הרפואית תהה ד"ר סארנו מדוע כה רבים ממטופליו לא מחלימים מתסמונות הכאב. הוא היה מוטרד מאוד מהעובדה שחרף כל השיטות המקובלות שהוא מציע ורושם למטופליו, הוא אינו מצליח לעזור לרבים מהם להבריא. התסכול שלו מאי יכולתו להציע מזור ומרפא ממשיים למטופליו הלך וגבר והוא החליט להיכנס לעובי הקורה. לאחר שנים רבות של התבוננות, טיפול ופיתוח תובנות לעומקו של הנושא, הוא הגיע להסבר שונה לסיבת הכאב, כזה שאינו טמון בשינויים במבנה השלד.
כשהוא מתבסס על מחקרים שמצאו אצל חולי כאב כרוני ירידה באספקת החמצן לרקמות, האלטרנטיבה שהוא הציע הייתה שכאב בצוואר, בגב וברגליים, למשל, נוצר על ידי ירידה זמנית ובת שינוי באספקת החמצן לרקמות התומכות: שרירים, עצבים וגידים.2 מבחינה גופנית זהו הסבר הגיוני לחלוטין, כיוון שירידה באספקת החמצן לרקמות תגרום להן להשתמש בסוכר ש"שריפתו" משחררת חומצת חלב, שהיא גורם ידוע ושכיח לכאב.
היזכרו לרגע בשרירים הכואבים בגופכם לאחר אימון גופני מאומץ ומיוזע. האחראית לכאב היא לא אחרת מאשר חומצת החלב, המופרשת בשריר בזמן פעילות גופנית אינטנסיבית.
עבור הסובלים מכאבי גב כרוניים, השינוי הקטן לכאורה בתיאוריה כבר טומן בחובו פוטנציאל פסיכולוגי משחרר ומרפא. הידיעה שסיבת הכאב אינה נובעת מקיומו של נזק מבני קבוע שתמיד יישאר ברמה כזו או אחרת ואף יכול להחמיר עם הזמן, אלא משינויים פיזיולוגיים שפירים והפיכים לגמרי, יכולה לשחרר הרבה מהמתח הכרוך במחשבה ש"הנזק הוא לתמיד". כמובן, הסבר זה מזמין אותנו לשאול שאלה נוספת משמעותית ביותר: אם אספקת החמצן לרקמות יורדת וגורמת לכאב, מה משפיע על זרימת החמצן המופחתת ולמה היא יורדת מלכתחילה?
לכך מציע ד"ר סארנו תיאוריה מעניינת, הקושרת בין תהליכים נפשיים יומיומיים לתסמונות הכאב.
האם רגשות גורמים לכאב?
בתיאורי המקרה של זיגמונד פרויד, שהיה רופא ונוירולוג בהכשרתו, ניתן למצוא את התיאורים הראשונים של סימפטומים הקושרים בין גוף לנפש. פרויד טען שסימפטומים אלה קשורים להיסטריה ונגרמים מקשר פסיכוסומטי ישיר. הוא תיאר ביומני המטופלים שלו את תופעת ההיסטריה וקשר בינה לבין תסמינים של נימלול (תחושה שנמלים זוחלות על העור), שיתוק זמני של גפה, חולשה כללית ועוד.3 אחרי פרויד, הגיעה שורה ארוכה של פסיכולוגים ורופאים שהתייחסו לתופעה הפסיכוסומטית ועמלו רבות כדי לאפיין את קווי המתאר שלה ואת טווח השפעתה על הגוף האנושי. אך למרבה הצער, מגמה זו נשכחה אי שם באמצע המאה ה-20 ונזנחה לטובת צורת המחשבה הנפוצה יותר כיום, הגורסת שכאבים נובעים משינויים במבנה הגוף.
