גלי לומדת לחסוך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי לומדת לחסוך

גלי לומדת לחסוך

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

תקציר


אמא ואבא מכירים אותי. הם יודעים שאני אוהבת להתעורר לאט ובהדרגה. לכן הם לא ניערו אותי, לא בישרו לי שהמצב הכלכלי השתנה ולא נופפו מולי בשלטים המכריזים שהמיתון כבר כאן. אבל אני כשסוף סוף התעוררתי אל המציאות, שפשפתי את העיניים כלא מאמינה. איך נרדמתי? למה התחבאתי בתוך בועה? למה חשבתי שזה העסק של הגדולים ושאני לא יכולה לעשות משהו כדי לתרום למשפחה?
ברור שדפנה אחותי הגדולה הקדימה אותי. היא ושתי חברותיה מצאו דרך להקטנת החשבון של הטלפון הנייד, אבל החלטתי שבמקום לשרוף מרץ בתחרות עדיף להשקיע אותו בפעילות. אז אל תפריעו לי בין שתיים לחמש אחר הצהריים. אני עובדת. מה זאת אומרת במה? תקראו!

פרק ראשון

1
אַבָּא וַאֲנִי יוֹצְאִים לְטִיּוּל לֵילִי



בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי שֶׁבָּדַקְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת הַמַּעֲרֶכֶת, אַחֲרֵי שֶׁוִּדֵּאתִי שֶׁלֹּא שָׁכַחְתִּי דָּבָר, אַחֲרֵי שֶׁהוֹצֵאתִי מַגֶּבֶת כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַמִּקְלַחַת וּכְבָר הֵרַחְתִּי אֶת הַכָּרִית וְהַשְּׂמִיכָה, אַבָּא עָבַר לְיַד הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְשָׁאַל: "גָּלִי, בָּא לָךְ לָבוֹא אִתִּי?"
הַתְּשׁוּבוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָמְדוּ לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן הָיוּ 'לֹא, תּוֹדָה' אוֹ 'עַכְשָׁו? אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁכְּבָר מְאֻחָר?' אֲבָל כְּמוֹ תָּמִיד הַסַּקְרָנוּת גָּבְרָה עָלַי וְשָׁאַלְתִּי: "לְאָן?"
"לְסִיבוּב קָצָר", הוּא עָנָה.
הַפֶּה שֶׁלִּי נִפְעַר לְפִהוּק רָחָב. מַה לַּעֲשׂוֹת, בְּתֵשַׁע בָּעֶרֶב אֲנִי עֲיֵפָה.
"הֵבַנְתִּי", אַבָּא פָּסַע לְאָחוֹר. "לֹא נוֹרָא, אֲנִי אֶסַּע לְבַד".
"אֲבָל לְאָן אַתָּה נוֹסֵעַ בַּשָּׁעָה הַזֹּאת?"
"לְיוֹנָתָן", אַבָּא נוֹפֵף בַּמַּעֲטָפָה, שֶׁעַד לְאוֹתוֹ הָרֶגַע לֹא הִבְחַנְתִּי בְּקִיּוּמָהּ.
"אָה", שִׁחְרַרְתִּי תְּגוּבָה קְצָרָה.
"מַה זֶּה אָה?" אַבָּא נִשְׁעַן עַל הַדֶּלֶת. "זֶה אוֹמֵר שֶׁאַתְּ נִרְדֶּמֶת אוֹ שֶׁאַתְּ מִצְטָרֶפֶת?"
הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נָדְדוּ לְעֵבֶר הַמַּעֲטָפָה. יוֹנָתָן הוּא רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל אַבָּא, שֶׁאָמוּר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מַעֲטָפָה עִם חֶשְׁבּוֹנִיּוֹת, קַבָּלוֹת וּמִסְמָכִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְחַשֵּׁב כַּמָּה כֶּסֶף עָלָיו לְשַׁלֵּם, מִדֵּי חֹדֶשׁ, לְמַס הַכְנָסָה וּלְמַס עֵרֶךְ מוּסָף. הֵבַנְתִּי שֶׁאַבָּא חַיָּב לְהַקְפִּיץ אֶת הַמַּעֲטָפָה לְבֵיתוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה הוּא הָיָה עָסוּק וְלֹא הִסְפִּיק לְבַקֵּר אוֹתוֹ בַּמִּשְׂרָד. אֲבָל לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה הוּא מַזְמִין אוֹתִי לְטִיּוּל לֵילִי בִּמְקוֹם לִנְסֹעַ לְבַד לַבַּיִת שֶׁל יוֹנָתָן שֶׁגָּר לֹא רָחוֹק מֵאִתָּנוּ, בְּלֵב רָמַת גַּן.
"נוּ?" אַבָּא הֵאִיץ בִּי וְהֵצִיץ בַּשָּׁעוֹן. "אַתְּ בָּאָה אוֹ לֹא?"
"רֶגַע", בִּקַּשְׁתִּי וּמָתַחְתִּי אֶת הַזְּרוֹעוֹת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ זְמַן לְמַחְשָׁבָה.
"רֶגַע זֶה פֶּרֶק זְמַן בִּלְתִּי־מֻגְדָּר", אַבָּא הֵעִיר, רוֹמֵז לִי לְהִזְדָּרֵז מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא רוֹצֶה לִסְגֹּר אֶת הַיּוֹם.
"לָמָּה אִמָּא לֹא בָּאָה אִתְּךָ?" שָׁאַלְתִּי.
"כּוֹאֵב לָהּ הָרֹאשׁ", הוּא עָנָה.
"מַשֶּׁהוּ רְצִינִי?" נִבְהַלְתִּי.
"לֹא חוֹשֵׁב", הוּא הִרְגִּיעַ. "בַּבֹּקֶר הִיא תָּקוּם כְּמוֹ חֲדָשָׁה".
"וְדַפְנָה?" הִצְבַּעְתִּי עַל הַחֶדֶר שֶׁל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה.
"לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא", הוּא מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו.
הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי הֵגִיבוּ בְּגִחוּךְ קָטָן. דַּפְנָה, בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה, תָּמִיד עֲסוּקָה. תָּ....מִיד! לְדַפְנָה, בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה, אַף פַּעַם אֵין זְמַן. בֶּטַח שֶׁלֹּא אֵלַי, כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם לֹא לְאָבִיהָ הָאֶחָד וְהַיָּחִיד.
"וְאִם אֲנִי לֹא אָבוֹא אִתְּךָ..." פָּתַחְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט.
"לֹא נוֹרָא", אַבָּא חָזַר, "כְּמוֹ יֶלֶד גָּדוֹל אֲנִי אֶסַּע לְבַד".
"אַבָּא", הַפִּהוּק שֶׁכְּבָר הִתְנַחֵל עַל הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי הָפַךְ לְחִיּוּךְ, "אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה יֶלֶד גָּדוֹל שֶׁלֹּא פּוֹחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה לֹא תִּתְעֶה בַּדֶּרֶךְ מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ לַבַּיִת שֶׁל יוֹנָתָן לְפָחוֹת פַּעַם בְּחֹדֶשׁ..."
"אֲבָל?" הוּא שָׁאַל.
"אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁתִּסַּע בַּלַּיְלָה לְבַד".
"אָז?"
"אֲנִי בָּאָה אִתְּךָ!" הִכְרַזְתִּי וְהִזְדַּקַּפְתִּי, פּוֹקֶדֶת עַל אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁלִּי לְהִתְעוֹרֵר לַחַיִּים וּלְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה. אָז מָה אִם כְּבָר אַחֲרֵי תֵּשַׁע? אָז מָה אִם הַנְּחִירַיִם שֶׁלִּי כְּבָר מְרִיחִים אֶת הַשְּׂמִיכָה? הַמַּעֲטָפָה שֶׁאַבָּא הֶחְזִיק נִרְאֲתָה לִי כְּבֵדָה מִתָּמִיד וְהַכָּרִית, הִזְכַּרְתִּי לְעַצְמִי, לֹא תִּבְרַח. הִיא תְּחַכֶּה לִי כָּאן - בַּחֶדֶר שֶׁלִּי וּבַמִּטָּה שֶׁלִּי - עַד שֶׁנַּחְזֹר הַבַּיְתָה כְּמוֹ שְׁנֵי חַיָּלִים נוֹעָזִים שֶׁשָּׁבוּ בְּשָׁלוֹם מִשְּׂדֵה הַקְּרָב.
תּוֹךְ דַּקָּה דָּחַפְתִּי אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם לַנַּעֲלַיִם, וּכְשֶׁהִתְכּוֹפַפְתִּי כְּדֵי לִקְשֹׁר אֶת הַשְּׂרוֹכִים שָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא צוֹעֶקֶת: "גָּלִי, אַל תִּשְׁכְּחִי סְוֶדֶר!"
זֶה מַה שֶּׁהִיא תָּמִיד אוֹמֶרֶת. אֲפִלּוּ בַּקַּיִץ, בְּשִׂיא הַחַמְסִין, הִיא דּוֹאֶגֶת שֶׁמָּא אֶתְקָרֵר. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאִמָּא נִכְנֶסֶת לַמִּטָּה בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מִפְּנֵי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ מִתְפּוֹצֵץ מִכְּאֵב, הִיא דּוֹאֶגֶת לַנַּזֶּלֶת שֶׁתִּדְלֹף מֵהָאַף שֶׁלִּי אִם חָס וְחָלִילָה אֶצְטַנֵּן.
"אֲבָל לֹא קַר!" עָנִיתִי לָהּ, כְּמוֹ תָּמִיד.
"בַּבַּיִת לֹא קַר", הִיא קָרְאָה מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה, "אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁתֵּצְאִי לָרְחוֹב אַתְּ תִּקְפְּאִי".
"אֲבָל אִמָּא", מָחִיתִי, "אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְרָמַת גַּן, לֹא לְסִיבִּיר!"
"בּוֹאִי", אַבָּא שׁוּב הֵאִיץ בִּי וְהוֹרִיד אֶת הָאֲפֻדָּה שֶׁנָּחָה עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא. "תִּלְבְּשִׁי אוֹתָהּ. בַּחוּץ בֶּאֱמֶת קְצָת קָרִיר".
לֹא הִתְוַכַּחְתִּי. לָבַשְׁתִּי אֶת הָאֲפֻדָּה, דָּפַקְתִּי עַל דֶּלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה, שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא אִם הִיא רוֹצָה שֶׁאָכִין לָהּ תֵּה וְהֵעַפְתִּי אֵלֶיהָ נְשִׁיקָה. אַחַר־כָּךְ קָרָאתִי: "דַּפְנָה, אִם מִישֶׁהוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתִי תַּגִּידִי שֶׁנָּסַעְתִּי עִם אַבָּא", אֲבָל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה לֹא עָנְתָה. נִחַשְׁתִּי שֶׁכְּמוֹ תָּמִיד הִיא מְסֻגֶּרֶת בְּחַדְרָהּ, דְּבוּקָה לַטֶּלֶפוֹן, מְנַצַּחַת עַל חַיֵּי הַחֶבְרָה שֶׁל הַכִּתָּה, בּוֹדֶקֶת מִי הִתְחִיל עִם מִי וּמְאַרְגֶּנֶת אֶת הַמְּסִבָּה הַבָּאָה.
חֲבָל, חָלְפָה בִּי הַמַּחְשָׁבָה. לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי עֲיֵפָה שָׂמַחְתִּי שֶׁאַבָּא הִזְמִין אוֹתִי וְלֹא אוֹתָהּ. לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהִיא תְּקַנֵּא. הַלְוַאי שֶׁהִיא תְּקַנֵּא. שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב לְעַצְמָהּ שֶׁאִם הִיא הַבְּכוֹרָה זֶה אוֹמֵר שֶׁאַבָּא יִבְחַר דַּוְקָא בָּהּ כְּבַת זוּגוֹ לְ...
