לפני קצת יותר משנה יצא לאור בשפה האנגלית הספר How to Win the Unwinnable Race המוגש לכם היום בגרסתו בשפה העברית.

 

מאז פורסם הספר לראשונה נפגשתי תכופות עם קוראים וסטודנטים והבנתי כי קיים צורך להבהיר, להסביר ואולי אף לחדד את מגוון התובנות המופיעות בספר, שנלמדו מתוך התבוננות במשל המיתי־ ארכיטיפי על הצב והארנב.

 

הארנב, הידוע כאצן המהיר של היער, התרברב על מהירותו, והצב אתגר אותו והזמין אותו לתחרות ריצה. כמה רגעים אחרי תחילת התחרות, התרחק הארנב מהצב עד כדי כך שהיה בטוח שיזכה בתחרות.

 

הוא החליט לשכב ולנוח ומהר מאוד נרדם. אבל הצב, שלא הפסיק ללכת לרגע, עבר על פני הארנב הישן עד שהגיע ראשון לקו הסיום.

 

הפרשנות הרווחת למשל ידוע זה מתרכזת בחטא היוהרה של הארנב. לכאורה, זהו משל קלסי שמושתת על ברכיה של התרבות הקפיטליסטית: התחרות, בניסוחה הרך על ידי שימוש בעולם החי, מראה לילדים כי המהיר והזריז הובס על ידי האטי - לא בזכות יכולותיו של האטי, אלא בשל רברבנותו של המהיר.

 

התפיסה שבבסיס הפרשנות הזאת גורסת שהתמודדות תוכרע תמיד על ידי כישרון, כוח או משאבים, ושחשוב שהחתירה למקסום אלה לא תפגע בצניעות ובענווה הנדרשות כדי להשלים את המשימה.

 

צר לי לאכזב את שותפַי הקפיטליסטים המקדשים את התחרויות. לא רק שספר זה לא יעסוק בהפסד של הארנב, אלא שעצם העיסוק הזה בדיוק הוא מושא הביקורת של הרעיונות המובאים בו.

 

ספר זה בוחר לנתח לא את ההפסד של הארנב אלא את הניצחון של הצב, תוך שהוא מעניק לצב מעמד חיובי מול הארנב.

 

הוא מציע קריאה חדשה של המשל המפורסם תוך התמקדות בתודעה ובתפיסה של הצב ערב התחרות, ועוקב אחריהן בזהירות עד לקו הסיום. הספר מבקש לתת ערך מוסף לניצחונו של הצב כדי להראות לכם הקוראים שזה לא היה ניצחונו היחיד. לשון אחרת — בכל ניצחון יש מן הצב. מכאן החשיבות העיקרית של ספר זה, שמבקש לעבוד באופן העמוק ביותר עם מצבי תודעה של ספק, תסכול, תשוקה וריכוז — ומתוכם, ורק מתוכם, להגיע אל קו הסיום.

 

לקראת הוצאתו לאור של הספר בשפה העברית, החלטתי לנסות להרחיב את הרעיונות המרכזיים בו. התוצאה המוגשת לפניכם היום שמרה על המסגרת הסיפורית של הספר, והבסיס הרעיוני של הטיעונים הובהר ופורט במידה רבה יותר מאשר בגרסה המקורית באנגלית. מי שיקרא את שתי הגרסאות וישווה, ימצא כי ספר זה נגיש יותר ממקבילו בשפה האנגלית.

 

הוצאת הספר בשפה העברית והגשת החומר לקורא הישראלי היא שמחה רבה עבורי, שכן כישראלי שגדל וצמח בארץ היה חשוב לי מאוד להביא את התובנות הללו לקהל הקוראים הישראלי. במסגרת זו אני רוצה להודות להוצאת "מטר" ולעומדים בראשה, בנימין (ביני) טריואקס ויצחק טריואקס, שהסכימו להיענות לאתגר, שממנו, כך אני מקווה, תצאו אתם הקוראים, נשכרים.

 

דוד צור

אמסטרדם, 2019

 

משל הצב והארנב

 

יום אחד התרברב הארנב בפני כל דרי היער והתפאר במהירות שבה הוא מסוגל לרוץ. הוא לעג לצב על היותו כה אטי. אלא שלמרבה הפתעתו, הצב אתגר אותו והזמין אותו לתחרות ריצה ביניהם. הארנב חשב שזו ממש בדיחה מעולה ונענה להזמנה.

 

נקבע שהשועל יארגן את התחרות ושהינשוף יהיה השופט. עם הזינוק למרוץ החל הארנב לרוץ לפני הצב, בדיוק כמו שכולם ציפו.

 

הארנב הגיע לנקודה באמצע הדרך וכאשר הביט לאחור, לא היה זכר לצב. היה לו חם והוא היה עייף, ולכן החליט לעצור ולתפוס תנומה קצרה. גם אם הצב יעקוף אותו, חשב, הרי שהוא, הארנב, עדיין יוכל לרוץ במהירות לקו הסיום ולהשיג אותו.

 

בה בעת המשיך הצב לצעוד ללא הרף, צעד אחר צעד אחר צעד.

 

הוא לא עצר אף לא לרגע, גם כשהיה לו חם מאוד ועייפותו גברה. הוא רק המשיך לצעוד. אלא שהארנב נמנם שעה ארוכה יותר ממה שתכנן ואז התעורר. הוא עדיין לא ראה את הצב בשום מקום!

 

הוא החל לרוץ בשיא המהירות כדי להגיע לקו הסיום, אך עם הגיעו גילה שהצב כבר ממתין לו שם.

 

(גרסה עממית למשל מספר 226 של איזופוס)