קשר דם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קשר דם
הוספה למועדפים

קשר דם

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

יצחק וולסטר

נולד ב–1931 בעיר סגד בהונגריה. התייתם מאמו בגיל שבע, ובמלחמת העולם השנייה התייתם גם מאביו שנשלח למחנות עבודה בחזית הרוסית, ולא חזר. אחיו החורג ואמו נרצחו באושוויץ. ב-1944 נשלח עם כל יהודי סגד למחנות עבודה. בתום המלחמה שוחרר ממחנה ריכוז טרזיינשטאט. עלה ארצה ב-1947 עם קבוצת עליית הנוער באוניית המעפילים "מולדת". בין מקימי המוסד החינוכי אלוני יצחק, לחם בפלמ"ח ושירת בצה"ל. בין מקימי מושב דישון על גבול הלבנון (1953). מנהל את הארכיון של המועצה האזורית מבואות החרמון. נשוי ואב לחמישה ילדים

תקציר

יוש אחרי הצבא. מקיים יחסים עם תמר. לומד בהונגריה עם סטודנטים ערבים. תמר יולדת בת. טייטיר חבר של יוש נהיה מחבל. טייטיר מבצע פיגוע ומתחבא בכפר ערבי. הוא מכניס בחורה ערביה להריון, הוא עוזב והיא יולדת בת. ליוש יש בן בצבא שמתאהב בבת של תמר. הבן של יוש הורג את טייטיר בתו מספידה אותו. קרבת הזוג מתבררת, נאלצים להיפרד.

פרק ראשון

קשר דם


באור הלילה הקלוש נעו אנשי הירח אל עבר המטרה. הם צעדו בעשב הלח והחלקלק. הסלעים לבשו לובן, והרטיבות התיזה בהם ניצוצות. הם חצו את קו הגבול הלא-מגודר בקלות-מה. השיחים הכרסתניים סוככו עליהם. מסלע אל סלע התקדמו בדילוגים. הדף הקור דחק בגבם. לפני כל תזוזה עמדו דומם והקשיבו בקשב רב כדי לאתר מארב אפשרי, הם חצו את כביש הצפון הישראלי ללא הפרעה. כאשר נבלעו בערוץ הוואדי התלול היורד אל המושב, נשמו לרווחה. צעד אחר צעד נזהרו שלא לדרדר אבנים. עד שנעצרו אל מול גדר. חוט תיל בודד התלוי ברפרוף מעל לרשת דקה חצץ ביניהם למושב. הם נכנסו אליו ועברו בשקט ליד הבתים, שיושביהם נמו את שנתם ללא חשד. ערפל דק כיסה את גגות הבתים ובעדו נראו רסיסי הגשם. אד דק הסתלסל סביבם. כאשר הגיעו אל מכון המים שבקצה המושב נעמדו מלכת. מוחמד פרק מגבו את המטען הגדול שהיה צרור בתרמיל הגב. הוא הניח אותו ליד קיר המכון, ובמיומנות התקין את המלכודות ואת מנגנון ההשהיה. בעלות השחר יתפוצץ המטען, או אם יזיזו אותו ממקומו. שני הצעירים תפסו עמדות אבטחה כדי למנוע הפרעה כלשהי. הם אחזו בתת-מקלעים, מוכנים לירי והניחו אצבעותיהם על ההדק במתיחות גוברת. איש לא הפריע. מוחמד סימן בהנפת יד שסיים את המשימה. החוליה המשיכה את דרכה בין הסלעים אל מגרש הכדורגל שנבנה בעמק. הצעירים צעדו לפנים לקדם כל פורענות. מוחמד פסע אחריהם כשהוא עמוס בשק מוקשים , ומפקד החוליה שמר על העורף.
במגרש הכדורגל הניחו שני מוקשים, אחד במרכזו והאחר ליד השער המערבי. הראות הסגרירית עטפה אותם והגנה עליהם. הם המשיכו לנוע באין רואים מזרחה. העמק שנפרש לפניהם היה כצלחת עמוקה של חומוס. המתיישבים היהודים קראו לו עמק האגם היות שבחורף הפך לאגם של בוץ מחוסר ניקוז. הם דשדשו בבוץ בדרכם אל הכביש. משם כיוונו דרכם לכפר ערבי נטוש שבו חישבו למצוא מסתור. למוחמד נשאר עוד מוקש שרצה להטמין לפני היציאה מן העמק. הוא סימן להם להתרחק. בעודם מתיישבים ליד העץ הבודד שבקצה העמק נשמעה לפתע התפוצצות אדירה. הם נזעקו כאיש אחד לכיוון הקול. מוחמד התפוצץ עם המוקש. גל הנפץ התפשט לכל עבר במהירות הבזק. מפקד החוליה הורה מיד על נסיגה. הם קפצו אחוזי בהלה ופתחו במרוצה. גופתו של מוחמד נשארה מאחור. הם מצאו מסתור בכרם זיתים אך במקום לשהות בו עד הבוקר המשיכו לגבול לבנון כמתוכנן. הוא לא ידע עד כמה הפעולה הצליחה. הוא רק ידע שמרוב פחד השאירו את גופתו של מוחמד בשדה. אחר כך תהה אם היה מוג לב. הפחד עושה את האדם גיבור, חשב.

