תוכנית סאות' ביץ' לבריאות הלב

הקדמה 

 

תוכנית סאות' ביץ' לבריאות הלב מבוססת על כמות עצומה של מחקרים בתחום הקרדיולוגיה, פרי עבודתם של אלפי רופאים וחוקרים מבריקים במשך שנים רבות. הודות למאמצים אלה הגענו לדעתי לנקודה שבה ניתן למנוע את רוב התקפי הלב והאירועים המוחיים.

 

ברצוני להודות במיוחד לאותם מובילי חשיבה, שהשפיעו גם על ההבנה שלי בנושא מחלת העורקים הכליליים ועל יישומה בעבודתי היומיומית בתחום הקרדיולוגיה המונעת. חלקם חברים ועמיתים, חלקם מכרים, ואת חלקם אני מכיר רק מתוך כתביהם והרצאותיהם. אם נשמט משהו או נפלה טעות בדבריהם, הדבר נעשה בלי משים ואני מתנצל על כך מראש.

 

כמו שאני מספר בהמשך הספר, התחלתי להתלהב מהפוטנציאל למניעת התקפי לב כאשר התחלתי לשבת בהרצאותיו של ד"ר ויליאם קסטלי, מנהל מחקר הלב המתמשך, מחקר פרמינגהם, שנערך בשנים 1995-1979 . הרופאים והציבור הרחב חייבים להיות אסירי תודה לכל האנשים שהיו מעורבים במחקר פרמינגהם.

 

הנתונים ממחקר זה לא רק אפשרו לחוקרים לסלול את הדרך להבנת גורמי הסיכון למחלות לב ולכלי דם, אלא גם ממשיכים להיות מקור יקר ערך לרופאים וחוקרים, המתעניינים ומעוניינים במניעת מחלות לב.

 

מרגע שהתעורר אצלי עניין במניעה, המשכתי ללמוד על רמות הכולסטרול בדם ועל הפוטנציאל של תרופות הסטטינים הראשונות מתוך הרצאותיהם וכתביהם של ד"ר אנטוניו גוטו, ג'ון לה־רוסה, דייוויד ווטרס ורבים אחרים.

 

מתוך חיפוש המועמדים המתאימים ביותר לנטילת סטטינים להורדת רמות הכולסטרול, התעורר בי עניין בפוטנציאל של הדמיה לא־פולשנית של העורקים הכליליים לגילוי רמת הסיכון להתקף לב. מתוך שיתוף פעולה הדוק עם ד"ר וורן ג'אנוביץ ודייוויד קינג עליו השלום מהחברה שנקראה באותם ימים "אימטרון קורפוריישן", ובעקבות עצתו ותמיכתו של ד"ר מנואל ויאמונטה, פיתחנו סריקת לב לא־פולשנית לגילוי מוקדם של היקף טרשת העורקים.

 

כבר בשלב מוקדם זכינו לעידוד ולעזרה מקבוצת רופאים נפלאים שאותה כינינו "מועדון הסידן", מכיוון שעבודתנו התמקדה באיתור ובכימות הסידן בעורקים הכליליים, כמדד לטרשת עורקים. קבוצה זו כללה את ד"ר ג'ון רמברגר, ד"ר פטריק שידי, ד"ר ברוס בראנדג', ד"ר סטוארט ריץ', ד"ר אלן גווארסי, ד"ר ידון ארד, ד"ר רוברט דטראנו וד"ר טרייסי קאליסטר.

 

במשך השנים הפכו רופאים רבים נוספים לשחקנים חשובים בפיתוח הדמיה לא־פולשנית של העורקים הכליליים, שהובילה להתקדמות העכשווית בפיתוח הדמיה לא־פולשנית. קבוצה זו כוללת את ד"ר סטפן אשנבך, ד"ר אלן טיילור, ד"ר פאולו ראג'י, ד"ר הרווי הכט, ד"ר דניאל ראדר, ד"ר ג'יימס ארליך, ד"ר לזלי שאו, ד"ר ג'ורג' ת' קונדוס, ד"ר פיליפ גרינלנד וד"ר דניאל ברמן. יותר מאוחר למדתי הרבה מאוד על הפוטנציאל של ההדמיה הלא־פולשנית מד"ר מייקל פון ומד"ר ג'ק זיפר.

 

חוקרים רבים ברחבי העולם תרמו למודל "הריפוי" של מחלת העורקים הכליליים שעליה תלמדו בספר זה, אך ד"ר ולנטין פסטר הפך למוביל במחקר ובהוראה בתחום זה. הרצאותיו פקחו את עיני והבהירו לי שמודל "השרברבות" הישן של מחלות לב היה פשוט מוטעה.

