לאחר מותה של ריני, אחותה האהובה והנערצת, זו שהצליחה להתנזר מהכול - מהשינה, מהאוכל ולבסוף מהחיים, שבה תמר לגור עם אמה האימתנית. הקירות הולכים וסוגרים על שתי הנשים ועל מערכת היחסים הסבוכה והמעונה שלהן. שכבה אחר שכבה הן מתקלפות עד שנותרת רק האמת האיומה, שאין ממנה מפלט.
"אני הייתי הרעה, הבולמית, כפוית הטובה, התזזיתית, הנוירוטית. ריני שלי היתה אשת הברזל, אנורקסית יפה ומבהיקה, כליל השלמות של השליטה העצמית. מכופפת הזרועות הכי דקה באופק."
אכולות אינו רומן על הפרעת אכילה, אלא על פריעת סדר, על שיבוש, על התמוטטות סדרי עולמה של תמר, הגיבורה, זו שמדברת בגוף ראשון, צנום ומעורטל. זהו ספר של ניגודים גדולים: בין הרצון להסב את המבט להכרח להמשיך ולהסתכל, בין אנורקסיה לבולמיה, בין דחייה למשיכה - המשיכה לגעת בכאב עצום, בפצע חשוף, בעירום המוחלט של הגוף והנשמה. אכולות הוא ספר על רעב במשמעותו העמוקה ביותר - רעב לחיים ולאהבה, לחום ולאושר.
כתיבתה של רותי זוארץ טורפנית ובולענית, מישירת מבט ונטולת מורא, ואכולות הוא יצירה יוצאת דופן, נועזת ומטלטלת, היוצאת מן הלב וחודרת עד בטן.
"דיוקן של אהבה כואבת, קרועה, סדוקה, שכּוּלו אמת, ממש כמו בחיים."
דיילי מייל
