תפנית-נשימה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תפנית-נשימה

תפנית-נשימה

ספר מודפס

עוד על הספר

פאול צלאן

פאול צֵלָאן (1920 – 1970) הוא שם העט של פאול אַנצֶ'ל, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ (אז בממלכת רומניה וכיום באוקראינה), שכתב בעיקר בשפה הגרמנית. צלאן נחשב על ידי בני סמכא מסוימים לגדול המשוררים הגרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20 ולגדול המשוררים היהודים במאה ה-20‏. 

תקציר

בהמשך לקובץ שיריו של פאול צלאן 'סורג שפה', שיצא בספריה החדשה לשירה בשנת 1994 והיכה הדים רבים, מוגש כאן קובץ שני משירי צלאן, אף הוא בתרגומו של שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום שירה.
 
הלקט נקרא על שם אחד מספרי השירה של צלאן, אבל הוא כולל מבחר מכל עשרת ספרי השירה שלו ומאפשר מבט כולל על התפתחותו של המשורר היהודי הרומני, שהיה לגדול המשוררים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים.
 
התפתחות זו מומחשת כאן ביתר שאת על-ידי מתן ייצוג רחב לשני הקצוות בדרכו של המשורר: שירתו המוקדמת הסוריאליסטית-מובהקת, ושירתו המאוחרת ההרמטית, שנכתבה בשנים שבהן הלך והתערער עולמו הפנימי, עד להתאבדותו בשנת 1970.
 
עם זאת כולל הקובץ גם שירים נגישים יותר, המתייחסים לאירועים כרציחתה של רוזה לוקסמבורג, פגישתו הידועה של צלאן עם היידגר, מלחמת ששת הימים, והביקור היחידי בישראל, חודשים אחדים לפני מותו, ביקור שהוליד את שירי ירושלים המופלאים.
 
שִׁירָה: אוּלַי פֵּרוּשָׁהּ תַּפְנִית-נְשִׁימָה. מִי
 
יוֹדֵעַ, אוּלַי עוֹבֶרֶת הַשִּׁירָה אֶת הַדֶּרֶךְ - גַּם אֶת
 
דֶּרֶךְ הָאָמָּנוּת - לְשֵׁם תַּפְנִית-נְשִׁימָה כָּזֹאת?

פרק ראשון

נֵזֶר ספטמבר
 
מְתוֹפֵף הַנַּקָּר עַל עָנָף אֶת הַזְּמַן הָרַחוּם:
כָּךְ אֶצֹּק אֶת הַשֶּׁמֶן עַל אֵפֶר, לִבְנֶה וְאַשּׁוּחַ.
וְאֶקְרֹץ לֶעָנָן. אֲפַרְכֵּס אֶת בִּגְדִי הַבָּלוּי.
וְאָנִיף אֶת גַּרְזֶן-הַכֶּסֶף לַכּוֹכָב בָּרוּחַ.
 
הַשְּׁחָקִים בַּמִּזְרָח עֲמוּסִים רִקְמָה שֶׁל מֶשִׁי:
שְׁמֵךְ הַמָּתוֹק, אֶרֶג-רוּנִים סְתָוִי.
הָהּ, קָשַׁרְתִּי בְּרַפְיָה אַרְצִית אֶת לִבִּי לְגֶפֶן-שָׁמַיִם
וְאֶבְכֶּה, עִם הָרוּחַ הַקָּם, עַל כִּי אַתְּ שָׁרָה בְּלִי הֶגֶה וָהִי .
 
לְמַטָּה אֵלַי מִתְגַּלְגֶּלֶת דְּלַעַת הַשֶּׁמֶשׁ:
צִלְצֵל הַזְּמַן הָרוֹפֵא בִּשְׁבִילִים שׁוֹמֵמִים.
לֹא שֶׁלִּי הָאַחֲרוֹן, אַךְ זָהָב מַסְבִּיר-פָּנִים הוּא.
כָּךְ עוֹלֶה לָךְ כְּמוֹ לִי מָסַךְ הַגְּשָׁמִים.
 
*
 
השנִים מִמֵּךְ אלַי
 
שׁוּב גּוֹאִים גַּלֵּי שְׂעָרֵךְ כְּשֶׁאֲנִי גּוֹעֶה בְּבֶכִי. אֶת כְּחוֹל עֵינַיִךְ
אַתְּ פּוֹרֶסֶת עַל שֻׁלְחַן אַהֲבָתֵנוּ: מִטָּה בֵּין קַיִץ לִסְתָו.
אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים שֵׁכָר שֶׁרָקַח מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא אֲנִי וְלֹא אַתְּ, אַף
                                                                                  לֹא אַחֵר:
אֲנַחְנוּ גּוֹמְעִים אֶת הָרֵיק וְהָאַחֲרוֹן.
 
אֲנַחְנוּ מַבִּיטִים בָּנוּ בִּרְאִי הַמְּצוּלוֹת וְנֶחְפָּזִים לְהַגִּישׁ אֶת אָכְלֵנוּ זֶה
                                                                                                         לָזֶה:
הַלַּיְלָה הוּא לַיְלָה, מַפְצִיעַ עִם שַׁחַר,
מַנִּיחַ אוֹתִי לְצִדֵּךְ.
 