גָּלִי, נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי, אַל תִּסָּחֲפִי. אַבָּא לֹא בָּחַר בָּךְ כְּבַת זוּג וְלֹא כְּשֻׁתָּפָה לְמִבְצָע. הָעֶרֶב הוּא חַיָּב לְהָבִיא אֶת הַמַּעֲטָפָה לַבַּיִת שֶׁל יוֹנָתָן וְלֹא בָּא לוֹ לִנְסֹעַ לְבַד. אוּלַי הוּא מֵת מֵעֲיֵפוּת, בְּתֹם יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ, וּפוֹחֵד לְהֵרָדֵם תּוֹךְ כְּדֵי נְהִיגָה. לָכֵן הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁתִּצְטָרְפִי אֵלָיו לְסִיבוּב קָצָר. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר, וְאַתְּ חַיֶּבֶת לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶּרֶךְ, הָלֹךְ וְחָזֹר, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר עֵר. נְקֻדָּה.
"הָלַכְתִּי!" הוֹדַעְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, לַמְרוֹת שֶׁאִישׁ מֵהֶם לֹא עָנָה, טָרַקְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת וּבְרִיצָה קַלָּה הִתְקַדַּמְתִּי לְעֵבֶר הַמְּכוֹנִית. הִתְיַשַּׁבְתִּי בַּמּוֹשָׁב הַקִּדְמִי, לְצַד אַבָּא, הִקְלַקְתִּי אֶת הַחֲגוֹרָה, אַבָּא הִתְנִיעַ וְ...
לֹא יוֹדַעַת מַה קָּרָה לִי. פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִתְיַבַּשְׁתִּי. אֲנִי, שֶׁשְּׂמֵחָה עַל כָּל הִזְדַּמְּנוּת לְשׂוֹחֵחַ עִם אַבָּא, לְהַצִּיג לוֹ שְׁאֵלוֹת מְסֻבָּכוֹת וּלְקַבֵּל מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבוֹת חֲכָמוֹת, הָפַכְתִּי לְבוּל עֵץ. שׁוּם שְׁאֵלָה לֹא קָפְצָה לִי לָרֹאשׁ וְלֹא מָצָאתִי שׁוּם נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה, בֶּטַח שֶׁלֹּא נוֹשֵׂא מְעַנְיֵן.
אַבָּא הִדְלִיק אֶת הָרַדְיוֹ וְהָאֶצְבַּע שֶׁלּוֹ נָדְדָה עַל פְּנֵי הַתַּחֲנוֹת. גַּם הוּא הִתְנַהֵג כְּמוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּחַפֵּשׂ וְלֹא מוֹצֵא.
"אִמָּא צָדְקָה", סִנַּנְתִּי.
"סְלִיחָה?" הוּא הֵעִיף אֵלַי מַבָּט מָהִיר.
"אִמָּא צָדְקָה", חָזַרְתִּי. "מַזָּל שֶׁלָּבַשְׁתִּי אֲפֻדָּה. בַּחוּץ בֶּאֱמֶת כְּבָר קְצָת קָרִיר".
אַבָּא הִנְהֵן, שְׁתֵּי עֵינָיו מְמֻקָּדוֹת בַּכְּבִישׁ.
גָּלִי, מָה עוֹבֵר עָלַיִךְ? חָפַרְתִּי בְּתוֹכִי. בְּיָמִים רְגִילִים אַתְּ מְחַכָּה שֶׁאַבָּא יַחְזֹר מֵהָעֲבוֹדָה וּמְקַוָּה שֶׁהוּא יֵשֵׁב אִתָּךְ לַאֲרוּחַת־עֶרֶב כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לְהַחְלִיף אִתּוֹ שְׁתַּיִם וָחֵצִי מִלִּים. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לִרְשׁוּתֵךְ וְיוֹשֵׁב לְצִדֵּךְ, זֶה מַה שֶּׁאַתְּ מְסֻגֶּלֶת לְהָפִיק מֵהַפֶּה שֶׁלָּךְ? הֶעָרָה סְתָמִית עַל מֶזֶג הָאֲוִיר?
אַתְּ יוֹדַעַת מִי מְדַבֵּר עַל מֶזֶג הָאֲוִיר? הִמְשַׁכְתִּי לְהָטִיחַ בְּעַצְמִי. אֲנָשִׁים מְשֻׁעֲמָמִים, שֶׁאֵין לָהֶם עַל מַה לְּדַבֵּר, מִתְלוֹנְנִים עַל "הַקֹּר הַנּוֹרָאִי" אוֹ עַל "הַחַמְסִין הַנּוֹרָאִי" כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת הַדְּמָמָה הַמְּעִיקָה. כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט מַרְעִישׁ לָהֶם בָּאָזְנַיִם הֵם מְפַטְפְּטִים עַל דָּא וְעַל הָא. אָז לָמָּה אַתְּ מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹתָם? לָמָּה אַתְּ לֹא מְנַצֶּלֶת אֶת הַזְּמַן הַפְּרָטִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ עִם אַבָּא שֶׁלָּךְ כְּדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל...?
עַל מָה? סוֹבַבְתִּי בְּכָל הַכֹּחַ אֶת הַבְּרָגִים הַחֲלוּדִים שֶׁל הַמֹּחַ. עַל מָה אֲדַבֵּר אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁמֵּיתְרֵי הַקּוֹל שֶׁלּוֹ לֹא יֵרָדְמוּ וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ לֹא יֵעָצְמוּ?
עַל הַפִּילִים שֶׁבַּגּ'וּנְגְל? עַל הַגִּ'ירָפָה שֶׁנִּבְרְאָה עִם צַוָּאר אָרֹךְ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים שֶׁבַּצַּמֶּרֶת? אוּלַי תִּשְׁאֲלִי אוֹתוֹ אִם הוּא לֹא מֻטְרָד מִכְּאֵבֵי הָרֹאשׁ שֶׁבַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן פּוֹקְדִים אֶת אִמָּא כִּמְעַט מִדֵּי עֶרֶב?
"גָּלִי", אָמַר אַבָּא וְנָגַע לִי בַּבֶּרֶךְ.
"מָה?" הִזְדַּקַּפְתִּי כְּמוֹ תֹּרֶן.
"נִרְדַּמְתְּ?"
