גלי בין שני בנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי בין שני בנים
הוספה למועדפים

גלי בין שני בנים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
 

נושאים

תקציר

ביום ראשון, בתשע בדיוק, נשמעה דפיקה בדלת ולכיתה נכנס ילד גבוה עם תלתלים, לובש חולצת טריקו שחורה עם הדפס של גיטרה וג`ינס עם המון חורים. כיוון שבאותו הבוקר ענת נעדרה מבית הספר הייתי אדיבה וחברותית והזמנתי אותו לשבת לידי. לרגע לא חשבתי שיואב, שזכה בתואר "מלך הג`ינס", יחולל מהפך בחיים של כולנו,  ובמיוחד בשלי. לא העליתי בדעתי שבגללו יפרוץ משבר רציני ביני לבין גלעד, שהוא החבר שלי כבר שלושה חודשים. וגם כשראיתי אותם רבים עליי, כמו צמד תרנגולים, רציתי להאמין שזה קורה רק בחלום, בהזיות של החום, ושזה לא אמיתי. אבל כשחזרתי לכיתה, אחרי שפעת קשה, הבנתי שהרבה דברים קרו. אמנם היה זה רק שבוע, בסך הכל שבוע, אבל אלה היו שבעה ימים של שינויים ושל התבגרות.

