מבוא
גונתר הופיע לפתע מבין השיחים, לופת בגסות את שערה של אנג'לה וגורר אותה אחריו כבובת סמרטוטים. עיניה היו מושפלות והיא נראתה רפויה וחסרת אונים. שיערתי לעצמי שזו ההשפעה של הסמים שניתנו לה. חוסר האונים והרפיסות הזאת לא אפיינו אותה. בהבזק של שנייה עלתה לנגד עיניי דמותו של החדרן הצעיר שניקה כביכול את חדרי ותהייה בצידה: האם הוא שותף לתעלוליו של גונתר? האם הוא זה שסימם את אנג'לה?
לא היה די זמן להתעמק בסיבות שהובילו ללכידתה של אנג'לה. ענפי השיחים הוסטו ודמות נוספת הגיחה. זה היה אדם מבוגר עם שיער לבן, הלבוש במכנסי ג'ינס מהוהים ובחולצה אדומה משובצת. בידו אחז אקדח לוגר וכיוון אותו אליי.
"אולף אנדרסן, האב המאמץ", נפלטה הקריאה מפי.
הזקן נעמד ליד גונתר וצחוק איום בקע מפיו; צחוק חורק שגרם לו להשתנק. פניו התעוותו בעווית שטנית, כאילו השטן עצמו הסתתר בגוף הקשיש הזה. נזכרתי בחלום שחלמתי בבוקר וגל קור פשט בגופי. הסכנה הייתה מוחשית, המפלצת המאיימת שהופיעה בערפילי הבוקר חשפה את שיניה החדות ואיימה לכלות אותנו.
נעצתי מבט בגונתר, בשערו הבלונדיני ובעיניו הכחולות המימיות, ואחר כך התבוננתי בתווי פניו של הזקן. היה קשה שלא להבחין בדמיון בין שני האישים, ולפתע חדרה ההבנה למוחי: "אתה הוא אביו האמיתי של גונתר".
גונתר חייך חיוך שטני: "אכן, זהו אדולף האנזה בכבודו ובעצמו".
התבוננתי ביעל ובג'ון וההבנה חדרה להכרתנו. כל מי שעבר דרך האב בניסיון ללכוד את הבן נתפס במלכודת פתאים שפעלה נגדנו. כה תמימים היינו כשהאמנו שנוכל ללכוד את הבן באמצעות האב.
גונתר הבחין בחילופי המבטים. "אל תזוזו", ציווה בקול בוטה ומשך את אנג'לה אל קצה הצוק, "או שאתם מעדיפים לראות איך הכלבה הזאת עפה למטה בעקבות אחיה".
אנג'לה לא הגיבה. לא היה לי ברור אם קלטה את משמעות הדברים. אחיה פיוטר איננו עוד בין החיים, הוא נרצח לפני ימים אחדים על ידי גונתר ואנשיו. אז הבנתי שאנג'לה נתפסה כנראה לפנות בוקר ונחקרה תחת השפעת סמים.
לגונתר היה יתרון עלינו. הוא אחז באנג'לה כבת ערובה וידע היטב מיהם יריביו ומהו האוצר שבידיהם.
גונתר פנה לעברי. "את הצמיד! עכשיו!" פקד עלינו.
לבשתי על פניי ארשת תמימה ופרשתי את ידיי, "איזה צמיד?"
חמתו של גונתר בערה בו. הבעת הזעם על פניו שיוותה לו דמות של קצין נאצי יהיר המתבונן ברשעות בקורבנותיו. הוא הדף את אנג'לה כלפי התהום. רק סנטימטרים ספורים הפרידו בינה ובין הקץ.
"אל תשחקו איתי. אני רוצה את הצמיד עכשיו!" נבח לעברי.
קפאתי במקומי וגם ג'ון פעל כמוני. יעל, לעומת זאת, עשתה צעד קדימה והניפה לעברו את ידה השמאלית.
המתכת שממנה עשוי הצמיד בהקה באור יקרות, בגוון שהזכיר צבע אזמרגד. גונתר ואביו נדַמּוּ ולטשו בה את עיניהם.
גונתר שבר את הדומייה שהשתררה ורקק לעברי בבוז: "מסתתר מאחורי האישה הקטנה?"
יעל עשתה צעד נוסף בכיוונו. "שחרר את האישה ואז תוכל לקבל את הצמיד", אמרה בקול חלול. זה היה צליל קשה שמעולם לא שמעתי כמותו עולה מגרונה.
הזקן התקרב אל גונתר ולחש דבר-מה על אוזנו. לא שמעתי את דבריו, אך מבטה הלטוש של יעל והבעת הקשיחות שעלתה על פניה העידו כי הבינה את הנאמר מקריאת שפתיו של אדולף האנזה.
גונתר האזין לדברים וחיוך רע עלה על שפתיו. "אתם יכולים להחזיק בכלבה", אמר והדף אותה לעברנו.
חיבקתי את אנג'לה. היא רעדה בזרועותיי כגוזל מפרפר. מבט מזוגג עלה בעיניה והיא מלמלה דברים חסרי פשר.
"הוא לא יאפשר לנו לצאת מכאן חיים", אמרה יעל ביובש בעברית. הבנתי כי הדברים כוונו לאוזניי בלבד. היא התקדמה צעד נוסף לעבר גונתר ואביו והסירה את הצמיד ממפרק ידה.
גונתר הושיט אליה את ידו. קרני השמש האירו את הצמיד שבידו. האור הלבן שבקע מאבן הקריסטל עמד בניגוד מוחלט לצבע האפל באבן המשובצת בצמיד השני.
הזמזום שיצר המפגש הקרוב בין שני הצמידים נשמע לפתע והקהה את חושיי. כה חזק היה עד כי הרגשתי שברכיי רועדות ושאני מתקשה לעמוד על רגליי ביציבות. גם גונתר ואביו נראו המומים מהכוח שבקע משני הצמידים.
מתוך ההמולה שעלתה בראשי שמעתי את יעל קוראת בשמי.
המום ומבולבל התבוננתי בה בעת שהתקרבה לעברם בנחישות. את הצעד האחרון היא עשתה בזינוק שהפתיע אותי כשם שהפתיע את גונתר ואת אדולף. היא פרשה את ידיה לצדדים, חבטה בהם בעוצמה ונעלמה עם שניהם מאחורי הצוק.
המום ונדהם לטשתי עיניי לחלל האוויר. הזמן עמד מלכת עבורי. קול לא נשמע, לא זעקה ולא צליל חבטה. הכול נדם. אפילו הציפורים חדלו מציוצן.
התקדמתי בצעדים כושלים אל קצה הסלע, נע כבתוך חלום אל הקץ, אל החידלון הסופי, ומבטי נעוץ בתהום הפעורה. חשבתי כי ברגע זה תמו חיי ואין יותר תועלת ואין תכלית. חשבתי על פחד הגבהים של יעל וניסיתי לומר דבר-מה, לקרוא בשמה, אך קולי לא נשמע.
אנג'לה לפתה את גופי מאחור ומשכה אותי חזרה אל עבר השביל.
"היא מסרה את נפשה כדי שהאגדה תושמד ואנחנו נחיה", לחשה על אוזני בתחינה, "אתה חייב לכבד את רצונה האחרון".
