הקדמה - הייתי ילדה רזה
אוכל אף פעם לא היה “אישיו“ במשפחה שלנו. הורי היו חכמים ולא הכריחו אותי לאכול, אף על פי שהייתי ממש חוט. גם כנערה הייתי רזה. שקלתי 49 קילו למרות שאכלתי כל מה שרציתי, שתיתי תה עם סוכר ואהבתי ופלים, אבל בהסתכלות לאחור אני מבינה שאף פעם לא אכלתי הרבה, ומה שהכי חשוב, כשהייתי שבעה פשוט הפסקתי לאכול. היום אני מבינה שזאת צורת אכילה של רזים.
אני זוכרת את התקופה הזאת בחיי כזמן בהיר, נעים ומאושר, לא רק בגלל הרזון, והייתי שמחה לחזור לימים ההם.
הדברים השתנו כשנכנסתי להיריון. במהלכו הבנתי מה זה להשתוקק לאוכל, לחשוב על אוכל, לחיות אוכל. כל הזמן הייתי רעבה ואכלתי בלי סוף. בכל פעם שהוצאתי מהמקרר משהו לאכול, כבר תכננתי מה אקח בפעם הבאה. לא פלא שעליתי 18 קילו — מה שלאדם רזה כמוני היה ממש הרבה. בתקופה ההיא הבנתי מה זה אומר — לחשוב ולאכול כמו אדם שמן. לתומי חשבתי שאחרי הלידה הכול יחזור לקדמותו, וכמובן זה לא מה שקרה.
אף על פי שכבר לא אכלתי כל כך הרבה, עליתי ממידה 38 למידה 44 , ולא היה לי מה ללבוש. הרגשתי שמנה. אני זוכרת את הרגע שבו עמדתי מול המראה עם דמעות בעיניים, מיואשת מהמראה שלי, מהשינוי שעברתי, כאילו איבדתי שליטה על חיי. בקול רם אמרתי, “די, אני לא אהיה שמנה!“
הפסקתי לאכול מתוק, לא משנה מה זה היה — סוכר בתה, עוגות, עוגיות, ופלים. אכלתי רק אוכל “נורמלי“ — לחם, ירקות, אורז, עוף, דגים וכדומה. ואכן, ירדתי במשקל, לאט. אמנם לא חזרתי ל־ 49 הקילוגרמים של נעורי, אבל עם זה השלמתי. הרי העניין איננו רזון, אלא להרגיש טוב עם עצמך ולחיות במשקל בריא.
את הוויתור הכמעט מוחלט על המתוק אני ממשיכה עד עצם היום הזה, וכאשר שואלים אותי אם אני לא סובלת מזה, התשובה שלי מאוד פשוטה — ההחלטה היא שלי, אף אחד לא הכריח אותי, ולכן אין לי סיבה לסבול. אם ארצה — אוכל עוגה פעם ביובל, וגם אז אין לי רגשות אשם ואני ממשיכה כאילו דבר לא קרה.
לאחר שהתחלתי ללמוד תזונה, הבנתי שלחלק גדול מהתנהגות האכילה שלי, וגם של אחרים, יש סיבות פיזיולוגיות אובייקטיביות, וזה הביא אותי ליצור בשנות התשעים את דיאטת הלחם המבוססת אמנם על ניסוי מדעי, אבל גם על הניסיון האישי שלי ועל האהבה שלי לאנשים אשר עבורם פחמימות הן חלק חשוב מאוד בתזונה שלהם, ובלעדיהן הם נהיים ממש מסכנים. כיום, בעלי ואני חיים לפי עקרונות דיאטת הלחם, שומרים על משקלנו בהתאם לשינויי הגיל, ובהחלט מרוצים ממה שאנחנו אוכלים.
במהלך השנים המצאתי לי סוג של מנטרה: במקום לחשוב ולהרגיש “אני אוכלת את מה שאני אוהבת“, לחשוב ולהרגיש “אני אוהבת את מה שאני אוכלת“. ההבדל בין שתי הגישות הללו הוא תהומי, אף על פי שהן מורכבות מאותן מילים בדיוק.
אני מאחלת גם לכם, קוראי הספר, למצוא את עצמכם במשקל תקין, בבריאות טובה, לאהוב את מה שאתם אוכלים ואת מי שאתם רואים במראה, ולגדל דורות של ילדים בריאים ולא שמנים.
