יומנו של חתיך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יומנו של חתיך

יומנו של חתיך

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

זוהר אביב

זוהר אביב,סופרת, מלמדת כתיבה יוצרת,  מרצה בבתי ספר,  מטפלת בכתיבה, מנחה קבוצות ילדים והורים ומסיבות סוף שנה. מתנדבת במיל"ם ובקו בריאות הנפש. כתבה עד היום למעלה מ-80 ספרים, רובם בסדרות  – "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב". ספריה זכו בפרס מניעת אלימות מטעם המשטרה והמשרד לביטחון הפנים. זכתה הסופרת בציון לשבח מהעמותה לשגשוג ובטחון במזרח התיכון. ובפרס "חיים בדרך ארץ" על הקניית ערכי דרך ארץ לילדים ובני הנוער. פרטים על הסופרת ניתן למצוא באתר שלה.

ספריה הם בין הנקראים ביותר בספריות בישראל.

תקציר

"אם הטיפשות היתה חוט, אני הייתי סוודר" כך מספר על עצמו זלמן, גיבור הספר יומנו של חתיך. מיד בתחילת הספר מגלים שזה לא יומן של חתיך, אלא יותר בלוג של מכוער המגשש דרכו בסולם החברתי בבית הספר ובקרב הבנות. ספר מלא הומור ושעשוע, ונותן כמה תובנות למי שחפץ להיות מקובל חברתית. מיועד לגילאי העשרה.

הסופרת זוהר אביב, היא סופרת ידועה ופופולארית שכתבה עד כה כ- 50 ספרים בסדרות חבורת כוח המוח, יד הפלא, כוח הלב ומסע מצמרר. זוהר שחקנית ומנחה, מופיעה בבתי ספר בכל רחבי הארץ.

פרק ראשון

פרק 1 - פגישה עיוורת


שלום לכם. קודם כל שתדעו – השם של הסיפור שלי? זה רק בשביל שתקראו. אני לא חתיך. אני מכוער פחד. אבל חשוב שתקראו את הסיפור שלי כדי שתבינו כמה החיים שלכם יפים. לפחות בהשוואה לשלי. נולדתי לאמא יפה וטיפשה ולאבא מכוער וחכם, ותנחשו מה ירשתי מכל אחד מהם? אני דומה לגמל, ואם הטיפשות הייתה חוט צמר, אני הייתי סוודר.
לא מאמינים? אתן לכם דוגמה. אני בן 16, אבל אוהב הרפתקאות. נכנסתי לאתר היכרויות באינטרנט. ראיתי תמונה של פצצה בלונדינית, ששמה דניאל. התעלמתי מכל אזהרות התקשורת של פגישה דרך מחשב (ככה זה אצלי, סוף מעשה בלי מחשבה תחילה) והתחלתי ללחוץ על פגישה איתה. היא ביקשה תמונה שלי. אני, אין לי תמונה. אמא שלי תמיד אמרה לי "כשתהיה גדול וחתיך נצלם אותך." עכשיו היא אומרת "חבל שלא צילמנו אותך כשהיית קטן, אז היית יפה יחסית." אז שלחתי לה תמונה של טום קרוז וכתבתי לה שזה האידיאל שלי וככה איראה בעתיד. היא התלהבה, וקבעה איתי פגישה, בקצה החניון של המרכז המסחרי.
השקעתי הרבה כסף בהתכוננות למפגש (שכחתי להגיד שיש לי הרבה כסף, ההורים נותנים לי כמה שאני רוצה בתנאי שאיעלם להם מהעיניים ועכשיו!), קניתי מכנסיים וקיצרתי בחצי, כי אני ננסי, העמדתי את השיער עם ג'ל חזק. שמתי מלא מטהר אוויר בבית השחי ויצאתי. ראיתי אותה מרחוק, יפה יותר מאשר בתמונה. לא הצלחתי להתאפק. רצתי לעברה. נעצרתי מולה ובלעתי אותה במבט. בחיים לא הייתי קרוב לכזו יפה. ההיא נתנה בי הצצה חטופה וברחה. במייל חיכה לי מכתב ממנה: "מצטערת שלא נפגשנו. פשוט הגעתי קצת לפני הזמן והגיע לשם גמד מחוצ'קן וקיפודי. היה לו ריח נורא. הוא הפחיד אותי. בוא נקבע במקום אחר, בחניון יש תמהונים. שלך, דניאל."
מאז אני לא מתקרב להיכרויות באינטרנט, אלא מנסה לטפס בסולם החברתי של בית הספר. מבטיח לספר לכם על זה, אם תבטיחו לא לצחוק עלי.