 

הושפעתי גם ממחקרם החשוב של ד"ר מייקל דייוויס, ד"ר ארלינג פאלק, ד"ר ויליאם רוברטס, ד"ר ספנסר קינג, ד"ר רוברט בונואו, ד"ר ריצ'רד דברו וד"ר סימור גלאגוב, שסייע בהגדרת המנגנונים של התקדמות טרשת העורקים.

 

ד"ר פטר ליבי, ד"ר רוברט ווגל, ד"ר ג'ורג' דיאמונד, ד"ר אריק טופול, ד"ר סטיבן ניסן, ד"ר ג'יימס פורסטר וד"ר קרל פפין הסבירו בשנים האחרונות באופן פשוט וברור את התפקיד החשוב של דפנות העורקים במניעת התקפי לב. וד"ר ריצ'רד קונטי משמש מורה ומדריך בלתי נלאה לקרדיולוגים ברחבי העולם.

 

יישום אסטרטגיות מניעה להשגת שיפור במחלות לב הודגם לראשונה על ידי ד"ר דייוויד בלאנקנהורן המנוח. ד"ר ב' גרג בראון, ד"ר פ"ק שאה, ד"ר דין אורניש וד"ר לאנס גולד הרשימו אותי כולם באמצעות מחקר שהראה שאפשר לעצור את מחלת העורקים הכליליים ואף להביא לנסיגתה. ד"ר קנת קופר וד"ר סטיבן נ' בלייר לימדו אותי רבות על תפקיד הפעילות הגופנית בבריאות הלב.

 

משנת 1997 ואילך עורך ידידי ד"ר טד פלדמן מדי שנה סימפוזיון במיאמי, שמכנס רבים מהאנשים המובילים בתחום מניעת מחלות לב. ד"ר ננט ונגר (חלוצה בבריאות האישה), ד"ר פרד פשקוב, ד"ר ג'ורג' דיאמונד וד"ר רנדי מרטין נמנים עם המומחים בסימפוזיון שלימדו אותי רבות. מאז שהתחלתי להשתמש בסריקת לב לגילוי טרשת עורקים היה לי חשוב במיוחד ללמוד כיצד להביא לנסיגת מחלת העורקים הכליליים שאני רואה.

 

בתקופה זו התחלתי ללמוד מתוך הרצאותיו של ד"ר ה' רוברט סופרקו על חשיבותן של בדיקות דם מתקדמות. מתוך עבודתו של ד"ר פול רידקר נעשיתי מודע לתרומתה של הדלקת למחלת העורקים הכליליים ולבדיקות הטובות ביותר לאיתורה.

 

בשנותי במרכז הרפואי מאונט סיני במיאמי ביץ' זכיתי להעשרה רבה כשד"ר ג'רווסיו לאמאס, ד"ר אריק ליברמן וד"ר פרנציסקו לופז־חימינז הגיעו למרכז בראשית שנות ה־ 90 של המאה ה־ 20 . הם הפכו כולם למשתפי פעולה חשובים במחקר שלי והיו גם מורים דגולים שפיתחו מאוד את הבנתי לגבי הכוח והמלכודות שטמונים בניסויים הקליניים.

 

כשלמדתי על קיומה וחשיבותה של התסמונת המטבולית, הבנתי כיצד מגמות שליליות עכשוויות באורח החיים האמריקאי - בעיקר פעילות גופנית מועטה ותזונה לקויה - הובילו אותנו למגפות של השמנת יתר קיצונית, סוכרת ומחלות כרוניות אחרות. אמנם ד"ר ג'ראלד ריוון הוא שתיאר לראשונה את התסמונת המטבולית כתופעה קיימת כבר בשנת 1988 , אך אני נעשיתי מודע לחשיבותה רק כשלמדתי אצל ד"ר רונלד גולדברג, מהמכון לסוכרת בבית הספר לרפואה מילר באוניברסיטת מיאמי. בנוסף, הרצאותיהם וכתביהם של ד"ר סקוט גראנדי וד"ר סטיבן הפנר העמיקו מאוד את הבנתי בתחום זה.

 

על תזונה למדתי הרבה מאוד מד"ר וולטר וילט ועמיתיו בבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד. הם עשו יותר מכל קבוצת חוקרים אחרת למען יצירת הקונצנזוס העכשווי לגבי עקרונות התזונה הבריאה. המחקר והכתבים של ד"ר דייוויס ג'נקינס, ד"ר דייוויד לודוויג וד"ר ג'ני ברנד־מילר לימדו אותי את חשיבותו התזונתית של המדד הגליקמי.