"מַה פִּתְאוֹם", הִתְאַמַּצְתִּי לְהִשָּׁמַע עֵרָנִית וְתוֹסֶסֶת. "אֲנִי כָּאן כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא תֵּרָדֵם עַל הַהֶגֶה".
"זֶה בְּסֵדֶר", הוּא שִׁגֵּר אֵלַי חִיּוּךְ עָיֵף. "מֻתָּר לָךְ לְנַמְנֵם".
 



"אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצָה לִישֹׁן!" מָחִיתִי בְּתֹקֶף.
"בֶּאֱמֶת?" הוּא גִּחֵךְ, "אָז לָמָּה אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת?"
"לָמָּה אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת?" הִדְגַּשְׁתִּי אֶת הַמִּלָּה הַשְּׁנִיָּה, וְעַל הַמָּקוֹם הֶחְלַטְתִּי לִבְחֹר בַּנֶּשֶׁק הַיָּעִיל בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא הַתְקָפָה. "לָמָּה אַתָּה שׁוֹתֵק כְּמוֹ דָּג?"
"אֲנִי שׁוֹתֵק?" אַבָּא הִתַּמֵּם.
"כְּמוֹ דָּג", חָזַרְתִּי בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט.
"אַתְּ צוֹדֶקֶת", הוּא הוֹדָה, "אֲבָל אֲנִי לֹא שׁוֹתֵק מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי עַל מַה לְּדַבֵּר".
"אָז לָמָּה?" שָׁאַלְתִּי.
"מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קְצָת מֻדְאָג", הוּא עָנָה. "בְּעֶצֶם, יוֹתֵר מִקְּצָת".
"מֻדְאָג?" הִדְהַדְתִּי אַחֲרָיו וּבְבַת אַחַת הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ כָּל שִׁכְבוֹת הָעֲיֵפוּת שֶׁעָטְפוּ אוֹתִי נוֹשְׁרוֹת וּמְפַנּוֹת מָקוֹם לִשְׁכָבוֹת שֶׁל דְּאָגָה. "מִמָּה?"
"אַתְּ יוֹדַעַת", הוּא הִפְטִיר.
"לֹא, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת!" קָרָאתִי.
"גָּלִי", אַבָּא הִרְצִין, "אַתְּ לֹא רוֹאָה טֶלֶוִיזְיָה? אַתְּ לֹא קוֹרֵאת עִתּוֹנִים?"
"אָה", אָמַרְתִּי, "אַתָּה מִתְכַּוֵּן לַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי?" וּצְמַרְמֹרֶת הִרְעִידָה אֶת גּוּפִי לַמְרוֹת שֶׁרוּחַ הַלַּיְלָה לֹא חָדְרָה אֶל תּוֹךְ הַמְּכוֹנִית.
בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת וּלְפָרֵט אַבָּא הִתְחִיל לְהָאֵט. הוּא חִפֵּשׂ חֲנִיָּה.
"אַתָּה יָכוֹל לַעֲצֹר כָּאן", הִצְבַּעְתִּי עַל מִגְרַשׁ הַחֲנִיָּה שֶׁבַּחֲזִית הַבִּנְיָן. שֶׁלֶט גָּדוֹל הִבְהִיר שֶׁהַחַנְיוֹן מְיֹעָד אַךְ וְרַק לְדַיָּרֵי הַבִּנְיָן וְשֶׁרֶכֶב זָר יִגָּרֵר עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ הַפְּרָטִי, אֲבָל לֹא הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִגַּעְתִּי עִם אַבָּא לַבַּיִת שֶׁל רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן - בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עָצַרְנוּ אֶצְלוֹ כְּשֶׁהָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ לַתֵּאַטְרוֹן - וְזָכַרְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲקֹף אֶת הַנְּהָלִים. בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת כֻּלָּנוּ נִשְׁאַרְנוּ בָּרֶכֶב, אַבָּא עָלָה וּכְשֶׁאַחַד הַשְּׁכֵנִים רָצָה לְהִכָּנֵס אוֹ לָצֵאת מֵהַחֲנִיָּה אִמָּא הִתְנִיעָה וְהֵזִיזָה אֶת הַמְּכוֹנִית.
"אֵיךְ?" אַבָּא נָסַע עַד קְצֵה הָרְחוֹב וְהִסְתּוֹבֵב.
"תִּכָּנֵס לַחַנְיוֹן, תַּעֲלֶה", אָמַרְתִּי, "וְאִם אַחַד הַשְּׁכֵנִים יִתְלוֹנֵן שֶׁאַתָּה חוֹסֵם אוֹתוֹ אֲנִי אֲחַיֵּג לַנַּיָּד שֶׁלְּךָ וְאַתָּה תֵּרֵד".
אַבָּא הֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ מִצַּד לְצַד.
"זֶה לֹא רַעְיוֹן טוֹב?" שָׁאַלְתִּי כְּשֶׁהוּא חָזַר לִתְחִלַּת הָרְחוֹב וְשׁוּב הֵאֵט.
"זֶה רַעְיוֹן מְעֻלֶּה", הוּא הִמְהֵם.
"אֲבָל?" שָׁאַלְתִּי.
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּשָּׁאֲרִי בַּמְּכוֹנִית", הוּא אָמַר וּבְזָוִית הָעַיִן הִבְחִין בְּרֶכֶב חוֹנֶה שֶׁמַּתְחִיל לְאוֹתֵת.
"לָמָּה?"
"לָמָּה שֶׁתִּשָּׁאֲרִי לְבַד בָּרֶכֶב, בַּחֹשֶׁךְ?"
"אַבָּא", צִחְקַקְתִּי, "נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת?"
"לֹא", הוּא הִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחֵל לְתוֹךְ הַשֶּׁטַח שֶׁהִתְפַּנָּה, "אֲבָל בָּא לִי שֶׁתַּעֲלִי אִתִּי". וּלְמַרְאֵה הַפַּרְצוּף הֶחָמוּץ שֶׁעָשִׂיתִי הוּא הִתְחַנֵּן כְּמוֹ יֶלֶד: "בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה".
"אֲבָל לֹא נִתְעַכֵּב שָׁם הַרְבֵּה זְמַן", הִתְנֵיתִי.
