ארדוף אויביי ואשיגם

פרק ראשון 

על יוזמה בשדה הקרב

 

היוזמה בקרב היא אחד משמונת הערכים שבהם דנתי בספרי "עוד ניצחון כזה...". שבעת הערכים הנוספים הם: דבקות במשימה, חיי אדם, אחוות לוחמים, דוגמה אישית, תעוזה, משמעת עצמית ושמירה על חוקי המלחמה.

יוזמה בקרב פירושה פעולה קרבית שמטרתה לשנות את תנאי הקרב, והיא אינה כלולה בתוכנית המבצעית ולא נעשית בעקבות פקודה או הנחיה מלמעלה. היוזמה יכולה לבוא לידי ביטוי באישור הרמה הממונה או ללא אישורה. נקיטת יוזמה ללא בקשת אישור מהרמה הממונה כרוכה בתעוזה רבה יותר, כיוון שהאחריות כולה מוטלת על המפקד היוזם, בעוד יוזמה שננקטת באישור הרמה הממונה, האחריות מוטלת גם עליה.

היוזמה מבטאת רוח לחימה, גמישות מחשבתית ורצון עז להצליח ולנצח. קשה להעלות על הדעת מפקד מצטיין ללא יוזמה ודבקות במשימה, שהן תנאי להצלחה בקרב. הדינמיקה והאי ודאות בשדה הקרב גורמים לכך שכל תוכנית מבצעית — ותהיה המוצלחת ביותר — תקפה במקרה הטוב לשלב הלחימה הראשון, ולאחר מכן ההצלחה תלויה ביוזמת המפקדים ובמתן פתרונות מהירים להשגת היעדים בהתאם למצבים המשתנים בשטח.

הצלחת יחידות בשדה הקרב באה לביטוי בהשלמת משימות צבאיות באופן יעיל, מהיר ובמחיר נמוך ככל האפשר בחיי אדם. כל הישג צבאי מבטא הצלחה, רצף של הישגים הופך את ההצלחה למרשימה יותר, ורצף של הצלחות לא ניתן להשיג ללא יוזמה של מפקדים בכל רמות הפיקוד.

 

כיצד היוזמה באה לידי ביטוי במחקר

התארכותה של מלחמה מגדילה את ההסתברות לנפגעים רבים יותר, ולכן למהירות הכרעתו של האויב נודעת חשיבות ממדרגה ראשונה. הניסיון הוכיח שהדרך הטובה ביותר להשגה מהירה של היעדים הייתה נקיטת יוזמות לשמירת תנופת ההצלחה של כוחותינו. כמעט כל יוזמה משמעותית שיבשה את מהלכי האויב והשפיעה באופן הרסני על מצבו. היא הכניסה את האויב לאי ודאות, הוא נאלץ להגיב במקום ליזום, איבד זמן ופעל בחופזה, מהלכיו היו מוגבלים וצפויים יותר, ובדרך כלל נוצרו הזדמנויות נוספות שאיפשרו נקיטת יוזמות מכריעות יותר.

מניתוח קרבות רבים של צה"ל בלטה עובדה פשוטה: מפקדים שנקטו יוזמה במהלך לחימה שלטו בדרך כלל במתרחש בשדה הקרב והשיגו תוצאות טובות. רוב היוזמות לא היו בהכרח דרמתיות, כאלה שהביאו לפריצת דרך, אלא התאפיינו במהלכים יעילים ששינו את המצב בשטח ואיפשרו לכוחות להשיג את המשימות מהר יותר ועם מינימום נפגעים.

המחקר מראה שהצלחה בנקיטת יוזמות כרוכה ביכולתו של המפקד להבין ולנתח מהר את תמונת המצב, להחליט מהר מה לעשות וליישם את החלטותיו בהקדם. מצב המבחן העליון של מפקד בעל יוזמה הוא בשדה הקרב ופחות בתקופה שבין מלחמות. ייתכן שמפקד בעל יוזמה לא יבלוט ככזה בשגרה, בעוד מפקד שנתפס כחסר יוזמה בשגרה יתגלה כבעל יוזמה בשדה הקרב — הפתעות יש לשני הכיוונים.

רוב המפקדים שנקטו יוזמה והצליחו, שקלו את התועלת שבנקיטת יוזמה מול הישארות במצב הקיים, העריכו את הסיכויים והסיכונים בביצוע יוזמתם ופעלו לאחר שקראו את תמונת הקרב. היו מפקדים שבגלל קשיים שנוצרו בקרב חששו לנקוט יוזמה, ונוצר מצב שבו האויב הוא זה שנקט אותה והם נקלעו לקשיים גדולים עוד יותר.

המחקר מראה באופן מובהק שמפקדים שהעזו לנקוט יוזמה כדי להתגבר על בעיה או לנצל הזדמנות, הגיעו להישגים מהירים וטובים לאין ערוך ממפקדים שחששו לנקוט יוזמה שמא ייכשלו. עוד מתברר שברוב המקרים היוזמה בקרב התבטאה בשני עקרונות מלחמה חשובים, עקרון חופש הפעולה ועקרון המהירות. לעיתים המהירות שבה פעלו הכוחות בשטח יצרה הזדמנויות שמפקדים בעלי יוזמה ניצלו אותן, ולעיתים יוזמתם של מפקדים דרבנה מפקדים נוספים לפעול במהירות כדי לא להחמיץ הזדמנויות.