פרק ראשון

1
מֶלֶךְ הַגִּ'ינְס נִכְנָס לַכִּתָּה וּמִתְיַשֵּׁב לְיָדִי



בְּיוֹם רִאשׁוֹן, בְּתֵשַׁע בְּדִיּוּק, נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה בְּדֶלֶת הַכִּתָּה וְהַמּוֹרָה תָּמָר קָרְאָה: "יָבוֹא!"
לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מִי עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְגַם עַכְשָׁו, שָׁבוּעַ אַחֲרֵי שֶׁזֶּה קָרָה, אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הָיִיתִי מְסֻקְרֶנֶת. אָמְנָם לֹא מַתְאִים לִי לִהְיוֹת אֲדִישָׁה וְלֹא מְעֹרֶבֶת, אֲבָל דְּאָגוֹת אֲחֵרוֹת מִלְּאוּ לִי אֶת כָּל הָרֹאשׁ.
בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר, עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, לֹא חִכְּתָה לִי בַּצֹּמֶת. הִמְתַּנְתִּי שָׁם כַּמָּה דַּקּוֹת וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁהִיא לֹא מַגִּיעָה, הִנַּחְתִּי שֶׁהִיא לֹא הִתְעוֹרְרָה בַּזְּמַן וְשֶׁהִיא שׁוּב מְאַחֶרֶת. רַק כְּשֶׁהַפַּעֲמוֹן צִלְצֵל וְנִכְנַסְנוּ לַכִּתָּה וְהַמּוֹרָה תָּמָר סִיְּמָה לִקְרֹא אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת בַּיּוֹמָן, הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה לֹא אִחוּר קָטָן הַנּוֹבֵעַ מִשֵּׁנָה מֻגְזֶמֶת.
וְדָאַגְתִּי לְעֲנָת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מַתְאִים לָהּ לְהֵעָדֵר מִבֵּית־הַסֵּפֶר בְּלִי סִבָּה מֻצְדֶּקֶת, וּכְשֶׁיֵּשׁ לָהּ סִבָּה הִיא מוֹדִיעָה לִי עַל כָּךְ עֶרֶב קֹדֶם, אוֹ שֶׁהִיא מְצַלְצֶלֶת אֵלַי, עַל הַבֹּקֶר, וּבְקוֹל צָרוּד מְסַפֶּרֶת שֶׁהִיא הִצְטַנְּנָה. כָּכָה זֶה תָּמִיד. אֲנַחְנוּ מַקְפִּידוֹת לְעַדְכֵּן, אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה, כְּדֵי שֶׁהַתַּלְמִידָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּכִּתָּה תְּסַכֵּם אֶת מַה שֶּׁנִּלְמַד בִּכְתָב בָּרוּר בִּמְיֻחָד וְתָבִיא אֶת הַמַּחְבָּרוֹת לַחֲבֶרְתָּהּ הַחוֹלָה.
לָכֵן, כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַדְּפִיקָה עַל הַדֶּלֶת, נִצַּלְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְהִסְתּוֹבַבְתִּי אֶל מוֹרָן, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרַי, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה אֶת הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד. גַּם לִי כְּבָר יֵשׁ טֶלֶפוֹן נַיָּד, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא מַרְשָׁה לִי לָקַחַת אוֹתוֹ לְבֵית־הַסֵּפֶר. אִמָּא טוֹעֶנֶת שֶׁבַּכִּתָּה אֲנִי אֲמוּרָה לִלְמֹד: לֹא לְצַלְצֵל, לֹא לְקַבֵּל שִׂיחוֹת וּבֶטַח שֶׁלֹּא "לְמַסְמֵס" - זֶה הַפֹּעַל שֶׁהִמְצֵאנוּ לִשְׁלִיחַת הוֹדָעוֹת אֶס.אֶם.אֶס.
"יָבוֹא!" חָזְרָה הַמּוֹרָה תָּמָר וְהָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי רָצוּ עַל הַמַּקָּשִׁים, מְחַיְּגוֹת אֶת הַמִּסְפָּר הַמֻּכָּר שֶׁל הַבַּיִת שֶׁל עֲנָת. אִם הִיא חוֹלָה, חָשַׁבְתִּי, הִיא תַּעֲנֶה. בְּעֶצֶם, זֶה לֹא בָּטוּחַ. אוּלַי הִיא הָלְכָה לְקֻפַּת־חוֹלִים? אוּלַי עָדִיף שֶׁאֶתְקַשֵּׁר לַנַּיָּד שֶׁלָּהּ?
הַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל בַּבַּיִת שֶׁל עֲנָת, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא עָנָה. הִתְכּוֹפַפְתִּי לַיַּלְקוּט, הוֹצֵאתִי אֶת הַיּוֹמָן וְהִתְחַלְתִּי לְדַפְדֵּף, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁלָּהּ. מוּזָר, חָשַׁבְתִּי. אֵיךְ זֶה שֶׁאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ?
זֶה לֹא מוּזָר, סִפַּקְתִּי לְעַצְמִי אֶת הַתְּשׁוּבָה. מֵאָז שֶׁהוֹרַי קָנוּ לִי טֶלֶפוֹן נַיָּד עִם זִכָּרוֹן גָּדוֹל אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת מִסְפָּרִים. עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, מְתֻיֶּקֶת בַּזִּכָּרוֹן תַּחַת הַסִּפְרָה 1 וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ אֲנִי לוֹחֶצֶת עַל הַסִּפְרָה הַזֹּאת. פָּשׁוּט וְקַל.
לֹא, הִמְשַׁכְתִּי לְדַפְדֵּף בַּיּוֹמָן. כְּשֶׁהַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁלָּךְ לֹא בִּרְשׁוּתֵךְ זֶה מְסֻבָּךְ. כְּשֶׁאַתְּ מְחַיֶּגֶת מִטֶּלֶפוֹן אַחֵר אַתְּ מְגַלָּה שֶׁבַּזִּכָּרוֹן הָאִישִׁי שֶׁלָּךְ, זֶה שֶׁבָּרֹאשׁ שֶׁלָּךְ, אֵין שׁוּמְדָבָר.
"פָּתוּחַ!" קָרְאָה הַמּוֹרָה תָּמָר וְנִגְּשָׁה לַדֶּלֶת.
שׁוּב הִסְתּוֹבַבְתִּי אֶל מוֹרָן, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרַי, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ מָה הַמִּסְפָּר שֶׁל עֲנָת.
"בַּבַּיִת אוֹ בַּנַּיָּד?" הִיא שָׁאֲלָה.
"בַּנַּיָּד", עָנִיתִי בְּלַחַשׁ.
"אֵין לִי מֻשָּׂג", הִיא לָחֲשָׁה בַּחֲזָרָה. "מָה, אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ?"
"לֹא", נֶאֱלַצְתִּי לְהוֹדוֹת. "בְּעֶצֶם, אוּלַי כֵּן. אֲנִי יְכוֹלָה לְנַסּוֹת?"
"אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי טָעֻיּוֹת", עָנְתָה מוֹרָן. "יֵשׁ לִי הַגְבָּלָה שֶׁל שִׂיחוֹת יוֹצְאוֹת".
"בְּסֵדֶר", אָמַרְתִּי. "רַק נִסָּיוֹן אֶחָד".
וְהִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ הָעֵינַיִם שֶׁל מוֹרָן חוֹרְשׁוֹת אוֹתִי בַּגַּב, עוֹקְבוֹת אַחֲרַי וּבוֹדְקוֹת כַּמָּה טָעֻיּוֹת אֲנִי עוֹשָׂה מֵהַנַּיָּד שֶׁלָּהּ.
זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין חֲבֵרָה רְגִילָה לְבֵין חֲבֵרָה אֲמִתִּית, הִרְהַרְתִּי, כְּשֶׁחִיַּגְתִּי וְהִגַּעְתִּי לַמְּשִׁיבוֹן שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ יָנִיב. חֲבֵרָה רְגִילָה נֶעֱתֶרֶת לַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּךְ עִם הִסְתַּיְּגֻיּוֹת וּתְנָאִים. אָמְנָם הִיא לֹא מִתְעַלֶּמֶת לְגַמְרֵי מֵהַמְּצוּקָה שֶׁלָּךְ, אֲבָל הִיא עוֹזֶרֶת לָךְ בִּתְנַאי שֶׁלֹּא תְּבַזְבְּזִי אֶת הַמִּכְסָה הַיּוֹמִית שֶׁלָּהּ לְשִׂיחוֹת יוֹצְאוֹת. רַק חֲבֵרָה אֲמִתִּית הוֹלֶכֶת עַד הַסּוֹף. אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת מֵעֲנָת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁלָּהּ, הִיא הָיְתָה מַרְשָׁה לִי לְצַלְצֵל כַּמָּה שֶׁאֲנִי רוֹצָה וְכַמָּה שֶׁאֲנִי צְרִיכָה, בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.
שׁוּב הֵצִיף אוֹתִי גַּל שֶׁל גַּעְגּוּעִים וּדְאָגָה. אֵיפֹה הִיא? אֵיךְ זֶה שֶׁהִיא לֹא מוֹדִיעָה לִי מַה קָּרָה?
מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? עָנִיתִי לְעַצְמִי. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעֲנָת הִשְׁאִירָה לָךְ הוֹדָעָה בַּמְּשִׁיבוֹן, אוֹ שָׁלְחָה לָךְ הוֹדָעָה כְּתוּבָה, אֲבָל הַהוֹדָעוֹת שְׁמוּרוֹת בַּנַּיָּד שֶׁלָּךְ, אוֹתוֹ הִשְׁאַרְתְּ בַּבַּיִת, עַל הַשֻּׁלְחָן.
אוּף, הֶחְנַקְתִּי אֲנָחָה. מַה יּוֹצֵא לִי מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי טֶלֶפוֹן נַיָּד, חָמוּד וְצִבְעוֹנִי, אִם בְּכָל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר הוּא לֹא בִּרְשׁוּתִי? אֶת הַסִּבָּה לַהֵעָדְרוּת אֶשְׁמַע רַק בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁאַגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁל עֲנָת.
וְאִם לֹא אֶמְצָא אוֹתָהּ בַּמִּטָּה, מְכֻרְבֶּלֶת בֵּין הַשְּׂמִיכָה לַסָּדִין? וְאִם הַמַּחֲלָה שֶׁלָּהּ כָּל־כָּךְ קָשָׁה עַד שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְאַשְׁפֵּז אוֹתָהּ בְּבֵית־חוֹלִים?
אֲנִי חַיֶּבֶת לְדַבֵּר עִם אִמָּא, הֶחְלַטְתִּי, כְּשֶׁהֶחְזַרְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן לְמוֹרָן. אֲנִי אַסְבִּיר לָהּ שֶׁהַנַּיָּד שֶׁלִּי חַיָּב לִהְיוֹת אֶצְלִי גַּם בִּשְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים. אֲנִי אַבְטִיחַ לְאִמָּא שֶׁאֶפְתַּח אוֹתוֹ רַק בַּהַפְסָקוֹת, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ הוֹדָעוֹת, וְלֹא אֲחַיֵּג בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, מִתַּחַת לָאַף שֶׁל הַמּוֹרִים.
אִמָּא שֶׁלִּי תָּבִין אוֹתִי, חָשַׁבְתִּי, כְּשֶׁרָאִיתִי אֵיךְ מוֹרָן בּוֹדֶקֶת כַּמָּה שִׂיחוֹת יָצְאוּ מֵהַנַּיָּד שֶׁלָּהּ. אִמָּא שֶׁלִּי תָּבִין וְתֵלֵךְ לִקְרָאתִי.
מֵרֹב מַחְשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים הֶחְמַצְתִּי אֶת הָרֶגַע הַחֲגִיגִי שֶׁבּוֹ הַמּוֹרָה פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְעַל הַסַּף עָמַד יֶלֶד גָּבוֹהַּ עִם תַּלְתַּלִּים, לוֹבֵשׁ חֻלְצַת טְרִיקוֹ שְׁחֹרָה עִם הֶדְפֵּס שֶׁל גִּיטָרָה וְגִ'ינְס עִם הֲמוֹן חֹרִים. מֵרֹב מֶתַח וּדְאָגָה גַּם לֹא שָׁמַעְתִּי אִם הַמּוֹרָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ "מִי אַתָּה?" אוֹ "מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ?". רַק כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנַי קוֹל שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם הֵטַסְתִּי אֶת הָעֵינַיִם לְעֵבֶר הַפֶּתַח.
"אֲנִי יוֹאָב", אָמַר הַיֶּלֶד. "אַתְּ תָּמָר?"
"הַמּוֹרָה תָּמָר", הִיא עָנְתָה בְּטוֹן קְצָת רִשְׁמִי.
"וַאֲנִי הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ", אָמַר יוֹאָב. "לֹא הוֹדִיעוּ לָךְ שֶׁהַיּוֹם אֲנִי מַגִּיעַ?"
"הַיּוֹם?" הַמּוֹרָה תָּמָר הִתְפַּלְּאָה. "הַמְּנַהֶלֶת הוֹדִיעָה לִי שֶׁתַּלְמִיד חָדָשׁ יִצְטָרֵף לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁתַּגִּיעַ רַק בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא".
"לָמָּה?" הוּא שָׁאַל. "בְּיוֹם שִׁשִּׁי עָבַרְנוּ דִּירָה וְלַמְרוֹת שֶׁהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ עוֹד מָלֵא אַרְגָּזִים, אִמָּא שֶׁלִּי הִתְעַקְּשָׁה שֶׁכְּבָר הַיּוֹם אֵלֵךְ לְבֵית־הַסֵּפֶר. זֶה בְּסֵדֶר?"