"מַבְטִיחַ", אָמַר אַבָּא וְלָחַץ לִי אֶת הַיָּד.
פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת הַמְּכוֹנִית, יָצָאתִי לַמִּדְרָכָה, נָשַׁמְתִּי אֶת אֲוִיר הַלַּיְלָה הַצָּלוּל וְהַקַּר וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא מְרִיחָה אֶת הַכָּרִית. גַּם הַשְּׂמִיכָה הַחֲמִימָה נִרְאֲתָה לִי רְחוֹקָה.

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

גלי לומדת לחסוך סמדר שיר

1
אַבָּא וַאֲנִי יוֹצְאִים לְטִיּוּל לֵילִי



בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי שֶׁבָּדַקְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת הַמַּעֲרֶכֶת, אַחֲרֵי שֶׁוִּדֵּאתִי שֶׁלֹּא שָׁכַחְתִּי דָּבָר, אַחֲרֵי שֶׁהוֹצֵאתִי מַגֶּבֶת כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַמִּקְלַחַת וּכְבָר הֵרַחְתִּי אֶת הַכָּרִית וְהַשְּׂמִיכָה, אַבָּא עָבַר לְיַד הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְשָׁאַל: "גָּלִי, בָּא לָךְ לָבוֹא אִתִּי?"
הַתְּשׁוּבוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָמְדוּ לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן הָיוּ 'לֹא, תּוֹדָה' אוֹ 'עַכְשָׁו? אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁכְּבָר מְאֻחָר?' אֲבָל כְּמוֹ תָּמִיד הַסַּקְרָנוּת גָּבְרָה עָלַי וְשָׁאַלְתִּי: "לְאָן?"
"לְסִיבוּב קָצָר", הוּא עָנָה.
הַפֶּה שֶׁלִּי נִפְעַר לְפִהוּק רָחָב. מַה לַּעֲשׂוֹת, בְּתֵשַׁע בָּעֶרֶב אֲנִי עֲיֵפָה.
"הֵבַנְתִּי", אַבָּא פָּסַע לְאָחוֹר. "לֹא נוֹרָא, אֲנִי אֶסַּע לְבַד".
"אֲבָל לְאָן אַתָּה נוֹסֵעַ בַּשָּׁעָה הַזֹּאת?"
"לְיוֹנָתָן", אַבָּא נוֹפֵף בַּמַּעֲטָפָה, שֶׁעַד לְאוֹתוֹ הָרֶגַע לֹא הִבְחַנְתִּי בְּקִיּוּמָהּ.
"אָה", שִׁחְרַרְתִּי תְּגוּבָה קְצָרָה.
"מַה זֶּה אָה?" אַבָּא נִשְׁעַן עַל הַדֶּלֶת. "זֶה אוֹמֵר שֶׁאַתְּ נִרְדֶּמֶת אוֹ שֶׁאַתְּ מִצְטָרֶפֶת?"
הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נָדְדוּ לְעֵבֶר הַמַּעֲטָפָה. יוֹנָתָן הוּא רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל אַבָּא, שֶׁאָמוּר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מַעֲטָפָה עִם חֶשְׁבּוֹנִיּוֹת, קַבָּלוֹת וּמִסְמָכִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְחַשֵּׁב כַּמָּה כֶּסֶף עָלָיו לְשַׁלֵּם, מִדֵּי חֹדֶשׁ, לְמַס הַכְנָסָה וּלְמַס עֵרֶךְ מוּסָף. הֵבַנְתִּי שֶׁאַבָּא חַיָּב לְהַקְפִּיץ אֶת הַמַּעֲטָפָה לְבֵיתוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה הוּא הָיָה עָסוּק וְלֹא הִסְפִּיק לְבַקֵּר אוֹתוֹ בַּמִּשְׂרָד. אֲבָל לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה הוּא מַזְמִין אוֹתִי לְטִיּוּל לֵילִי בִּמְקוֹם לִנְסֹעַ לְבַד לַבַּיִת שֶׁל יוֹנָתָן שֶׁגָּר לֹא רָחוֹק מֵאִתָּנוּ, בְּלֵב רָמַת גַּן.
"נוּ?" אַבָּא הֵאִיץ בִּי וְהֵצִיץ בַּשָּׁעוֹן. "אַתְּ בָּאָה אוֹ לֹא?"
"רֶגַע", בִּקַּשְׁתִּי וּמָתַחְתִּי אֶת הַזְּרוֹעוֹת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ זְמַן לְמַחְשָׁבָה.
"רֶגַע זֶה פֶּרֶק זְמַן בִּלְתִּי־מֻגְדָּר", אַבָּא הֵעִיר, רוֹמֵז לִי לְהִזְדָּרֵז מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא רוֹצֶה לִסְגֹּר אֶת הַיּוֹם.
"לָמָּה אִמָּא לֹא בָּאָה אִתְּךָ?" שָׁאַלְתִּי.
"כּוֹאֵב לָהּ הָרֹאשׁ", הוּא עָנָה.
"מַשֶּׁהוּ רְצִינִי?" נִבְהַלְתִּי.
"לֹא חוֹשֵׁב", הוּא הִרְגִּיעַ. "בַּבֹּקֶר הִיא תָּקוּם כְּמוֹ חֲדָשָׁה".
"וְדַפְנָה?" הִצְבַּעְתִּי עַל הַחֶדֶר שֶׁל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה.
"לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא", הוּא מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו.
הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי הֵגִיבוּ בְּגִחוּךְ קָטָן. דַּפְנָה, בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה, תָּמִיד עֲסוּקָה. תָּ....מִיד! לְדַפְנָה, בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה, אַף פַּעַם אֵין זְמַן. בֶּטַח שֶׁלֹּא אֵלַי, כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם לֹא לְאָבִיהָ הָאֶחָד וְהַיָּחִיד.
"וְאִם אֲנִי לֹא אָבוֹא אִתְּךָ..." פָּתַחְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט.
"לֹא נוֹרָא", אַבָּא חָזַר, "כְּמוֹ יֶלֶד גָּדוֹל אֲנִי אֶסַּע לְבַד".