בשונה מפרויד, אשר ייחס תופעות אלו בעיקר למי שסבלו מהיסטריה, ההסבר של ד"ר סארנו מרחיב את טווח האנשים שמועדים לפתח תסמינים פסיכוסומטיים. למעשה, הוא טוען שאנו נמצאים בעידן שבו תסמונות גוף-נפש מתקרבות ל"ממדי מגפה". סארנו אף ממשיך וטוען שתסמונות נפוצות אלו מתפשטות כמו וירוס בין תרבויות ואנשים לפי הבעיה הפסיכוסומטית שב"אופנה" בכל תקופה. אפשר ללמוד על כך בצורה ישירה מהדוגמה המאלפת של הבעיה הרפואית ששמה "כיב עיכולי" או בשפה פשוטה "אולקוס". בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כמות האנשים שסבלו מבעיה זו הייתה בעלייה דרמטית. לאחר שפותחו תרופות יעילות להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי שנחשד כגורם לבעיה, חלה ירידה דרמטית בכמות האנשים שהתלוננו אצל הרופא.
מדוע פתאום חלה ירידה כה משמעותית בכמות האנשים שמתלוננים אצל רופא המשפחה על כיב פפטי? האם לפתע פתאום נעלמה לה הסיבה מן העולם?
אמנם הטיפול המשולש הכולל אנטיביוטיקה ומנטרלי חומצה בקיבה הינו טיפול יעיל ביותר כנגד החיידק עצמו, אך הוא אינו מונע את המשך הנשאות והנוכחות שלו באוכלוסייה ואין כנגדו חיסון בנמצא. אחוז הנשאים של חיידק זה באוכלוסייה הבוגרת מעל לגיל 65 מרקיע שחקים - תשעים אחוזים מהאנשים הם נשאים של החיידק - ובאוכלוסייה הכללית מדובר על כמחצית שהינם נשאים.4
אם כן, לאן נעלמו כל החולים משנות ה-80?
המעניין הוא שירידה תלולה זו בכמות התלונות על הבעיה קרתה לא מכיוון שאותם אנשים קיבלו טיפול (הרי תלונות על בעיה מגיעות בטרם האדם מקבל טיפול רפואי), אלא מסיבה אחרת לגמרי. בעיות גוף-נפש מתפתחות על רקע של מתחים ורגשות פנימיים, שמתרגמים את עצמם לסימנים וסימפטומים גופניים. מכיוון שכיב פפטי הינו מחלה פסיכוסומטית מובהקת, לאחר שנמצא לה טיפול יעיל אפיק זה של יצירת סימפטומים נחסם וכעת, על מנת לנתב רגשות לסימפטומים, היה צורך כביכול למצוא סימפטום חדש שימלא את מקומה. כך קרה שהיא הוחלפה במגפת הכאב שאנו עדים לה בימינו.5
חשבו לרגע על העידן שבו אנו חיים, בו אנו נדרשים לספק תוצאות גבוהות בלוחות זמנים מלחיצים. כאשר אנו מוסיפים למערך הלחצים החיצוניים נטיות אישיות של פרפקציוניזם ונטייה לרצות אחרים, אנו מקבלים משוואה שתוצאתה היא מתח תמידי ומתמשך. באופן טבעי, בסביבה כזו לרגשות שלנו אין ממש מקום ומרחב מחיה, מה שמוביל למציאות שבה הרגשות שאנו חווים ביומיום - התסכולים, הכעסים והאכזבות - נותרים בתוכנו כחוויה מודחקת. נטייה זו להדחקה רגשית גורמת בהדרגה להצטברות של רגשות קשים בתת-המודע. כאשר אלה נשארים לא מודעים ולא מטופלים, הם יכולים עם הזמן לחולל תסמונות כרוניות של כאב בעזרת מנגנון מוחי שאותו נתאר בהמשך בהרחבה.