"בֶּטַח, בֶּטַח", חִיְּכָה הַמּוֹרָה. "בּוֹא, תִּכָּנֵס, בָּרוּךְ הַבָּא".
הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַגִּיטָרָה וְהַתַּלְתַּלִּים. נִסִּיתִי לִסְפֹּר כַּמָּה חֹרִים וְכַמָּה טְלָאִים יֵשׁ לוֹ, בְּכָל רֶגֶל שֶׁל הַגִּ'ינְס, אֲבָל הֵם הָיוּ רַבִּים. לָכֵן צִיַּנְתִּי לְעַצְמִי עֻבְדָּה אַחַת - שֶׁיּוֹאָב, הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ, יוֹדֵעַ לִבְחֹר בְּגָדִים אָפְנָתִיִּים.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי לֹא מִתְיַחֶסֶת יוֹתֵר מִדַּי לִבְגָדִים וְלֹא מִתְלַהֶבֶת מִכָּאֵלֶּה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים לְפִי צַו הָאָפְנָה. בַּתְּחוּם הַזֶּה אֲנִי שׁוֹנָה לְגַמְרֵי, אֲבָל מַמָּשׁ לְגַמְרֵי, מֵעֲנָת. הִיא חוֹלָה עַל בְּגָדִים, בִּמְיֻחָד עַל מוּתָגִים, וְאֵין מַה שֶּׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ יוֹתֵר מִבֶּגֶד חָדָשׁ. בְּכָל פַּעַם שֶׁעֲנָת מְצֻבְרַחַת הִיא מִתְחַנֶּנֶת לְאִמָּא שֶׁלָּהּ שֶׁתִּקַּח אוֹתָהּ לְ"שׁוֹפִּינְג" וּבְכָל פַּעַם שֶׁעֲנָת מַפְתִּיעָה וּמְקַבֶּלֶת צִיּוּן גָּבוֹהַּ בְּמִבְחָן אִמָּא שֶׁלָּהּ לוֹקַחַת אוֹתָהּ לְ"שׁוֹפִּינְג", בְּתוֹר פְּרָס.
בְּעֶצֶם, זֶה לֹא מְדֻיָּק. גַּם כְּשֶׁעֲנָת נִכְשֶׁלֶת בְּמִבְחָן אִמָּא שֶׁלָּהּ לוֹקַחַת אוֹתָהּ לְ"שׁוֹפִּינְג", כְּדֵי לְעוֹדֵד אוֹתָהּ וּלְהַמְתִּיק אֶת הָאַכְזָבָה.
אֶצְלִי זֶה לֹא כָּךְ. דָּבָר רִאשׁוֹן, בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ לֹא מְדַבְּרִים עַל "שׁוֹפִּינְג", אֶלָּא עַל קְנִיּוֹת. וַאֲנִי לֹא מַכִּירָה אֶת הַמֻּשָּׂג "מַסַּע קְנִיּוֹת" מִפְּנֵי שֶׁבַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ קוֹנִים אֶת מַה שֶּׁצָּרִיךְ, בְּלִי לְהַגְזִים, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים הִסְתּוֹבַבְתִּי עִם אִמָּא בַּקַּנְיוֹן וְחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. אִמָּא שֶׁלִּי - בְּנִגּוּד לָאִמָּא שֶׁל עֲנָת - טוֹעֶנֶת שֶׁאֶפְשָׁר לֵהָנוֹת גַּם מִ"קְּנִיָּה בָּעֵינַיִם", מֵהִתְבּוֹנְנוּת בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה, בְּלִי לִפְתֹּחַ אֶת הָאַרְנָק וּבְלִי לְרוֹשֵׁשׁ אֶת חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק.
וְאַבָּא שֶׁלִּי שֻׁתָּף לְדַעֲתָהּ. בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת הוּא מְצַטֵּט אֶת הַפִּתְגָּם "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ" וּמוֹסִיף שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַבֶּגֶד וְשֶׁהַבֶּגֶד לֹא עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם. "עֻבְדָּה", הוּא מַצְבִּיעַ עַל מָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה, "הִנֵּה חֲבֵרַת כְּנֶסֶת שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת נֶהְדָּר, בַּחֲלִיפָה נוֹצֶצֶת, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהִיא מַתְחִילָה לְדַבֵּר רוֹאִים שֶׁהִיא לֹא עָמְדָה בְּרֹאשׁ הַתּוֹר כְּשֶׁאֱלֹהִים חִלֵּק אֶת הַשֵּׂכֶל. אֲנִי בִּכְלָל לֹא מֵבִין אֵיךְ הִיא נִבְחֲרָה לַכְּנֶסֶת. תִּשְׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת! בְּכָל מִשְׁפָּט יֵשׁ לָהּ שְׁגִיאוֹת וְשִׁבּוּשִׁים!"

