עונות - שירה ופרוזה 2

טֵבֵת

הָאֲדָמָה בֹּץ,
עַד לְאָן נִשְׁקַע
וְאֵין כְּבָר אֲחִיזָה,
עֵצִים עֲרוּמִים
כְּמוֹ עָבְרוּ פֻּרְעָנוּת.
שָׁחַטְתְּ אֶת הַגְּדִי הַפּוֹעֶה.
אֵין עֶזְרָא וְאֵין נֶחָמָה,
גַּם הָאֵלִים הֶחְרִיבוּ הַחוֹמָה.
הַמְתִּיקִי יוֹמֵךְ בַּסֻּפְגָּנִיּוֹת,
וַאֲנִי חַיָּל מֵעוֹפֶרֶת יְצוּקָה.

נָפַל פּוּר בְּיִשְׂרָאֵל.