 

כמו כן, מה שלמדתי על ההיסטוריה של התזונה, החל בתקופת הציידים־מלקטים, העניק לי תובנות רבות חשיבות לגבי צורת האכילה שעלינו ליישם כיום. בתחום זה למדתי רבות ממחקרם ומכתביהם של ד"ר לורן קורדיין וד"ר ס' בויד איטון.

 

ושוב, ברצוני להודות לכל האנשים שלקחו חלק במהפכת המניעה בטיפול בלב. אני סמוך ובטוח שעבודתם תמשיך להוביל לבריאות טובה יותר ולחיים טובים יותר לכולנו.

 

אין זה מחויב המציאות

שנלקה בהתקפי לב!

 

דמיינו עולם שבו התקפי לב הם תופעה נדירה ומוות עקב התקף לב בטרם עת הוא תופעה פשוט לא מוכרת - נחלת העבר. דמיינו עולם שבו מחלת לב מאותרת בשלב מוקדם כל כך ובדייקנות רבה כל כך - ומטופלת ביעילות גדולה כל כך - עד שאנשים ספורים בלבד נאלצים לעבור הליכים פולשניים יקרים כגון צנתור או ניתוח מעקפים בעורק כלילי. דמיינו עולם שבו אנו יכולים לצפות בביטחון לחיים בריאים ופוריים, נטולי איום ללקות בהתקף לב ובאירוע מוחי.

 

ייתכן שאתם חושבים ברגע זה, "נהדר, יכול להיות שהילדים או הנכדים שלי יהיו בני־מזל ויחיו בעולם כזה, אך זה ודאי לא יקרה בתקופה שלי".

 

אם זה מה שאתם חושבים, אתם טועים.

 

החדשות הנפלאות הן שכיום יש בידינו הידע והיכולת למנוע את רובם המכריע של התקפי הלב והאירועים המוחיים. ביכולתנו להציל מאות אלפי חיים מדי שנה - אולי אפילו את חייכם. אינני מדבר על הדברים שנוכל לעשות בעוד עשר שנים, או אפילו בעוד חמש שנים.

 

אני מדבר על מה שאנו מסוגלים לעשות כיום, ממש עכשיו. מרשימה עוד יותר העובדה שכבר כיום, ממש עכשיו, יש לנו טכניקות אבחוניות לא־פולשניות (ללא חיתוך, ללא כאב), ללא תקופת החלמה הכרחית, שמסוגלות לזהות בני אדם המצויים בסיכון גבוה לפתח את מחלת העורקים הכליליים (CAD), כדי שיוכלו לקבל טיפול בשלב מוקדם. כמו כן, יש לנו טיפולים יעילים מאוד, בכלל זה תרופות ושינויים באורח החיים, ואלה יכולים להביא לנסיגת הנזק בעורקי הלב, בלי שהמטופל ייאלץ לשכב תחת סכין המנתחים. טיפולים אלה פשוטים ועלותם נמוכה בהשוואה לצנתור או ניתוח מעקפים.

 

אני יודע שזה נכון, מכיוון שאני רושם טיפולים כאלה למטופלים במרפאה שלי מדי יום ביומו. רבים מכם מכירים אותי אולי כאותו רופא שיצר את דיאטת סאות' ביץ',* אך הפכתי "דוקטור לתזונה" רק במקרה. כמעט שלושים שנה אני עובד כקרדיולוג - מומחה לבעיות לב - ויותר מעשרים שנה אני פרופסור־חבר בבית הספר לרפואה מילר, של אוניברסיטת מיאמי, בבית החולים מאונט סיני. חלק גדול מהקריירה הרפואית שלי הוקדש להדמיית לב לא־פולשנית (צנתור לב וירטואלי), הטכנולוגיה שמאפשרת לנו לקבל מבחוץ, ללא חדירה לגוף, תמונות מפורטות של הלב והעורקים הכליליים. אם עברתם אי־פעם סריקת לב - אם סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), או סריקת טומוגרפיה עם אלומת אלקטרונים (EBT) - ודאי קיבלתם ניקוד סידן כחלק מתוצאות הבדיקה. לעתים מכנים את הניקוד הזה ניקוד אגטסטון, ומדד סריקת הסידן נקרא שיטת אגטסטון. מקור שניהם בעבודתי המשותפת בעבר הרחוק עם עמיתי ד"ר וורן ג'אנוביץ' - פיתחנו שיטה להדמיית עורקים סתומים מפלאק (רובד טרשתי, לרוב מסידן), שבה אפשר להשתמש שנים לפני הופעתם של תסמיני התקף לב. אבחון ומניעה של מחלות לב הם למעשה הנושא שבו אני מתמקד ושמעניין אותי יותר מכול לכל אורך חיי המקצועיים.

