הכוח לרפא את הכאב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הכוח לרפא את הכאב
מכר
מאות
עותקים
הכוח לרפא את הכאב
מכר
מאות
עותקים

הכוח לרפא את הכאב

4.7 כוכבים (23 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: פוקוס
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: בריאות, מדע ורפואה
  • מספר עמודים: 278 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 38 דק'

ניר ברוש

ד"ר ניר ברוש (M.D.) הוא רופא כללי, בוגר בית הספר לרפואה בבאר-שבע. לאחר שהחלים בעצמו מכאבי גב כרוניים ולאחר לימוד ומחקר במשך מספר שנים הפך ד"ר ברוש את נושא הכאב לתחום הטיפול העיקרי במרפאתו. ד"ר ברוש ניהל בעבר מרפאות במסגרת כללית רפואה משלימה וכיום הוא מטפל בכאבים ומרצה באופן קבוע בפני קהלים רחבים בישראל ובאירופה על קשרי גוף-נפש ורווחת האדם. היכנסו לאתר שלו בכתובת www.drbrosh.com.

תקציר

אם לקחתם ספר זה לידיכם, כנראה שאתם עדיין סובלים מכאבים, למרות שכבר טופלתם באחד או בכמה מהתרופות והטיפולים הנפוצים שהרפואה המודרנית יכולה להציע לכם. 
לצערנו, "מגפת הכאבים" רק הולכת וגדלה מדי שנה והיא מלווה בנזקים גופניים, נפשיים, משפחתיים, חברתיים וכלכליים עצומים. בעולם המערבי 20% מהאוכלוסייה סובלת מכאבים בכל נקודה בזמן - בעיקר כאבי גב, צוואר, ישבנים, גפיים או פיברומיאלגיה. תלונות על כאבים הן הסיבה השנייה בשכיחותה לביקורים אצל רופאי המשפחה ומהוות גורם משמעותי בנפח הטיפולים הנפוצים היום ברפואה הקונבנציונאלית והמשלימה כאחד.  
רופאים למדו שנים רבות שטיפול רפואי נכון, המתבסס על אבחנה נכונה, אמור להביא לריפוי והנה דווקא "מגפת הכאבים" מהווה לעיתים קרובות אתגר לא-פשוט למערכת הרפואית ואכזבה כואבת למטופלים. האם זה מעיד על פספוס ביכולות האבחנה שלנו? 
הראשון לגלות את הפספוס באבחנה, כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, היה הרופא האמריקאי ד"ר ג'ון סארנו, שעזר לרבבות חולים להירפא מכאבם על ידי כך שהחל ללמד אותם על קשרי הגומלין ההדוקים בין הגוף לנפש ביצירת כאבים, 
תודות לד"ר סארנו וממשיכי דרכו, אנו מצוידים כיום ביכולות משופרות להבין את מנגנון יצירת הכאבים בכלים מדעיים מדויקים ולתת לו מענה ומרפא בדרכים אלגנטיות שניתנות ברובן ליישום עצמי. 
בספר זה תמצאו הסברים עדכניים על מנגנון יצירת הכאבים בגופנו יחד עם טכניקות ותרגילים קלים ליישום שיסייעו לכם להשפיע בכוחות עצמכם על מנגנון הכאב. יישום עקרונות אלה, שעזרו לרבים ברחבי העולם ובישראל להירפא מתסמונות כאב ממושכות, יוכל לאפשר עלייה הדרגתית ובטוחה על נתיב הריפוי וחזרה לחיים של בריאות, חיוניות ופעילות נטולת מגבלות.  