"אַבָּא", הַפִּהוּק שֶׁכְּבָר הִתְנַחֵל עַל הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי הָפַךְ לְחִיּוּךְ, "אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה יֶלֶד גָּדוֹל שֶׁלֹּא פּוֹחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה לֹא תִּתְעֶה בַּדֶּרֶךְ מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ לַבַּיִת שֶׁל יוֹנָתָן לְפָחוֹת פַּעַם בְּחֹדֶשׁ..."
"אֲבָל?" הוּא שָׁאַל.
"אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁתִּסַּע בַּלַּיְלָה לְבַד".
"אָז?"
"אֲנִי בָּאָה אִתְּךָ!" הִכְרַזְתִּי וְהִזְדַּקַּפְתִּי, פּוֹקֶדֶת עַל אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁלִּי לְהִתְעוֹרֵר לַחַיִּים וּלְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה. אָז מָה אִם כְּבָר אַחֲרֵי תֵּשַׁע? אָז מָה אִם הַנְּחִירַיִם שֶׁלִּי כְּבָר מְרִיחִים אֶת הַשְּׂמִיכָה? הַמַּעֲטָפָה שֶׁאַבָּא הֶחְזִיק נִרְאֲתָה לִי כְּבֵדָה מִתָּמִיד וְהַכָּרִית, הִזְכַּרְתִּי לְעַצְמִי, לֹא תִּבְרַח. הִיא תְּחַכֶּה לִי כָּאן - בַּחֶדֶר שֶׁלִּי וּבַמִּטָּה שֶׁלִּי - עַד שֶׁנַּחְזֹר הַבַּיְתָה כְּמוֹ שְׁנֵי חַיָּלִים נוֹעָזִים שֶׁשָּׁבוּ בְּשָׁלוֹם מִשְּׂדֵה הַקְּרָב.
תּוֹךְ דַּקָּה דָּחַפְתִּי אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם לַנַּעֲלַיִם, וּכְשֶׁהִתְכּוֹפַפְתִּי כְּדֵי לִקְשֹׁר אֶת הַשְּׂרוֹכִים שָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא צוֹעֶקֶת: "גָּלִי, אַל תִּשְׁכְּחִי סְוֶדֶר!"
זֶה מַה שֶּׁהִיא תָּמִיד אוֹמֶרֶת. אֲפִלּוּ בַּקַּיִץ, בְּשִׂיא הַחַמְסִין, הִיא דּוֹאֶגֶת שֶׁמָּא אֶתְקָרֵר. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאִמָּא נִכְנֶסֶת לַמִּטָּה בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מִפְּנֵי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ מִתְפּוֹצֵץ מִכְּאֵב, הִיא דּוֹאֶגֶת לַנַּזֶּלֶת שֶׁתִּדְלֹף מֵהָאַף שֶׁלִּי אִם חָס וְחָלִילָה אֶצְטַנֵּן.
"אֲבָל לֹא קַר!" עָנִיתִי לָהּ, כְּמוֹ תָּמִיד.
"בַּבַּיִת לֹא קַר", הִיא קָרְאָה מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה, "אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁתֵּצְאִי לָרְחוֹב אַתְּ תִּקְפְּאִי".
"אֲבָל אִמָּא", מָחִיתִי, "אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְרָמַת גַּן, לֹא לְסִיבִּיר!"
"בּוֹאִי", אַבָּא שׁוּב הֵאִיץ בִּי וְהוֹרִיד אֶת הָאֲפֻדָּה שֶׁנָּחָה עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא. "תִּלְבְּשִׁי אוֹתָהּ. בַּחוּץ בֶּאֱמֶת קְצָת קָרִיר".
לֹא הִתְוַכַּחְתִּי. לָבַשְׁתִּי אֶת הָאֲפֻדָּה, דָּפַקְתִּי עַל דֶּלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה, שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא אִם הִיא רוֹצָה שֶׁאָכִין לָהּ תֵּה וְהֵעַפְתִּי אֵלֶיהָ נְשִׁיקָה. אַחַר־כָּךְ קָרָאתִי: "דַּפְנָה, אִם מִישֶׁהוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתִי תַּגִּידִי שֶׁנָּסַעְתִּי עִם אַבָּא", אֲבָל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה לֹא עָנְתָה. נִחַשְׁתִּי שֶׁכְּמוֹ תָּמִיד הִיא מְסֻגֶּרֶת בְּחַדְרָהּ, דְּבוּקָה לַטֶּלֶפוֹן, מְנַצַּחַת עַל חַיֵּי הַחֶבְרָה שֶׁל הַכִּתָּה, בּוֹדֶקֶת מִי הִתְחִיל עִם מִי וּמְאַרְגֶּנֶת אֶת הַמְּסִבָּה הַבָּאָה.
חֲבָל, חָלְפָה בִּי הַמַּחְשָׁבָה. לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי עֲיֵפָה שָׂמַחְתִּי שֶׁאַבָּא הִזְמִין אוֹתִי וְלֹא אוֹתָהּ. לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהִיא תְּקַנֵּא. הַלְוַאי שֶׁהִיא תְּקַנֵּא. שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב לְעַצְמָהּ שֶׁאִם הִיא הַבְּכוֹרָה זֶה אוֹמֵר שֶׁאַבָּא יִבְחַר דַּוְקָא בָּהּ כְּבַת זוּגוֹ לְ...
גָּלִי, נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי, אַל תִּסָּחֲפִי. אַבָּא לֹא בָּחַר בָּךְ כְּבַת זוּג וְלֹא כְּשֻׁתָּפָה לְמִבְצָע. הָעֶרֶב הוּא חַיָּב לְהָבִיא אֶת הַמַּעֲטָפָה לַבַּיִת שֶׁל יוֹנָתָן וְלֹא בָּא לוֹ לִנְסֹעַ לְבַד. אוּלַי הוּא מֵת מֵעֲיֵפוּת, בְּתֹם יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ, וּפוֹחֵד לְהֵרָדֵם תּוֹךְ כְּדֵי נְהִיגָה. לָכֵן הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁתִּצְטָרְפִי אֵלָיו לְסִיבוּב קָצָר. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר, וְאַתְּ חַיֶּבֶת לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶּרֶךְ, הָלֹךְ וְחָזֹר, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר עֵר. נְקֻדָּה.