אך לא רק הפרפקציוניסטים והטובים שבינינו מועדים לסבול ממנגנון זה. הנטייה להדחקה כמנגנון הגנה פסיכולוגי נמצאת גם בקרב מי שחוו למרבה הצער טראומה קשה בילדותם. מחקרים רחבי-היקף מהעת האחרונה מראים שמי שחוו אירועי חיים טראומתיים בילדות נוטים לסבול ממספר רב יותר של בעיות רפואיות בהמשך חייהם, ובהן גם כאב כרוני.6 קבוצה נוספת של אנשים שיפתחו תסמינים אלה הם אני ואת או אתה. לכולנו יש תקופות בחיים, לעיתים קצרות ולעיתים ארוכות יותר, שבהן אנו נדרשים להתמודד עם שורה רחבה של לחצים ומתחים. אילו בודדנו כל גורם מתח בנפרד, היינו ככל הנראה יכולים להתמודד איתו היטב. אך כאשר מתחים ולחצים אלה נערמים ומצטברים זה על גבי זה, יגיע שלב שבו המערכת הנפשית שלנו תתחיל לכרוע תחת העומס. בנקודה זו אנו נהפוך חשופים להתפתחות של סימפטומים שמקורם במתח.
מאז שד"ר סארנו העלה את האפשרות לקשר בין כאבים למתחים ורגשות, עברו מעל לארבעה עשורים. אך נשאלת השאלה: האם לתיאוריה מעניינת זו שאותה הוא הגה ובעזרתה עזר לרבבות להירפא, יש גם בסיס פיזיולוגי-מדעי?
ברמה העקרונית קשר כזה אפשרי לגמרי. בין המערכת הרגשית למערכת העצבים ההיקפית קיימים קשרים הדוקים: הסומק העולה על לחיינו ממבוכה או ידינו המתכסות זיעה בזמן לחץ הן שתי דוגמאות לכך. באופן דומה, טריגרים רגשיים מודחקים עשויים לגרום, בתיווכה של מערכת העצבים, לכיווץ כלי דם וירידה באספקת החמצן לרקמות ולכאב. כפי שנראה בפרקים הבאים, מחקרים פורצי דרך שנעשו בעשורים האחרונים, מוכיחים שקשר זה אינו אפשרי רק בתיאוריה. למעשה, הוא הולך ומתברר כעובדה מדעית בעלת תקפות של ממש.
הסבר זה עשוי להיות חמקמק ומתעתע ולהוות מעין "מלכוד 22" למי שסובלים מכאבי גב כרוניים. כדי להצליח להבריא בעזרתו יש לקבל את תקפותו הבסיסית, אך לרבים אין זה פשוט כלל לקבל קשר גוף-נפש זה. הקושי לקבל את העובדה שמתחים ורגשות יכולים לחולל סימפטומים, טמון אולי בסטיגמה הקשורה לבעיות גופניות שמקורן במתחים ורגשות, ואולי בכך שאנו עדיין חיים בחברה שלא השכילה להתבונן על הדברים באופן הוליסטי ושלם. הרפואה המודרנית, בעלת הישגים מרשימים ככל שתהיה ביכולתה לאבחן בעיות רבות ולטפל בהן, עדיין מתמקדת בהבנת הגוף כמכונה המורכבת מחלקים מכניים. במציאות זו, חלקים שלמים בהווייתנו כמו רגשות, תחושות ומחשבות מוזנחים לחלוטין. אנו ממקדים את מרב תשומת הלב במבנה הגוף כהסבר למחלות ופחות בדינמיקה הרגשית שלנו כמקור לבעיות פיזיות רבות. את המוטו מאחורי תפישה זו אפשר לסכם במשפט הבא:
קחו תרופה ופתרו את העניין, אך אל תסתכלו על הדינמיקה של חייכם הרגשיים כמקור אפשרי לבעיות הבריאות שלכם.
בעיניי, זהו פספוס גדול.
נסו לדמיין לרגע את סובל או סובלת הגב מסבירים לבוס בעבודה שיש להם כעת בעיה במערכת היחסים עם בן או בת הזוג שהם מתקשים להתמודד איתה וגורמת להם לכאבים, ולכן הם זקוקים לכמה ימי חופש. לעומתם, דמיינו את אותה סיטואציה, אך כעת הם מסבירים לבוס שהם צריכים כמה ימי חופש בגלל אבחנה של בלט או פריצת דיסק. כלפי מי, לדעתכם, הבוס יתנהג יותר בהבנה וסלחנות? ברור לכולנו שבמקרה השני הלגיטימציה תהיה רבה יותר.