היו מצבים שבהם מפקדים הציעו לרמה הממונה מהלכים שלדעתם היו מקדמים את השגת המטרה, אך הצעתם לא מומשה כיוון שמפקדם היסס ולא הסכים לאשרה. לעומת זאת, היו מפקדים שלא הסתפקו בהצעת רעיון לביצוע, אלא עשו כל מאמץ לשכנע את מפקדם עד כמה חשוב ליישם את הצעתם, או שפעלו על פי יוזמתם ורק לאחר מכן דיווחו לרמה הממונה. ברוב המקרים הרמות הממונות נתנו חופש פעולה שאיפשר למפקדים לממש את יוזמתם וליישמה במהירות, אם כי היו גם מקרים שבהם מפקדים נקטו יוזמה בלי שניתן להם חופש פעולה או בלי שקיבלו אישור ליוזמתם מן הרמה הממונה.

על פי המחקר, יוזמות הצליחו על פי רוב כאשר שירתו את מטרת הלחימה וזכו לשיתוף פעולה של הפקודים. ההצלחה הייתה גדולה יותר כאשר המפקדים שנקטו יוזמה פעלו באופן מקצועי, שילבו נכון כוחות ואמצעים, הפעילו את העוצמה הנדרשת, תזמנו נכון כוחות ואש ודחפו ללחימה רצופה עד להשלמת המשימה.

במצבי לחץ שבהם האויב תקף והעמיד את כוחותינו במצב קשה, נקיטת יוזמה על ידי מפקדים הייתה כרוכה בדרך כלל בתעוזה רבה. בלטו מקרים שבהם מפקדים תפסו פיקוד תחת אש במקום מפקדם שנפגע והמשיכו בתנופת הלחימה, או מפקדים שנקלעו למצב שבו היו מנותקים מיחידת האם, ולמרות זאת יזמו וביצעו מהלכים להשלמת המשימה. ניתן לומר שבדרך כלל מפקדים נקטו יוזמה שהיה בכוחם להוציאה לפועל באופן עצמאי בלי להסתמך על עזרת כוחות שכנים. במקרים שבהם מפקדים נטלו יוזמה שהייתה תלויה בכוחות אחרים, הצלחתם הייתה חלקית בלבד.

אחד הגורמים שהשפיעו על נקיטת או אי נקיטת יוזמה היה אי ודאות. בעיצומה של לחימה היו מפקדים שנקלעו למצב שבו תמונת הקרב הייתה חלקית ומעורפלת ולכן חששו לנקוט יוזמה שהייתה כרוכה בסיכונים. כלומר האי ודאות השפיעה לרעה על חלק מן המפקדים בתחום של נקיטת יוזמה. לעומת זאת היו מפקדים שלמרות האי ודאות נקטו יוזמה כדרך לפריצת ערפל הקרב והשגת תחושת ביטחון ושליטה במתרחש בשדה הקרב, שאי ודאות היא חלק ממנו. אותם מפקדים נטלו סיכונים ולא הסתפקו בתוצאה מניחה את הדעת, אלא פעלו להכריע את האויב מהר ככל האפשר.

 

יוזמה כמרכיב מרכזי בדבקות במשימה ובמטרה

נקיטת יוזמה בקרב היא מרכיב מרכזי בדבקות במשימה ובהשגת המטרה המבצעית. למפקד שמבין את המשימה ובקיא במתרחש בשדה הקרב קל יותר לנקוט יוזמות לביצוע מהלכים שלא היו מתוכננים ולא התקבלו כהנחיות מהרמה הממונה, כגון ניצול הזדמנויות שנוצרו במהלך הקרב וניצול הצלחה להמשך תנופת הלחימה. מדובר ביוזמות להחשת ביצוע המשימה ולהשגת יעדים חשובים גם מעבר לה.

 

דוגמה ליוזמה כמרכיב בדבקות במשימה: במלחמת ששת הימים, 5 ביוני 1967, הוטל על חטיבה משוריינת 10 להבקיע שטח הררי ולכבוש את השטח החיוני באזור תל אלפול, כדי למנוע התקפת שריון ירדני לעבר ירושלים מצפון. התוכנית הייתה לכבוש תחילה את נבי סמואל ממערב. המח"ט אורי בן־ארי העריך שהאויב בנבי סמואל ערוך חזק במיוחד ועלול לעכב את ביצוע המשימה, ולכן החליט ליטול סיכון ולנקוט יוזמה — שהייתה מנוגדת לתוכנית המקורית — לפרוץ עם גדוד שריון היישר לעבר תל אלפול בלי להיות מותנה בכיבוש נבי סמואל. בן־ארי הניע ממערב גדוד משוריין שריתק את האויב לכיוונו, וממזרח לנבי סמואל הניע גדוד שריון שכבש את השטח החיוני בתל אלפול. האויב הירדני בנבי סמואל הופתע מהמהלך ונסוג, וחטיבה 10 השלימה את המשימה בהצלחה (ראו ספרי "נוע כבר לכל הרוחות!", עמודים 66-49).

דוגמה ליוזמה כמרכיב בדבקות במטרה: במלחמת יום הכיפורים, 24 באוקטובר 1973, לחמה חטיבה 500 מצידה המערבי של תעלת סואץ בקרב התקדמות דרומה במטרה לכבוש בהמשך את העיר סואץ. משימת גדוד השריון שבפיקודי הייתה לכבוש את הרכסים שמצפון לפאתי העיר סואץ ולחפות משם לגדוד נוסף שייכנס בעקבותיי לכיבוש מחנות הצבא המצרי ופאתי העיר. הגדוד בפיקודי כבש במהלך מהיר את הרכסים השולטים על מחנות הצבא ובכך השלמתי את משימתי. כיוון שהגדוד הנוסף היה עדיין רחוק ממני והכרתי את התוכנית החטיבתית, החלטתי לפעול מעבר למשימה שקיבלתי והמשכתי בהתקפה לכיבוש מחנות הצבא ופאתי העיר סואץ. דיווחתי על כך למח"ט, ורק לאחר שביצעתי את המהלך היזום, הגדוד הנוסף קיבל את המשימה הבאה — לפרוץ לתוך העיר סואץ (ראו ספרי "סערה באוקטובר", עמודים 111-106).