פרק ראשון

מבוא: מגפת הכאבים

 
אם הספר הזה הגיע לידיכם, סביר להניח שאתם סובלים מכאבים או, לחלופין, מתעניינים בתחום כמטפלים או כאנשי צוות רפואי. בשני המקרים, אני מקווה שהקריאה תהווה עבורכם שער לפתיחת אופקים חדשים של הבנה ולפריצת דרך ממשית בריפוי. דרך תיאורי מקרה של אנשים כמוך וכמוני, המלווים בהסברים וידע חדשניים, ובעזרתם של תרגולים ליישום עצמאי, אני רוצה לפרוש בפניכם הבנה חדשה ההולכת ומתבססת בעשורים האחרונים בנוגע למנגנוני היווצרות הכאב. זהו ידע מעשי שמאפשר לרבים ברחבי העולם להשתחרר מכאבים כרוניים מעיקים.
בכל הנוגע לכאבים, רב הנסתר על הנגלה. למרות העובדה שעומדים לרשותנו כיום אמצעי מחקר חדישים ומשוכללים, אנו עדיין נמצאים רק בראשיתה של הדרך להבנת מנגנוני הכאב. במרווחים אלה של חוסר בהבנה מעמיקה ומספקת, רבים מהסובלים מכאבים כרוניים או חוזרים עלולים "ליפול בין הכיסאות" ולמצוא עצמם נודדים בין מומחים, נעים מאבחנה לאבחנה ונותרים בפועל ללא פתרון לבעייתם.
אופיו של הכאב הוא כזה, שלמתבונן מהצד אין יכולת אמיתית להבין את חוויית החיים הישירה של מי שסובלים ממנו. כאב הוא תופעה סובייקטיבית שרק מי שחווה אותה יכול לדעת איך בדיוק זה מרגיש, אך בד בבד, מצב "בלתי-נראה" זה יכול להשפיע על כל תחום ותחום בחיים.
כאבים פוגעים ביכולת התפקוד הגופנית שלנו, מכיוון שהם יוצרים תחושת מגבלה משמעותית, המלווה בחוסר יכולת לבצע פעולות רבות שאנו רגילים לעשותן. הם משפיעים לרעה על מצב הרוח והרגשות שלנו, ומביאים לנטייה לדכדוך ולסבל נפשי, כמו גם לירידה במצב הרוח ובתחושת החיוניות הכללית. הם פוגעים ביכולתנו להיות במערכות יחסים קרובות ולשמור על תפקוד חברתי רגיל - לא אחת מריבות ונתקים בין בני זוג ניצתים על רקע של התמודדות עם כאב ממושך. כאבים אף מהווים גורם משפיע על היכולת לקיים קשרים עם חברים ולהיות חלק ממעגלים חברתיים הולכים ומתרחבים. כאשר השיקול אם פעילות מסוימת יכולה לגרום לכאבים הופך למרכזי ומשמעותי בכל דבר שאנו מתכננים לעשות, כמו נסיעה, ישיבה בסרט או במסעדה, טיסה או בילוי עם חברים, נוצרת הרגשה שהחיים הולכים ומצטמצמים וסוגרים עלינו. כאב כרוני פוגע ביכולתנו להתפרנס בכבוד ולדאוג לצרכינו ולצורכי היקרים לנו. בעיה זו הינה כה מפושטת עד שהיא פוגעת במרכז חיינו ממש, בגרעין הבסיסי ביותר של מי ומה שאנחנו.
מכיוון שחוויתי באופן אישי תקופה ארוכה של כאבים, אני יודע בגוף ראשון מהו היקף הסבל שהם מחוללים, ועד כמה עמוקה ורחבה השפעתם על איכות החיים ועל יכולת התפקוד. בהמשך אחלוק איתכם את סיפורי האישי, ואתאר בפניכם כיצד לאחר תקופה ממושכת של סבל מצאתי לבסוף את הפתרון הנכון ששחרר אותי מהכאב לצמיתות. לאחר מכן אספר לכם גם כיצד הבנה זו שהובילה אותי עצמי לריפוי מלא, הפכה לעזר לרבים אחרים שהנחיתי בתהליך זה במרפאה.
* * *
בעשורים האחרונים אנו עדים, בישראל ובעולם המערבי כולו, ל"מגפת כאב". תעשייה רפואית שלמה התפתחה כדי לנסות לתת מענה לתופעה זו, והיא הולכת ומתרחבת. מספיק להסתכל, למשל, על המגוון הרחב של תרופות וטיפולים נגד כאבים שצצים מדי יום כפטריות אחרי הגשם - החל בסוגים מגוונים של נוגדי דלקת לא-סטרואידליים (איבופן, נורופן, פוקוס, ארקוקסיה, אטופן ודומיהם), המשך במשככי כאבים המשלבים מרכיבים אופיאטיים (פרקוסט, רוקסט ועוד), ועד לתרופות המוזרקות אל תוך חללי חוט השדרה ומעמקי הרקמות התומכות של הגב ומפרקי הגוף השונים. ובעוד שמרפאות הכאב ותחומי הטיפול הנלווים משגשגים, נדמה שמגפת הכאב ממשיכה בשלה, תוך שהיא דוהרת קדימה ובולעת אל תוכה עוד ועוד סובלים מדי שנה.
דבר זה, כמובן, מעורר תמיהה, מכיוון שטיפול רפואי נכון המתבסס על האבחנה הנכונה אמור להוביל לריפוי. לאור העובדה שישנם סוגים כה רבים של טיפולים לכאבים, ובמקביל מספר הסובלים מהם רק הולך וגדל, טבעי שתתעורר השאלה: האם איננו מפספסים כאן משהו חשוב?
במצב הנוכחי, כמעט כל מי שנדבר איתו מכיר מישהו או מישהי שסבלו או סובלים מכאבים כרוניים או חוזרים. מחקרים בעולם המערבי מראים שאחד מתוך חמישה אנשים סובל מכאבים בכל נקודה בזמן. הנזק עצום הן לאלה שסובלים והן לאלה שסביבם, מכיוון שטבע הבעיה הוא כזה שהיא פוגעת במעגלי חיים הולכים ומתרחבים. כאבי גב, צוואר וישבנים, עם או בלי הקרנה לרגליים או לידיים, הם בין התלונות הנפוצות ביותר כיום - למעשה, תלונות אלו הן הסיבה השנייה בשכיחותה בפנייה של מטופלים לרופאי המשפחה, והן מהוות גורם משמעותי בנפח הטיפולים ברפואה הקונבנציונלית והמשלימה כאחד.
כמויות הכספים המושקעות בטיפול בכאב עצומות ויוצרות נטל כלכלי משמעותי על האדם הפרטי ועל מערכת הבריאות בכללותה. לעיתים תכופות אלה שסובלים מכאבים כרוניים יוציאו אלפי ואף עשרות אלפי שקלים מכיסם בתקווה למצוא מזור לבעיה. הם יעברו מרופא לרופא וממטפל למטפל, ואף ייסעו למקומות רחוקים על גבי הגלובוס בתקווה להקלה. מציאות שמוכרת לי, כאמור, גם באופן אישי.
כאשר אנו מסתכלים ממעוף הציפור על תופעה זו ומבינים את רוחב והיקף הבעיה, לא מן הנמנע שתתעורר בנו השאלה אם יש דרך לעצור את המגפה הדוהרת הזאת. בשונה ממחלות המתפשטות על ידי וירוסים וחיידקים, זוהי מגפה מסוג אחר, שקטה, כזו המתפשטת מתחת לאפנו יום-יום מבלי שנשים לכך לב. היא אמנם החלה רק לפני כמה עשורים בודדים, החל בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, אך היא צוברת תאוצה לאט ובבטחה.
אם תשאלו את המבוגרים סביבכם, בני הגיל השלישי ומעלה, אם גם בזמנם היו כה רבים שסבלו מכאבי גב, תיתקלו ככל הנראה בגיחוך. לאחרונה שאלתי את סבתי בת ה-92 ואת אחותה הצעירה ממנה בעשור אם בצפת שלפני קום המדינה היו אנשים שסבלו מהגב. לאחר שהן חשבו על כך להרף עין, הן היו תמימות דעים לגבי העובדה שלא הצליחו להיזכר במישהו או מישהי שסבלו מכך אז. בעבר הלא רחוק רוב האנשים עבדו בעבודות שהצריכו כוח פיזי רב, ולמרות זאת התלוננו הרבה פחות על כאבים. תמוה אפוא הדבר, שכיום כשרובנו מנהלים חיים נוחים למדי שבהם המאמץ הגופני קל בהרבה, אנו כל כך סובלים מכאבים בישבנים, בגב ובצוואר. אם אתם אומרים לעצמכם שהסיבה לכך היא ההרגלים המודרניים שכוללים יותר זמן בישיבה, דעו שאמונה רווחת זו מוטעית. בפרקים הבאים נגלה שהסיבה לריבוי הכאבים אינה קשורה כלל לתנוחת הישיבה בעבודה.
אז מדוע בכל זאת אנו סובלים יותר מכאבים? האם במרוצת הדורות "פיתחנו" באופן מסתורי "גב חלש" ו"מפרקים מתנוונים"? והאם הגיוני לחשוב שלאחר מיליוני שנות אבולוציה, במהלכן נבנתה מערכת אורתופדית חסונה ועמידה, היא כושלת לפתע מסיבה עלומה? או שאולי אנו פשוט לא מסתכלים על הבעיה בצורה הנכונה?
* * *
בספר זה אנו עומדים להתבונן מחדש בתופעת הכאבים בגב, בצוואר, בישבנים ובשאר חלקי המערכת האורתופדית, כמו גם בתסמונת הכאב המפושטת הנקראת "דאבת השרירים" או "פיברומיאלגיה". אנו נראה כי אלה, וכן סימפטומים רבים ומגוונים באזורי גוף נוספים, נגרמים במקרים רבים על ידי מנגנון משותף שהינו שונה מהותית מההסברים המקובלים כיום להיווצרות תסמונות נפוצות אלו. ככל שנעמיק אל תוך ההבנה של מנגנון זה, נבין מדוע כה רבים מהסובלים מכאבים ממושכים אינם מוצאים טיפולים שמצליחים לשחרר אותם מסבלם. אנו נבין שהסיבה לכך היא שבמקרים רבים, הם אינם מקבלים את האבחנה הנכונה.
בימים אלה ממש מתפתחת בעולם המחקר של הבנת הכאב מהפכה של ממש, ועל מהפכה זו אני מבקש לספר לכם בספר זה. באופן מפתיע, שורשיו של שינוי זה בהבנתנו את מנגנון הכאב נעוצים עוד בעת העתיקה. משחר הרפואה הבנה זו הייתה קיימת, אך היא נדחקה עוד ועוד אל השוליים, ככל שהרפואה עברה לשימוש במכשירים ובטכנולוגיות לצורך קביעת האבחנה. כבר ביוון העתיקה, אבות הרפואה המערבית הבינו שמה שהאדם מרגיש, חווה וחש משפיע ישירות על בריאותו, והקשר בין הנפש לגוף היה ברור, מובן וידוע לכול. עם השנים, ידע זה הלך ונשכח, ובתקופת הרנסנס חל שינוי מהותי בתפישת הגוף והנפש כיחידה אחת, כאשר פילוסופים ואנשי מדע הכריזו על כך שהגוף והנפש הם ישויות נפרדות זו מזו. ההתבססות על מכשירים וההתבוננות על האדם כעל מכונה בעלת איברים נפרדים החלו ליצור שסע של ממש בין התהליכים הרגשיים והנפשיים לבין תפקודי הגוף.
ככל שהסתכלנו קרוב ועמוק יותר דרך מיקרוסקופים ומכשירי מדידה והדמיה, ועברנו להתמקד בפרטים הקטנים, איבדנו את האדם.
למרבה השמחה, בתחומי מחקר רבים, וביניהם חקר הכאב, אנו עדים בעשורים האחרונים לשינוי מגמה. כמו בכל תהליך בריא של התבגרות, בו צעירים העוזבים את בית הוריהם כדי לגבש את עצמאותם מגיעים לשלב שבו הם מבשילים כדי לאמץ אל חיקם גם את שורשיהם ומקורם, כך החל לקרות גם למדע הרפואה. ניתן להבחין בתפישה הולכת ומתגבשת של הוליזם, בראייה שלמה של האדם והכללת יותר ויותר מרכיבים של הגוף ושל הנפש, בבחינת מצב הבריאות והיכולת להתאים טיפול נכון ושלם באמת. ככל שאנו מבינים, או נזכרים, שהגוף והנפש הינם תופעה מאוחדת, אותו שסע עמוק ורב-שנים מתחיל להתאחות. באופן מעניין, בשורה זו מגיעה אלינו דווקא מתחום מחקרי שנחשב לאחד מהמתקדמים והיוקרתיים ביותר במחקר בן ימינו: חקר המוח. בעזרת כלים מדעיים מדויקים, אנו לומדים מחדש את מה שאבותינו ידעו כעובדות חיים זה מכבר.
ד"ר סארנו
אחד הרופאים החלוצים הבולטים בני זמננו בתחום זה של אחדות הגוף והנפש היה הרופא האמריקאי ד"ר ג'ון א' סארנו. סארנו התחנך על ברכי הרפואה המערבית המסורתית, ולאחר שלמד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, החל לטפל כרופא משפחה ומומחה לרפואה שיקומית במרכז הרפואי האוניברסיטאי על שם טראסק שבעיר. הוא גם שימש מרצה ופרופסור באוניברסיטת ניו-יורק היוקרתית, שאליה מסונף בית-חולים.
כאשר ניסה לטפל באנשים שסבלו מכאבים כרוניים בהתאם לידע הרפואי המסורתי שרכש, חווה סארנו תסכול רב. חרף כל מאמציו, הוא לא הצליח לעזור להם להירפא. ככל שהעמיק לתוך השאלה מדוע כה רבים ממטופליו ממשיכים לסבול, התעוררה בתוכו ההבנה שהידע שרכש בהכשרתו הרפואית הקונבנציונלית לא הספיק כדי לעזור להם. כחובב מושבע של ספריו של סר ארתור קונן דויל על אודות הבלש הנודע שרלוק הולמס, הוא יצא לחקירה משל עצמו, ושם לב לכך שלרבים ממטופליו היה רקע של בעיות גוף-נפש ידועות. מכאן והלאה הייתה זו שאלה של חשבון פשוט: סארנו שאל את עצמו אם ייתכן שגם הכאב הכרוני נובע מקשרי גוף-נפש אלה, אשר גרמו למטופלים רבים לסבול, למשל, מכיב עיכולי (אולקוס), מיגרנות ומעי רגיש. אם התשובה הייתה חיובית, משמעות הדבר מבחינתו הינה שגילה דבר-מה שסתר את כל הידע הרפואי שרכש, לפיו כאבים במערכת התנועתית נובעים משינויים במבנה הגוף.
ניסיונו ותצפיותיו הקליניות הראו לו שאכן כך הדבר, ושקשרי גוף-נפש הדוקים הם האחראים אצל רבים ליצירת כאב כרוני או חוזר. הבנה זו הובילה אותו לפתח אסטרטגיה חדשה לטיפול בכאב. יחד עם עמיתיו הפסיכולוגים במרכז הרפואי שבו עבד, הוא גיבש את ההבנה שבמקרים רבים מאוד, הכאב אינו מעיד על נזק במבנה הגוף אלא נוצר על ידי המוח כחלק ממנגנון הגנה פסיכולוגי נפוץ. במקום לשלוח את מטופליו לטיפולים שמיועדים לתיקון בעיה במבנה הגוף, הוא החל ללמד אותם על אודות קשרי גופנפש אלה ולהקנות להם כלים פשוטים לעיבוד רגשי שיוכלו לתרגל בעצמם ביומיום. אסטרטגיה זו הוכיחה עצמה בצורה מופלאה והביאה לפריצת הדרך שלה ייחל הרופא המסור עבור מטופליו. דרך טיפול זו, המתבססת על ידע וטכניקות פשוטות ליישום, החלה לשנות את חייהם של רבים, ובמהלך השנים שבהן הדריך סארנו מטופלים באופן זה הוא עזר לעשרות אלפי אנשים להירפא.
את ההבנה החדשה והעקרונות הבסיסיים ליישום פרסם סארנו בארבעה ספרים, ביניהם רב המכר של הניו-יורק טיימס Healing Back Pain. כאשר אני עצמי סבלתי במשך עשרה חודשים מכאבים ממושכים ומשביתים, הקריאה בספר זה הצילה את חיי. לאחר שהחלמתי, ראיתי שכמות המקורות בעברית המתארים את עבודתו של סארנו היא מועטה ביותר, כמעט בלתי-קיימת. היא כללה את אחד מספריו ששמו "ריפוי הכאב הכרוני" (שראה אור בהוצאת פוקוס), עדות אחת או שתיים של אנשים שנרפאו הודות ליישום תובנותיו ושיטותיו, וזהו בערך. לאחר שחוויתי על בשרי את ההחלמה המלאה ממה שנדמה היה כסבל ללא קצה, היה ברור לי שזהו פתרון ממשי לבעיית הכאב שאמור להיות זמין לרבים, ושחשוב לחלוק בידע זה כדי שאנשים נוספים יוכלו להיעזר בו. לכן, שלושה חודשים לאחר חלוף הסימפטומים, כתבתי על סיפור ההחלמה שלי במדור הבריאות של Ynet.
התגובות שקיבלתי הפתיעו אותי עד מאוד. תוך פחות מיממה מעל ל-200,000 איש קראו את הכתבה, ורבים החלו לפנות אליי בבקשה לעזרה. ללא יוצא מן הכלל חזרתי אל כל האנשים שכתבו לי או השאירו הודעה, מה שלקח כשבועיים שלמים. באותה נקודה בזמן לא התכוונתי כלל להציע טיפול והדרכה בדרך זו, אלא רק לספר לאחרים על הדרך שבה הבראתי ולכוון אותם לקריאת אחד מספריו של ד"ר סארנו בעברית או באנגלית. לתומי חשבתי שכל מי שיקרא את אחד הספרים יבריא בדיוק כמוני, אך עם הזמן גיליתי שאין זה כך. מהדיאלוג החדש שנוצר ביני לבין הפונים, התחלתי להבין שרבים מתוודעים לקשרי גופנפש אלה הגורמים לכאבים, מבינים אותם עקרונית ומהותית, אך לא יודעים כיצד להפוך את ההבנה ליישום בפועל. תגלית זו שלחה אותי למסע מסוג חדש - הבנתי שמוטלת עליי האחריות להפוך את התובנות לדרך סדורה ופשוטה ליישום, כך שאוכל ללמד אחרים כיצד לפסוע בנתיב ההחלמה. בתחילה הפכתי את הדברים שאני עצמי עשיתי לשלבי ריפוי סדורים, שניתן לעקוב אחריהם וליישם בצורה יומיומית, וככל שליוויתי עוד ועוד תהליכי ריפוי מסוג זה והבנתי אותם הלכה והשתכללה, בניתי שלבים נוספים בתהליך כדי להתאים אותו לצרכים שעלו מאנשים שעברו אותו. נכון לכתיבת שורות אלה, מאות אנשים נרפאו מכאבים הודות לתהליך זה.
במקביל לכך, קרה תהליך מעניין נוסף שנפרש על פני ארבע שנות מחקר ולמידה שלי את התחום. מאז שסארנו החל לרפא מטופלים בדרך זו עברו כמה עשורים, שבהם התווספו מחקרים מדעיים מרתקים בנושא הכאב והאופן שבו הוא נוצר. לאחר הריפוי שלי עצמי התחלתי ללמוד את הנושא לעומק, תוך קריאת מאמרים מדעיים, צפייה בהרצאות מקצועיות והעמקה אל תוך ספרים מקצועיים בתחום. בהדרגה התגלה בפניי עולם ומלואו, ולהפתעתי הרבה נמצאו קווים מקבילים רבים בין עבודתו של סארנו לבין מחקריהם של מומחים מובילים בתחום חקר הכאב. התובנות הראשוניות שאליהן הגיע קיבלו כעת עומק חדש והוכחות משמעותיות ביותר. המחקר סיפק את החותמת המדעית לתקפותן של תגליותיו של סארנו, ואת ההכרה בכך שמדובר לא רק באינטואיציה מדויקת אלא בשיטת ריפוי של ממש. ייתכן שהגיבוי המחקרי אף פותח בפנינו אפשרות עתידית, כזו שגם סארנו צפה, לבסס אבחנה רפואית מסוג חדש.
ככל שהעמקתי במחקר ונוכחתי בעוד ועוד הצלחות בריפוי, השתכנעתי בנכונות דרך זו ושמתי לנגד עיניי את המטרה להעלות את המודעות לכך. אני מאמין שסארנו גילה את הסיבה שהינה המקור האמיתי למגפת הכאבים בת ימינו. האבחנה שהציע קושרת ומחברת את הגוף והנפש שלנו לכדי יחידה שלמה, ומסבירה כיצד תהליכים רגשיים ומתחי היומיום יכולים ליצור סימפטומים מכבידים וממושכים, אשר בהיעדר ההבנה והאבחנה הנכונות עשויים להימשך עוד ועוד מבלי שיימצא להם הפתרון. וחשוב לא פחות - היא מראה שכאשר אנו מבינים את מהלך היווצרותם של הסימפטומים לעומק, אנו יכולים, בעזרת ההבנה ובליווי של טכניקות פשוטות ליישום, להשתחרר מהם בהדרגה.
זהו המניע לכתיבת ספר זה. תקוותי היא שספר זה יגיע לאלה שזקוקים לו - אנשים שסובלים מכאבים ואינם מוצאים מזור ומרפא. בנוסף, משאלתי היא שספר זה יגיע גם למטפלים, מרפאים, אנשי צוות רפואיים ורופאים מכל הקשת של תחומי הטיפול, ברפואה הקונבנציונלית והטבעית גם יחד, על מנת לחלוק בידע שיכול להיות עבור המטופלים לא פחות ממשנה חיים.
על גבי הדפים הבאים אפרוש בפניכם את פריצת הדרך וההבנה של סארנו, ואסביר אותה מהיבטים רבים ושונים כך שתוכלו לזכות ולאחוז במפתח ממשי לפתרון בעייתכם. דרך תיאורי מקרה של מטופלים מהמרפאה, אראה כיצד מתרחשים תהליכי הריפוי בעזרת יישום הבנה זו ואחלוק איתכם תובנות וכלים מעשיים הלקוחים מתוכנית ההבראה שהרכבתי. את ההסברים והתרגולים ילווה ידע מחקרי ומדעי רב, שיעטוף את ההבנה וירחיב אותה אף יותר, בכך שיציג הוכחות אובייקטיביות לתהליכים שנתאר.
הספר שבידיכם הוא מאגר של ידע. בפרפראזה על המשפט "ידע הוא כוח", לאורך המסע שנעבור יחד תוכלו לראות כיצד במקרה זה "ידע הוא תרופה". התהליכים שיוצרים במקרים רבים כאבים בגופנו מתרחשים ברובם ברמה הלא-מודעת, אולם בעזרת הידע הנכון והמודעות, אנו יכולים לשנות אותם מן היסוד ולכוון את מהלך הדברים לעבר ריפוי. כשסארנו נשאל מדוע, לדעתו, דרך זו מסייעת לכה רבים ממטופליו, הוא חזר ואמר כי "הכול סובב סביב האבחנה הנכונה". אני עומד לשרטט אבחנה זו בפירוט, להבהיר אותה לעומק ולהציע פתרונות שמאפשרים להיעזר בה הלכה למעשה.
במסע זה אין צורך בידע או ניסיון קודמים, אלא רק ברצון ללמוד ולהבריא ובפתיחות למשהו חדש. אני מאחל לכם ליהנות מהדרך וממליץ להתמקד לא ביעד הסופי אלא בנתיב הריפוי עצמו, כפי שהוא נפרש בפניכם צעד אחר צעד. אם תעשו זאת, מובטח לכם שתפיקו מן הקריאה את המיטב.
 