 

חשיבות המניעה

כיום סובלים 66.5 אחוזים מהאמריקאים מעודף משקל או מהשמנת יתר קיצונית - נתון שלא ייאמן! - ו־ 40 אחוזים מאלה שגילם יותר מ־ 40 נמצאים בשלב של קדם־סוכרת. כמעט 21 מיליון אמריקאים לוקים כבר בסוכרת ומספר זה גדל מדי יום. יתר על כן, אנו מייצאים את המגפות שלנו - השמנת יתר קיצונית, קדם־סוכרת וסוכרת - לעולם כולו, ובמהירות מזעזעת. אנשים הסובלים ממחלות אלה, שבמידה רבה הן תולדה של תזונה לקויה והרגלים גרועים באורח החיים, הם המועמדים הראשיים למחלת לב.

 

פיתחתי את דיאטת סאות' ביץ' במטרה לסייע למטופלים שלי לרזות, לשפר את ההרכב הכימי של הדם שלהם ולמנוע מהם להפוך לסוכרתיים. היה זה חלק בפאזל המניעה, והוא הצליח. הודות להצלחה הבינלאומית של ספרי הראשון זכיתי בהזדמנות נפלאה לסייע בשינוי דרך האכילה של האמריקאים. ואף שאני מאושר שמיליוני בני אדם מקפידים על דיאטת סאות' ביץ', יש לי תוכנית שאפתנית עוד יותר.

 

מטרתי בכתיבת הספר תוכנית סאות' ביץ' לבריאות הלב היא להאיץ את התקדמות המהפכה למניעת מחלות לב המתרחשת כעת בארצות הברית.

 

אני סבור שאחד הכשלים הבולטים בטיפול הרפואי כיום הוא אי־ אבחון מחלת לב וכלי דם וטיפול בה כבר בשלבים הראשוניים ביותר. בכל פעם שאני שומע שאדם מסוים מת עקב "התקף לב פתאומי", אינני יכול להימנע מהמחשבה שזה לא היה צריך לקרות. אפשר היה להציל אותו אדם ממוות, לו היה נהנה מיתרונות שיטות האבחון והטיפול הרפואי העדכניים ביותר.

 

תוכנית סאות' ביץ' לבריאות הלב מבוססת על אותם כלים חדשניים המצויים כיום בשימושם של הקרדיולוגים והמומחים למחלות פנימיות בארצות הברית שהם בעלי אוריינטציה למניעה. התוכנית תראה לכם כיצד להפיק את מלוא היתרונות מחידושים אלה, ובה בעת לשפר את תזונתכם ואת אורח חייכם.

 

אפשר למנוע התקפי לב

מיום שסיימתי את לימודי בבית הספר לרפואה גיליתי עניין רב במניעת מחלות לב, אך לא ידעתי כיצד לעשות זאת. הדבר השתנה עם פיתוחן של תרופות להורדת רמות הכולסטרול, של שיטות סקירה לא־פולשניות של העורקים הכליליים ושל בדיקות דם מתקדמות ועם השגת הבנה הרבה יותר מדויקת כיצד קורים התקפי לב. אני אמנם מיישם את מה שאני מכנה "מניעה אגרסיבית" כבר שנים רבות, אך רק משלהי שנות ה־ 90 של המאה ה־ 20 יכולתי לנצל את יתרונותיהן של כל אותן שיטות חדשות, וליישם את התוכנית למניעת מחלות לב שאני משתמש בה כיום.

 

למרבה השמחה, אני מתקשה להיזכר בפעם האחרונה שבה התקשרו אלי מחדר המיון כדי להודיע לי שמטופל או מטופלת שלי לקו בהתקף לב. אין לי במרפאה בני 40 , 50 או 60 שלוקים בהתקף לב או באירוע מוחי. ובקרב אנשים שמטופלים אצלי תקופה ממושכת, נדירים המקרים שבהם אני נאלץ לשלוח מטופלים לניתוחים פולשניים כגון צנתור או ניתוח מעקפים. ושלא תחשבו שאני בוחר רק מטופלים עם לב בריא. אני מטפל בעיקר בגברים ובנשים בסיכון גבוה, עם כמה גורמי סיכון ולפעמים גם עם רקע משפחתי של מחלות לב. למעשה, רבים מהמטופלים שלי הגיעו אלי אחרי שלקו כבר בהתקף לב בגיל צעיר. אם הם מבצעים את התוכנית שלי, הם אינם עוברים התקף לב נוסף.