 

דוגמאות אלה מבטאות יוזמה בקרב כמרכיב בדבקות במשימה ובהשגת המטרה המבצעית. עם זאת, להט הקרב גורם לעיתים למפקדים לנקוט יוזמות הסוטות מן המשימה ועלולות לסכן את הכוח. כך קרה לא אחת בעיצומה של לחימה שמפקד בעל יוזמה נתקל במפתיע באויב מן האגף, החליט ביוזמתו לרדוף ולהשמיד אותו, ובלי משים נסחף לכיוון לא רצוי שהרחיק אותו מהשגת המשימה.

 

גורמים אישיים המקשים נקיטת יוזמה

בהנחה שחשיבות היוזמה בקרב ברורה ומקובלת על מפקדים בכל הרמות, נשאלת השאלה מדוע בשעת מבחן, כאשר היא דרושה להכרעה בקרב, יש מפקדים שנמנעים מנקיטת יוזמה. אתייחס לכמה סיבות עיקריות שעלו במחקר.

חוסר אמון הדדי בין המפקד לפקודיו. כאשר אין אמון הדדי בין המפקדים, שיתוף הפעולה ביניהם נפגע והמוטיבציה של מפקדי המשנה לנקוט יוזמה פוחתת. ככל שמפקדי המשנה חושבים שמפקדם מיומן מבחינה מקצועית, מטיל משימות בשיקול דעת, פועל באחריות ומגלה סובלנות כלפי טעויות שקורות שלא במזיד, כך אמונם בו חזק יותר ומגביר את המוטיבציה לנקיטת יוזמה. מן הצד האחר, אמון המפקד במפקדי המשנה שלו חזק יותר ככל שהוא סומך עליהם וחושב שהם מיומנים מבחינה מקצועית, בעלי תפיסה מהירה, מסוגלים לקבל החלטות נבונות באופן עצמאי, בעלי מוטיבציה ומוכנים לקבל אחריות. ניסיון קרבי מוצלח של המפקד ושל פקודיו מגביר את האמון שלהם זה בזה.

חשש מתגובת הרמה הממונה במקרה שהיוזמה נכשלת. יש מפקדים המעדיפים לפעול בהתאם להנחיות שהם מקבלים ולא לחרוג מהן, גם אם הם חושבים שניתן להשלים את המשימה מהר יותר ובמחיר נמוך של נפגעים. הם נמנעים מנטילת יוזמה בגלל החשש מתגובה חריפה של הרמה הממונה אם יוזמתם תיכשל. הם מעדיפים לפעול בהתאם לפקודות מפורשות שהם מקבלים ולא להגיע למצב שבו יצטרכו לתת הסברים על כשלים או על נפגעים כתוצאה מיוזמות שלהם. לעומת זאת, קל להם יותר להסביר עיכוב בהשלמת משימה או ריבוי נפגעים, כל עוד הם פועלים בהתאם לתוכנית הפעולה ולפקודות הניתנות להם.

חשש מאיבוד שליטה על הכוחות. יש מפקדים שמתרכזים בשליטה על יחידתם ופחות בהשגת היעדים בשדה הקרב. הם רוצים שליטה בכוחות בכל מצב, ולכן מקפידים על משמעת וציות לפקודות. מפקדים כאלה מעדיפים לא לתת חופש פעולה לפקודיהם ולא לעודד אותם לנקוט יוזמה, מחשש שהדבר יחליש את שליטתם בעודם ממשיכים לשאת באחריות למתרחש בכל גזרתם, ואינם מוכנים לקחת אחריות למשגים של מפקדי משנה. מפקדים שמקפידים על משמעת וציות בלבד ולא נותנים חופש פעולה מחשש לאיבוד שליטה על הכוחות, מחניקים את רצון פקודיהם ליטול יוזמה ובכך מונעים מיחידתם הישגים טובים יותר.

סיבות נוספות לבלימת יוזמה: למפקד אין עניין במהלכים לא מתוכננים שקשה לו להתרכז בהם. הוא מעדיף שמפקדי המשנה יבצעו בדיוק את מה שנאמר להם, ולא יחפשו יוזמות מחוץ לתוכנית שקבע, זאת כדי לחסוך מעצמו מאמץ חשיבתי נוסף תוך כדי קרב, מאמץ שמחייב אותו להבין ולעכל את המהלכים הכרוכים ביוזמת פקודיו.

מפקדים אחרים בולמים יוזמה מחשש שהפקודים שלהם יאפילו עליהם ותדמיתם תיפגע בעיני הרמה הממונה ובעיני פקודיהם שישאלו, "למה הוא לא חשב על רעיון כזה מוצלח".

בלימת חופש הפעולה של מפקדי משנה מקשה עליהם את הלחימה, הם נדרשים לתת דיווחים תכופים מדי, ובמצב שבו כל מהלך מותנה בקבלת אישור של מפקדם ספק אם ינקטו יוזמה להשגה מהירה של המשימה. מפקדים, בייחוד בעלי יוזמה, סולדים מכך שהמפקד לא סומך עליהם ושהם זקוקים לפיקוח צמוד, ולכן הם מעדיפים לא לקחת אחריות ופחות ליטול יוזמה.

מפקדים שעודדו יוזמה ואיפשרו חופש פעולה במסגרת האילוצים הצליחו בדרך כלל בלחימה. לעומת זאת, מפקדים זהירים מדי שבלמו חופש פעולה, מיעטו בדרך כלל בעצמם לנקוט יוזמה ועשו את המינימום ההכרחי בתקווה שהשינויים בשדה הקרב יפעלו לטובתם בלי שיידרשו ליוזמה כלשהי.