יצחק וולסטר

נולד ב–1931 בעיר סגד בהונגריה. התייתם מאמו בגיל שבע, ובמלחמת העולם השנייה התייתם גם מאביו שנשלח למחנות עבודה בחזית הרוסית, ולא חזר. אחיו החורג ואמו נרצחו באושוויץ. ב-1944 נשלח עם כל יהודי סגד למחנות עבודה. בתום המלחמה שוחרר ממחנה ריכוז טרזיינשטאט. עלה ארצה ב-1947 עם קבוצת עליית הנוער באוניית המעפילים "מולדת". בין מקימי המוסד החינוכי אלוני יצחק, לחם בפלמ"ח ושירת בצה"ל. בין מקימי מושב דישון על גבול הלבנון (1953). מנהל את הארכיון של המועצה האזורית מבואות החרמון. נשוי ואב לחמישה ילדים

עוד על הספר

קשר דם יצחק וולסטר

קשר דם


באור הלילה הקלוש נעו אנשי הירח אל עבר המטרה. הם צעדו בעשב הלח והחלקלק. הסלעים לבשו לובן, והרטיבות התיזה בהם ניצוצות. הם חצו את קו הגבול הלא-מגודר בקלות-מה. השיחים הכרסתניים סוככו עליהם. מסלע אל סלע התקדמו בדילוגים. הדף הקור דחק בגבם. לפני כל תזוזה עמדו דומם והקשיבו בקשב רב כדי לאתר מארב אפשרי, הם חצו את כביש הצפון הישראלי ללא הפרעה. כאשר נבלעו בערוץ הוואדי התלול היורד אל המושב, נשמו לרווחה. צעד אחר צעד נזהרו שלא לדרדר אבנים. עד שנעצרו אל מול גדר. חוט תיל בודד התלוי ברפרוף מעל לרשת דקה חצץ ביניהם למושב. הם נכנסו אליו ועברו בשקט ליד הבתים, שיושביהם נמו את שנתם ללא חשד. ערפל דק כיסה את גגות הבתים ובעדו נראו רסיסי הגשם. אד דק הסתלסל סביבם. כאשר הגיעו אל מכון המים שבקצה המושב נעמדו מלכת. מוחמד פרק מגבו את המטען הגדול שהיה צרור בתרמיל הגב. הוא הניח אותו ליד קיר המכון, ובמיומנות התקין את המלכודות ואת מנגנון ההשהיה. בעלות השחר יתפוצץ המטען, או אם יזיזו אותו ממקומו. שני הצעירים תפסו עמדות אבטחה כדי למנוע הפרעה כלשהי. הם אחזו בתת-מקלעים, מוכנים לירי והניחו אצבעותיהם על ההדק במתיחות גוברת. איש לא הפריע. מוחמד סימן בהנפת יד שסיים את המשימה. החוליה המשיכה את דרכה בין הסלעים אל מגרש הכדורגל שנבנה בעמק. הצעירים צעדו לפנים לקדם כל פורענות. מוחמד פסע אחריהם כשהוא עמוס בשק מוקשים , ומפקד החוליה שמר על העורף.
במגרש הכדורגל הניחו שני מוקשים, אחד במרכזו והאחר ליד השער המערבי. הראות הסגרירית עטפה אותם והגנה עליהם. הם המשיכו לנוע באין רואים מזרחה. העמק שנפרש לפניהם היה כצלחת עמוקה של חומוס. המתיישבים היהודים קראו לו עמק האגם היות שבחורף הפך לאגם של בוץ מחוסר ניקוז. הם דשדשו בבוץ בדרכם אל הכביש. משם כיוונו דרכם לכפר ערבי נטוש שבו חישבו למצוא מסתור. למוחמד נשאר עוד מוקש שרצה להטמין לפני היציאה מן העמק. הוא סימן להם להתרחק. בעודם מתיישבים ליד העץ הבודד שבקצה העמק נשמעה לפתע התפוצצות אדירה. הם נזעקו כאיש אחד לכיוון הקול. מוחמד התפוצץ עם המוקש. גל הנפץ התפשט לכל עבר במהירות הבזק. מפקד החוליה הורה מיד על נסיגה. הם קפצו אחוזי בהלה ופתחו במרוצה. גופתו של מוחמד נשארה מאחור. הם מצאו מסתור בכרם זיתים אך במקום לשהות בו עד הבוקר המשיכו לגבול לבנון כמתוכנן. הוא לא ידע עד כמה הפעולה הצליחה. הוא רק ידע שמרוב פחד השאירו את גופתו של מוחמד בשדה. אחר כך תהה אם היה מוג לב. הפחד עושה את האדם גיבור, חשב.