"חייבים לשמור על מפלס מתקבל על הדעת של אֵימה. ומה היא האימה? זו הוודאות המשותפת לכל אדם בברית המועצות... שאין דבר המגן עליו מפני החלטה להוציא אותו להורג, החלטה שיכולה ליפול בכל רגע נתון בלי שמץ של עילה." מתוך הספר
1952. אולגה אלטמן, רופאה אורולוגית, נלקחת בעל כורחה על ידי סטלין להיות המעסה הרפואית החשאית שלו. זהו העימות הראשון של משפחת אלטמן עם ההיסטוריה. חמישים שנה אחר כך הנכד של אולגה, וניה, איש צוות של צוללת גרעינית, ניצל מתאונת טביעה מסתורית של הצוללת שלו. עימות מספר שתיים.
בהשראת אירועים שהתרחשו במציאות - טביעתה של הצוללת הגרעינית "קורסק" והתהפוכות שחלו ברוסיה מימי סטלין עד פוטין - מצייר מארק דוגן תמונה עשירה של רוסיה בת־זמננו על האידיאולוגיות המעוּותות שלה, מותח ביקורת נוקבת על המדינה הדורסנית וחושף את המסורת הרוסית הארוכה של זלזול עמוק בחיי אדם באווירה של פחד, טרור וחשדנות.
"זה הספר הראשון שלי שכתבתי לאחור בזמן.... לצורך הכתיבה ביליתי שלושה ימים בצוללת, וכל הזמן דמיינתי לעצמי את הבן שלי, בן ה־25, אובד אל מותו בצוללת כזו. חוסר אונים משתֵק, מצמרר."
"מארק דוגן ממריא בשמֵי הספרות ותוקף לתפארת את רוסיה של פוטין. שום דבר לא באמת השתנה בה מאז סטלין, לא במדינה עצמה ולא בראשם של תושביה. מן הסתם הוא לא יוזמן למסיבת קוקטייל הבאה אצל שגריר רוסיה בצרפת."
לה פיגארו