כאמור, יש סיבות שונות לאי נקיטת יוזמה בקרב. מפקדים שנשאלו מדוע לא ניצלו הזדמנויות ולא נקטו יוזמה שיכולה הייתה להשפיע על השגה מהירה של משימה, נתנו תשובות מגוונות: "אי אפשר היה לעשות את זה, כבר ניסיתי פעם"; "זה לא באחריותי ולא רציתי לפעול בניגוד לכללים"; "זה בזבוז זמן ולא ברור מה היה יוצא מזה"; "חשבתי על זה, זה רעיון טוב, אבל לא נשאר לי זמן", ועוד. חלק מאותם מפקדים טענו שחשבו ושקלו כל מהלך כמה פעמים לפני שהחליטו להימנע מפעולה. מתברר, שבדרך כלל היו אלה אותם מפקדים שבלמו חופש פעולה, לא נקטו יוזמות ותוצאות הקרבות שלהם היו מאכזבות.

 

מאפייני מפקד בעל יוזמה

על פי מחקרים שערכתי, ניתן לאפיין תכונות של מפקדים בעלי יוזמה והתנהגות תומכת יוזמה באופן די מובהק. נטיית מפקדים ליטול יוזמה היא בדרך כלל תכונת אופי; עם זאת, ניסיון קרבי, היכרות עם שדה הקרב והתמצאות במרחב הקלו על מפקדים לנקוט יוזמה, ואיפשרו להם לשפוט טוב יותר מה ניתן ומה לא ניתן להשיג במצב נתון. לעומת זאת מפקדים ששגו בהבנת מציאות שדה הקרב, נכשלו או נאלצו להשקיע מאמצים ומשאבים הרבה מעבר לנחוץ.

מפקדים בעלי יוזמה חשו מחויבות לביצוע משימות, ידעו מה הם רוצים להשיג וחתרו בנחישות להצליח ולנצח בכל קרב. הם התמודדו מול בעיות וקשיים, היו מוכנים ליטול סיכונים כדי ליצור בשטח מצבים לטובתם ולא חיכו שדברים יקרו מעצמם. הם לקחו אחריות והאמינו שאפשר להכתיב את מהלכי הקרב — גם במצבים קשים וסבוכים — ולא הסתפקו בתגובות ליוזמות של האויב. הם שאפו לפעול במהירות, השלימו בעזרת הניסיון והדמיון את הפערים בתמונת הקרב שהתקבלה אצלם, והשתדלו להקדים ולהפתיע את האויב על ידי ניצול הזדמנויות שנוצרו בשטח.

מפקדים בעלי יוזמה ניחנו בדרך כלל בביטחון עצמי רב לא רק כלפי האויב, אלא גם כלפי מפקדיהם: הם לא התקשו לעמוד מול הרמה הממונה כדי לתת גיבוי לפקודיהם במקרים שבהם היוזמה לא הייתה מוצלחת; הם נתנו אמון במפקדי משנה וסמכו על יכולתם לבצע את משימותיהם; הם היו ענייניים, וידאו שהם מבינים את תמונת המצב ויש בידם כוחות ואמצעים למימוש יוזמתם. אם העריכו שיוזמה כלשהי של פקודיהם לא ניתנת לביצוע, הם לא אישרו אותה ללא קשר לאמון שנתנו בהם. עם זאת, אם לא היה להם אמון באחד מהפקודים או לא סמכו על יכולתו לבצע, הם מנעו ממנו לנקוט יוזמות משלו.

מפקדים בעלי יוזמה בדרך כלל לא חששו מאיבוד שליטה על הכוחות. הם הגדירו לפקודיהם את המשימה, את הכוחות והאמצעים ההכרחיים לביצועה ואת המגבלות והאילוצים הקיימים בגזרת הלחימה. הם איפשרו חופש פעולה, עודדו יוזמה ואיפשרו למפקדי משנה להחליט ולפעול על פי שיקול דעתם בהתאם למצבים המשתנים בגזרתם. הם הורו מה לעשות ולא כיצד לעשות והשתדלו לא להתערב בכל פרט ולא לבקש דיווח או אישור לכל מהלך בעיצומה של לחימה, ובכך איפשרו לפקודיהם לנצל הזדמנויות ולהתגבר על בעיות בכוחות עצמם, אף שעידוד יוזמה ומתן חופש פעולה הִקשה עליהם לשלוט על הכוחות, ולחץ הקרב חייב אותם למאמץ מחשבתי נוסף של בחינה והערכת מצב כדי לוודא שיוזמת פקודיהם היא בת ביצוע. הם היו מוכנים לכך, כיוון שהיו מודעים ליתרונות שיש ליוזמה בקרב.

המחקר מצביע על כך שמפקדים בעלי יוזמה שאפו בדרך כלל לבצע את משימותיהם מהר ככל האפשר, בלי להמתין לפקודות או לאישורים כאשר נקרתה להם הזדמנות ליזום ולהצליח. לפני נקיטת יוזמה הם שקלו והעריכו את סיכויי ההצלחה מול סיכוני הכישלון, ובדרך כלל החליטו על פעולה כאשר להערכתם הסיכויים להצליח היו טובים. לפני קבלת החלטה על יוזמה משמעותית הכרוכה בסיכון רב, בדרך כלל מפקדים שיתפו ביוזמתם את הרמה הממונה. לאחר שהחליטו להטיל על יחידת משנה פעולה מסוכנת שיזמו, הם הצטרפו על פי רוב לאותה יחידה כדי להוות דוגמה אישית ולפקח על ביצועה מקרוב.