זוהר אביב

זוהר אביב,סופרת, מלמדת כתיבה יוצרת,  מרצה בבתי ספר,  מטפלת בכתיבה, מנחה קבוצות ילדים והורים ומסיבות סוף שנה. מתנדבת במיל"ם ובקו בריאות הנפש. כתבה עד היום למעלה מ-80 ספרים, רובם בסדרות  – "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב". ספריה זכו בפרס מניעת אלימות מטעם המשטרה והמשרד לביטחון הפנים. זכתה הסופרת בציון לשבח מהעמותה לשגשוג ובטחון במזרח התיכון. ובפרס "חיים בדרך ארץ" על הקניית ערכי דרך ארץ לילדים ובני הנוער. פרטים על הסופרת ניתן למצוא באתר שלה.

ספריה הם בין הנקראים ביותר בספריות בישראל.

עוד על הספר

יומנו של חתיך זוהר אביב

פרק 1 - פגישה עיוורת


שלום לכם. קודם כל שתדעו – השם של הסיפור שלי? זה רק בשביל שתקראו. אני לא חתיך. אני מכוער פחד. אבל חשוב שתקראו את הסיפור שלי כדי שתבינו כמה החיים שלכם יפים. לפחות בהשוואה לשלי. נולדתי לאמא יפה וטיפשה ולאבא מכוער וחכם, ותנחשו מה ירשתי מכל אחד מהם? אני דומה לגמל, ואם הטיפשות הייתה חוט צמר, אני הייתי סוודר.
לא מאמינים? אתן לכם דוגמה. אני בן 16, אבל אוהב הרפתקאות. נכנסתי לאתר היכרויות באינטרנט. ראיתי תמונה של פצצה בלונדינית, ששמה דניאל. התעלמתי מכל אזהרות התקשורת של פגישה דרך מחשב (ככה זה אצלי, סוף מעשה בלי מחשבה תחילה) והתחלתי ללחוץ על פגישה איתה. היא ביקשה תמונה שלי. אני, אין לי תמונה. אמא שלי תמיד אמרה לי "כשתהיה גדול וחתיך נצלם אותך." עכשיו היא אומרת "חבל שלא צילמנו אותך כשהיית קטן, אז היית יפה יחסית." אז שלחתי לה תמונה של טום קרוז וכתבתי לה שזה האידיאל שלי וככה איראה בעתיד. היא התלהבה, וקבעה איתי פגישה, בקצה החניון של המרכז המסחרי.
השקעתי הרבה כסף בהתכוננות למפגש (שכחתי להגיד שיש לי הרבה כסף, ההורים נותנים לי כמה שאני רוצה בתנאי שאיעלם להם מהעיניים ועכשיו!), קניתי מכנסיים וקיצרתי בחצי, כי אני ננסי, העמדתי את השיער עם ג'ל חזק. שמתי מלא מטהר אוויר בבית השחי ויצאתי. ראיתי אותה מרחוק, יפה יותר מאשר בתמונה. לא הצלחתי להתאפק. רצתי לעברה. נעצרתי מולה ובלעתי אותה במבט. בחיים לא הייתי קרוב לכזו יפה. ההיא נתנה בי הצצה חטופה וברחה. במייל חיכה לי מכתב ממנה: "מצטערת שלא נפגשנו. פשוט הגעתי קצת לפני הזמן והגיע לשם גמד מחוצ'קן וקיפודי. היה לו ריח נורא. הוא הפחיד אותי. בוא נקבע במקום אחר, בחניון יש תמהונים. שלך, דניאל."
מאז אני לא מתקרב להיכרויות באינטרנט, אלא מנסה לטפס בסולם החברתי של בית הספר. מבטיח לספר לכם על זה, אם תבטיחו לא לצחוק עלי.