החבר הצמוד שלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
החבר הצמוד שלי

החבר הצמוד שלי

עוד על הספר

תקציר

האם שמעתם פעם על פרידה שמחה מחבר צמוד, אבל לא כזאת פרידה "מהסרטים", אלא אחת כזאת הלקוחה מהחיים האמיתיים? בדיוק על פרידה מהסוג הזה אני עומדת לספר לכם.
הספר נועד לכם, נערים ונערות בגיל ההתבגרות. כמה פעמים אתם חושבים, ולפעמים אפילו משוכנעים, שהדשא של השכן ירוק יותר? הקריאה בספר זה עשויה לגרום לכם להסתכל על החיים שלכם בצורה קצת שונה ורחבה יותר. 
הספר מזמין אתכם להיחשף ליישום חשיבה חיובית, הוא מצביע על היתרון שיש בתרגול שלה נוכח הקשיים החדשים המתגלים יום-יום. אני מאמינה שאם נעבור אותם בהדרגה אחד-אחד ולאט-לאט, נהיה בסוף מוכנים לחיים האמיתיים. בסוף הקריאה ייתכן אפילו שההרגשה האישית שלכם והאמונה שלכם בעצמכם ישתפרו פלאים.
זהו סיפורה של ילדה ככל הילדים, שהפכה לנערה עם מגבלה פיזית זמנית. היא נחושה ככל יכולתה להמשיך בחיים ה"רגילים" שלה בגיל ההתבגרות ומסרבת לאפשר למגבלה שנכפתה עליה למנוע ממנה את כל מה שחשוב לה ולהכתיב לה את סדר היום. 
איך הילדה מקבלת את הבשורה הקשה? איך מגיבים החברים כשבת כיתתם משכבר הימים מספרת שקרה לה משהו ששינה את חייה? רוצים לדעת באיזה חבר מדובר? מה הכוונה בפרידה שלא כמו בסרטים? בואו והתלוו למסע האישי שלי.

פרק ראשון

הקדמה
 
היי, שמי שקד צדיק, והיום אני בת 15.
לפני כמה שנים, בהיותי בת 10, גם אני התחלתי לכתוב יומן אישי, כמו הרבה ילדים לפניי. לא מזמן החלטתי להפוך את היומן האישי הזה לספר כדי לעורר מודעות למצבים שאני חוויתי וילדים רבים חווים גם ברגעים אלו ממש.
ספר זה חושף את סיפורי מנקודת מבט של ילדה בתחילת גיל ההתבגרות ומלווה אותה עד להפיכתה לנערה בוגרת. אני מאמינה שלאחר שתקראו אותו, תבינו שאתם לא היחידים שמתמודדים עם קשיים, שכנראה יש עוד מתבגרים בעולם הזה שמרגישים דומה לכם, אם לא כמוכם בדיוק.
באופן טבעי, יש כאלה שגיל ההתבגרות עובר עליהם די בקלות; ויש כאלה, כמוני, שהוא לא קל עבורם. בדיוק כשנכנסתי לגיל ההתבגרות גילו אצלי מגבלה פיזית. המגבלה הזו הקשתה עליי וגרמה לגיל הזה להיות קשה עוד יותר מהרגיל.
גיל ההתבגרות הוא תקופה שממילא הכול בה כל כך לא צפוי. זה הגיל שבו אתה או את מתחילים לשנות את תפיסות החיים שלכם; הגיל שבו את הופכת מילדה "שטותניקית", או אחת שיש לה צורך בהמון תשומת לב, לנערה המחפשת יותר להתכנס לתוך עצמה, לשמור על פרטיותה ופחות לשתף אחרים, גם אם הם האנשים הקרובים לה ביותר.
יכול להיות שכל אחת ואחד מכם יעברו או עוברים בגיל ההתבגרות ובחיים אתגר כלשהו. רוב הסיכויים שלא עברתם בדיוק את ה"משהו" שאני עברתי, אך עם ראש פתוח ומעט דמיון, אני משוכנעת שתוכלו ללמוד על החיים האישיים שלכם באמצעות הסיפור שלי, ואולי דרך ההיחשפות לו תוכלו להתמודד טוב יותר עם הבעיה או עם הקושי הפרטיים שלכם.
ההחלטה לחשוף את הסיפור האישי שלי נבעה גם, ואולי בעיקר, מהרצון להגביר את המודעות למגבלה פיזית כמו שלי, כדי שילדים בעלי מגבלות דומות לא יצטרכו, נוסף על קושי של ההתמודדות העצמית, גם להסביר, לפרט, לעמוד מול זוגות עיניים שואלות, תוהות, חוקרות, מתבוננות ובוהות עד כדי מבוכה.
חשוב לי שאנשים שיקראו את הסיפור שלי פשוט יבינו וירגישו, בלי שיהיה צורך לספק הסברים נוספים, שידעו לקבל, להכיל ולקלוט לתוך החברה גם ילדים שונים; כאלה שנולדו עם "משהו" או שקרה להם "משהו" בדרך המצריך התמודדות עם מגבלה; "משהו" שלילדים האחרים, כלומר ה"רגילים", אין, והוא דורש התייחסות מיוחדת.
אז כפי שכבר סיפרתי לכם קוראים לי שקד ואני בת 15. אני ילדה גבוהה, עם עיניים כחולות, שיער גלי בצבע חום בהיר וצבע עור בהיר. לכאורה מראה רגיל לילדה בת גילי. אבל יש משהו נוסף, שנכנס יום בהיר אחד לחיי והפך את המראה שלי באופן זמני ללא רגיל. ה"משהו" הזה הפך מהר מאוד לחבר הצמוד שלי.
אני מזמינה אתכם לצעוד איתי יד ביד, לצלול לאט-לאט לסיפור האישי שלי ולהכיר את החבר הצמוד שלי.
אני רוצה לציין כי שמות הגיבורים המופיעים בספר בדויים כדי שלא לקושרם לדמויות אמיתיות ולפגוע בפרטיותן, אך בעיקר כדי לא לחשוף ולהביך את אותם הילדים שפגעו בי בדרך.
קריאה מהנה,
שקד.