בניתוח הקרבות השונים בלט ההבדל בין מפקד בעל יוזמה בדרג הנמוך עד רמת גדוד, ובין הרמות הבכירות יותר. יוזמות בדרג הנמוך של מפקדי קו האש היו בהיקף קטן יותר אך השפעתן על ביצוע המשימות הייתה מיידית. מפקדים בקו האש שנקטו יוזמה והובילו בראש הכוח סיכנו את חייהם באופן ישיר. לעומת זאת, ברמות הפיקוד הבכירות ממפקד חטיבה ומעלה, מפקדים מתוקף תפקידם לא הובילו בראש הכוח ויוזמה שלהם שנכשלה לא סיכנה את חייהם, אלא את חיי פקודיהם — לוחמי קו האש. מפקדים בכירים התערבו בדרך כלל בפעילות הרמות שמתחתם רק כאשר להתערבותם הייתה חשיבות מעבר לקרב הנקודתי. במצבים קריטיים הם הגיעו לקו הקדמי כדי להתרשם אישית מהמתרחש בשטח לצורך קבלת החלטות שעשויות להשפיע על המערכה כולה.

ככל שמפקד בעל יוזמה הזדהה יותר עם המשימה ועם המטרה, כך המוטיבציה שלו לנקיטת יוזמה גדלה, וכאשר פקודיו ראו שיש הצלחות גם המוטיבציה שלהם לנקוט יוזמה גברה. הניסיון בצה"ל מראה שיש הבדל בנקיטת יוזמה של מפקדים צעירים בסדיר לעומת מפקדים מבוגרים במילואים. מפקדים צעירים בעלי יוזמה מוכנים להסתכן יותר מאשר מפקדים מבוגרים ששוקלים היטב כל נקיטת יוזמה ומנסים לפעול על בטוח, גם אם ההישג צנוע יותר.

* * *

באופן כללי אפשר לאפיין שני סוגי מפקדים בעלי יוזמה: מפקדים שנוקטים יוזמה רק במסגרת המשימה שהוטלה עליהם, ומפקדים שנוקטים יוזמה גם מעבר למשימה שהוטלה עליהם.

מפקד שיוזם במסגרת המשימה שהוטלה עליו הוא מפקד שמתרכז בביצוע המשימה שלו ומתעניין פחות בתמונת הקרב הכללית. הוא יוזם מהלכים כדי ליעל את הביצועים שלו ולכן היוזמה מהווה בעיקר תגובה למצבים משתנים שנוצרו במהלך ביצוע משימה. מפקד מסוג זה מתרכז בהבנת תמונת הקרב בגזרתו, וכאשר התמונה חלקית או מעורפלת חשוב לו להשלים אותה בסיוע הרמה הממונה. הוא בטוח בעצמו אך זקוק לחיזוקים. במצבי משבר הוא מתייעץ עם מפקדו כיצד לפעול. ראיית הקרב שלו ממוקדת משימה, הוא פועל לפי תרגולות קיימות ומוודא שכל יוזמה שלו היא בת ביצוע. המוטיבציה שלו להשלים את המשימה היא גבוהה. התכונה הבולטת אצלו היא אחריות לביצוע המשימה ולכן הוא מייחס לה חשיבות רבה. הוא מאמין שאם יפעל באופן שקול ומקצועי, תוצאות הקרב יהיו טובות.

מפקד שיוזם מעבר למשימה שהוטלה עליו הוא מפקד שחושב קדימה להשגת מטרת המבצע כולו, שמשימתו היא חלק ממנה. הוא נוטל יוזמה כדי להחיש את ביצוע משימתו וממשיך מייד למגמה הבאה בהתאם להבנתו את המטרה המבצעית של הרמה הממונה. מבחינתו, כל יוזמה מותרת אלא אם כן היא נאסרת בפירוש. הוא ניחן בראיית קרב כוללת, הוא קורא ומבין מהר את תמונת המצב, יוצר ומנצל הזדמנויות חדשות, מוכן לקחת סיכונים גדולים לפריצת דרך ופועל גם ללא אישור הרמה הממונה. רבות מהחלטותיו הן על בסיס תמונת מצב חלקית ללא ירידה לפרטים, כאשר את החסר הוא משלים בדמיונו ומניסיונו. יש לו ביטחון עצמי רב והוא חש שהוא שולט במתרחש בשדה הקרב. הוא פועל עם מוטיבציה להישגים ומבחינתו כמעט כל יוזמה היא בת ביצוע. עם זאת הוא ער לכך שכמפקד שיוזם גם מעבר למשימה, הוא פחות יסודי ופחות יורד לפרטים ביישום הרעיונות שלו. במצבי משבר הוא פועל בקור רוח ומחפש הזדמנויות חדשות שנוצרות עקב המשבר. התכונה הבולטת של מפקד כזה היא יצירתיות, כושר אלתור והתלהבות התקפית. לעיתים קרובות הוא פועל על פי אינטואיציה שפיתח מניסיונו הקרבי. הוא מייחס חשיבות מיוחדת למשימה אם לדעתו היא משרתת את המטרה. הוא אופטימי לגבי התוצאות ומאמין שפעולה נמרצת ותוקפנית תקצר את משך הלחימה.

* * *

להלן שתי דוגמאות של מפקדים בעלי יוזמה וכושר אלתור שחלק מן הקרבות שלהם מתוארים בספריי הקודמים:

במלחמת יום הכיפורים, בבוקר 16 באוקטובר 1973 בקרב לצליחת תעלת סואץ, פעל מג"ד שריון 264 רס"ן גיורא לב, תחת פיקוד חטיבת הצנחנים בפיקודו של אל"ם דני מט. רס"ן לב צפה את התפתחות הקרב ויזם שורה של פעילויות: בדרך לתעלה הוא "החרים" דחפור שתעה בדרכו ופתח באמצעותו מעבר בסוללת העפר הצמודה לתעלה, עוד לפני שהגיעו כוחות ההנדסה; ברגע קריטי, כאשר אזל הדלק לתמסחים (כינוי לרכב אמפיבי צרפתי מסוג ג'ילואה) שהיו אמורים להעביר את הטנקים לצד השני של התעלה, הוא הורה לתדלק אותם ממכלי הדלק של הטנקים; בהמשך, כאשר אל"ם דני מט רצה שיסייע לצנחנים בכיבוש שדה התעופה דוור־סואר, הוא אמר לו "חבל על הצנחנים", ועם ארבעה טנקים פרץ דרך שער הבסיס וכבש את שדה התעופה; כאשר הטנקים שלו נשארו ללא דלק ולאחר שהבין שייקח זמן עד שהאספקה תגיע אליו, הוא הורה לתדלק את הטנקים בסולר מצרי; הוא הצטייד במכשירי ראיית לילה שנלקחו מהמצרים ובאמצעותם זיהה והשמיד כוח חי"ר מצרי שנע לעבר חניון הלילה של הגדוד (ראו ספרי "בהם יותר מכול", עמודים 120-107).

 

במלחמת יום הכיפורים, ב-24 באוקטובר 1973, בקרב על העיר סואץ, האזין ד"ר מנחם שטרן, מפקד הפח"ח (פלוגת חיל רפואה חטיבתית) של חטיבה 500 לרשתות הקשר השונות. כאשר שמע שהחטיבה תשתתף בכיבוש העיר סואץ, ד"ר שטרן החליט לנוע אחרי הגדוד הראשון, אך הסמח"ט כעס ואמר לו, "תעשה מה שאומרים לך ותנוע בסוף הכוחות של החטיבה יחד עם הדרגים." ד"ר שטרן השיב לסמח"ט שהוא יעשה מה שצריך לעשות, והלך. הוא העריך שהלחימה בשטח הבנוי תהיה כרוכה בנפגעים רבים ולכן, בניגוד להוראת הסמח"ט, ד"ר שטרן התעקש להניע את הפח"ח אחרי גדוד השריון הראשון ונערך לקליטת נפגעים בפאתי העיר סואץ. יוזמתו של ד"ר שטרן הצילה נפגעים רבים מכיוון שהיה ערוך מבעוד מועד לטפל בהם מייד עם תחילת הלחימה בעיר. למרבה האירוניה, הפצוע הראשון שטופל בפח"ח היה הסמח"ט עצמו (ראו ספרי "נוע כבר לכל הרוחות!", עמודים 185-167).

 

השפעת הביטחון השוטף על היוזמה בקרב

פעילות הביטחון השוטף המתמשכת מקבעת מצב ש"מסרס" את היוזמה של המפקדים: מפקדים פועלים תחת פיקוח לוחץ, הוראות בטיחות מחמירות וחשש מכל טעות קטנה. כתוצאה מכך התנהגותם מרוסנת, הם פועלים תוך זהירות מופרזת ולא מתחנכים לנטילת אחריות ולנקיטת יוזמות. המעבר המהיר מפעילות ביטחון שוטף למציאות של מלחמה — כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה (2006) — מחייב את המפקדים להתנהגות קרבית דינמית יותר, שבה ליוזמה יש חלק מרכזי.

מלחמה או מבצע צבאי רחב היקף מול צבא סדיר או מול גרילה וטרור מהווים כר נרחב ליוזמה ולחופש פעולה של מפקדים. כל מפקד חופשי ליזום ולפעול בגזרתו להשגת משימותיו, וגם אם קורה שאירוע יוצא משליטה וקרב נכשל, תשומת הלב אינה ממוקדת בו — תוצאת המערכה כולה היא החשובה. לעומת זאת בביטחון שוטף כל קרב הוא אירוע יחידני ותשומת הלב של כל דרגי הפיקוד ממוקדת בו, כי כל טעות טקטית ברמת הפלוגה עלולה להתפתח ולהתעצם לבעיה אסטרטגית. ולכן קשה לקדם ולעודד יוזמה וחופש פעולה של מפקדי משנה.

בביטחון שוטף מפקדים בכירים מתערבים בכל פרט ביחידות הכפופות להם, ומקבלים לא אחת החלטות במקום מפקדי המשנה שלהם. קרה לא פעם שקרב נקודתי, לדוגמה קרב לחיסול מחבל מסתתר בבית — משימה למ"מ או למ"פ — הפך לקרב שבו נטלו חלק מג"ד ומח"ט. במצב זה, כך מתברר, מפקדים מתרגלים לדפוסי התנהגות המגבילים נקיטת יוזמה. מפקדי משנה משתדלים לא ליזום ולא להחליט מחשש שבמקרה שיוזמתם תיכשל, לא יינתן להם הגיבוי הראוי והם יועמדו לדין.

אמצעי התקשורת הפכו לגורם רב עוצמה בסיקור פעילות מבצעית, והם משפיעים לרעה על המוטיבציה של מפקדים לנקוט יוזמה, ביודעם שהתקשורת מבליטה בצורה ביקורתית את הכשלים ואת מספר הנפגעים ומתעלמת מן ההישגים — תופעה שמורגשת בייחוד בביטחון שוטף.

אין ספק שדפוסי התנהגות בביטחון שוטף השפיעו על תפקודם של חלק מן המפקדים במלחמת לבנון השנייה בכל הקשור ליוזמה ולנטילת אחריות. באותה מלחמה בלטה חוסר יוזמה שגבלה בזהירות יתר שבסופו של דבר סיכנה את הלוחמים; מפקדים חששו ליטול סיכונים כדי לא לסבך את עצמם ואת הרמה הממונה; כוחות המתינו במקומם זמן ממושך להסברים ולפקודות בלי שנקטו יוזמה כלשהי. נוצר מצב שבו המשימות לא הושגו מצד אחד, ומן הצד האחר האויב לא הרגיש נרדף ועסוק בהישרדותו, אלא המשיך ללא חשש לפגוע בכוחותינו ולשגר רקטות על יישובינו.