 

כמו שאמרתי, לא מדובר בניסיון שלי בלבד. אחד הסודות השמורים ביותר ברפואה כיום הוא שרופאים רבים המיישמים מניעה אגרסיבית לא רואים עוד התקפי לב ואירועים מוחיים בקרב המטופלים שלהם. כאשר אנו נפגשים בוועידות לב ובדיונים ומתעדכנים, אנו שומעים לעתים קרובות את המשפט, "כמעט שלא היה התקף לב במרפאה שלי בשנה האחרונה", וכן את המשפט, "אם בתי חולים היו מתבססים על הפניות של מטופלים שלי, חדרי הניתוח שלהם היו שקטים מאוד".

 

איננו מתחילים לפעול רק כאשר המטופלים שלנו משותקים מכאבים בבית החזה או מעוויתות כאב של התקף לב. בדרך כלל בשלב מתקדם זה אין מנוס מהליך פולשני. תחת זאת, אנו משתמשים בטכנולוגיה החדשנית ביותר לזיהוי אנשים עם סיכון גבוה להתקף לב, וזאת שנים רבות לפני הופעת תסמינים כלשהם. אנו מלמדים את המטופלים שלנו תזונה נכונה ופעילות גופנית. כמו כן אנו רושמים למטופלים תרופות להורדת רמות הכולסטרול, שהוכחו כיעילות במניעת התקפי לב ואירועים מוחיים. אנחנו מקיימים מעקב קפדני אחר המטופלים שלנו והתמדה זו נושאת פרי. הם נשארים בריאים, מאושרים וכמעט בכל המקרים - ללא התקפי לב בטרם מלאו להם חמישים, ואותם מטופלים מגיעים לשנות השישים לחייהם, ובמקרים רבים גם לגיל הרבה יותר מבוגר - זהו הסיפוק הגדול ביותר שלי כרופא.

 

בדרך כלל אין שום דבר שגרתי בהצלת חיים. עם זאת, ברפואה קרדיולוגית העושה שימוש בשיטות מניעה אגרסיביות, הצלת חיים אכן הפכה לשגרה. התוכנית שלי יעילה משום שהיא שילוב של כל מה שלמדתי במשך השנים ממומחים רבים מהשורה הראשונה במחקר ובעבודה מעשית בתחום הקרדיולוגיה, ואני אסיר תודה להם. בהקדמה לספר הזכרתי את שמותיהם של האנשים שהשפיעו עלי ביותר.

 

מיליונים לא מטופלים

אני מתוסכל מאוד מהעובדה שלמרות כל החידושים והצלחתנו המוכחת, מספר גדול יותר של אמריקאים לא מקבלים את הטיפול המונע שאותו מקבלים המטופלים שלי ושל רופאים אחרים המיישמים רפואה מונעת. למעשה, מחלת לב היא גורם התמותה המוביל בארצות הברית, ובפער גדול מכל גורם אחר. בחישוב שנתי היא גורמת אחד מכל חמישה מקרי מוות. ולא מדובר רק באנשים הכלולים בסטריאוטיפ המוכר - גברים בגיל העמידה ובגיל מבוגר יותר. למחלות לב יש הזדמנות שווה בתמותת נשים - כ־ 500,000 נשים מתות מדי שנה ממחלות הקשורות ללב.

 

נשים, שימו לב: כאשר אתן לוקות בהתקף לב, הסבירות שתמותו ממנו כפולה מזו של גברים. אני רוצה שנשים שקוראות את הספר יבינו שהדברים שאני כותב בספר רלוונטיים בשבילן בדיוק כמו לבעל, לבנים, לאב ולאחים שלהן. רוב מקרי המוות ממחלות לב הם תולדה של מחלה ששמה טרשת עורקים, או הסתיידות עורקים, המתרחשת כאשר על דפנות העורק הפנימיות שוקע בהדרגה פְּלאק, מעין רובד המורכב בעיקר מכולסטרול, מתאים דלקתיים ומרקמת צלקת. יש שני סוגי פלאקים - פלאק יציב ופלאק לא יציב. התקף לב מתרחש כאשר פלאק לא יציב שעשיר בכולסטרול נקרע וגורם להיווצרות קריש דם שחוסם את זרימת הדם ללב. (זה גם מה שקורה ברוב האירועים המוחיים, כשהדבר מתרחש בעורקים המובילים למוח).

 

על אף העובדה שאת רוב התקפי הלב ניתן למנוע, מתרחשים מדי שנה כ־ 865,000 התקפי לב חדשים וחוזרים. ועל אף מה שמומחים לקרדיולוגיה מונעת רואים מדי יום ביומו, מספרם הכולל של ההליכים הפולשניים בלב נמצא בעלייה. יותר ממיליון צנתורים לפתיחת עורקים סתומים מבוצעים מדי שנה. בנוסף מבוצעים בארצות הברית מדי שנה כ־ 467,000 ניתוחי מעקפים.