חלק 1
 
* * *
מהפכה בהבנת הכאב
 
פרק 1
כך נרפאתי מפריצת דיסק בלי תרופות וניתוחים1 
 
עשרה חודשים ארוכים של כאב וסבל יומיומיים עברו עליי עד שהחלטתי שהתקופה רצופת הסימפטומים הזאת חייבת להסתיים. באותה נקודה בזמן כבר הייתי לאחר שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, עברתי טיפולי כירופרקטיקה ואוסטיאופתיה, קיבלתי זריקות סטרואידים לגב ולקחתי משככי כאבים לרוב. כדי להתמודד עם הכאב לבשתי רוב הזמן חגורת גב (חברתי הטובה ביותר באותם ימים), רכשתי מכשיר TENS (מכשיר חשמלי לשיכוך כאבים המעביר בעזרת אלקטרודות זרמים אל העור) ועברתי לכיסא עם מנח ישיבה ארגונומי. אורתופד אבחן סימנים של פריצת דיסק עם מעורבות של הרגל השמאלית, ובדיקת MRI הדגימה פריצת דיסק ימנית בחלקו התחתון של עמוד השדרה.
הכאב היה יומיומי ומגביל עד כדי כך שפעולה פשוטה ושגרתית כמו ירידה ועלייה במדרגות נדמתה כמשימה בלתי-אפשרית; נשיאת סל קניות קטן גרמה לכאב מיידי וספורט לא בא בחשבון. לכל מי שסובלים מכאבים בכלל וכאבי גב בפרט ישנה נקודת שפל שאותה לא שוכחים לעולם. נקודת השפל שלי הייתה כמה חודשים בעמקי אותה תקופה דאובה לאחר מספר ימים רצופים של שכיבה במיטה עקב כאבים. מכיוון ששהיתי ימים ארוכים בבית, התעורר בי הרצון הטבעי לצאת ולנשום מעט אוויר צח. אני זוכר את עצמי קם מהמיטה באיטיות ובזהירות מרבית, פוסע בצעדים מדודים אל עבר הדלת ויורד צעד אחר צעד במדרגות הבית. לאחר שעברתי את מפתן דלת הכניסה של הבניין שבו התגוררנו ופסעתי כמה צעדים נוספים החוצה, תקף אותי גל עז של כאבים שגרם לי לקפוא על עומדי. האוויר היה צח, ויכולתי לחוש את הצלילות והניקיון של אמצע החורף שעמדו בו, אך אני הייתי מרוכז כעת כל כולי במשימה אחרת לגמרי, הישרדותית יותר: בפניי עמדה כעת החזרה המפרכת במעלה המדרגות, שנדמתה כמשימה אימתנית בשל הכאב העז. אולי אתם יכולים להיזכר בסרט מדע בדיוני שבו באחד הקטעים התנועה על המסך נעשית בהילוך איטי. ובכן, כך נראתה העלייה שלי באותו יום במעלה המדרגות. פעולה זו הייתה כה מייסרת, עד שצליחת גרם מדרגות של כ-15 מדרגות והליכה במסדרון הבית וחזרה למיטה נמשכו עשר דקות שלמות!
אבל הבעיה באותם חודשים ארוכים לא הסתכמה רק בכאבים. אליהם התלוו גם תחושות קשות של מגבלה, כיוון שפעולות יומיומיות כה רבות הפכו לאתגר של ממש. זהו מצב שמי ש"זכו" בחוויה של כאב גב כרוני או פריצת דיסק מכירים היטב.
פתרון לא צפוי מכיוון מפתיע
עשרה חודשים מתחילת התקופה תקפו אותי שוב סימפטומים בעוצמה זהה לנקודת ההתחלה והביאו אותי להבנה הבלתי-נמנעת שהטיפול שלי תקוע. רבים ממי שסובלים מכאבי גב ומרגישים שהגיעו למבוי סתום ישקלו ברצינות ניתוח, ואפשרות זו עלתה במחשבתי בתור הצעד ההגיוני הבא. תמונות מהעבר של אבי היקר השוכב בסלון ביתנו ימים ארוכים עקב התקפים של כאבי גב, ולאחר מכן עובר ניתוח מורכב לשחרור לחץ על עצבים ותקופת החלמה שבאה לאחריו עלו בזיכרוני. אבי היה בערך בגיל שבו אני הייתי בנקודה שבה הוא עבר את ניתוח הגב, והתחלתי להשלים עם האפשרות שזהו כנראה גם הגורל הצפוי לי. חשבתי לעצמי שהנה, הגנטיקה מנצחת, ושאי אפשר לשנות את מה שכתוב לנו מלמעלה. אך דווקא אז, בעודי מתחיל לשקול ברצינות גזירת גורל זו, הגיע הפתרון שלו ייחלתי. והוא הגיע מכיוון לא צפוי ומפתיע.
כמה ימים קודם לכן אמרתי לאשתי, תמר, שאני חייב למצוא פתרון לכאבים, והיא נחלצה לעזרתי. בחיפוש באינטרנט היא מצאה עדות של אישה שהחלימה מכאבי גב כרוניים על ידי קריאת ספר שכתב רופא אמריקאי, ד"ר ג'ון סארנו שמו, בשם Healing Back Pain. תיאור הכאבים שלה דמה למדי לשלי ובאותה נקודה בזמן שמחתי על כל אופציה שייתכן שתוכל לחסוך לי ניתוח. הזמנו את הספר שהגיע תוך כמה ימים, ותוך התקף שבו ברוב שעות היום הייתי מרותק למיטה בגלל כאבים חזקים, התחלתי לקרוא את הספר וליישם את הפעולות שהומלצו בו - והשיפור לא איחר לבוא.
למעשה, את מה שאירע לאחר מכן אפשר לתאר כמעין "נס רפואי קטן".
לתדהמתי, תוך כמה ימים הכאבים פחתו באופן דרמטי. בתוך יומיים חוויתי הפחתה של כ-80 אחוזים מהכאב. מה שהפך את השינוי למשמעותי אף יותר היה שכל זה קרה ללא שימוש במשככי כאבים. לאחר שהבנתי שאלה רק מקלים עליי זמנית וחלקית ולא פותרים את הבעיה באופן שורשי, הפסקתי כליל את השימוש בהם. לאחר שבוע נוסף חזרתי בהדרגה לתפקוד כמעט נורמלי, להפתעתי ולהפתעתה של אשתי וחבריי הקרובים שליוו אותי באותם חודשים קשים. שלושה שבועות מתחילת הקריאה בספר חזרתי לפעילות גופנית מתונה שכללה ריצה קלה של כמה דקות והרמת סלי קניות מלאים כמעט ללא סימפטומים, ולאחר כחודש כבר הרמתי מזוודה במשקל 23 ק"ג בלי שמץ של תחושת כאב. בהדרגה חזרתי לשחות ולהתאמן והרגשתי השתפרה מיום ליום. לאחר חודשים ארוכים של ייאוש ותחושת אין מוצא, הרגשתי שסוף כל סוף מצאתי את הפתרון המיוחל.
דבר אחד היה מעניין במיוחד: השיפור שחוויתי לא היה קשור לשום טיפול מהטיפולים שעשיתי למעט קריאת הספר. כשהסתכלתי לאחור, יכולתי לראות שכל אותם ניסיונות טיפול אמנם עזרו במידה כזו או אחרת, אך תרומתם הייתה לכל היותר זמנית וחלקית בלבד והם היו רחוקים מלפתור את הבעיה. לכן, בהתאם לעצתו של ד"ר סארנו החלטתי להשהות את כולם. את טיפולי הפיזיותרפיה הפסקתי מתוך החלטה אינטואיטיבית, שהוכיחה את עצמה כנכונה, כיוון שלמרבה שמחתי מאותו זמן והלאה לא נזקקתי להם עוד.
 