חלק מן המפקדים תירצו והסבירו שהפקודות לא היו ברורות ולכן העדיפו את שלום החיילים על פני ביצוע המשימות. חלקם היו חסרי יוזמה וחשבו כל הזמן איך לא להיכשל במקום שיחשבו איך להכריע את הקרב במהירות. היו כאלה שהתקשו להתמודד עם בעיות תחת לחץ, לא היו מוכנים להסתכן וחששו מתוצאות שליליות. מפקדים רצו ללכת על בטוח ולכן נטו לדחות ולהשהות קבלת החלטות בתירוצים שונים. לדוגמה, היו מצבים שבהם מפקדים ראו שמגזרתם משוגרות רקטות לעבר יישובינו ולא היו זקוקים לשום הבהרות ולשום פקודות, והם לא נטלו יוזמה ולא עשו את המתבקש — להשמיד את המשגרים.

אין ספק שלדפוסי הלחימה בביטחון שוטף הייתה השפעה שלילית על נכונות חלק מן המפקדים לנקוט יוזמה במלחמת לבנון השנייה. בביטחון שוטף, מידע על מיקומם של מחבלים מבוקשים ידוע או נאסף בכל נקודת זמן על ידי גורמי הביטחון, בדרך כלל אין בעיית אי ודאות, ולכן מפקדים נדרשים פחות ליזום. לעומת זאת בלחימה נגד גרילה וטרור כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה, האויב לא נראה בשטח, האי ודאות הייתה רבה ונדרשה יוזמה רבה יותר של מפקדים בהשוואה למה שהתנסו בביטחון שוטף.

 

השפעת הטכנולוגיה המתקדמת על היוזמה בקרב

יתרונות הטכנולוגיה המתקדמת העומדת לרשות הכוחות הלוחמים של צה"ל מובהקים ואין צורך להרחיב בהם. חל שיפור דרמטי ביכולת מפקדים לפקד ולשלוט על כוחות בשדה הקרב, בין השאר בגלל תמונת הקרב המהירה והפרטנית שעומדת לרשותם. עם זאת, היתרון המובהק של קבלת תמונת קרב אחידה ברמות הפיקוד השונות עלול להיות מכשלה בתחום היוזמה בקרב. החשש הוא שמפקדים בכירים יתערבו לעיתים תכופות מדי במתן פקודות ועצות למפקדי המשנה שלהם, ובכך יקטינו את חופש פעולתם ואת רצונם ליזום; מן הצד האחר, מפקדי משנה המודעים לכך שהרמה הממונה רואה כל פרט בגזרתם, ימעטו לקחת אחריות, לא ינקטו יוזמה מחשש לשגות וימתינו להנחיות הרמה הממונה.

כדי להמחיש זאת, להלן דוגמה מן העבר שבו הטכנולוגיה הייתה פחות מתקדמת:

ביולי 1969 פשט כוח משולב של שייטת 13 וסיירת מטכ"ל על האי גרין, שהיה מבצר צבאי מצרי בלב ים סוף. כוח השייטת, בפיקודו של סרן דב בר, הגיע בשחייה ובצלילה לאי גרין, כבש את פאתי היעד המבוצר והשלים בכך את משימתו. בעקבותיו היה אמור להגיע כוח סיירת מטכ"ל לכבוש את שאר חלקי היעד המבוצר. דב המתין שלוחמי הסיירת יגיעו, אך כאשר ראה שעיכוב הגעתם מאפשר לאויב להתאושש מההלם הראשוני של השתלטות הכוח שלו על פאתי היעד, החליט להמשיך בהסתערות לכיבוש המבצר בלי לבקש אישור מיוחד לכך. יוזמתו של דב בר מנעה מן האויב להתאושש ולהיערך, החישה את כיבוש האי גרין והפחיתה את מספר הנפגעים (ראו ספרי "תדרכי נפשי עוז", עמודים 91-79).

האם נטילת יוזמה של מפקד בשטח, כמו זו של סרן דב בר, הייתה יכולה להתרחש כיום בעידן הטכנולוגי המתקדם כאשר הרמה הממונה רואה הכול? נראה שלא. האם כיום הרמה הממונה הייתה מורה להמשיך להסתער? נראה שלא. דווקא משום שהיא רואה מה קורה בשטח היא לא הייתה רוצה לשאת באחריות ולסכן את הכוח. יש להניח שהרמה הממונה כיום הייתה מורה לכוח לחכות ולא ליטול סיכונים, והתוצאה בשטח הייתה חמורה יותר.

 

בעיה נוספת הקשורה לטכנולוגיה מתקדמת שבה הכול כביכול ודאי ונשלט, היא נטייה מופרזת של מפקדים להתבסס עליה, מה שעלול לפגוע בשיקול דעתם לגבי נקיטת יוזמות. מפקדים עשויים לבזבז זמן יקר בתקווה שהטכנולוגיה תיתן להם תמונת קרב טובה יותר, למרות פער תמידי בין הטכנולוגיה — מתקדמת ככל שתהיה — לבין המציאות בשטח. הסתמכות רבה מדי על מערכות מתקדמות עלולה אף לגרום לכך שמפקדי שדה ימעטו לצאת לשטח, גם כאשר המצב בשטח ישתנה ויחייב נטילת יוזמה. בנוסף לכך, הרגלי הסתמכות יתר על מערכות טכנולוגיות מתקדמות עלולים לגרום למצב חמור במקרים שבהם המערכות קורסות.

