הקדמה
היי, שמי שקד צדיק, והיום אני בת 15.
לפני כמה שנים, בהיותי בת 10, גם אני התחלתי לכתוב יומן אישי, כמו הרבה ילדים לפניי. לא מזמן החלטתי להפוך את היומן האישי הזה לספר כדי לעורר מודעות למצבים שאני חוויתי וילדים רבים חווים גם ברגעים אלו ממש.
ספר זה חושף את סיפורי מנקודת מבט של ילדה בתחילת גיל ההתבגרות ומלווה אותה עד להפיכתה לנערה בוגרת. אני מאמינה שלאחר שתקראו אותו, תבינו שאתם לא היחידים שמתמודדים עם קשיים, שכנראה יש עוד מתבגרים בעולם הזה שמרגישים דומה לכם, אם לא כמוכם בדיוק.
באופן טבעי, יש כאלה שגיל ההתבגרות עובר עליהם די בקלות; ויש כאלה, כמוני, שהוא לא קל עבורם. בדיוק כשנכנסתי לגיל ההתבגרות גילו אצלי מגבלה פיזית. המגבלה הזו הקשתה עליי וגרמה לגיל הזה להיות קשה עוד יותר מהרגיל.
גיל ההתבגרות הוא תקופה שממילא הכול בה כל כך לא צפוי. זה הגיל שבו אתה או את מתחילים לשנות את תפיסות החיים שלכם; הגיל שבו את הופכת מילדה "שטותניקית", או אחת שיש לה צורך בהמון תשומת לב, לנערה המחפשת יותר להתכנס לתוך עצמה, לשמור על פרטיותה ופחות לשתף אחרים, גם אם הם האנשים הקרובים לה ביותר.
יכול להיות שכל אחת ואחד מכם יעברו או עוברים בגיל ההתבגרות ובחיים אתגר כלשהו. רוב הסיכויים שלא עברתם בדיוק את ה"משהו" שאני עברתי, אך עם ראש פתוח ומעט דמיון, אני משוכנעת שתוכלו ללמוד על החיים האישיים שלכם באמצעות הסיפור שלי, ואולי דרך ההיחשפות לו תוכלו להתמודד טוב יותר עם הבעיה או עם הקושי הפרטיים שלכם.
ההחלטה לחשוף את הסיפור האישי שלי נבעה גם, ואולי בעיקר, מהרצון להגביר את המודעות למגבלה פיזית כמו שלי, כדי שילדים בעלי מגבלות דומות לא יצטרכו, נוסף על קושי של ההתמודדות העצמית, גם להסביר, לפרט, לעמוד מול זוגות עיניים שואלות, תוהות, חוקרות, מתבוננות ובוהות עד כדי מבוכה.
חשוב לי שאנשים שיקראו את הסיפור שלי פשוט יבינו וירגישו, בלי שיהיה צורך לספק הסברים נוספים, שידעו לקבל, להכיל ולקלוט לתוך החברה גם ילדים שונים; כאלה שנולדו עם "משהו" או שקרה להם "משהו" בדרך המצריך התמודדות עם מגבלה; "משהו" שלילדים האחרים, כלומר ה"רגילים", אין, והוא דורש התייחסות מיוחדת.
אז כפי שכבר סיפרתי לכם קוראים לי שקד ואני בת 15. אני ילדה גבוהה, עם עיניים כחולות, שיער גלי בצבע חום בהיר וצבע עור בהיר. לכאורה מראה רגיל לילדה בת גילי. אבל יש משהו נוסף, שנכנס יום בהיר אחד לחיי והפך את המראה שלי באופן זמני ללא רגיל. ה"משהו" הזה הפך מהר מאוד לחבר הצמוד שלי.
אני מזמינה אתכם לצעוד איתי יד ביד, לצלול לאט-לאט לסיפור האישי שלי ולהכיר את החבר הצמוד שלי.
אני רוצה לציין כי שמות הגיבורים המופיעים בספר בדויים כדי שלא לקושרם לדמויות אמיתיות ולפגוע בפרטיותן, אך בעיקר כדי לא לחשוף ולהביך את אותם הילדים שפגעו בי בדרך.
קריאה מהנה,
שקד.