אז מה הסוד של ד"ר סארנו?
אחד הפחדים הגדולים ביותר של קורבנות הכאב הכרוני הוא החשש מפני כאב שנגרם בשל נזק מבני. האמונה הרווחת כיום בקרב רופאים ומטופלים כאחד היא שתמיד תישאר נקודת תורפה כלשהי בגב, ושהתקפי הכאב בוא יבואו גם בעתיד. העצה הרווחת היא לאמץ הרגלי שמירה על הגב, "ללמוד לחיות עם זה" ולקוות לטוב. כמו רבים מסובלי הגב, גם אני מצאתי את עצמי רוכש מגוון רחב של תכשירים ומכשירים ומנסה לאמץ שלל עצות שאמורות להועיל לגב, שכאמור הועילו רק זמנית.
בשונה מכל אלה, ד"ר ג'ון סארנו, שעבד שנים רבות כרופא מומחה לרפואת כאב שיקומית בניו-יורק ארה"ב, מציע הסבר פיזיולוגי אחר. הוא מסביר כיצד כאבי גב יכולים להיווצר לא על ידי נזק מבני קבוע כבלט או פריצת דיסק, צביטה של עצב או שחיקה של חוליות, אלא על ידי תהליך פיזיולוגי הפיך לגמרי ושפיר לחלוטין של מנגנון הכאב. עבורי, כרופא שבדק אלפי אנשים עם כאבי גב וכעת מצא את עצמו בעמדת המטופל, הסבר זה היה כמשב רוח מרענן.
סקירת הספרות הרפואית בנושא של כאבי גב בהחלט מפתיעה: עד כה לא נמצאו עדויות מדעיות לכך שישנו קשר כלשהו בין שינויים מבניים לרמות של כאב. למעשה, אצל כשני שלישים מהאוכלוסייה בגיל 40 ניתן למצוא כדבר שבשגרה בלט או פריצת דיסק מבלי שיחוו שמץ של תחושת כאב.1 עובדה זו ידועה היטב לכל רופא שפוגש אנשים הסובלים מתסמונות הכאב. פעמים רבות אין כלל תואם בין תמונת המבנה הגופני בצילומים ובדיקות הדמיה לבין עוצמות הכאב. מצד אחד, ישנם אנשים עם תמונת עמוד שדרה שאמורה הייתה לחולל כאבים עזים וממושכים, אשר חיים את חייהם ללא שמץ קל של סימפטום או בעיה, ומנגד, ישנם אנשים שאצלם רואים שינויים זעירים במבנה עמוד השדרה אשר מגיעים עם תלונות של כאבים בלתי-נסבלים המשפיעים באופן דרמטי על כל תחום ותחום בחייהם.
בראשית דרכו הרפואית תהה ד"ר סארנו מדוע כה רבים ממטופליו לא מחלימים מתסמונות הכאב. הוא היה מוטרד מאוד מהעובדה שחרף כל השיטות המקובלות שהוא מציע ורושם למטופליו, הוא אינו מצליח לעזור לרבים מהם להבריא. התסכול שלו מאי יכולתו להציע מזור ומרפא ממשיים למטופליו הלך וגבר והוא החליט להיכנס לעובי הקורה. לאחר שנים רבות של התבוננות, טיפול ופיתוח תובנות לעומקו של הנושא, הוא הגיע להסבר שונה לסיבת הכאב, כזה שאינו טמון בשינויים במבנה השלד.
כשהוא מתבסס על מחקרים שמצאו אצל חולי כאב כרוני ירידה באספקת החמצן לרקמות, האלטרנטיבה שהוא הציע הייתה שכאב בצוואר, בגב וברגליים, למשל, נוצר על ידי ירידה זמנית ובת שינוי באספקת החמצן לרקמות התומכות: שרירים, עצבים וגידים.2 מבחינה גופנית זהו הסבר הגיוני לחלוטין, כיוון שירידה באספקת החמצן לרקמות תגרום להן להשתמש בסוכר ש"שריפתו" משחררת חומצת חלב, שהיא גורם ידוע ושכיח לכאב.
היזכרו לרגע בשרירים הכואבים בגופכם לאחר אימון גופני מאומץ ומיוזע. האחראית לכאב היא לא אחרת מאשר חומצת החלב, המופרשת בשריר בזמן פעילות גופנית אינטנסיבית.
עבור הסובלים מכאבי גב כרוניים, השינוי הקטן לכאורה בתיאוריה כבר טומן בחובו פוטנציאל פסיכולוגי משחרר ומרפא. הידיעה שסיבת הכאב אינה נובעת מקיומו של נזק מבני קבוע שתמיד יישאר ברמה כזו או אחרת ואף יכול להחמיר עם הזמן, אלא משינויים פיזיולוגיים שפירים והפיכים לגמרי, יכולה לשחרר הרבה מהמתח הכרוך במחשבה ש"הנזק הוא לתמיד". כמובן, הסבר זה מזמין אותנו לשאול שאלה נוספת משמעותית ביותר: אם אספקת החמצן לרקמות יורדת וגורמת לכאב, מה משפיע על זרימת החמצן המופחתת ולמה היא יורדת מלכתחילה?
לכך מציע ד"ר סארנו תיאוריה מעניינת, הקושרת בין תהליכים נפשיים יומיומיים לתסמונות הכאב.
האם רגשות גורמים לכאב?
בתיאורי המקרה של זיגמונד פרויד, שהיה רופא ונוירולוג בהכשרתו, ניתן למצוא את התיאורים הראשונים של סימפטומים הקושרים בין גוף לנפש. פרויד טען שסימפטומים אלה קשורים להיסטריה ונגרמים מקשר פסיכוסומטי ישיר. הוא תיאר ביומני המטופלים שלו את תופעת ההיסטריה וקשר בינה לבין תסמינים של נימלול (תחושה שנמלים זוחלות על העור), שיתוק זמני של גפה, חולשה כללית ועוד.‎‎3 אחרי פרויד, הגיעה שורה ארוכה של פסיכולוגים ורופאים שהתייחסו לתופעה הפסיכוסומטית ועמלו רבות כדי לאפיין את קווי המתאר שלה ואת טווח השפעתה על הגוף האנושי. אך למרבה הצער, מגמה זו נשכחה אי שם באמצע המאה ה-20 ונזנחה לטובת צורת המחשבה הנפוצה יותר כיום, הגורסת שכאבים נובעים משינויים במבנה הגוף.
בשונה מפרויד, אשר ייחס תופעות אלו בעיקר למי שסבלו מהיסטריה, ההסבר של ד"ר סארנו מרחיב את טווח האנשים שמועדים לפתח תסמינים פסיכוסומטיים. למעשה, הוא טוען שאנו נמצאים בעידן שבו תסמונות גוף-נפש מתקרבות ל"ממדי מגפה". סארנו אף ממשיך וטוען שתסמונות נפוצות אלו מתפשטות כמו וירוס בין תרבויות ואנשים לפי הבעיה הפסיכוסומטית שב"אופנה" בכל תקופה. אפשר ללמוד על כך בצורה ישירה מהדוגמה המאלפת של הבעיה הרפואית ששמה "כיב עיכולי" או בשפה פשוטה "אולקוס". בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כמות האנשים שסבלו מבעיה זו הייתה בעלייה דרמטית. לאחר שפותחו תרופות יעילות להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי שנחשד כגורם לבעיה, חלה ירידה דרמטית בכמות האנשים שהתלוננו אצל הרופא.
מדוע פתאום חלה ירידה כה משמעותית בכמות האנשים שמתלוננים אצל רופא המשפחה על כיב פפטי? האם לפתע פתאום נעלמה לה הסיבה מן העולם?
אמנם הטיפול המשולש הכולל אנטיביוטיקה ומנטרלי חומצה בקיבה הינו טיפול יעיל ביותר כנגד החיידק עצמו, אך הוא אינו מונע את המשך הנשאות והנוכחות שלו באוכלוסייה ואין כנגדו חיסון בנמצא. אחוז הנשאים של חיידק זה באוכלוסייה הבוגרת מעל לגיל 65 מרקיע שחקים - תשעים אחוזים מהאנשים הם נשאים של החיידק - ובאוכלוסייה הכללית מדובר על כמחצית שהינם נשאים.4
אם כן, לאן נעלמו כל החולים משנות ה-80?
המעניין הוא שירידה תלולה זו בכמות התלונות על הבעיה קרתה לא מכיוון שאותם אנשים קיבלו טיפול (הרי תלונות על בעיה מגיעות בטרם האדם מקבל טיפול רפואי), אלא מסיבה אחרת לגמרי. בעיות גוף-נפש מתפתחות על רקע של מתחים ורגשות פנימיים, שמתרגמים את עצמם לסימנים וסימפטומים גופניים. מכיוון שכיב פפטי הינו מחלה פסיכוסומטית מובהקת, לאחר שנמצא לה טיפול יעיל אפיק זה של יצירת סימפטומים נחסם וכעת, על מנת לנתב רגשות לסימפטומים, היה צורך כביכול למצוא סימפטום חדש שימלא את מקומה. כך קרה שהיא הוחלפה במגפת הכאב שאנו עדים לה בימינו.5
חשבו לרגע על העידן שבו אנו חיים, בו אנו נדרשים לספק תוצאות גבוהות בלוחות זמנים מלחיצים. כאשר אנו מוסיפים למערך הלחצים החיצוניים נטיות אישיות של פרפקציוניזם ונטייה לרצות אחרים, אנו מקבלים משוואה שתוצאתה היא מתח תמידי ומתמשך. באופן טבעי, בסביבה כזו לרגשות שלנו אין ממש מקום ומרחב מחיה, מה שמוביל למציאות שבה הרגשות שאנו חווים ביומיום - התסכולים, הכעסים והאכזבות - נותרים בתוכנו כחוויה מודחקת. נטייה זו להדחקה רגשית גורמת בהדרגה להצטברות של רגשות קשים בתת-המודע. כאשר אלה נשארים לא מודעים ולא מטופלים, הם יכולים עם הזמן לחולל תסמונות כרוניות של כאב בעזרת מנגנון מוחי שאותו נתאר בהמשך בהרחבה.
אך לא רק הפרפקציוניסטים והטובים שבינינו מועדים לסבול ממנגנון זה. הנטייה להדחקה כמנגנון הגנה פסיכולוגי נמצאת גם בקרב מי שחוו למרבה הצער טראומה קשה בילדותם. מחקרים רחבי-היקף מהעת האחרונה מראים שמי שחוו אירועי חיים טראומתיים בילדות נוטים לסבול ממספר רב יותר של בעיות רפואיות בהמשך חייהם, ובהן גם כאב כרוני.6 קבוצה נוספת של אנשים שיפתחו תסמינים אלה הם אני ואת או אתה. לכולנו יש תקופות בחיים, לעיתים קצרות ולעיתים ארוכות יותר, שבהן אנו נדרשים להתמודד עם שורה רחבה של לחצים ומתחים. אילו בודדנו כל גורם מתח בנפרד, היינו ככל הנראה יכולים להתמודד איתו היטב. אך כאשר מתחים ולחצים אלה נערמים ומצטברים זה על גבי זה, יגיע שלב שבו המערכת הנפשית שלנו תתחיל לכרוע תחת העומס. בנקודה זו אנו נהפוך חשופים להתפתחות של סימפטומים שמקורם במתח.
מאז שד"ר סארנו העלה את האפשרות לקשר בין כאבים למתחים ורגשות, עברו מעל לארבעה עשורים. אך נשאלת השאלה: האם לתיאוריה מעניינת זו שאותה הוא הגה ובעזרתה עזר לרבבות להירפא, יש גם בסיס פיזיולוגי-מדעי?
ברמה העקרונית קשר כזה אפשרי לגמרי. בין המערכת הרגשית למערכת העצבים ההיקפית קיימים קשרים הדוקים: הסומק העולה על לחיינו ממבוכה או ידינו המתכסות זיעה בזמן לחץ הן שתי דוגמאות לכך. באופן דומה, טריגרים רגשיים מודחקים עשויים לגרום, בתיווכה של מערכת העצבים, לכיווץ כלי דם וירידה באספקת החמצן לרקמות ולכאב. כפי שנראה בפרקים הבאים, מחקרים פורצי דרך שנעשו בעשורים האחרונים, מוכיחים שקשר זה אינו אפשרי רק בתיאוריה. למעשה, הוא הולך ומתברר כעובדה מדעית בעלת תקפות של ממש.
הסבר זה עשוי להיות חמקמק ומתעתע ולהוות מעין "מלכוד 22" למי שסובלים מכאבי גב כרוניים. כדי להצליח להבריא בעזרתו יש לקבל את תקפותו הבסיסית, אך לרבים אין זה פשוט כלל לקבל קשר גוף-נפש זה. הקושי לקבל את העובדה שמתחים ורגשות יכולים לחולל סימפטומים, טמון אולי בסטיגמה הקשורה לבעיות גופניות שמקורן במתחים ורגשות, ואולי בכך שאנו עדיין חיים בחברה שלא השכילה להתבונן על הדברים באופן הוליסטי ושלם. הרפואה המודרנית, בעלת הישגים מרשימים ככל שתהיה ביכולתה לאבחן בעיות רבות ולטפל בהן, עדיין מתמקדת בהבנת הגוף כמכונה המורכבת מחלקים מכניים. במציאות זו, חלקים שלמים בהווייתנו כמו רגשות, תחושות ומחשבות מוזנחים לחלוטין. אנו ממקדים את מרב תשומת הלב במבנה הגוף כהסבר למחלות ופחות בדינמיקה הרגשית שלנו כמקור לבעיות פיזיות רבות. את המוטו מאחורי תפישה זו אפשר לסכם במשפט הבא:
קחו תרופה ופתרו את העניין, אך אל תסתכלו על הדינמיקה של חייכם הרגשיים כמקור אפשרי לבעיות הבריאות שלכם.
בעיניי, זהו פספוס גדול.
נסו לדמיין לרגע את סובל או סובלת הגב מסבירים לבוס בעבודה שיש להם כעת בעיה במערכת היחסים עם בן או בת הזוג שהם מתקשים להתמודד איתה וגורמת להם לכאבים, ולכן הם זקוקים לכמה ימי חופש. לעומתם, דמיינו את אותה סיטואציה, אך כעת הם מסבירים לבוס שהם צריכים כמה ימי חופש בגלל אבחנה של בלט או פריצת דיסק. כלפי מי, לדעתכם, הבוס יתנהג יותר בהבנה וסלחנות? ברור לכולנו שבמקרה השני הלגיטימציה תהיה רבה יותר.
אך ישנה נקודה נוספת משמעותית ביחס ליכולת לקבל את האבחנה. על מנת לרפא בעיה, הצעד הראשון והחיוני ביותר יהיה לאבחן אותה כהלכה ולמצוא את הסיבה והגורם הראשוני שחוללו אותה. במקרה שהמקור הוא רגשי אך האדם הסובל ימשיך לחפש פתרון בטיפולים שמכוונים לתיקון בעיה מכנית-מבנית, הטיפולים יעזרו חלקית בלבד במקרה הטוב. כל עוד ההיבט הרגשי יישאר לא מטופל ולא מאובחן, הוא ימשיך לחולל את הסימפטומים והאדם ימשיך לסבול מהם. קל לנו לקבל זאת כאשר אנו מבינים, למשל, שאנטיביוטיקה לא מטפלת בשפעת; שפעת הרי נגרמת מנגיף ואנטיביוטיקה מטפלת בחיידקים, כך שזהו אינו טיפול יעיל לבעיה. אך האם ברור לנו באותה מידה שטיפולים פיזיים אינם הטיפול הנכון לבעיה שמקורה במתחים ורגשות?
מידה של זהירות ואבחנה אחראית
חשוב לומר שאבחנה זו לא בהכרח מתאימה לכל הסובלים מתסמונות הכאב. אבחנת TMS - תסמונת כאב ממקור של מתח, באנגלית Tension Myoneural Syndrome - היא אבחנה רפואית הנעשית על ידי רופא. לכאבי גב יש גם סיבות נדירות ומסוכנות כמו גידול, שבר ודלקות מפרקים, שחשוב לכלול באבחנה וחיוני לשלול את קיומן. רק לאחר שנשללו סיבות מסוכנות ורציניות יותר לכאבים, אפשר לחשוב על אבחנה שפירה זו. אמנם סיפורי ההחלמה מאנשים שאימצו שיטת ריפוי זו רבים ומרשימים, אך לא כולם יסכימו לקבל את האבחנה. ד"ר סארנו ורופאים נוספים שעובדים בדרך זו אומרים שמניסיונם, רק 15-10 אחוזים מהאנשים יסכימו לקבל אבחנה שמצביעה על כאב שמקורו רגשי, מהסיבות שאותן כבר ציינו ומסיבות נוספות שעליהן נרחיב בהמשך.
כשאנו חושבים על כאב שמקורו ברגשות ומתחים, תעלה באופן טבעי השאלה אם כדי להחלים עלינו לעבור טיפול פסיכולוגי ארוך ומעמיק. עבור חלק קטן בלבד מהאנשים, טיפול פסיכולוגי ממוקד שיעזור לחשוף את מקור הקושי הרגשי יהיה מועיל, בייחוד כאשר המקור נמצא בטראומה כלשהי בעבר. אך לגבי הרוב המוחץ לא יהיה בכך כלל צורך, מכיוון שתסמונת זו נובעת גם מסיטואציות חיים רגילות שמאתגרות את כולנו בשלב כזה או אחר בחיינו. משבר כלכלי, מחלה או מוות של אדם אהוב, שינוי מאתגר בעבודה או במקום המגורים או גירושין הם אירועי חיים נפוצים השלובים בחיינו ללא הפרד. מצבים אלה, בהם מבנה חיינו הבסיסי מתערער ושבמהלכם אנו חשים טלטלה ביחס לתחושות הביטחון, השלווה והרציפות כמו גם תקופות של חוסר ודאות וערפל, הם מצבים שבהם אנו מועדים יותר ללקות בכאבים או לפתח בעיות שמקורן במתחים ורגשות.
לאורך דפי ספר זה בכוונתי לתאר את התופעה ולהציע עבורה פתרון של ממש. הבשורות הטובות הן שאפשרות ההחלמה מתסמונת זו קיימת וזמינה עבור רבים. הריפוי מתחיל באבחנה הנכונה ובזיהוי הנכון של מקור הכאב כרגשי. כאשר אנו מבינים את התכסיס שהמוח משתמש בו כדי להמיר את המצוקה הרגשית המודחקת ומפנים את תשומת ליבנו חזרה אל המישור הרגשי, השינוי מתחיל להתחולל. תסמונות גוף-נפש נובעות מרגשות לא מודעים אשר מומרים לתסמינים גופניים, ועליהן ניתן לומר שכאב שהיה אמור להיחוות ברמה הרגשית הופך לכאב גופני. כאשר אנו מפנים תשומת לב מודעת ומכוונת חזרה אל ההיבט הרגשי, אין עוד צורך בהמרה של רגשות ומתחים לסימפטומים. הנכונות להכיר ברגשותינו והמודעות שאנו מפנים אליהם מאפשרות לנו עיבוד ושחרור שלהם, ובה במידה, הופכות את מנגנון יצירת הכאבים למיותר. כאשר אנו מוכנים לפגוש ישירות את הסיבה שהיא הרגש, אין עוד צורך במנגנון ההסחה או הסטת תשומת הלב שהוא-הוא הכאב.
כשד"ר סארנו החל להבחין בתופעה זו, עמדו לרשותו בעיקר אינטואיציה נכונה וחשיבה רפואית מחוץ לקופסה. מאז חלפו כמה עשורים, וכיום ישנם בידינו עדויות וממצאים מחקריים משמעותיים ביותר בהבנת מנגנון הכאב והקשרים ההדוקים בינו לבין ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של חיינו. מדענים רבים ברחבי העולם בוחנים כיום את תפקידו של המוח ביצירת כאבים ומגיעים לפריצות דרך משמעותיות על בסיס יומיומי. כבר כעת ידוע לנו למשל, שלעצם ההבנה של התהליך המתרחש בגופנו בזמן כאבים ישנה השפעה משמעותית על הפחתת הסימפטומים.7 גם הפרקטיקה הרפואית והטיפולית מראה תוצאות מבטיחות. על כך יעידו רבבות רבות של סובלי גב מרחבי העולם ומאות רבות של אנשים מישראל שנרפאו מכאבים כרוניים בדרך פשוטה ומפתיעה זו.
מניסיוני האישי כרופא, אני יכול להוסיף על כך שכאשר אני מדבר על קשרי גוף-נפש עם מטופלים במרפאה, פעמים רבות בעומק התשאול הרפואי הם יודו שאכן התעוררה בהם השאלה אם מקור הבעיה הגופנית שממנה הם סובלים הוא ברגשות ומתחים. לעיתים אני אף מוסיף ושואל על כמה אחוזים מהבעיה שלהם אחראים רגשות ומתחים ובאופן מפליא, רוב האנשים יודעים להעריך זאת במספר מדויק למדי. כאשר הסימפטומים אכן נובעים מרגשות, ההכרה בכך היא כבר בשורה טובה מאוד, זאת מכיוון שהיא מהווה צעד משמעותי ראשון בדרך לריפוי ומאפשרת את מה שכל טיפול נכון נשען עליו - היכולת להגיע לאבחנה הנכונה. בהקשר של כאבי גב, הכרה במקורם הרגשי עשויה להיות הצעד הראשון בנתיב ההבראה והתפוגגות הכאב. אני סבור שהדבר זמין מאוד עבורנו, בייחוד בעידן המודרני שבו הכרה ברגשות אינה מהווה עוד מקור לבושה או מבוכה כפי שהייתה בעבר.
זה בדיוק מה שקרה לי עצמי כאשר יישמתי זאת בחיי, ומה שקורה בחייהם של מטופלים רבים במרפאתי. וזה גם מה שיכול לקרות לרבים מהאנשים שסובלים מכאבי גב כרוניים ואינם מוצאים מזור לבעייתם בדרכים המקובלות. הודות ליישומה של שיטה פשוטה ומעשית זו לטיפול בכאבי הגב על ידי הכרה במתחים ורגשות כמקור להם, תוך הבנה של המנגנונים ליצירת הכאב במוח שלנו ומתן מענה ישיר לבעיה האמיתית, אפשר להשתחרר מתסמונת הכאב ולחזור בהדרגה לחיים ללא מגבלה.
כעת, בואו נתחיל להניח את היסודות לכך.
 