זאת ועוד, היתרונות הטכנולוגיים של צה"ל על פני ארגוני גרילה וטרור למיניהם הם מובהקים, ובאופן טבעי אנו מתמקדים בהם ומבססים עליהם את עוצמתנו. עם זאת, ארגוני גרילה וטרור מכירים בנחיתותם הטכנולוגית, לומדים ומסגלים לעצמם דפוסי התמודדות המקשים עלינו להביא לביטוי את יתרוננו הטכנולוגי. כך לדוגמה הם משגרים רקטות מתוך חצרות בתי ספר שילדים שוהים בהם, או יורים מתוך חלונות ומרפסות בתים שבהם נמצאים זקנים ונשים, בידיעה שנעשה הכול כדי לא לכוון לשם אש מנגד.

המסקנה המתבקשת מאופי המלחמה החדשה היא שלצד העליונות הטכנולוגית של צה"ל בעיקר בכל הקשור לטווח, דיוק וכוח ההרס של גורמי האש, אין מנוס מתמרון כוחות יבשתיים להכרעת ארגוני גרילה וטרור — תמרון שבו ליוזמה ולתעוזה של הלוחמים נועד חלק חשוב בתוצאות הקרבות.

נקודות התורפה של עידן הטכנולוגיה המתקדמת, כמו גם דפוסי התנהגות בביטחון שוטף שצוינו לעיל, מחייבים תשומת לב, כיוון שבלימת יוזמה אישית של מפקדים זוטרים עלולה להשליך על תפקודם כאשר יתקדמו במסלול הפיקודי הבכיר. כלומר עלול להיווצר מצב שבו דור שלם של מפקדים יהיה נטול יוזמה, בשעה שללא יוזמה קשה לנצח בשדה הקרב.

* * *

בסיכומו של דבר, אפשר לקבוע כי ליוזמת מפקדים הייתה השפעה מכרעת על אופי הלחימה ועל השגת ניצחונות מהירים בקרב. מניתוח קרבות רבים בלטה חשיבותה של היוזמה בהתגברות על קשיים ומכשולים, בניצול הזדמנויות ובדבקות במשימה. מפקדים בעלי יוזמה שנטלו סיכונים והחליטו לפעול גם בניגוד למקובל, הצליחו יותר ממפקדים חסרי יוזמה שהמתינו להוראות לכל מהלך שלהם. מפקדים שפעלו רק על פי מה שנאמר להם, לא הגיעו להישגים גדולים. כמעט כל מהלך משמעותי בעת לחימה, שהביא להצלחה בקרב, התחיל במפקדים שנקטו יוזמה והעזו לפעול במקום שבו אחרים היססו.

חקר קרבות ועדויות רבות של לוחמים מראים עד כמה לוחמים מוקירים מפקדים בעלי יוזמה שנוטלים סיכונים מחושבים ומתמודדים מול קשיים ולא נסוגים מהם. לעומת זאת הם סולדים ממפקדים הססניים הנרתעים ממצבים קשים במקום ליזום ולשנות את המצב לטובתם. מפקדים שרצו ליזום אך היססו בהוצאת יוזמתם לפועל, נתקלו בקשיים ויוזמתם לא הצליחה כי ברוב המקרים הססנותם נבעה מחוסר תעוזה. המסקנה מכך היא שכל מהלך יזום שאינו מלווה בתעוזה, בדרך כלל אינו מצליח.

היוזמה בקרב באה לידי ביטוי בכל דרגי הפיקוד של צה"ל כמעט בכל המלחמות. המחקר מצביע על כך שמפקדי קו האש פעלו בהתאם לתרגולות ולטכניקות הקרביות שלמדו, שהן תנאי הכרחי לתפקודם היעיל, ואלה שבנוסף לכך נקטו יוזמה זכו ליתרון משמעותי בלחימה. לעומת זאת, בדרגי הפיקוד הבכירים של מפקדי חטיבות ומעלה, היוזמה בקרב היא מרכיב מובנה בתפקידם כמפקדים — מפקד בדרג זה שלא יוזם, חוטא לתפקידו ובדרך כלל התוצאות שהוא משיג אינן משביעות רצון.

הניסיון מראה שברוב המקרים מפקדים בעלי יוזמה הניעו את הלוחמים לביצוע יוזמתם מכוח מנהיגותם ופחות מכוח סמכותם. מפקדים שהיו צריכים להזכיר לפקודיהם שהם המפקדים, היו בצרות והתקשו ליישם את יוזמתם. מפקד חש בדרך כלל אם פקודיו נקטו יוזמה על פי התכיפות שבה הוא נאלץ לבלום את קצב פעילותם בשטח. אם הוא נאלץ לדרבן אותם בכל הזדמנות להשלים את משימתם, סימן הוא לכך שהם לא יזמו מספיק ולא ניצלו את חופש הפעולה שהוענק להם.

כמעט כל היוזמות המוצלחות של מפקדים היו כאלה שיושמו כראוי ובעיתוי נכון, חוללו שינוי במצב והשיגו את התוצאות שרצו להשיג. מי שהצליחו בשדה הקרב היו בדרך כלל מפקדים מקוריים ובעלי יוזמה ששלטו בכוחות, שינו את המצב בשטח וקבעו את אופי הלחימה מול האויב. הם נקטו יוזמות להשגת המשימות שהוטלו עליהם, גם אם הן לא תאמו לתוכניות מבצעיות או לפקודות שקיבלו מהרמה הממונה.

* * *

במדינת ישראל ממד הזמן במלחמה היה ויהיה תמיד קריטי מסיבות רבות, ולכן הכרעה מהירה של קרבות היא צורך אסטרטגי. קרבות דינמיים ומהירים מקצרים את משך הלחימה, מקטינים את מספר הנפגעים ומבטאים יוזמה ורוח לחימה של מפקדים ולוחמים בשטח. יש בכוחם של מפקדים בעלי יוזמה להשיג ניצחונות טקטיים ומערכתיים מהירים, ולכן זה מתבקש שמפקדי צה"ל יחונכו לנטילת יוזמה בשדה הקרב.