הוֹרַי צוֹדְקִים, אֲנִי בְּטוּחָה, אֲבָל אֵין סָפֵק שֶׁבַּמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹנִי לַבְּגָדִים יֵשׁ הַשְׁפָּעָה גְּדוֹלָה. כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְכִתָּה חֲדָשָׁה בִּבְגָדִים שֶׁל חְנוּן, עִם מִכְנָסַיִם מְגֹהָצִים וְחֻלְצָה לְבָנָה - כָּל אֵלָה שֶׁרוֹאִים אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וַעֲדַיִן לֹא מַכִּירִים אוֹתְךָ, מַסִּיקִים שֶׁאַתָּה חְנוּן אֲמִתִּי וְלֹא מְמַהֲרִים לְהָאִיר לְךָ פָּנִים. אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְכִתָּה חֲדָשָׁה בְּהוֹפָעָה קוּלִית שֶׁכָּזוֹ...
"יוֹאָב, אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַל הַטָּעוּת", הַמּוֹרָה הוֹבִילָה אֶת הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ לְמֶרְכַּז הַכִּתָּה. "כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיָה אֵיזֶה בִּלְבּוּל..."
"זֶה בְּסֵדֶר", הוּא הֵשִׁיב בְּחִיּוּךְ רָחָב. "הָעִקָּר שֶׁאֲנִי כָּאן".
"עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְסַפֵּר לַיְּלָדִים שֶׁתַּלְמִיד חָדָשׁ יִצְטָרֵף לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ", הִיא הִצְטַדְּקָה.
"זֶה בְּסֵדֶר", הוּא חָזַר. "הָעִקָּר שֶׁאֲנִי כָּאן".
"אֲפִלּוּ לֹא הִסְפַּקְתִּי לְסַדֵּר לְךָ מְקוֹם יְשִׁיבָה", אָמְרָה הַמּוֹרָה וְהָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ נָדְדוּ עַל פְּנֵי אַרְבַּעַת הַטּוּרִים.
רָאִיתִי אֵיךְ יוֹאָב פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּה, נִחַשְׁתִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד לְדַקְלֵם אֶת הַ"זֶּה בְּסֵדֶר" בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, וּבְלִי לַחְשֹׁב יוֹתֵר מִדַּי זִנַּקְתִּי מֵהַכִּסֵּא וְקָרָאתִי:
"הוּא יָכוֹל לָשֶׁבֶת לְיָדִי!"
"גָּלִי!" הַמּוֹרָה פָּנְתָה אֵלַי, "כַּמָּה יָפֶה מִצִּדֵּךְ לְהַזְמִין אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת לְיָדֵךְ!"
"רַק הַיּוֹם", הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְהוֹסִיף. "עַד שֶׁעֲנָת תַּחְזֹר לַכִּתָּה".
"בְּסֵדֶר", חִיְּכָה אֵלַי הַמּוֹרָה. הִיא הֵבִינָה שֶׁאֲנִי לֹא מְוַתֶּרֶת עַל הַזְּכוּת לָשֶׁבֶת לְיַד הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. מִי כָּמוֹהָ יוֹדַעַת שֶׁעֲנָת וַאֲנִי מִתְנַהֲגוֹת כְּמוֹ תְּאוֹמוֹת סִיאָמִיּוֹת שֶׁלֹּא מוּכָנוֹת לְהִפָּרֵד, אֲפִלּוּ לֹא לְדַקָּה.
"זֹאת גָּלִי", הַמּוֹרָה הִצְבִּיעָה עָלַי. "הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ לֹא הִגִּיעָה הַיּוֹם לְבֵית־הַסֵּפֶר. אַתָּה מֻזְמָן לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ".
יוֹאָב הֵרִים אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ מֵהָרִצְפָּה וְהִתְחִיל לִצְעֹד בַּמַּעֲבָר שֶׁבֵּין הַטּוּרִים.
בָּחַנְתִּי אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, מְצַיֶּנֶת לְעַצְמִי שֶׁהוּא קוּל אֲמִתִּי. אֲפִלּוּ הַיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ הָיָה אָפְנָתִי. לְיֶתֶר דִּיּוּק, הוּא בִּכְלָל לֹא נִרְאָה כְּמוֹ יַלְקוּט. זֶה הָיָה תִּיק גִּ'ינְס גָּדוֹל, זָרוּעַ בְּכַפְתּוֹרִים צִבְעוֹנִיִּים.
"הַיי", אָמַר יוֹאָב כְּשֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל הַכִּסֵּא שֶׁל עֲנָת, לְיָדִי.
"הַיי הַיי", חִיַּכְתִּי אֵלָיו. "אֵיפֹה אַתָּה גָּר?"
"בִּרְחוֹב יַסְמִין", הוּא עָנָה.
"בֶּאֱמֶת?" הֻפְתַּעְתִּי, "זֶה שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִמֶּנִּי. נִהְיֶה שְׁכֵנִים".
"בְּכֵּיף", הוּא הִתְרַוֵּחַ עַל הַכִּסֵּא, "אֲבָל לֹא נָגוּר שָׁם הַרְבֵּה זְמַן".
"לָמָּה?"
"זוֹ דִּירָה שְׂכוּרָה. נָגוּר בָּהּ רַק שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים".
"לָמָּה?"
"הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ בְּשִׁפּוּצִים".
"לָמָּה?"
"גָּלִי", חִיֵּךְ יוֹאָב וְחָשַׂף מוּלִי שְׁנֵי טוּרֵי שִׁנַּיִם לְבָנוֹת, "אַתְּ תָּמִיד שׁוֹאֶלֶת רַק 'לָמָּה?' אַתְּ לֹא מַכִּירָה עוֹד שְׁאֵלוֹת?"
"סְלִיחָה", הִתְכַּוַּצְתִּי. לֹא רָצִיתִי שֶׁהוּא יַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי יוֹתֵר מִדַּי חַטְטָנִית. הֲרֵי לַמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹנִי יֵשׁ חֲשִׁיבוּת רַבָּה וְהוּא מַשְׁפִּיעַ עַל הֶעָתִיד. כְּמוֹ שֶׁאֲנִי בָּחַנְתִּי אֶת יוֹאָב וְגִבַּשְׁתִּי כָּל מִינֵי מַסְקָנוֹת - גַּם הוּא, שֶׁרוֹאֶה אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, מִתְרַשֵּׁם וּמַסִּיק.
"גָּלִי", הַמּוֹרָה תָּמָר נָקְבָה בִּשְׁמִי, אֲבָל לֹא בְּכַעַס, כְּמוֹ שֶׁהִיא מְעִירָה לְתַלְמִידִים שֶׁמַּפְרִיעִים, "אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁאַתְּ מִתְיַדֶּדֶת עִם יוֹאָב, הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ..."
"הֵבַנְתִּי", הִרְכַּנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ לַשֻּׁלְחָן. "נַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר בַּהַפְסָקָה".
"תּוֹדָה", הַמּוֹרָה הֵעִיפָה אֵלַי חִיּוּךְ חַם וְאַחַר־כָּךְ פָּנְתָה אֶל יוֹאָב וְאָמְרָה: "זֶה מַזָּל גָּדוֹל שֶׁשֻּׁבַּצְתָּ דַּוְקָא בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ. כָּל הַתַּלְמִידִים בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ מְאֹד מְאֹד חֶבְרוּתִיִּים".
זֶה לֹא מְדֻיָּק, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. לֹא כֻּלָּם מְאֹד מְאֹד חֶבְרוּתִיִּים. אֲפִלּוּ לֹא אֲנִי. אִלּוּ עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, הָיְתָה מִתְיַצֶּבֶת הַבֹּקֶר בְּבֵית־הַסֵּפֶר לֹא בָּטוּחַ שֶׁהָיִיתִי קוֹפֶצֶת וּמַזְמִינָה אֶת הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ לָשֶׁבֶת לְיָדִי. אָז מָה אִם הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ מֶלֶךְ הַגִּ'ינְס? אָז מָה אִם הוּא קוּלִי וְאָפְנָתִי? כָּל הַנִּמּוּקִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ עוֹבְדִים עָלַי אִלּוּ עֲנָת יָשְׁבָה לְצִדִּי, כְּמוֹ תָּמִיד.
"בַּהַפְסָקָה אַתָּה תַּכִּיר אֶת כֻּלָּם", סִכְּמָה הַמּוֹרָה, "וּבֵינְתַיִם - בּוֹאוֹ נַחְזֹר לַלִּמּוּדִים".