 

במקרים רבים נאמר למטופלים שצנתור או ניתוח מעקפים ימנע אצלם התקף לב ראשון או שני. ברוב המקרים, הדבר פשוט לא נכון. אמנם צנתור (שכולל את פתיחת הסתימה על ידי ניפוח בלון בקצה צנתר והשתלת סטנט) עשוי להציל חיים כאשר מבצעים אותו מוקדם במהלך התקף לב או כאשר התסמינים חמורים, אך במקרים רבים מבצעים צנתור כאשר יש תסמינים קלים של מחלת לב, או אף בהיעדר תסמינים כלשהם. במילים אחרות, הליך זה מבוצע אצל אנשים שלמעשה מנהלים חיים נורמליים ופתיחת עורק סתום כרונית לא תעזור למניעת התקף לב אצלם בעתיד. ואמנם ניתוח מעקפים (שמנתב מחדש את זרימת הדם בעורק כלילי, באמצעות עקיפת הסתימה ותוך שימוש בוורידים ו/או בעורקים מושתלים שנלקחו מחלקים אחרים בגוף) יכול להציל חיים או להאריך חיים אצל אנשים מסוימים, אך מטופלים רבים מדי עוברים את הניתוח הקשה הזה, על אף שהוא לא יאריך את חייהם ולא יגרום להם להרגיש טוב יותר.

 

מדוע רופאים כה רבים משתמשים בטיפול התערבותי?

ובכן... השאלה היא - אם אנחנו, הקרדיולוגים המניעתיים, מסוגלים להוריד באופן חד את שכיחותם של התקפי לב בקרב מטופלינו ואם ממש ביטלנו את הצורך בהליכים פולשניים כגון ניתוח לב - מדוע עדיין לוקים מאות אלפי בני אדם בהתקפי לב, עוברים את הניתוחים הללו, ומתים ממחלות לב? מהו הדבר שאנו עושים ורופאים אחרים לא עושים? וחשוב עוד יותר - מדוע אינם עושים זאת? התשובות לשאלות אלה מספקות מידע רב על מצבה הנוכחי של הרפואה.

 

ראשית וחשוב מכול, קרדיולוגים המיישמים מניעה אגרסיבית מבינים שהגורם האמיתי להתקף לב הוא אחר ממה שחושבים בדרך כלל. כאשר למדתי בבית ספר לרפואה בשנות ה־ 70 של המאה ה־ 20 , עמיתי ואני למדנו את מה שמכונה "מודל השרברבות" של מחלות לב. למדנו שהתקף לב הוא תולדה של סתימה בעורק כלילי מרכזי, וזו נגרמת עקב הצטברות הדרגתית של פלאק. סתימה זו נוצרת באופן דומה לסתימה בכיור המטבח, עקב הצטברות פסולת והיווצרות משקע בצינור הניקוז. התיאוריה היתה שכאשר עורק נסתם יותר ויותר בפלאק הזה, שנקרא פלאק יציב, נוצרת בו היצרות, עד שאספקת הדם ללב מנותקת לגמרי.

 

לפני עשרים שנה החלו חוקרי לב לערער על מודל השרברבות. הם שמו לב שהגורם לרוב התקפי הלב אינו גושי הפלאק הגדולים והחוסמים כביכול הנראים בהדמיה, אלא גושי הפלאק הקטנים יותר בתוך השכבה הפנימית של דפנות כלי הדם. גושי פלאק קטנים אלה הם בעלי מעטפת דקה ומלאים כולסטרול. הם נוטים להיקרע, וכאשר הדבר קורה, מתחיל תהליך יצירת קרישי דם בשביל לרפא את הפציעה. אם הקריש גדול מספיק כדי לסתום את העורק, לא מגיע דם לאותו חלק בשריר הלב שמקבל אספקה מאותו עורק, ואותו חלק בשריר הלב מת. זהו "התקף לב"; אם חלק גדול דיו של הלב נפגע, הלב אינו מסוגל לתפקד, והתוצאה היא כישלון לבבי או מוות. אך כמו שתלמדו בפרק 2, רוב אותן פגיעות מגושי פלאק לא יציב קטנים לא גורמות התקף לב או תסמינים אחרים כלשהם.

 

אם ההליך שבו דוחפים בחזרה את הסתימה או עוקפים אותה איננו הטיפול הטוב ביותר, מהו אם כן הטיפול הטוב ביותר? כיצד ניתן לטפל באותם גושי פלאק לא יציב מלאי כולסטרול שעלולים לגדול עוד, להיקרע ולגרום נזק ללב? התשובה מצויה בתוכנית שאני מציע בחלק ב', שבה נעשה שימוש בתזונה, בפעילות גופנית ובתרופות כדי לרפא ממש את דפנות כלי הדם ולהשיב אותם למצבם הטבעי והבריא.

