לְסַבָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים מְנַחֵם.
יֵשׁ לוֹ גּוּפִיָּה לְבָנָה, עוֹר שָׁזוּף,
לֵב רָחָב, יְדֵי זָהָב, וְעַל הָרֹאשׁ,
כָּכָה בְּצִדֵּי קָרַחַת הַיַּעַר,
יֵשׁ לוֹ מִין שְׁתֵּי קְוֻצּוֹת שְׂעַר שֵׂיבָה.
וַאֲנִי קוֹרֵא לָהֶן "הַקּוּקִיּוֹת שֶׁל סַבָּא".
לְסַבָּא יֵשׁ גַּם חָצֵר חֲלוֹמִית,
וְהוּא מְגַדֵּל בָּהּ כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ.
יוֹם אֶחָד קָרָה בֶּחָצֵר מַשֶּׁהוּ מוּזָר. כָּל הַתּוּתִים הָאֲדֻמִּים נֶעֶלְמוּ מֵהָעֲרוּגָה.
סַבָּא, אָמַרְתִּי, אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ לִפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה...
תָּמָר רִיבָה, עָבְדָה בַּשַּׁבַּ"כּ וְכַיּוֹם הִיא אָמָּנִית וְיוֹצֶרֶת, וּבְנָהּ גִּיל רִיבָה, עִתּוֹנַאי, מְרַאֲיֵן וְאִישׁ טֵלֵוִיזְיָה, רָקְמוּ יַחַד סִפּוּר בַּלָּשִׁי לִקְטַנְטַנִּים, מָלֵא בְּגַעְגּוּעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁל פַּעַם.
יָאִיר בָּכָר, בּוֹגֵר הַמַּחְלָקָה לְתִקְשֹׁרֶת חָזוּתִית בִּ'בְצַלְאֵל', יוֹצֵר בְּטֶכְנִיקָה יְדָנִית מֶרְחָב חָזוּתִי עָשִׁיר וְצִבְעוֹנִי, הָאוֹצֵר אֶת הַקֶּסֶם וְהַחַד־פַּעֲמִיּוּת שֶׁל רִגְעֵי הַיּוֹמְיוֹם.