1. הכתוב בפרק זה מתבסס על כתבה שהתפרסמה במדור הבריאות של YNET בתאריך 17.12.14 שכותרתה "רופא: כך החלמתי מפריצת דיסק בלי תרופות וניתוחים". https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603754,00.html
 

ניר ברוש

ד"ר ניר ברוש (M.D.) הוא רופא כללי, בוגר בית הספר לרפואה בבאר-שבע. לאחר שהחלים בעצמו מכאבי גב כרוניים ולאחר לימוד ומחקר במשך מספר שנים הפך ד"ר ברוש את נושא הכאב לתחום הטיפול העיקרי במרפאתו. ד"ר ברוש ניהל בעבר מרפאות במסגרת כללית רפואה משלימה וכיום הוא מטפל בכאבים ומרצה באופן קבוע בפני קהלים רחבים בישראל ובאירופה על קשרי גוף-נפש ורווחת האדם. היכנסו לאתר שלו בכתובת www.drbrosh.com.

עוד על הספר

  • הוצאה: פוקוס
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: בריאות, מדע ורפואה
  • מספר עמודים: 278 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 38 דק'
הכוח לרפא את הכאב ניר ברוש

מבוא: מגפת הכאבים

 
אם הספר הזה הגיע לידיכם, סביר להניח שאתם סובלים מכאבים או, לחלופין, מתעניינים בתחום כמטפלים או כאנשי צוות רפואי. בשני המקרים, אני מקווה שהקריאה תהווה עבורכם שער לפתיחת אופקים חדשים של הבנה ולפריצת דרך ממשית בריפוי. דרך תיאורי מקרה של אנשים כמוך וכמוני, המלווים בהסברים וידע חדשניים, ובעזרתם של תרגולים ליישום עצמאי, אני רוצה לפרוש בפניכם הבנה חדשה ההולכת ומתבססת בעשורים האחרונים בנוגע למנגנוני היווצרות הכאב. זהו ידע מעשי שמאפשר לרבים ברחבי העולם להשתחרר מכאבים כרוניים מעיקים.
בכל הנוגע לכאבים, רב הנסתר על הנגלה. למרות העובדה שעומדים לרשותנו כיום אמצעי מחקר חדישים ומשוכללים, אנו עדיין נמצאים רק בראשיתה של הדרך להבנת מנגנוני הכאב. במרווחים אלה של חוסר בהבנה מעמיקה ומספקת, רבים מהסובלים מכאבים כרוניים או חוזרים עלולים "ליפול בין הכיסאות" ולמצוא עצמם נודדים בין מומחים, נעים מאבחנה לאבחנה ונותרים בפועל ללא פתרון לבעייתם.
אופיו של הכאב הוא כזה, שלמתבונן מהצד אין יכולת אמיתית להבין את חוויית החיים הישירה של מי שסובלים ממנו. כאב הוא תופעה סובייקטיבית שרק מי שחווה אותה יכול לדעת איך בדיוק זה מרגיש, אך בד בבד, מצב "בלתי-נראה" זה יכול להשפיע על כל תחום ותחום בחיים.
כאבים פוגעים ביכולת התפקוד הגופנית שלנו, מכיוון שהם יוצרים תחושת מגבלה משמעותית, המלווה בחוסר יכולת לבצע פעולות רבות שאנו רגילים לעשותן. הם משפיעים לרעה על מצב הרוח והרגשות שלנו, ומביאים לנטייה לדכדוך ולסבל נפשי, כמו גם לירידה במצב הרוח ובתחושת החיוניות הכללית. הם פוגעים ביכולתנו להיות במערכות יחסים קרובות ולשמור על תפקוד חברתי רגיל - לא אחת מריבות ונתקים בין בני זוג ניצתים על רקע של התמודדות עם כאב ממושך. כאבים אף מהווים גורם משפיע על היכולת לקיים קשרים עם חברים ולהיות חלק ממעגלים חברתיים הולכים ומתרחבים. כאשר השיקול אם פעילות מסוימת יכולה לגרום לכאבים הופך למרכזי ומשמעותי בכל דבר שאנו מתכננים לעשות, כמו נסיעה, ישיבה בסרט או במסעדה, טיסה או בילוי עם חברים, נוצרת הרגשה שהחיים הולכים ומצטמצמים וסוגרים עלינו. כאב כרוני פוגע ביכולתנו להתפרנס בכבוד ולדאוג לצרכינו ולצורכי היקרים לנו. בעיה זו הינה כה מפושטת עד שהיא פוגעת במרכז חיינו ממש, בגרעין הבסיסי ביותר של מי ומה שאנחנו.
מכיוון שחוויתי באופן אישי תקופה ארוכה של כאבים, אני יודע בגוף ראשון מהו היקף הסבל שהם מחוללים, ועד כמה עמוקה ורחבה השפעתם על איכות החיים ועל יכולת התפקוד. בהמשך אחלוק איתכם את סיפורי האישי, ואתאר בפניכם כיצד לאחר תקופה ממושכת של סבל מצאתי לבסוף את הפתרון הנכון ששחרר אותי מהכאב לצמיתות. לאחר מכן אספר לכם גם כיצד הבנה זו שהובילה אותי עצמי לריפוי מלא, הפכה לעזר לרבים אחרים שהנחיתי בתהליך זה במרפאה.
* * *
בעשורים האחרונים אנו עדים, בישראל ובעולם המערבי כולו, ל"מגפת כאב". תעשייה רפואית שלמה התפתחה כדי לנסות לתת מענה לתופעה זו, והיא הולכת ומתרחבת. מספיק להסתכל, למשל, על המגוון הרחב של תרופות וטיפולים נגד כאבים שצצים מדי יום כפטריות אחרי הגשם - החל בסוגים מגוונים של נוגדי דלקת לא-סטרואידליים (איבופן, נורופן, פוקוס, ארקוקסיה, אטופן ודומיהם), המשך במשככי כאבים המשלבים מרכיבים אופיאטיים (פרקוסט, רוקסט ועוד), ועד לתרופות המוזרקות אל תוך חללי חוט השדרה ומעמקי הרקמות התומכות של הגב ומפרקי הגוף השונים. ובעוד שמרפאות הכאב ותחומי הטיפול הנלווים משגשגים, נדמה שמגפת הכאב ממשיכה בשלה, תוך שהיא דוהרת קדימה ובולעת אל תוכה עוד ועוד סובלים מדי שנה.
דבר זה, כמובן, מעורר תמיהה, מכיוון שטיפול רפואי נכון המתבסס על האבחנה הנכונה אמור להוביל לריפוי. לאור העובדה שישנם סוגים כה רבים של טיפולים לכאבים, ובמקביל מספר הסובלים מהם רק הולך וגדל, טבעי שתתעורר השאלה: האם איננו מפספסים כאן משהו חשוב?
במצב הנוכחי, כמעט כל מי שנדבר איתו מכיר מישהו או מישהי שסבלו או סובלים מכאבים כרוניים או חוזרים. מחקרים בעולם המערבי מראים שאחד מתוך חמישה אנשים סובל מכאבים בכל נקודה בזמן. הנזק עצום הן לאלה שסובלים והן לאלה שסביבם, מכיוון שטבע הבעיה הוא כזה שהיא פוגעת במעגלי חיים הולכים ומתרחבים. כאבי גב, צוואר וישבנים, עם או בלי הקרנה לרגליים או לידיים, הם בין התלונות הנפוצות ביותר כיום - למעשה, תלונות אלו הן הסיבה השנייה בשכיחותה בפנייה של מטופלים לרופאי המשפחה, והן מהוות גורם משמעותי בנפח הטיפולים ברפואה הקונבנציונלית והמשלימה כאחד.
כמויות הכספים המושקעות בטיפול בכאב עצומות ויוצרות נטל כלכלי משמעותי על האדם הפרטי ועל מערכת הבריאות בכללותה. לעיתים תכופות אלה שסובלים מכאבים כרוניים יוציאו אלפי ואף עשרות אלפי שקלים מכיסם בתקווה למצוא מזור לבעיה. הם יעברו מרופא לרופא וממטפל למטפל, ואף ייסעו למקומות רחוקים על גבי הגלובוס בתקווה להקלה. מציאות שמוכרת לי, כאמור, גם באופן אישי.
כאשר אנו מסתכלים ממעוף הציפור על תופעה זו ומבינים את רוחב והיקף הבעיה, לא מן הנמנע שתתעורר בנו השאלה אם יש דרך לעצור את המגפה הדוהרת הזאת. בשונה ממחלות המתפשטות על ידי וירוסים וחיידקים, זוהי מגפה מסוג אחר, שקטה, כזו המתפשטת מתחת לאפנו יום-יום מבלי שנשים לכך לב. היא אמנם החלה רק לפני כמה עשורים בודדים, החל בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, אך היא צוברת תאוצה לאט ובבטחה.
אם תשאלו את המבוגרים סביבכם, בני הגיל השלישי ומעלה, אם גם בזמנם היו כה רבים שסבלו מכאבי גב, תיתקלו ככל הנראה בגיחוך. לאחרונה שאלתי את סבתי בת ה-92 ואת אחותה הצעירה ממנה בעשור אם בצפת שלפני קום המדינה היו אנשים שסבלו מהגב. לאחר שהן חשבו על כך להרף עין, הן היו תמימות דעים לגבי העובדה שלא הצליחו להיזכר במישהו או מישהי שסבלו מכך אז. בעבר הלא רחוק רוב האנשים עבדו בעבודות שהצריכו כוח פיזי רב, ולמרות זאת התלוננו הרבה פחות על כאבים. תמוה אפוא הדבר, שכיום כשרובנו מנהלים חיים נוחים למדי שבהם המאמץ הגופני קל בהרבה, אנו כל כך סובלים מכאבים בישבנים, בגב ובצוואר. אם אתם אומרים לעצמכם שהסיבה לכך היא ההרגלים המודרניים שכוללים יותר זמן בישיבה, דעו שאמונה רווחת זו מוטעית. בפרקים הבאים נגלה שהסיבה לריבוי הכאבים אינה קשורה כלל לתנוחת הישיבה בעבודה.
אז מדוע בכל זאת אנו סובלים יותר מכאבים? האם במרוצת הדורות "פיתחנו" באופן מסתורי "גב חלש" ו"מפרקים מתנוונים"? והאם הגיוני לחשוב שלאחר מיליוני שנות אבולוציה, במהלכן נבנתה מערכת אורתופדית חסונה ועמידה, היא כושלת לפתע מסיבה עלומה? או שאולי אנו פשוט לא מסתכלים על הבעיה בצורה הנכונה?
* * *
בספר זה אנו עומדים להתבונן מחדש בתופעת הכאבים בגב, בצוואר, בישבנים ובשאר חלקי המערכת האורתופדית, כמו גם בתסמונת הכאב המפושטת הנקראת "דאבת השרירים" או "פיברומיאלגיה". אנו נראה כי אלה, וכן סימפטומים רבים ומגוונים באזורי גוף נוספים, נגרמים במקרים רבים על ידי מנגנון משותף שהינו שונה מהותית מההסברים המקובלים כיום להיווצרות תסמונות נפוצות אלו. ככל שנעמיק אל תוך ההבנה של מנגנון זה, נבין מדוע כה רבים מהסובלים מכאבים ממושכים אינם מוצאים טיפולים שמצליחים לשחרר אותם מסבלם. אנו נבין שהסיבה לכך היא שבמקרים רבים, הם אינם מקבלים את האבחנה הנכונה.
בימים אלה ממש מתפתחת בעולם המחקר של הבנת הכאב מהפכה של ממש, ועל מהפכה זו אני מבקש לספר לכם בספר זה. באופן מפתיע, שורשיו של שינוי זה בהבנתנו את מנגנון הכאב נעוצים עוד בעת העתיקה. משחר הרפואה הבנה זו הייתה קיימת, אך היא נדחקה עוד ועוד אל השוליים, ככל שהרפואה עברה לשימוש במכשירים ובטכנולוגיות לצורך קביעת האבחנה. כבר ביוון העתיקה, אבות הרפואה המערבית הבינו שמה שהאדם מרגיש, חווה וחש משפיע ישירות על בריאותו, והקשר בין הנפש לגוף היה ברור, מובן וידוע לכול. עם השנים, ידע זה הלך ונשכח, ובתקופת הרנסנס חל שינוי מהותי בתפישת הגוף והנפש כיחידה אחת, כאשר פילוסופים ואנשי מדע הכריזו על כך שהגוף והנפש הם ישויות נפרדות זו מזו. ההתבססות על מכשירים וההתבוננות על האדם כעל מכונה בעלת איברים נפרדים החלו ליצור שסע של ממש בין התהליכים הרגשיים והנפשיים לבין תפקודי הגוף.