אך ישנה נקודה נוספת משמעותית ביחס ליכולת לקבל את האבחנה. על מנת לרפא בעיה, הצעד הראשון והחיוני ביותר יהיה לאבחן אותה כהלכה ולמצוא את הסיבה והגורם הראשוני שחוללו אותה. במקרה שהמקור הוא רגשי אך האדם הסובל ימשיך לחפש פתרון בטיפולים שמכוונים לתיקון בעיה מכנית-מבנית, הטיפולים יעזרו חלקית בלבד במקרה הטוב. כל עוד ההיבט הרגשי יישאר לא מטופל ולא מאובחן, הוא ימשיך לחולל את הסימפטומים והאדם ימשיך לסבול מהם. קל לנו לקבל זאת כאשר אנו מבינים, למשל, שאנטיביוטיקה לא מטפלת בשפעת; שפעת הרי נגרמת מנגיף ואנטיביוטיקה מטפלת בחיידקים, כך שזהו אינו טיפול יעיל לבעיה. אך האם ברור לנו באותה מידה שטיפולים פיזיים אינם הטיפול הנכון לבעיה שמקורה במתחים ורגשות?
מידה של זהירות ואבחנה אחראית
חשוב לומר שאבחנה זו לא בהכרח מתאימה לכל הסובלים מתסמונות הכאב. אבחנת TMS - תסמונת כאב ממקור של מתח, באנגלית Tension Myoneural Syndrome - היא אבחנה רפואית הנעשית על ידי רופא. לכאבי גב יש גם סיבות נדירות ומסוכנות כמו גידול, שבר ודלקות מפרקים, שחשוב לכלול באבחנה וחיוני לשלול את קיומן. רק לאחר שנשללו סיבות מסוכנות ורציניות יותר לכאבים, אפשר לחשוב על אבחנה שפירה זו. אמנם סיפורי ההחלמה מאנשים שאימצו שיטת ריפוי זו רבים ומרשימים, אך לא כולם יסכימו לקבל את האבחנה. ד"ר סארנו ורופאים נוספים שעובדים בדרך זו אומרים שמניסיונם, רק 15-10 אחוזים מהאנשים יסכימו לקבל אבחנה שמצביעה על כאב שמקורו רגשי, מהסיבות שאותן כבר ציינו ומסיבות נוספות שעליהן נרחיב בהמשך.
כשאנו חושבים על כאב שמקורו ברגשות ומתחים, תעלה באופן טבעי השאלה אם כדי להחלים עלינו לעבור טיפול פסיכולוגי ארוך ומעמיק. עבור חלק קטן בלבד מהאנשים, טיפול פסיכולוגי ממוקד שיעזור לחשוף את מקור הקושי הרגשי יהיה מועיל, בייחוד כאשר המקור נמצא בטראומה כלשהי בעבר. אך לגבי הרוב המוחץ לא יהיה בכך כלל צורך, מכיוון שתסמונת זו נובעת גם מסיטואציות חיים רגילות שמאתגרות את כולנו בשלב כזה או אחר בחיינו. משבר כלכלי, מחלה או מוות של אדם אהוב, שינוי מאתגר בעבודה או במקום המגורים או גירושין הם אירועי חיים נפוצים השלובים בחיינו ללא הפרד. מצבים אלה, בהם מבנה חיינו הבסיסי מתערער ושבמהלכם אנו חשים טלטלה ביחס לתחושות הביטחון, השלווה והרציפות כמו גם תקופות של חוסר ודאות וערפל, הם מצבים שבהם אנו מועדים יותר ללקות בכאבים או לפתח בעיות שמקורן במתחים ורגשות.