עוד על הספר

החבר הצמוד שלי שקד צדיק
הקדמה
 
היי, שמי שקד צדיק, והיום אני בת 15.
לפני כמה שנים, בהיותי בת 10, גם אני התחלתי לכתוב יומן אישי, כמו הרבה ילדים לפניי. לא מזמן החלטתי להפוך את היומן האישי הזה לספר כדי לעורר מודעות למצבים שאני חוויתי וילדים רבים חווים גם ברגעים אלו ממש.
ספר זה חושף את סיפורי מנקודת מבט של ילדה בתחילת גיל ההתבגרות ומלווה אותה עד להפיכתה לנערה בוגרת. אני מאמינה שלאחר שתקראו אותו, תבינו שאתם לא היחידים שמתמודדים עם קשיים, שכנראה יש עוד מתבגרים בעולם הזה שמרגישים דומה לכם, אם לא כמוכם בדיוק.
באופן טבעי, יש כאלה שגיל ההתבגרות עובר עליהם די בקלות; ויש כאלה, כמוני, שהוא לא קל עבורם. בדיוק כשנכנסתי לגיל ההתבגרות גילו אצלי מגבלה פיזית. המגבלה הזו הקשתה עליי וגרמה לגיל הזה להיות קשה עוד יותר מהרגיל.
גיל ההתבגרות הוא תקופה שממילא הכול בה כל כך לא צפוי. זה הגיל שבו אתה או את מתחילים לשנות את תפיסות החיים שלכם; הגיל שבו את הופכת מילדה "שטותניקית", או אחת שיש לה צורך בהמון תשומת לב, לנערה המחפשת יותר להתכנס לתוך עצמה, לשמור על פרטיותה ופחות לשתף אחרים, גם אם הם האנשים הקרובים לה ביותר.
יכול להיות שכל אחת ואחד מכם יעברו או עוברים בגיל ההתבגרות ובחיים אתגר כלשהו. רוב הסיכויים שלא עברתם בדיוק את ה"משהו" שאני עברתי, אך עם ראש פתוח ומעט דמיון, אני משוכנעת שתוכלו ללמוד על החיים האישיים שלכם באמצעות הסיפור שלי, ואולי דרך ההיחשפות לו תוכלו להתמודד טוב יותר עם הבעיה או עם הקושי הפרטיים שלכם.
ההחלטה לחשוף את הסיפור האישי שלי נבעה גם, ואולי בעיקר, מהרצון להגביר את המודעות למגבלה פיזית כמו שלי, כדי שילדים בעלי מגבלות דומות לא יצטרכו, נוסף על קושי של ההתמודדות העצמית, גם להסביר, לפרט, לעמוד מול זוגות עיניים שואלות, תוהות, חוקרות, מתבוננות ובוהות עד כדי מבוכה.
חשוב לי שאנשים שיקראו את הסיפור שלי פשוט יבינו וירגישו, בלי שיהיה צורך לספק הסברים נוספים, שידעו לקבל, להכיל ולקלוט לתוך החברה גם ילדים שונים; כאלה שנולדו עם "משהו" או שקרה להם "משהו" בדרך המצריך התמודדות עם מגבלה; "משהו" שלילדים האחרים, כלומר ה"רגילים", אין, והוא דורש התייחסות מיוחדת.
אז כפי שכבר סיפרתי לכם קוראים לי שקד ואני בת 15. אני ילדה גבוהה, עם עיניים כחולות, שיער גלי בצבע חום בהיר וצבע עור בהיר. לכאורה מראה רגיל לילדה בת גילי. אבל יש משהו נוסף, שנכנס יום בהיר אחד לחיי והפך את המראה שלי באופן זמני ללא רגיל. ה"משהו" הזה הפך מהר מאוד לחבר הצמוד שלי.
אני מזמינה אתכם לצעוד איתי יד ביד, לצלול לאט-לאט לסיפור האישי שלי ולהכיר את החבר הצמוד שלי.
אני רוצה לציין כי שמות הגיבורים המופיעים בספר בדויים כדי שלא לקושרם לדמויות אמיתיות ולפגוע בפרטיותן, אך בעיקר כדי לא לחשוף ולהביך את אותם הילדים שפגעו בי בדרך.
קריאה מהנה,
שקד.