ככל שהסתכלנו קרוב ועמוק יותר דרך מיקרוסקופים ומכשירי מדידה והדמיה, ועברנו להתמקד בפרטים הקטנים, איבדנו את האדם.
למרבה השמחה, בתחומי מחקר רבים, וביניהם חקר הכאב, אנו עדים בעשורים האחרונים לשינוי מגמה. כמו בכל תהליך בריא של התבגרות, בו צעירים העוזבים את בית הוריהם כדי לגבש את עצמאותם מגיעים לשלב שבו הם מבשילים כדי לאמץ אל חיקם גם את שורשיהם ומקורם, כך החל לקרות גם למדע הרפואה. ניתן להבחין בתפישה הולכת ומתגבשת של הוליזם, בראייה שלמה של האדם והכללת יותר ויותר מרכיבים של הגוף ושל הנפש, בבחינת מצב הבריאות והיכולת להתאים טיפול נכון ושלם באמת. ככל שאנו מבינים, או נזכרים, שהגוף והנפש הינם תופעה מאוחדת, אותו שסע עמוק ורב-שנים מתחיל להתאחות. באופן מעניין, בשורה זו מגיעה אלינו דווקא מתחום מחקרי שנחשב לאחד מהמתקדמים והיוקרתיים ביותר במחקר בן ימינו: חקר המוח. בעזרת כלים מדעיים מדויקים, אנו לומדים מחדש את מה שאבותינו ידעו כעובדות חיים זה מכבר.
ד"ר סארנו
אחד הרופאים החלוצים הבולטים בני זמננו בתחום זה של אחדות הגוף והנפש היה הרופא האמריקאי ד"ר ג'ון א' סארנו. סארנו התחנך על ברכי הרפואה המערבית המסורתית, ולאחר שלמד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, החל לטפל כרופא משפחה ומומחה לרפואה שיקומית במרכז הרפואי האוניברסיטאי על שם טראסק שבעיר. הוא גם שימש מרצה ופרופסור באוניברסיטת ניו-יורק היוקרתית, שאליה מסונף בית-חולים.
כאשר ניסה לטפל באנשים שסבלו מכאבים כרוניים בהתאם לידע הרפואי המסורתי שרכש, חווה סארנו תסכול רב. חרף כל מאמציו, הוא לא הצליח לעזור להם להירפא. ככל שהעמיק לתוך השאלה מדוע כה רבים ממטופליו ממשיכים לסבול, התעוררה בתוכו ההבנה שהידע שרכש בהכשרתו הרפואית הקונבנציונלית לא הספיק כדי לעזור להם. כחובב מושבע של ספריו של סר ארתור קונן דויל על אודות הבלש הנודע שרלוק הולמס, הוא יצא לחקירה משל עצמו, ושם לב לכך שלרבים ממטופליו היה רקע של בעיות גוף-נפש ידועות. מכאן והלאה הייתה זו שאלה של חשבון פשוט: סארנו שאל את עצמו אם ייתכן שגם הכאב הכרוני נובע מקשרי גוף-נפש אלה, אשר גרמו למטופלים רבים לסבול, למשל, מכיב עיכולי (אולקוס), מיגרנות ומעי רגיש. אם התשובה הייתה חיובית, משמעות הדבר מבחינתו הינה שגילה דבר-מה שסתר את כל הידע הרפואי שרכש, לפיו כאבים במערכת התנועתית נובעים משינויים במבנה הגוף.
ניסיונו ותצפיותיו הקליניות הראו לו שאכן כך הדבר, ושקשרי גוף-נפש הדוקים הם האחראים אצל רבים ליצירת כאב כרוני או חוזר. הבנה זו הובילה אותו לפתח אסטרטגיה חדשה לטיפול בכאב. יחד עם עמיתיו הפסיכולוגים במרכז הרפואי שבו עבד, הוא גיבש את ההבנה שבמקרים רבים מאוד, הכאב אינו מעיד על נזק במבנה הגוף אלא נוצר על ידי המוח כחלק ממנגנון הגנה פסיכולוגי נפוץ. במקום לשלוח את מטופליו לטיפולים שמיועדים לתיקון בעיה במבנה הגוף, הוא החל ללמד אותם על אודות קשרי גופנפש אלה ולהקנות להם כלים פשוטים לעיבוד רגשי שיוכלו לתרגל בעצמם ביומיום. אסטרטגיה זו הוכיחה עצמה בצורה מופלאה והביאה לפריצת הדרך שלה ייחל הרופא המסור עבור מטופליו. דרך טיפול זו, המתבססת על ידע וטכניקות פשוטות ליישום, החלה לשנות את חייהם של רבים, ובמהלך השנים שבהן הדריך סארנו מטופלים באופן זה הוא עזר לעשרות אלפי אנשים להירפא.
את ההבנה החדשה והעקרונות הבסיסיים ליישום פרסם סארנו בארבעה ספרים, ביניהם רב המכר של הניו-יורק טיימס Healing Back Pain. כאשר אני עצמי סבלתי במשך עשרה חודשים מכאבים ממושכים ומשביתים, הקריאה בספר זה הצילה את חיי. לאחר שהחלמתי, ראיתי שכמות המקורות בעברית המתארים את עבודתו של סארנו היא מועטה ביותר, כמעט בלתי-קיימת. היא כללה את אחד מספריו ששמו "ריפוי הכאב הכרוני" (שראה אור בהוצאת פוקוס), עדות אחת או שתיים של אנשים שנרפאו הודות ליישום תובנותיו ושיטותיו, וזהו בערך. לאחר שחוויתי על בשרי את ההחלמה המלאה ממה שנדמה היה כסבל ללא קצה, היה ברור לי שזהו פתרון ממשי לבעיית הכאב שאמור להיות זמין לרבים, ושחשוב לחלוק בידע זה כדי שאנשים נוספים יוכלו להיעזר בו. לכן, שלושה חודשים לאחר חלוף הסימפטומים, כתבתי על סיפור ההחלמה שלי במדור הבריאות של Ynet.
התגובות שקיבלתי הפתיעו אותי עד מאוד. תוך פחות מיממה מעל ל-200,000 איש קראו את הכתבה, ורבים החלו לפנות אליי בבקשה לעזרה. ללא יוצא מן הכלל חזרתי אל כל האנשים שכתבו לי או השאירו הודעה, מה שלקח כשבועיים שלמים. באותה נקודה בזמן לא התכוונתי כלל להציע טיפול והדרכה בדרך זו, אלא רק לספר לאחרים על הדרך שבה הבראתי ולכוון אותם לקריאת אחד מספריו של ד"ר סארנו בעברית או באנגלית. לתומי חשבתי שכל מי שיקרא את אחד הספרים יבריא בדיוק כמוני, אך עם הזמן גיליתי שאין זה כך. מהדיאלוג החדש שנוצר ביני לבין הפונים, התחלתי להבין שרבים מתוודעים לקשרי גופנפש אלה הגורמים לכאבים, מבינים אותם עקרונית ומהותית, אך לא יודעים כיצד להפוך את ההבנה ליישום בפועל. תגלית זו שלחה אותי למסע מסוג חדש - הבנתי שמוטלת עליי האחריות להפוך את התובנות לדרך סדורה ופשוטה ליישום, כך שאוכל ללמד אחרים כיצד לפסוע בנתיב ההחלמה. בתחילה הפכתי את הדברים שאני עצמי עשיתי לשלבי ריפוי סדורים, שניתן לעקוב אחריהם וליישם בצורה יומיומית, וככל שליוויתי עוד ועוד תהליכי ריפוי מסוג זה והבנתי אותם הלכה והשתכללה, בניתי שלבים נוספים בתהליך כדי להתאים אותו לצרכים שעלו מאנשים שעברו אותו. נכון לכתיבת שורות אלה, מאות אנשים נרפאו מכאבים הודות לתהליך זה.
במקביל לכך, קרה תהליך מעניין נוסף שנפרש על פני ארבע שנות מחקר ולמידה שלי את התחום. מאז שסארנו החל לרפא מטופלים בדרך זו עברו כמה עשורים, שבהם התווספו מחקרים מדעיים מרתקים בנושא הכאב והאופן שבו הוא נוצר. לאחר הריפוי שלי עצמי התחלתי ללמוד את הנושא לעומק, תוך קריאת מאמרים מדעיים, צפייה בהרצאות מקצועיות והעמקה אל תוך ספרים מקצועיים בתחום. בהדרגה התגלה בפניי עולם ומלואו, ולהפתעתי הרבה נמצאו קווים מקבילים רבים בין עבודתו של סארנו לבין מחקריהם של מומחים מובילים בתחום חקר הכאב. התובנות הראשוניות שאליהן הגיע קיבלו כעת עומק חדש והוכחות משמעותיות ביותר. המחקר סיפק את החותמת המדעית לתקפותן של תגליותיו של סארנו, ואת ההכרה בכך שמדובר לא רק באינטואיציה מדויקת אלא בשיטת ריפוי של ממש. ייתכן שהגיבוי המחקרי אף פותח בפנינו אפשרות עתידית, כזו שגם סארנו צפה, לבסס אבחנה רפואית מסוג חדש.
ככל שהעמקתי במחקר ונוכחתי בעוד ועוד הצלחות בריפוי, השתכנעתי בנכונות דרך זו ושמתי לנגד עיניי את המטרה להעלות את המודעות לכך. אני מאמין שסארנו גילה את הסיבה שהינה המקור האמיתי למגפת הכאבים בת ימינו. האבחנה שהציע קושרת ומחברת את הגוף והנפש שלנו לכדי יחידה שלמה, ומסבירה כיצד תהליכים רגשיים ומתחי היומיום יכולים ליצור סימפטומים מכבידים וממושכים, אשר בהיעדר ההבנה והאבחנה הנכונות עשויים להימשך עוד ועוד מבלי שיימצא להם הפתרון. וחשוב לא פחות - היא מראה שכאשר אנו מבינים את מהלך היווצרותם של הסימפטומים לעומק, אנו יכולים, בעזרת ההבנה ובליווי של טכניקות פשוטות ליישום, להשתחרר מהם בהדרגה.
זהו המניע לכתיבת ספר זה. תקוותי היא שספר זה יגיע לאלה שזקוקים לו - אנשים שסובלים מכאבים ואינם מוצאים מזור ומרפא. בנוסף, משאלתי היא שספר זה יגיע גם למטפלים, מרפאים, אנשי צוות רפואיים ורופאים מכל הקשת של תחומי הטיפול, ברפואה הקונבנציונלית והטבעית גם יחד, על מנת לחלוק בידע שיכול להיות עבור המטופלים לא פחות ממשנה חיים.
על גבי הדפים הבאים אפרוש בפניכם את פריצת הדרך וההבנה של סארנו, ואסביר אותה מהיבטים רבים ושונים כך שתוכלו לזכות ולאחוז במפתח ממשי לפתרון בעייתכם. דרך תיאורי מקרה של מטופלים מהמרפאה, אראה כיצד מתרחשים תהליכי הריפוי בעזרת יישום הבנה זו ואחלוק איתכם תובנות וכלים מעשיים הלקוחים מתוכנית ההבראה שהרכבתי. את ההסברים והתרגולים ילווה ידע מחקרי ומדעי רב, שיעטוף את ההבנה וירחיב אותה אף יותר, בכך שיציג הוכחות אובייקטיביות לתהליכים שנתאר.
הספר שבידיכם הוא מאגר של ידע. בפרפראזה על המשפט "ידע הוא כוח", לאורך המסע שנעבור יחד תוכלו לראות כיצד במקרה זה "ידע הוא תרופה". התהליכים שיוצרים במקרים רבים כאבים בגופנו מתרחשים ברובם ברמה הלא-מודעת, אולם בעזרת הידע הנכון והמודעות, אנו יכולים לשנות אותם מן היסוד ולכוון את מהלך הדברים לעבר ריפוי. כשסארנו נשאל מדוע, לדעתו, דרך זו מסייעת לכה רבים ממטופליו, הוא חזר ואמר כי "הכול סובב סביב האבחנה הנכונה". אני עומד לשרטט אבחנה זו בפירוט, להבהיר אותה לעומק ולהציע פתרונות שמאפשרים להיעזר בה הלכה למעשה.
במסע זה אין צורך בידע או ניסיון קודמים, אלא רק ברצון ללמוד ולהבריא ובפתיחות למשהו חדש. אני מאחל לכם ליהנות מהדרך וממליץ להתמקד לא ביעד הסופי אלא בנתיב הריפוי עצמו, כפי שהוא נפרש בפניכם צעד אחר צעד. אם תעשו זאת, מובטח לכם שתפיקו מן הקריאה את המיטב.
 