 

מבחינות רבות גילנו כגיל כלי הדם שלנו. אך נוכחתי לדעת שבאמצעות השיטות המתאימות, אנחנו יכולים לגרום לכלי הדם שלנו להיות צעירים יותר. ברצוני לכנות את הרופאים המשתמשים בגישת מניעה אגרסיבית למחלות לב - שמספרם הולך וגדל - בשם "מרפאים", וזאת בניגוד ל"שרברבים", המשתמשים בעיקר בגישה ההתערבותית. המדע והעתיד שייכים ל"מרפאים", אך יותר מדי מטופלים - למעשה, רובם - מטופלים על פי מודל השרברבות. לדוגמה, ההערכה היא שרק כ־ 50 אחוזים מהמטופלים בסיכון גבוה למחלות לב, שנטילת סטטינים להורדת רמת הכולסטרול עשויה להועיל להם ואף להציל את חייהם, אכן מקבלים אותם מרופאיהם - וזו הערכה זהירה.

 

העובדה שאנשים לא מקבלים טיפולים רפואיים לא־פולשניים מתאימים - בין שמדובר בסטטינים, בתרופה ללחץ דם, בדיאטה בריאה ללב, בתוכנית פעילות גופנית או בגמילה מעישון - עוזרת להסביר את השיעור הגבוה בקביעות של צנתורים וניתוחי מעקפים. אנחנו משלמים על כך מחיר גבוה, הן מבחינה אנושית והן מבחינה כלכלית.

 

גישות רפואיות חדשות, גם כאלה שמאחוריהן ביסוס מדעי מוצק, משולבות בדרך כלל באטיות רבה בטיפול הרפואי היומיומי. כיום היינו מזדעזעים אם מנתחים היו עוברים ממנותח למנותח בלי לרחוץ את ידיהם או בלי לחטא את הכלים שלהם. אך באמצע המאה ה־ 19 זו היתה דרך הטיפול המקובלת, ועקב כך מתו כמחצית מהמנותחים מזיהום שאחרי הניתוח. הגיוני לשער שכאשר הרופא הבריטי הנודע ג'וזף ליסטר הדגים בשנות ה־ 70 של המאה ה־ 19 שאמצעי זהירות כגון רחיצת ידיים, חיטוי ציוד הניתוח וניקוי פצעים יכול לצמצם באופן בולט את שיעור תמותת המנותחים, עמיתיו ודאי אימצו מיד את שיטותיו מצילות החיים. אך למעשה, רוב הרופאים בארצו סירבו להאמין לו. חלפו שני עשורים עד שניתוחים אספטיים (ניתוחים שמבוצעים תוך הקפדה על תנאים היגייניים ומניעת זיהומים) הפכו לדרך טיפול סטנדרטית באנגליה, מולדתו. אני מציין זאת משום שכאשר מדובר במידת הנכונות והמהירות שבה הקהילה הרפואית מאמצת גישות חדשות, לא השתנה הרבה מאז אותם ימים.

 

לכו בעקבות הכסף

לרופאים ולבתי החולים יש מניעים כלכליים חזקים להיאחז בשיטות הישנות. מדיניות התגמול של מערכת הבריאות שלנו מעדיפה במידה בולטת את גישת השרברבות. פוליסות ביטוח משלמות בדרך כלל תמורת ניתוחים - ולא תמורת מניעה. במקרים רבים זהו שריד מהימים שבהם רק שיטות ספורות למניעת מחלות לב ומחלות אחרות היו יעילות. לכן איננו רואים בתי חולים רבים שמקימים "מחלקות מניעה". במקום זאת הם מתגאים ב"מחלקות הלב" שלהם, שמטרתן לבצע הליכים פולשניים, שהם מקורות הכנסה חיוניים. הרופאים מקבלים משכורת כדי לטפל במחלות ולא כדי למנוע אותן.

 

לעומת זאת, חברות ביטוח ותוכניות בריאות משלמות מעט עד כדי גיחוך לרופאים העוסקים במרפאותיהם ברפואה מונעת. רופאים היושבים עם מטופליהם, מקדישים את זמנם כדי להדריך אותם ולהרכיב להם תוכניות טיפול אישיות מתוגמלים על ביקור רגיל במרפאה ולא משנה אם שהו עם המטופל או המטופלת חמש דקות או זמן רב בהרבה.