ההשמנה כמגפה התחילה בערך בשנות השמונים של המאה העשרים, ומאז אלפי חוקרים בודקים את הסיבות לה ואת דרכי הטיפול בה. חשוב לציין שהיום בישראל סובלים מעודף משקל ומהשמנה כ־ 50% מהמבוגרים וקרוב ל־ 30% מהילדים בגילים שונים. השמנה היא אחד הגורמים העיקריים הפוגעים בבריאות, בתדמית, בהערכה העצמית ובסיכויים להצלחה בחיים. השמנה עלולה לגרום לסוכרת, ליתר לחץ דם, למחלות לב וכלי דם, לבעיות אורטופדיות, לחוסר פוריות הן אצל נשים והן אצל גברים, למחלות ראומטיות, לסוגים שונים של סרטן, לבעיות נשימה ועוד.
די שהסובלים מהשמנה יֵרדו 10% ממשקלם וכבר ישתפר מצבם הבריאותי. אם כך, ברור שכדאי לרדת במשקל! אז איך אנחנו נותנים לאוכל לגבור עלינו?
כאן חשוב לי לציין שלדעתי, לא כולם צריכים להיות רזים, ובעיני, גם כאשת בריאות הציבור וגם כאדם פרטי, כמה קילוגרמים יותר, במיוחד בגילים יותר מבוגרים, עדיפים על כמה קילוגרמים פחות, גם בריאותית וגם אסתטית. משקל נמוך מדי פוגע בבריאות לא פחות ממשקל גבוה, ולפעמים אף יותר.
לכן ספר זה לא בא לייצר דוגמנים ודוגמניות, אלא לסייע בשמירה על הבריאות ובהשגת מראה המתאים לחיים שפויים. כל קיצוניות היא לרעה. ירידה דרסטית במשקל גורמת לפירוק השרירים (סרקופניה), לפגיעה בעור ולדלדולו, ולחולשה. היא מאיצה אוסטאופורוזיס, עלולה להביא לדכדוך ולדיכאון, ומהווה סיבה שכיחה ביותר לשבירת הדיאטה ולעלייה חוזרת במשקל עקב הקושי לשמור על משקל נמוך מדי, מה שנקרא אפקט היו־יו. במקרים קיצוניים, ירידה מסיבית במשקל גורמת למחלות ואף למוות.
כיום כולנו מבינים שכדי לרדת במשקל ולשמור עליו צריך לעשות שינוי מהותי בגישה לאוכל, בסגנון האכילה, בקניית מצרכי המזון ובדרך הבישול. כדי לשנות את סגנון האכילה צריך קודם כול להבין מהם העקרונות של אכילה שפויה, בריאה ונכונה.
זהו השלב הראשון, ההכרחי. אך נוסף על הבנת עקרונות אלה דרוש מורה דרך שיוביל אותנו למטרה, דרושה עזרה פרקטית.
דיאטת הלחם משמשת כמדריך כזה לשינוי סגנון האכילה לחיים, וספר זה נכתב כדי להושיט עזרה בדרך לשינוי על ידי הכוונה, מתכונים ועצות מעשיות של דיאטת הלחם. בעזרת דיאטת הלחם תוכלו לאכול ולהאכיל את האחרים בצורה טעימה, פשוטה ובריאה שתסייע לירידה במשקל ולשמירה עליו.
דיאטת הלחם לא רק מביאה לירידה במשקל ובהיקפים, אלא גם משפרת את המצב הבריאותי, ובתור אשת בריאות הציבור נושא זה חשוב לי מאוד. מניסיוני עם אלפי אנשים שחיים את דיאטת הלחם, אני רואה שאחד הדברים המדהימים שקורים לאנשים אלה הוא העובדה שהדיאטה הזאת הופכת לעניין משפחתי.
ובעצם, למה לא? אם אני מכינה לעצמי מאכלים בריאים וטעימים, מדוע שלא אתן אותם גם לאנשים שאני הכי אוהבת? כתוצאה מכך, כל המשפחה מתחילה לאכול באופן בריא, ליהנות מאוכל בריא, לבקש ולאהוב אוכל בריא, מה שנותן תקווה שאולי בדורות הבאים האוכל הבריא יהפוך לסגנון האכילה במקום המזונות העתירים בשומן, בסוכר, במלח ובקלוריות.
עם זאת, הספר אינו תחליף לטיפול תזונתי — אנשים הסובלים מבעיות בריאותיות ובעלי צרכים תזונתיים מיוחדים חייבים ייעוץ דיאטטי אישי. ובכל זאת, עקרונות דיאטת הלחם מתאימים ברוב המקרים ומומלץ להישען עליהם.
טת הלחם נולדה במטרה לעזור לאנשים לרדת במשקל ובהיקפים בצורה מאוזנת ובריאה ולהישאר במשקל החדש לאורך זמן, כלומר להפוך את הדיאטה לסגנון אכילה חדש. דיאטת הלחם עושה זאת מצוין, כיוון שההרכב שלה, קלות הביצוע והבסיס הפיזיולוגי שלה מאפשרים לאמץ אותה בקלות כסגנון אכילה חדש לכל המשפחה, לשנים רבות.