חלק 1
 
* * *
מהפכה בהבנת הכאב
 
פרק 1
כך נרפאתי מפריצת דיסק בלי תרופות וניתוחים1 
 
עשרה חודשים ארוכים של כאב וסבל יומיומיים עברו עליי עד שהחלטתי שהתקופה רצופת הסימפטומים הזאת חייבת להסתיים. באותה נקודה בזמן כבר הייתי לאחר שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, עברתי טיפולי כירופרקטיקה ואוסטיאופתיה, קיבלתי זריקות סטרואידים לגב ולקחתי משככי כאבים לרוב. כדי להתמודד עם הכאב לבשתי רוב הזמן חגורת גב (חברתי הטובה ביותר באותם ימים), רכשתי מכשיר TENS (מכשיר חשמלי לשיכוך כאבים המעביר בעזרת אלקטרודות זרמים אל העור) ועברתי לכיסא עם מנח ישיבה ארגונומי. אורתופד אבחן סימנים של פריצת דיסק עם מעורבות של הרגל השמאלית, ובדיקת MRI הדגימה פריצת דיסק ימנית בחלקו התחתון של עמוד השדרה.
הכאב היה יומיומי ומגביל עד כדי כך שפעולה פשוטה ושגרתית כמו ירידה ועלייה במדרגות נדמתה כמשימה בלתי-אפשרית; נשיאת סל קניות קטן גרמה לכאב מיידי וספורט לא בא בחשבון. לכל מי שסובלים מכאבים בכלל וכאבי גב בפרט ישנה נקודת שפל שאותה לא שוכחים לעולם. נקודת השפל שלי הייתה כמה חודשים בעמקי אותה תקופה דאובה לאחר מספר ימים רצופים של שכיבה במיטה עקב כאבים. מכיוון ששהיתי ימים ארוכים בבית, התעורר בי הרצון הטבעי לצאת ולנשום מעט אוויר צח. אני זוכר את עצמי קם מהמיטה באיטיות ובזהירות מרבית, פוסע בצעדים מדודים אל עבר הדלת ויורד צעד אחר צעד במדרגות הבית. לאחר שעברתי את מפתן דלת הכניסה של הבניין שבו התגוררנו ופסעתי כמה צעדים נוספים החוצה, תקף אותי גל עז של כאבים שגרם לי לקפוא על עומדי. האוויר היה צח, ויכולתי לחוש את הצלילות והניקיון של אמצע החורף שעמדו בו, אך אני הייתי מרוכז כעת כל כולי במשימה אחרת לגמרי, הישרדותית יותר: בפניי עמדה כעת החזרה המפרכת במעלה המדרגות, שנדמתה כמשימה אימתנית בשל הכאב העז. אולי אתם יכולים להיזכר בסרט מדע בדיוני שבו באחד הקטעים התנועה על המסך נעשית בהילוך איטי. ובכן, כך נראתה העלייה שלי באותו יום במעלה המדרגות. פעולה זו הייתה כה מייסרת, עד שצליחת גרם מדרגות של כ-15 מדרגות והליכה במסדרון הבית וחזרה למיטה נמשכו עשר דקות שלמות!
אבל הבעיה באותם חודשים ארוכים לא הסתכמה רק בכאבים. אליהם התלוו גם תחושות קשות של מגבלה, כיוון שפעולות יומיומיות כה רבות הפכו לאתגר של ממש. זהו מצב שמי ש"זכו" בחוויה של כאב גב כרוני או פריצת דיסק מכירים היטב.
פתרון לא צפוי מכיוון מפתיע
עשרה חודשים מתחילת התקופה תקפו אותי שוב סימפטומים בעוצמה זהה לנקודת ההתחלה והביאו אותי להבנה הבלתי-נמנעת שהטיפול שלי תקוע. רבים ממי שסובלים מכאבי גב ומרגישים שהגיעו למבוי סתום ישקלו ברצינות ניתוח, ואפשרות זו עלתה במחשבתי בתור הצעד ההגיוני הבא. תמונות מהעבר של אבי היקר השוכב בסלון ביתנו ימים ארוכים עקב התקפים של כאבי גב, ולאחר מכן עובר ניתוח מורכב לשחרור לחץ על עצבים ותקופת החלמה שבאה לאחריו עלו בזיכרוני. אבי היה בערך בגיל שבו אני הייתי בנקודה שבה הוא עבר את ניתוח הגב, והתחלתי להשלים עם האפשרות שזהו כנראה גם הגורל הצפוי לי. חשבתי לעצמי שהנה, הגנטיקה מנצחת, ושאי אפשר לשנות את מה שכתוב לנו מלמעלה. אך דווקא אז, בעודי מתחיל לשקול ברצינות גזירת גורל זו, הגיע הפתרון שלו ייחלתי. והוא הגיע מכיוון לא צפוי ומפתיע.
כמה ימים קודם לכן אמרתי לאשתי, תמר, שאני חייב למצוא פתרון לכאבים, והיא נחלצה לעזרתי. בחיפוש באינטרנט היא מצאה עדות של אישה שהחלימה מכאבי גב כרוניים על ידי קריאת ספר שכתב רופא אמריקאי, ד"ר ג'ון סארנו שמו, בשם Healing Back Pain. תיאור הכאבים שלה דמה למדי לשלי ובאותה נקודה בזמן שמחתי על כל אופציה שייתכן שתוכל לחסוך לי ניתוח. הזמנו את הספר שהגיע תוך כמה ימים, ותוך התקף שבו ברוב שעות היום הייתי מרותק למיטה בגלל כאבים חזקים, התחלתי לקרוא את הספר וליישם את הפעולות שהומלצו בו - והשיפור לא איחר לבוא.
למעשה, את מה שאירע לאחר מכן אפשר לתאר כמעין "נס רפואי קטן".
לתדהמתי, תוך כמה ימים הכאבים פחתו באופן דרמטי. בתוך יומיים חוויתי הפחתה של כ-80 אחוזים מהכאב. מה שהפך את השינוי למשמעותי אף יותר היה שכל זה קרה ללא שימוש במשככי כאבים. לאחר שהבנתי שאלה רק מקלים עליי זמנית וחלקית ולא פותרים את הבעיה באופן שורשי, הפסקתי כליל את השימוש בהם. לאחר שבוע נוסף חזרתי בהדרגה לתפקוד כמעט נורמלי, להפתעתי ולהפתעתה של אשתי וחבריי הקרובים שליוו אותי באותם חודשים קשים. שלושה שבועות מתחילת הקריאה בספר חזרתי לפעילות גופנית מתונה שכללה ריצה קלה של כמה דקות והרמת סלי קניות מלאים כמעט ללא סימפטומים, ולאחר כחודש כבר הרמתי מזוודה במשקל 23 ק"ג בלי שמץ של תחושת כאב. בהדרגה חזרתי לשחות ולהתאמן והרגשתי השתפרה מיום ליום. לאחר חודשים ארוכים של ייאוש ותחושת אין מוצא, הרגשתי שסוף כל סוף מצאתי את הפתרון המיוחל.
דבר אחד היה מעניין במיוחד: השיפור שחוויתי לא היה קשור לשום טיפול מהטיפולים שעשיתי למעט קריאת הספר. כשהסתכלתי לאחור, יכולתי לראות שכל אותם ניסיונות טיפול אמנם עזרו במידה כזו או אחרת, אך תרומתם הייתה לכל היותר זמנית וחלקית בלבד והם היו רחוקים מלפתור את הבעיה. לכן, בהתאם לעצתו של ד"ר סארנו החלטתי להשהות את כולם. את טיפולי הפיזיותרפיה הפסקתי מתוך החלטה אינטואיטיבית, שהוכיחה את עצמה כנכונה, כיוון שלמרבה שמחתי מאותו זמן והלאה לא נזקקתי להם עוד.
 
