הפרוזה השירית של הסופר יואל הופמן מתמיהה את קוראי הספרות העברית כבר עשרים וחמש שנה. היא מפליאה בחידתיות של עלילותיה המוסוות; בהומור המפתיע שהיא מייבאת מהמזרח הרחוק ומספרות הנונסנס; ובלשונה, שלהגיונה המומצא אין דומה בספרות העברית.
חוקרת הספרות רחל אלבק-גדרון מדובבת את הפרוזה הזו בקול ביקורתי המיוחד לה, באופן שהופך את חידת הופמן לשאלה עיונית עברית פוסט-מודרנית שאפשר אולי לכנותה ״הופמנית״. בשבעת פרקיו משוחח הספר בלשון ביקורתית משוכללת עם שפות הסיפור השונות שהפרוזה של הופמן ״משתמשת״ בהן: לשון השירה, חידות הקואן ומכתמי הזן, שפת התצלום המצוטט וסיפורי העלילה של גיבורי הופמן. זהו ספר ביקורת המעורר את קוראיו להמציא לעצמם אף הם שפת קריאה משל עצמם ביצירותיו של אחד הסופרים המעוררים ביותר בספרות העברית של זמננו.
יגאל שוורץ ותמר סתר
ד״ר רחל אלבק-גדרון היא מרצה בכירה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן. היא מתמחה במחקר בין-תחומי המשלב פילוסופיה, ספרות ואמנות חזותית. בתחום זה הציעה בספרה המאה של המונאדות: לייבניץ והמודרניות של המאה העשרים (אוניברסיטת בר-אילן, 2007) דגם מונדולוגי לפשר תופעות פן-תרבותיות במודרניזם של המאה העשרים.
אלבק-גדרון שימשה פרופסור אורח במרכז טאובה לחקר היהדות שבאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה; עמית מחקר באוניברסיטת אוסקה, יפן. בשנים האחרונות עסקה בחקר פרוזה עברית מודרנית בעבודותיהם של א״נ גנסין, אהרן אפלפלד, א״ב יהושע, רונית מטלון ועוד. הציגה סדרת עיונים עקרוניים ביצירתו של יואל הופמן על רקע סוגיות יסוד של הפואטיקה המערבית המודרנית של והפוסט-מודרנית לצד סוגיות מרכזיות במחשבה ובפואטיקה של המזרח הרחוק, בעיקר כפי שהתגבשה כאסתטיקה המקושרת לזן-בודהיזם יפני, ספרה השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי בעבודתו של יואל הופמן מציג מגוון רחב של קריאות ביצירת הופמן מתחום עיון זה.
״לא כל שפה פיוטית של אמן מצדיקה את השאלה ״מהי המולדת״ שבה מדברים את שפתו. אף שלכל יצירה, או קבוצת יצירות של כותב אחד, יש מה שחוקרי הספרות נוטים לכנות ״פואטיקה״, הרי שלא כל יוצר מעורר את התחושה שהסובייקט-המדבר שלו הוא חידתי וייחודי כל כך, שניתן לומר על יצירתו שהיא ״שפה״, כלומר היא בעלת לקסיקון, תחביר, קונטקסט, אטימולוגיה ומסורת משל עצמה. יתרה מזו, השפה שמכוננת קבוצת היצירות של הופמן, נדמית כתוצר של ציוויליזציה שלמה ״אחרת״, ״שכנה״, הדומה בכל לציוויליזציה שלנו, אך גם שונה ממנה באופן לא מוגדר. נדמה שהיא תוצר של ״עולם אפשרי״ אחר. זו היא שפה ש״מדוברת״ ב״מולדת״ כלשהי, שמעוררת בנו רצון למפות ולתור אותה, לסקור את מוסדותיה וללמוד את חוקיה, גם אם לא בהכרח להגר אליה.״