 

על פי הסוכנות למחקר ולאיכות הטיפול הרפואי, ניתוח מעקפים ממוצע עולה 47,000-36,000 דולר, שכוללים תשלום לרופא ולבית החולים; צנתור ממוצע עולה 8,000 דולר. שני הליכים אלה לבדם מביאים לענף הטיפול הרפואי רווחי עתק. מנהלן בבית חולים אמר לי לאחרונה בצורה ישירה ומפורשת, שלוּ בית החולים שלו היה מאמץ מדיניות מניעה זהה לזו שלי, בית החולים היה מאבד חלק כה גדול מהכנסותיו, עד שהיה נאלץ לסגור את שעריו!

 

מערכת הטיפול הרפואי תכרע תחת הנטל 

אך חִשבו לרגע על המחיר של אי־יישום תוכנית אגרסיבית למניעת מחלות לב. לעובדה שאנו מבזבזים סכומי עתק על טיפול בשלב מאוחר של מחלות לב יש פוטנציאל למוטט את מערכת הבריאות ומימונה כבר כיום, כאשר ילדי דור ה"בייבי־בום" - שנולדו בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה - מגיעים לגיל הזקנה. אם אתם סבורים שכבר כיום אתם משלמים יותר מדי עבור ביטוח רפואי פרטי; אם אתם סבורים שהתשלומים המשלימים שלכם גבוהים מאוד, אני חושש שצפוי לכם הלם קשה. כל התשלומים והמסים הללו עתידים להמשיך ולעלות.

 

מדוע? מכיוון שהאמריקאים הולכים ונעשים שמנים יותר וסובלים מסוכרת יותר מאי־פעם בעבר. כמו שציינתי קודם, הקשר השכיח בין סוכרת, השמנת יתר קיצונית ומחלת לב ידוע היטב. בנוסף, כ־ 36 מיליון איש בקרבנו כבר הגיעו לגיל 65 או יותר, השלב בחיים שבו הסיכון להתקפי לב ולאירועים מוחיים מגיע לשיאו. וככל שאותם ילדי ה"בייבי־ בום" ימשיכו להזדקן, תגדל האוכלוסייה בסיכון גבוה ל־ 70 מיליון נפש עד שנת 2030 . אין ספק שאם לא נשנה את פני הדברים, עלות הטיפול הרפואי, הגבוהה כבר כיום, יחד עם הדרישות הרפואיות ההולכות וגדלות של אותו דור מזדקן, יכריעו את המערכת.

 

אני דור שלישי במשפחת רופאים. אבי היה רופא עיניים וסבי היה תחילה רופא ילדים ומאוחר יותר גם כן רופא עיניים. הדבר נתן לי פרספקטיבה ארוכת שנים על האופן שבו כלכלת מערכת הבריאות פגעה ביחסי רופא־מטופל - המרכיב שמשך רבים מאיתנו להיות רופאים מלכתחילה.

 

כיום המטופלים חשים שהרופאים שלהם לא מקשיבים להם, לעתים קרובות גם לא אכפת להם, והם תמיד ממהרים. הרופאים מרגישים שהם כורעים תחת עול הניירת האינסופית והפיקוח הנרחב, הנדרשים על ידי חברות הביטוח, ארגונים לשירותי בריאות (HMOs) ותוכניות בחסות ממשלתית כגון "מדיקר" (Medicare). אין זה פלא שרבים מאיתנו אינם מסוגלים להקדיש את הזמן שהיינו רוצים להקדיש למטופלים שלנו. אני סבור שהמצב קריטי, אך עדיין ניתן לטיפול.

 

תפקידכם כצרכני טיפול רפואי

חינוך המטופלים וקיום תקשורת טובה עמם חיוניים לטיפול הרפואי שאני נותן. גיליתי שכאשר מטופלים מבינים את הסיבות שמאחורי המלצותי, גדלה הסבירות שהם גם יבצעו אותן.

 

כדי להפיק תועלת מהמהפכה בטיפול בלב, עליכם לדעת יותר על מחלת לב וכלי דם. בשל האילוצים במערכת הבריאות שלנו יהיה עליכם לקחת חלק פעיל בשמירה על בריאותכם. בספר זה תלמדו כיצד לעשות זאת.

 

אם מערכת הלב וכלי הדם שלכם בריאה, תלמדו איך לשמר את בריאותה לאורך כל חייכם. אם יש לכם היסטוריה משפחתית של מחלת לב, תלמדו כיצד להישמר מלהיפגע מהגנים שקיבלתם. אם לקיתם כבר בהתקף לב או באירוע מוחי, או עברתם צנתור או ניתוח מעקפים, תלמדו כיצד לצמצם במידה רבה את הסיכון שלכם לעבור אירועים נוספים ולמות בטרם עת.

 

מחלות לב הן הרוצח מספר 1 בארצות הברית, 

אבל אין פירוש הדבר שהן חייבות להרוג גם אתכם.