אז מה הסוד של ד"ר סארנו?
אחד הפחדים הגדולים ביותר של קורבנות הכאב הכרוני הוא החשש מפני כאב שנגרם בשל נזק מבני. האמונה הרווחת כיום בקרב רופאים ומטופלים כאחד היא שתמיד תישאר נקודת תורפה כלשהי בגב, ושהתקפי הכאב בוא יבואו גם בעתיד. העצה הרווחת היא לאמץ הרגלי שמירה על הגב, "ללמוד לחיות עם זה" ולקוות לטוב. כמו רבים מסובלי הגב, גם אני מצאתי את עצמי רוכש מגוון רחב של תכשירים ומכשירים ומנסה לאמץ שלל עצות שאמורות להועיל לגב, שכאמור הועילו רק זמנית.
בשונה מכל אלה, ד"ר ג'ון סארנו, שעבד שנים רבות כרופא מומחה לרפואת כאב שיקומית בניו-יורק ארה"ב, מציע הסבר פיזיולוגי אחר. הוא מסביר כיצד כאבי גב יכולים להיווצר לא על ידי נזק מבני קבוע כבלט או פריצת דיסק, צביטה של עצב או שחיקה של חוליות, אלא על ידי תהליך פיזיולוגי הפיך לגמרי ושפיר לחלוטין של מנגנון הכאב. עבורי, כרופא שבדק אלפי אנשים עם כאבי גב וכעת מצא את עצמו בעמדת המטופל, הסבר זה היה כמשב רוח מרענן.
סקירת הספרות הרפואית בנושא של כאבי גב בהחלט מפתיעה: עד כה לא נמצאו עדויות מדעיות לכך שישנו קשר כלשהו בין שינויים מבניים לרמות של כאב. למעשה, אצל כשני שלישים מהאוכלוסייה בגיל 40 ניתן למצוא כדבר שבשגרה בלט או פריצת דיסק מבלי שיחוו שמץ של תחושת כאב.1 עובדה זו ידועה היטב לכל רופא שפוגש אנשים הסובלים מתסמונות הכאב. פעמים רבות אין כלל תואם בין תמונת המבנה הגופני בצילומים ובדיקות הדמיה לבין עוצמות הכאב. מצד אחד, ישנם אנשים עם תמונת עמוד שדרה שאמורה הייתה לחולל כאבים עזים וממושכים, אשר חיים את חייהם ללא שמץ קל של סימפטום או בעיה, ומנגד, ישנם אנשים שאצלם רואים שינויים זעירים במבנה עמוד השדרה אשר מגיעים עם תלונות של כאבים בלתי-נסבלים המשפיעים באופן דרמטי על כל תחום ותחום בחייהם.
בראשית דרכו הרפואית תהה ד"ר סארנו מדוע כה רבים ממטופליו לא מחלימים מתסמונות הכאב. הוא היה מוטרד מאוד מהעובדה שחרף כל השיטות המקובלות שהוא מציע ורושם למטופליו, הוא אינו מצליח לעזור לרבים מהם להבריא. התסכול שלו מאי יכולתו להציע מזור ומרפא ממשיים למטופליו הלך וגבר והוא החליט להיכנס לעובי הקורה. לאחר שנים רבות של התבוננות, טיפול ופיתוח תובנות לעומקו של הנושא, הוא הגיע להסבר שונה לסיבת הכאב, כזה שאינו טמון בשינויים במבנה השלד.
כשהוא מתבסס על מחקרים שמצאו אצל חולי כאב כרוני ירידה באספקת החמצן לרקמות, האלטרנטיבה שהוא הציע הייתה שכאב בצוואר, בגב וברגליים, למשל, נוצר על ידי ירידה זמנית ובת שינוי באספקת החמצן לרקמות התומכות: שרירים, עצבים וגידים.2 מבחינה גופנית זהו הסבר הגיוני לחלוטין, כיוון שירידה באספקת החמצן לרקמות תגרום להן להשתמש בסוכר ש"שריפתו" משחררת חומצת חלב, שהיא גורם ידוע ושכיח לכאב.
היזכרו לרגע בשרירים הכואבים בגופכם לאחר אימון גופני מאומץ ומיוזע. האחראית לכאב היא לא אחרת מאשר חומצת החלב, המופרשת בשריר בזמן פעילות גופנית אינטנסיבית.
עבור הסובלים מכאבי גב כרוניים, השינוי הקטן לכאורה בתיאוריה כבר טומן בחובו פוטנציאל פסיכולוגי משחרר ומרפא. הידיעה שסיבת הכאב אינה נובעת מקיומו של נזק מבני קבוע שתמיד יישאר ברמה כזו או אחרת ואף יכול להחמיר עם הזמן, אלא משינויים פיזיולוגיים שפירים והפיכים לגמרי, יכולה לשחרר הרבה מהמתח הכרוך במחשבה ש"הנזק הוא לתמיד". כמובן, הסבר זה מזמין אותנו לשאול שאלה נוספת משמעותית ביותר: אם אספקת החמצן לרקמות יורדת וגורמת לכאב, מה משפיע על זרימת החמצן המופחתת ולמה היא יורדת מלכתחילה?
לכך מציע ד"ר סארנו תיאוריה מעניינת, הקושרת בין תהליכים נפשיים יומיומיים לתסמונות הכאב.
האם רגשות גורמים לכאב?
בתיאורי המקרה של זיגמונד פרויד, שהיה רופא ונוירולוג בהכשרתו, ניתן למצוא את התיאורים הראשונים של סימפטומים הקושרים בין גוף לנפש. פרויד טען שסימפטומים אלה קשורים להיסטריה ונגרמים מקשר פסיכוסומטי ישיר. הוא תיאר ביומני המטופלים שלו את תופעת ההיסטריה וקשר בינה לבין תסמינים של נימלול (תחושה שנמלים זוחלות על העור), שיתוק זמני של גפה, חולשה כללית ועוד.‎‎3 אחרי פרויד, הגיעה שורה ארוכה של פסיכולוגים ורופאים שהתייחסו לתופעה הפסיכוסומטית ועמלו רבות כדי לאפיין את קווי המתאר שלה ואת טווח השפעתה על הגוף האנושי. אך למרבה הצער, מגמה זו נשכחה אי שם באמצע המאה ה-20 ונזנחה לטובת צורת המחשבה הנפוצה יותר כיום, הגורסת שכאבים נובעים משינויים במבנה הגוף.
בשונה מפרויד, אשר ייחס תופעות אלו בעיקר למי שסבלו מהיסטריה, ההסבר של ד"ר סארנו מרחיב את טווח האנשים שמועדים לפתח תסמינים פסיכוסומטיים. למעשה, הוא טוען שאנו נמצאים בעידן שבו תסמונות גוף-נפש מתקרבות ל"ממדי מגפה". סארנו אף ממשיך וטוען שתסמונות נפוצות אלו מתפשטות כמו וירוס בין תרבויות ואנשים לפי הבעיה הפסיכוסומטית שב"אופנה" בכל תקופה. אפשר ללמוד על כך בצורה ישירה מהדוגמה המאלפת של הבעיה הרפואית ששמה "כיב עיכולי" או בשפה פשוטה "אולקוס". בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כמות האנשים שסבלו מבעיה זו הייתה בעלייה דרמטית. לאחר שפותחו תרופות יעילות להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי שנחשד כגורם לבעיה, חלה ירידה דרמטית בכמות האנשים שהתלוננו אצל הרופא.
מדוע פתאום חלה ירידה כה משמעותית בכמות האנשים שמתלוננים אצל רופא המשפחה על כיב פפטי? האם לפתע פתאום נעלמה לה הסיבה מן העולם?
אמנם הטיפול המשולש הכולל אנטיביוטיקה ומנטרלי חומצה בקיבה הינו טיפול יעיל ביותר כנגד החיידק עצמו, אך הוא אינו מונע את המשך הנשאות והנוכחות שלו באוכלוסייה ואין כנגדו חיסון בנמצא. אחוז הנשאים של חיידק זה באוכלוסייה הבוגרת מעל לגיל 65 מרקיע שחקים - תשעים אחוזים מהאנשים הם נשאים של החיידק - ובאוכלוסייה הכללית מדובר על כמחצית שהינם נשאים.4
אם כן, לאן נעלמו כל החולים משנות ה-80?
המעניין הוא שירידה תלולה זו בכמות התלונות על הבעיה קרתה לא מכיוון שאותם אנשים קיבלו טיפול (הרי תלונות על בעיה מגיעות בטרם האדם מקבל טיפול רפואי), אלא מסיבה אחרת לגמרי. בעיות גוף-נפש מתפתחות על רקע של מתחים ורגשות פנימיים, שמתרגמים את עצמם לסימנים וסימפטומים גופניים. מכיוון שכיב פפטי הינו מחלה פסיכוסומטית מובהקת, לאחר שנמצא לה טיפול יעיל אפיק זה של יצירת סימפטומים נחסם וכעת, על מנת לנתב רגשות לסימפטומים, היה צורך כביכול למצוא סימפטום חדש שימלא את מקומה. כך קרה שהיא הוחלפה במגפת הכאב שאנו עדים לה בימינו.5
חשבו לרגע על העידן שבו אנו חיים, בו אנו נדרשים לספק תוצאות גבוהות בלוחות זמנים מלחיצים. כאשר אנו מוסיפים למערך הלחצים החיצוניים נטיות אישיות של פרפקציוניזם ונטייה לרצות אחרים, אנו מקבלים משוואה שתוצאתה היא מתח תמידי ומתמשך. באופן טבעי, בסביבה כזו לרגשות שלנו אין ממש מקום ומרחב מחיה, מה שמוביל למציאות שבה הרגשות שאנו חווים ביומיום - התסכולים, הכעסים והאכזבות - נותרים בתוכנו כחוויה מודחקת. נטייה זו להדחקה רגשית גורמת בהדרגה להצטברות של רגשות קשים בתת-המודע. כאשר אלה נשארים לא מודעים ולא מטופלים, הם יכולים עם הזמן לחולל תסמונות כרוניות של כאב בעזרת מנגנון מוחי שאותו נתאר בהמשך בהרחבה.
אך לא רק הפרפקציוניסטים והטובים שבינינו מועדים לסבול ממנגנון זה. הנטייה להדחקה כמנגנון הגנה פסיכולוגי נמצאת גם בקרב מי שחוו למרבה הצער טראומה קשה בילדותם. מחקרים רחבי-היקף מהעת האחרונה מראים שמי שחוו אירועי חיים טראומתיים בילדות נוטים לסבול ממספר רב יותר של בעיות רפואיות בהמשך חייהם, ובהן גם כאב כרוני.6 קבוצה נוספת של אנשים שיפתחו תסמינים אלה הם אני ואת או אתה. לכולנו יש תקופות בחיים, לעיתים קצרות ולעיתים ארוכות יותר, שבהן אנו נדרשים להתמודד עם שורה רחבה של לחצים ומתחים. אילו בודדנו כל גורם מתח בנפרד, היינו ככל הנראה יכולים להתמודד איתו היטב. אך כאשר מתחים ולחצים אלה נערמים ומצטברים זה על גבי זה, יגיע שלב שבו המערכת הנפשית שלנו תתחיל לכרוע תחת העומס. בנקודה זו אנו נהפוך חשופים להתפתחות של סימפטומים שמקורם במתח.
מאז שד"ר סארנו העלה את האפשרות לקשר בין כאבים למתחים ורגשות, עברו מעל לארבעה עשורים. אך נשאלת השאלה: האם לתיאוריה מעניינת זו שאותה הוא הגה ובעזרתה עזר לרבבות להירפא, יש גם בסיס פיזיולוגי-מדעי?
ברמה העקרונית קשר כזה אפשרי לגמרי. בין המערכת הרגשית למערכת העצבים ההיקפית קיימים קשרים הדוקים: הסומק העולה על לחיינו ממבוכה או ידינו המתכסות זיעה בזמן לחץ הן שתי דוגמאות לכך. באופן דומה, טריגרים רגשיים מודחקים עשויים לגרום, בתיווכה של מערכת העצבים, לכיווץ כלי דם וירידה באספקת החמצן לרקמות ולכאב. כפי שנראה בפרקים הבאים, מחקרים פורצי דרך שנעשו בעשורים האחרונים, מוכיחים שקשר זה אינו אפשרי רק בתיאוריה. למעשה, הוא הולך ומתברר כעובדה מדעית בעלת תקפות של ממש.
הסבר זה עשוי להיות חמקמק ומתעתע ולהוות מעין "מלכוד 22" למי שסובלים מכאבי גב כרוניים. כדי להצליח להבריא בעזרתו יש לקבל את תקפותו הבסיסית, אך לרבים אין זה פשוט כלל לקבל קשר גוף-נפש זה. הקושי לקבל את העובדה שמתחים ורגשות יכולים לחולל סימפטומים, טמון אולי בסטיגמה הקשורה לבעיות גופניות שמקורן במתחים ורגשות, ואולי בכך שאנו עדיין חיים בחברה שלא השכילה להתבונן על הדברים באופן הוליסטי ושלם. הרפואה המודרנית, בעלת הישגים מרשימים ככל שתהיה ביכולתה לאבחן בעיות רבות ולטפל בהן, עדיין מתמקדת בהבנת הגוף כמכונה המורכבת מחלקים מכניים. במציאות זו, חלקים שלמים בהווייתנו כמו רגשות, תחושות ומחשבות מוזנחים לחלוטין. אנו ממקדים את מרב תשומת הלב במבנה הגוף כהסבר למחלות ופחות בדינמיקה הרגשית שלנו כמקור לבעיות פיזיות רבות. את המוטו מאחורי תפישה זו אפשר לסכם במשפט הבא:
קחו תרופה ופתרו את העניין, אך אל תסתכלו על הדינמיקה של חייכם הרגשיים כמקור אפשרי לבעיות הבריאות שלכם.
בעיניי, זהו פספוס גדול.
נסו לדמיין לרגע את סובל או סובלת הגב מסבירים לבוס בעבודה שיש להם כעת בעיה במערכת היחסים עם בן או בת הזוג שהם מתקשים להתמודד איתה וגורמת להם לכאבים, ולכן הם זקוקים לכמה ימי חופש. לעומתם, דמיינו את אותה סיטואציה, אך כעת הם מסבירים לבוס שהם צריכים כמה ימי חופש בגלל אבחנה של בלט או פריצת דיסק. כלפי מי, לדעתכם, הבוס יתנהג יותר בהבנה וסלחנות? ברור לכולנו שבמקרה השני הלגיטימציה תהיה רבה יותר.
אך ישנה נקודה נוספת משמעותית ביחס ליכולת לקבל את האבחנה. על מנת לרפא בעיה, הצעד הראשון והחיוני ביותר יהיה לאבחן אותה כהלכה ולמצוא את הסיבה והגורם הראשוני שחוללו אותה. במקרה שהמקור הוא רגשי אך האדם הסובל ימשיך לחפש פתרון בטיפולים שמכוונים לתיקון בעיה מכנית-מבנית, הטיפולים יעזרו חלקית בלבד במקרה הטוב. כל עוד ההיבט הרגשי יישאר לא מטופל ולא מאובחן, הוא ימשיך לחולל את הסימפטומים והאדם ימשיך לסבול מהם. קל לנו לקבל זאת כאשר אנו מבינים, למשל, שאנטיביוטיקה לא מטפלת בשפעת; שפעת הרי נגרמת מנגיף ואנטיביוטיקה מטפלת בחיידקים, כך שזהו אינו טיפול יעיל לבעיה. אך האם ברור לנו באותה מידה שטיפולים פיזיים אינם הטיפול הנכון לבעיה שמקורה במתחים ורגשות?
מידה של זהירות ואבחנה אחראית
חשוב לומר שאבחנה זו לא בהכרח מתאימה לכל הסובלים מתסמונות הכאב. אבחנת TMS - תסמונת כאב ממקור של מתח, באנגלית Tension Myoneural Syndrome - היא אבחנה רפואית הנעשית על ידי רופא. לכאבי גב יש גם סיבות נדירות ומסוכנות כמו גידול, שבר ודלקות מפרקים, שחשוב לכלול באבחנה וחיוני לשלול את קיומן. רק לאחר שנשללו סיבות מסוכנות ורציניות יותר לכאבים, אפשר לחשוב על אבחנה שפירה זו. אמנם סיפורי ההחלמה מאנשים שאימצו שיטת ריפוי זו רבים ומרשימים, אך לא כולם יסכימו לקבל את האבחנה. ד"ר סארנו ורופאים נוספים שעובדים בדרך זו אומרים שמניסיונם, רק 15-10 אחוזים מהאנשים יסכימו לקבל אבחנה שמצביעה על כאב שמקורו רגשי, מהסיבות שאותן כבר ציינו ומסיבות נוספות שעליהן נרחיב בהמשך.
כשאנו חושבים על כאב שמקורו ברגשות ומתחים, תעלה באופן טבעי השאלה אם כדי להחלים עלינו לעבור טיפול פסיכולוגי ארוך ומעמיק. עבור חלק קטן בלבד מהאנשים, טיפול פסיכולוגי ממוקד שיעזור לחשוף את מקור הקושי הרגשי יהיה מועיל, בייחוד כאשר המקור נמצא בטראומה כלשהי בעבר. אך לגבי הרוב המוחץ לא יהיה בכך כלל צורך, מכיוון שתסמונת זו נובעת גם מסיטואציות חיים רגילות שמאתגרות את כולנו בשלב כזה או אחר בחיינו. משבר כלכלי, מחלה או מוות של אדם אהוב, שינוי מאתגר בעבודה או במקום המגורים או גירושין הם אירועי חיים נפוצים השלובים בחיינו ללא הפרד. מצבים אלה, בהם מבנה חיינו הבסיסי מתערער ושבמהלכם אנו חשים טלטלה ביחס לתחושות הביטחון, השלווה והרציפות כמו גם תקופות של חוסר ודאות וערפל, הם מצבים שבהם אנו מועדים יותר ללקות בכאבים או לפתח בעיות שמקורן במתחים ורגשות.
לאורך דפי ספר זה בכוונתי לתאר את התופעה ולהציע עבורה פתרון של ממש. הבשורות הטובות הן שאפשרות ההחלמה מתסמונת זו קיימת וזמינה עבור רבים. הריפוי מתחיל באבחנה הנכונה ובזיהוי הנכון של מקור הכאב כרגשי. כאשר אנו מבינים את התכסיס שהמוח משתמש בו כדי להמיר את המצוקה הרגשית המודחקת ומפנים את תשומת ליבנו חזרה אל המישור הרגשי, השינוי מתחיל להתחולל. תסמונות גוף-נפש נובעות מרגשות לא מודעים אשר מומרים לתסמינים גופניים, ועליהן ניתן לומר שכאב שהיה אמור להיחוות ברמה הרגשית הופך לכאב גופני. כאשר אנו מפנים תשומת לב מודעת ומכוונת חזרה אל ההיבט הרגשי, אין עוד צורך בהמרה של רגשות ומתחים לסימפטומים. הנכונות להכיר ברגשותינו והמודעות שאנו מפנים אליהם מאפשרות לנו עיבוד ושחרור שלהם, ובה במידה, הופכות את מנגנון יצירת הכאבים למיותר. כאשר אנו מוכנים לפגוש ישירות את הסיבה שהיא הרגש, אין עוד צורך במנגנון ההסחה או הסטת תשומת הלב שהוא-הוא הכאב.
כשד"ר סארנו החל להבחין בתופעה זו, עמדו לרשותו בעיקר אינטואיציה נכונה וחשיבה רפואית מחוץ לקופסה. מאז חלפו כמה עשורים, וכיום ישנם בידינו עדויות וממצאים מחקריים משמעותיים ביותר בהבנת מנגנון הכאב והקשרים ההדוקים בינו לבין ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של חיינו. מדענים רבים ברחבי העולם בוחנים כיום את תפקידו של המוח ביצירת כאבים ומגיעים לפריצות דרך משמעותיות על בסיס יומיומי. כבר כעת ידוע לנו למשל, שלעצם ההבנה של התהליך המתרחש בגופנו בזמן כאבים ישנה השפעה משמעותית על הפחתת הסימפטומים.7 גם הפרקטיקה הרפואית והטיפולית מראה תוצאות מבטיחות. על כך יעידו רבבות רבות של סובלי גב מרחבי העולם ומאות רבות של אנשים מישראל שנרפאו מכאבים כרוניים בדרך פשוטה ומפתיעה זו.
מניסיוני האישי כרופא, אני יכול להוסיף על כך שכאשר אני מדבר על קשרי גוף-נפש עם מטופלים במרפאה, פעמים רבות בעומק התשאול הרפואי הם יודו שאכן התעוררה בהם השאלה אם מקור הבעיה הגופנית שממנה הם סובלים הוא ברגשות ומתחים. לעיתים אני אף מוסיף ושואל על כמה אחוזים מהבעיה שלהם אחראים רגשות ומתחים ובאופן מפליא, רוב האנשים יודעים להעריך זאת במספר מדויק למדי. כאשר הסימפטומים אכן נובעים מרגשות, ההכרה בכך היא כבר בשורה טובה מאוד, זאת מכיוון שהיא מהווה צעד משמעותי ראשון בדרך לריפוי ומאפשרת את מה שכל טיפול נכון נשען עליו - היכולת להגיע לאבחנה הנכונה. בהקשר של כאבי גב, הכרה במקורם הרגשי עשויה להיות הצעד הראשון בנתיב ההבראה והתפוגגות הכאב. אני סבור שהדבר זמין מאוד עבורנו, בייחוד בעידן המודרני שבו הכרה ברגשות אינה מהווה עוד מקור לבושה או מבוכה כפי שהייתה בעבר.
זה בדיוק מה שקרה לי עצמי כאשר יישמתי זאת בחיי, ומה שקורה בחייהם של מטופלים רבים במרפאתי. וזה גם מה שיכול לקרות לרבים מהאנשים שסובלים מכאבי גב כרוניים ואינם מוצאים מזור לבעייתם בדרכים המקובלות. הודות ליישומה של שיטה פשוטה ומעשית זו לטיפול בכאבי הגב על ידי הכרה במתחים ורגשות כמקור להם, תוך הבנה של המנגנונים ליצירת הכאב במוח שלנו ומתן מענה ישיר לבעיה האמיתית, אפשר להשתחרר מתסמונת הכאב ולחזור בהדרגה לחיים ללא מגבלה.
כעת, בואו נתחיל להניח את היסודות לכך.
 
1. הכתוב בפרק זה מתבסס על כתבה שהתפרסמה במדור הבריאות של YNET בתאריך 17.12.14 שכותרתה "רופא: כך החלמתי מפריצת דיסק בלי תרופות וניתוחים". https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603754,00.html