"הָלַכְתִּי!" הוֹדַעְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, לַמְרוֹת שֶׁאִישׁ מֵהֶם לֹא עָנָה, טָרַקְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת וּבְרִיצָה קַלָּה הִתְקַדַּמְתִּי לְעֵבֶר הַמְּכוֹנִית. הִתְיַשַּׁבְתִּי בַּמּוֹשָׁב הַקִּדְמִי, לְצַד אַבָּא, הִקְלַקְתִּי אֶת הַחֲגוֹרָה, אַבָּא הִתְנִיעַ וְ...
לֹא יוֹדַעַת מַה קָּרָה לִי. פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִתְיַבַּשְׁתִּי. אֲנִי, שֶׁשְּׂמֵחָה עַל כָּל הִזְדַּמְּנוּת לְשׂוֹחֵחַ עִם אַבָּא, לְהַצִּיג לוֹ שְׁאֵלוֹת מְסֻבָּכוֹת וּלְקַבֵּל מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבוֹת חֲכָמוֹת, הָפַכְתִּי לְבוּל עֵץ. שׁוּם שְׁאֵלָה לֹא קָפְצָה לִי לָרֹאשׁ וְלֹא מָצָאתִי שׁוּם נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה, בֶּטַח שֶׁלֹּא נוֹשֵׂא מְעַנְיֵן.
אַבָּא הִדְלִיק אֶת הָרַדְיוֹ וְהָאֶצְבַּע שֶׁלּוֹ נָדְדָה עַל פְּנֵי הַתַּחֲנוֹת. גַּם הוּא הִתְנַהֵג כְּמוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּחַפֵּשׂ וְלֹא מוֹצֵא.
"אִמָּא צָדְקָה", סִנַּנְתִּי.
"סְלִיחָה?" הוּא הֵעִיף אֵלַי מַבָּט מָהִיר.
"אִמָּא צָדְקָה", חָזַרְתִּי. "מַזָּל שֶׁלָּבַשְׁתִּי אֲפֻדָּה. בַּחוּץ בֶּאֱמֶת כְּבָר קְצָת קָרִיר".
אַבָּא הִנְהֵן, שְׁתֵּי עֵינָיו מְמֻקָּדוֹת בַּכְּבִישׁ.
גָּלִי, מָה עוֹבֵר עָלַיִךְ? חָפַרְתִּי בְּתוֹכִי. בְּיָמִים רְגִילִים אַתְּ מְחַכָּה שֶׁאַבָּא יַחְזֹר מֵהָעֲבוֹדָה וּמְקַוָּה שֶׁהוּא יֵשֵׁב אִתָּךְ לַאֲרוּחַת־עֶרֶב כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לְהַחְלִיף אִתּוֹ שְׁתַּיִם וָחֵצִי מִלִּים. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לִרְשׁוּתֵךְ וְיוֹשֵׁב לְצִדֵּךְ, זֶה מַה שֶּׁאַתְּ מְסֻגֶּלֶת לְהָפִיק מֵהַפֶּה שֶׁלָּךְ? הֶעָרָה סְתָמִית עַל מֶזֶג הָאֲוִיר?
אַתְּ יוֹדַעַת מִי מְדַבֵּר עַל מֶזֶג הָאֲוִיר? הִמְשַׁכְתִּי לְהָטִיחַ בְּעַצְמִי. אֲנָשִׁים מְשֻׁעֲמָמִים, שֶׁאֵין לָהֶם עַל מַה לְּדַבֵּר, מִתְלוֹנְנִים עַל "הַקֹּר הַנּוֹרָאִי" אוֹ עַל "הַחַמְסִין הַנּוֹרָאִי" כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת הַדְּמָמָה הַמְּעִיקָה. כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט מַרְעִישׁ לָהֶם בָּאָזְנַיִם הֵם מְפַטְפְּטִים עַל דָּא וְעַל הָא. אָז לָמָּה אַתְּ מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹתָם? לָמָּה אַתְּ לֹא מְנַצֶּלֶת אֶת הַזְּמַן הַפְּרָטִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ עִם אַבָּא שֶׁלָּךְ כְּדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל...?
עַל מָה? סוֹבַבְתִּי בְּכָל הַכֹּחַ אֶת הַבְּרָגִים הַחֲלוּדִים שֶׁל הַמֹּחַ. עַל מָה אֲדַבֵּר אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁמֵּיתְרֵי הַקּוֹל שֶׁלּוֹ לֹא יֵרָדְמוּ וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ לֹא יֵעָצְמוּ?
עַל הַפִּילִים שֶׁבַּגּ'וּנְגְל? עַל הַגִּ'ירָפָה שֶׁנִּבְרְאָה עִם צַוָּאר אָרֹךְ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים שֶׁבַּצַּמֶּרֶת? אוּלַי תִּשְׁאֲלִי אוֹתוֹ אִם הוּא לֹא מֻטְרָד מִכְּאֵבֵי הָרֹאשׁ שֶׁבַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן פּוֹקְדִים אֶת אִמָּא כִּמְעַט מִדֵּי עֶרֶב?
"גָּלִי", אָמַר אַבָּא וְנָגַע לִי בַּבֶּרֶךְ.
"מָה?" הִזְדַּקַּפְתִּי כְּמוֹ תֹּרֶן.
"נִרְדַּמְתְּ?"
"מַה פִּתְאוֹם", הִתְאַמַּצְתִּי לְהִשָּׁמַע עֵרָנִית וְתוֹסֶסֶת. "אֲנִי כָּאן כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא תֵּרָדֵם עַל הַהֶגֶה".
"זֶה בְּסֵדֶר", הוּא שִׁגֵּר אֵלַי חִיּוּךְ עָיֵף. "מֻתָּר לָךְ לְנַמְנֵם".
 



"אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצָה לִישֹׁן!" מָחִיתִי בְּתֹקֶף.
"בֶּאֱמֶת?" הוּא גִּחֵךְ, "אָז לָמָּה אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת?"