*
 
בת-הלוויה למסע
 
נִשְׁמַת אִמְּךָ מְרַחֶפֶת לְפָנֶיךָ.
נִשְׁמַת אִמְּךָ עוֹזֶרֶת לָשׁוּט וְלַעֲקֹף אֶת הַלַּיְלָה, שׁוּנִית-שׁוּנִית.
נִשְׁמַת אִמְּךָ מַצְלִיפָה בַּכְּרִישִׁים שֶׁיִּשְׂחוּ לְפָנֶיךָ.
 
מִלָּה זוֹ בַּת-חָסוּת הִיא לְאִמְּךָ.
בַּת חָסוּת אִמְּךָ חוֹלֶקֶת אִתְּךָ אֶת יְצוּעֲךָ, אֶבֶן-אֶבֶן.
בַּת חָסוּת אִמְּךָ גּוֹחֶנֶת לִמְצֹא אֶת פֵּרוּר הָאוֹר.

פאול צלאן

פאול צֵלָאן (1920 – 1970) הוא שם העט של פאול אַנצֶ'ל, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ (אז בממלכת רומניה וכיום באוקראינה), שכתב בעיקר בשפה הגרמנית. צלאן נחשב על ידי בני סמכא מסוימים לגדול המשוררים הגרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20 ולגדול המשוררים היהודים במאה ה-20‏. 

עוד על הספר

תפנית-נשימה פאול צלאן
נֵזֶר ספטמבר
 
מְתוֹפֵף הַנַּקָּר עַל עָנָף אֶת הַזְּמַן הָרַחוּם:
כָּךְ אֶצֹּק אֶת הַשֶּׁמֶן עַל אֵפֶר, לִבְנֶה וְאַשּׁוּחַ.
וְאֶקְרֹץ לֶעָנָן. אֲפַרְכֵּס אֶת בִּגְדִי הַבָּלוּי.
וְאָנִיף אֶת גַּרְזֶן-הַכֶּסֶף לַכּוֹכָב בָּרוּחַ.
 
הַשְּׁחָקִים בַּמִּזְרָח עֲמוּסִים רִקְמָה שֶׁל מֶשִׁי:
שְׁמֵךְ הַמָּתוֹק, אֶרֶג-רוּנִים סְתָוִי.
הָהּ, קָשַׁרְתִּי בְּרַפְיָה אַרְצִית אֶת לִבִּי לְגֶפֶן-שָׁמַיִם
וְאֶבְכֶּה, עִם הָרוּחַ הַקָּם, עַל כִּי אַתְּ שָׁרָה בְּלִי הֶגֶה וָהִי .
 
לְמַטָּה אֵלַי מִתְגַּלְגֶּלֶת דְּלַעַת הַשֶּׁמֶשׁ:
צִלְצֵל הַזְּמַן הָרוֹפֵא בִּשְׁבִילִים שׁוֹמֵמִים.
לֹא שֶׁלִּי הָאַחֲרוֹן, אַךְ זָהָב מַסְבִּיר-פָּנִים הוּא.
כָּךְ עוֹלֶה לָךְ כְּמוֹ לִי מָסַךְ הַגְּשָׁמִים.
 
*
 
השנִים מִמֵּךְ אלַי
 
שׁוּב גּוֹאִים גַּלֵּי שְׂעָרֵךְ כְּשֶׁאֲנִי גּוֹעֶה בְּבֶכִי. אֶת כְּחוֹל עֵינַיִךְ
אַתְּ פּוֹרֶסֶת עַל שֻׁלְחַן אַהֲבָתֵנוּ: מִטָּה בֵּין קַיִץ לִסְתָו.
אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים שֵׁכָר שֶׁרָקַח מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא אֲנִי וְלֹא אַתְּ, אַף
                                                                                  לֹא אַחֵר:
אֲנַחְנוּ גּוֹמְעִים אֶת הָרֵיק וְהָאַחֲרוֹן.
 
אֲנַחְנוּ מַבִּיטִים בָּנוּ בִּרְאִי הַמְּצוּלוֹת וְנֶחְפָּזִים לְהַגִּישׁ אֶת אָכְלֵנוּ זֶה
                                                                                                         לָזֶה:
הַלַּיְלָה הוּא לַיְלָה, מַפְצִיעַ עִם שַׁחַר,
מַנִּיחַ אוֹתִי לְצִדֵּךְ.
 
*
 
בת-הלוויה למסע
 
נִשְׁמַת אִמְּךָ מְרַחֶפֶת לְפָנֶיךָ.
נִשְׁמַת אִמְּךָ עוֹזֶרֶת לָשׁוּט וְלַעֲקֹף אֶת הַלַּיְלָה, שׁוּנִית-שׁוּנִית.
נִשְׁמַת אִמְּךָ מַצְלִיפָה בַּכְּרִישִׁים שֶׁיִּשְׂחוּ לְפָנֶיךָ.
 
מִלָּה זוֹ בַּת-חָסוּת הִיא לְאִמְּךָ.
בַּת חָסוּת אִמְּךָ חוֹלֶקֶת אִתְּךָ אֶת יְצוּעֲךָ, אֶבֶן-אֶבֶן.
בַּת חָסוּת אִמְּךָ גּוֹחֶנֶת לִמְצֹא אֶת פֵּרוּר הָאוֹר.