לאורך דפי ספר זה בכוונתי לתאר את התופעה ולהציע עבורה פתרון של ממש. הבשורות הטובות הן שאפשרות ההחלמה מתסמונת זו קיימת וזמינה עבור רבים. הריפוי מתחיל באבחנה הנכונה ובזיהוי הנכון של מקור הכאב כרגשי. כאשר אנו מבינים את התכסיס שהמוח משתמש בו כדי להמיר את המצוקה הרגשית המודחקת ומפנים את תשומת ליבנו חזרה אל המישור הרגשי, השינוי מתחיל להתחולל. תסמונות גוף-נפש נובעות מרגשות לא מודעים אשר מומרים לתסמינים גופניים, ועליהן ניתן לומר שכאב שהיה אמור להיחוות ברמה הרגשית הופך לכאב גופני. כאשר אנו מפנים תשומת לב מודעת ומכוונת חזרה אל ההיבט הרגשי, אין עוד צורך בהמרה של רגשות ומתחים לסימפטומים. הנכונות להכיר ברגשותינו והמודעות שאנו מפנים אליהם מאפשרות לנו עיבוד ושחרור שלהם, ובה במידה, הופכות את מנגנון יצירת הכאבים למיותר. כאשר אנו מוכנים לפגוש ישירות את הסיבה שהיא הרגש, אין עוד צורך במנגנון ההסחה או הסטת תשומת הלב שהוא-הוא הכאב.
כשד"ר סארנו החל להבחין בתופעה זו, עמדו לרשותו בעיקר אינטואיציה נכונה וחשיבה רפואית מחוץ לקופסה. מאז חלפו כמה עשורים, וכיום ישנם בידינו עדויות וממצאים מחקריים משמעותיים ביותר בהבנת מנגנון הכאב והקשרים ההדוקים בינו לבין ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של חיינו. מדענים רבים ברחבי העולם בוחנים כיום את תפקידו של המוח ביצירת כאבים ומגיעים לפריצות דרך משמעותיות על בסיס יומיומי. כבר כעת ידוע לנו למשל, שלעצם ההבנה של התהליך המתרחש בגופנו בזמן כאבים ישנה השפעה משמעותית על הפחתת הסימפטומים.7 גם הפרקטיקה הרפואית והטיפולית מראה תוצאות מבטיחות. על כך יעידו רבבות רבות של סובלי גב מרחבי העולם ומאות רבות של אנשים מישראל שנרפאו מכאבים כרוניים בדרך פשוטה ומפתיעה זו.
מניסיוני האישי כרופא, אני יכול להוסיף על כך שכאשר אני מדבר על קשרי גוף-נפש עם מטופלים במרפאה, פעמים רבות בעומק התשאול הרפואי הם יודו שאכן התעוררה בהם השאלה אם מקור הבעיה הגופנית שממנה הם סובלים הוא ברגשות ומתחים. לעיתים אני אף מוסיף ושואל על כמה אחוזים מהבעיה שלהם אחראים רגשות ומתחים ובאופן מפליא, רוב האנשים יודעים להעריך זאת במספר מדויק למדי. כאשר הסימפטומים אכן נובעים מרגשות, ההכרה בכך היא כבר בשורה טובה מאוד, זאת מכיוון שהיא מהווה צעד משמעותי ראשון בדרך לריפוי ומאפשרת את מה שכל טיפול נכון נשען עליו - היכולת להגיע לאבחנה הנכונה. בהקשר של כאבי גב, הכרה במקורם הרגשי עשויה להיות הצעד הראשון בנתיב ההבראה והתפוגגות הכאב. אני סבור שהדבר זמין מאוד עבורנו, בייחוד בעידן המודרני שבו הכרה ברגשות אינה מהווה עוד מקור לבושה או מבוכה כפי שהייתה בעבר.
זה בדיוק מה שקרה לי עצמי כאשר יישמתי זאת בחיי, ומה שקורה בחייהם של מטופלים רבים במרפאתי. וזה גם מה שיכול לקרות לרבים מהאנשים שסובלים מכאבי גב כרוניים ואינם מוצאים מזור לבעייתם בדרכים המקובלות. הודות ליישומה של שיטה פשוטה ומעשית זו לטיפול בכאבי הגב על ידי הכרה במתחים ורגשות כמקור להם, תוך הבנה של המנגנונים ליצירת הכאב במוח שלנו ומתן מענה ישיר לבעיה האמיתית, אפשר להשתחרר מתסמונת הכאב ולחזור בהדרגה לחיים ללא מגבלה.
כעת, בואו נתחיל להניח את היסודות לכך.