"לָמָּה אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת?" הִדְגַּשְׁתִּי אֶת הַמִּלָּה הַשְּׁנִיָּה, וְעַל הַמָּקוֹם הֶחְלַטְתִּי לִבְחֹר בַּנֶּשֶׁק הַיָּעִיל בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא הַתְקָפָה. "לָמָּה אַתָּה שׁוֹתֵק כְּמוֹ דָּג?"
"אֲנִי שׁוֹתֵק?" אַבָּא הִתַּמֵּם.
"כְּמוֹ דָּג", חָזַרְתִּי בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט.
"אַתְּ צוֹדֶקֶת", הוּא הוֹדָה, "אֲבָל אֲנִי לֹא שׁוֹתֵק מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי עַל מַה לְּדַבֵּר".
"אָז לָמָּה?" שָׁאַלְתִּי.
"מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קְצָת מֻדְאָג", הוּא עָנָה. "בְּעֶצֶם, יוֹתֵר מִקְּצָת".
"מֻדְאָג?" הִדְהַדְתִּי אַחֲרָיו וּבְבַת אַחַת הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ כָּל שִׁכְבוֹת הָעֲיֵפוּת שֶׁעָטְפוּ אוֹתִי נוֹשְׁרוֹת וּמְפַנּוֹת מָקוֹם לִשְׁכָבוֹת שֶׁל דְּאָגָה. "מִמָּה?"
"אַתְּ יוֹדַעַת", הוּא הִפְטִיר.
"לֹא, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת!" קָרָאתִי.
"גָּלִי", אַבָּא הִרְצִין, "אַתְּ לֹא רוֹאָה טֶלֶוִיזְיָה? אַתְּ לֹא קוֹרֵאת עִתּוֹנִים?"
"אָה", אָמַרְתִּי, "אַתָּה מִתְכַּוֵּן לַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי?" וּצְמַרְמֹרֶת הִרְעִידָה אֶת גּוּפִי לַמְרוֹת שֶׁרוּחַ הַלַּיְלָה לֹא חָדְרָה אֶל תּוֹךְ הַמְּכוֹנִית.
בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת וּלְפָרֵט אַבָּא הִתְחִיל לְהָאֵט. הוּא חִפֵּשׂ חֲנִיָּה.
"אַתָּה יָכוֹל לַעֲצֹר כָּאן", הִצְבַּעְתִּי עַל מִגְרַשׁ הַחֲנִיָּה שֶׁבַּחֲזִית הַבִּנְיָן. שֶׁלֶט גָּדוֹל הִבְהִיר שֶׁהַחַנְיוֹן מְיֹעָד אַךְ וְרַק לְדַיָּרֵי הַבִּנְיָן וְשֶׁרֶכֶב זָר יִגָּרֵר עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ הַפְּרָטִי, אֲבָל לֹא הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִגַּעְתִּי עִם אַבָּא לַבַּיִת שֶׁל רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן - בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עָצַרְנוּ אֶצְלוֹ כְּשֶׁהָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ לַתֵּאַטְרוֹן - וְזָכַרְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲקֹף אֶת הַנְּהָלִים. בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת כֻּלָּנוּ נִשְׁאַרְנוּ בָּרֶכֶב, אַבָּא עָלָה וּכְשֶׁאַחַד הַשְּׁכֵנִים רָצָה לְהִכָּנֵס אוֹ לָצֵאת מֵהַחֲנִיָּה אִמָּא הִתְנִיעָה וְהֵזִיזָה אֶת הַמְּכוֹנִית.
"אֵיךְ?" אַבָּא נָסַע עַד קְצֵה הָרְחוֹב וְהִסְתּוֹבֵב.
"תִּכָּנֵס לַחַנְיוֹן, תַּעֲלֶה", אָמַרְתִּי, "וְאִם אַחַד הַשְּׁכֵנִים יִתְלוֹנֵן שֶׁאַתָּה חוֹסֵם אוֹתוֹ אֲנִי אֲחַיֵּג לַנַּיָּד שֶׁלְּךָ וְאַתָּה תֵּרֵד".
אַבָּא הֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ מִצַּד לְצַד.
"זֶה לֹא רַעְיוֹן טוֹב?" שָׁאַלְתִּי כְּשֶׁהוּא חָזַר לִתְחִלַּת הָרְחוֹב וְשׁוּב הֵאֵט.
"זֶה רַעְיוֹן מְעֻלֶּה", הוּא הִמְהֵם.
"אֲבָל?" שָׁאַלְתִּי.
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּשָּׁאֲרִי בַּמְּכוֹנִית", הוּא אָמַר וּבְזָוִית הָעַיִן הִבְחִין בְּרֶכֶב חוֹנֶה שֶׁמַּתְחִיל לְאוֹתֵת.
"לָמָּה?"
"לָמָּה שֶׁתִּשָּׁאֲרִי לְבַד בָּרֶכֶב, בַּחֹשֶׁךְ?"
"אַבָּא", צִחְקַקְתִּי, "נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת?"
"לֹא", הוּא הִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחֵל לְתוֹךְ הַשֶּׁטַח שֶׁהִתְפַּנָּה, "אֲבָל בָּא לִי שֶׁתַּעֲלִי אִתִּי". וּלְמַרְאֵה הַפַּרְצוּף הֶחָמוּץ שֶׁעָשִׂיתִי הוּא הִתְחַנֵּן כְּמוֹ יֶלֶד: "בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה".
"אֲבָל לֹא נִתְעַכֵּב שָׁם הַרְבֵּה זְמַן", הִתְנֵיתִי.
"מַבְטִיחַ", אָמַר אַבָּא וְלָחַץ לִי אֶת הַיָּד.
פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת הַמְּכוֹנִית, יָצָאתִי לַמִּדְרָכָה, נָשַׁמְתִּי אֶת אֲוִיר הַלַּיְלָה הַצָּלוּל וְהַקַּר וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא מְרִיחָה אֶת הַכָּרִית. גַּם הַשְּׂמִיכָה הַחֲמִימָה נִרְאֲתָה לִי רְחוֹקָה.