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
 

עוד על הספר

נושאים

גלי בין שני בנים סמדר שיר

1
מֶלֶךְ הַגִּ'ינְס נִכְנָס לַכִּתָּה וּמִתְיַשֵּׁב לְיָדִי



בְּיוֹם רִאשׁוֹן, בְּתֵשַׁע בְּדִיּוּק, נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה בְּדֶלֶת הַכִּתָּה וְהַמּוֹרָה תָּמָר קָרְאָה: "יָבוֹא!"
לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מִי עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְגַם עַכְשָׁו, שָׁבוּעַ אַחֲרֵי שֶׁזֶּה קָרָה, אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הָיִיתִי מְסֻקְרֶנֶת. אָמְנָם לֹא מַתְאִים לִי לִהְיוֹת אֲדִישָׁה וְלֹא מְעֹרֶבֶת, אֲבָל דְּאָגוֹת אֲחֵרוֹת מִלְּאוּ לִי אֶת כָּל הָרֹאשׁ.
בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר, עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, לֹא חִכְּתָה לִי בַּצֹּמֶת. הִמְתַּנְתִּי שָׁם כַּמָּה דַּקּוֹת וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁהִיא לֹא מַגִּיעָה, הִנַּחְתִּי שֶׁהִיא לֹא הִתְעוֹרְרָה בַּזְּמַן וְשֶׁהִיא שׁוּב מְאַחֶרֶת. רַק כְּשֶׁהַפַּעֲמוֹן צִלְצֵל וְנִכְנַסְנוּ לַכִּתָּה וְהַמּוֹרָה תָּמָר סִיְּמָה לִקְרֹא אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת בַּיּוֹמָן, הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה לֹא אִחוּר קָטָן הַנּוֹבֵעַ מִשֵּׁנָה מֻגְזֶמֶת.
וְדָאַגְתִּי לְעֲנָת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מַתְאִים לָהּ לְהֵעָדֵר מִבֵּית־הַסֵּפֶר בְּלִי סִבָּה מֻצְדֶּקֶת, וּכְשֶׁיֵּשׁ לָהּ סִבָּה הִיא מוֹדִיעָה לִי עַל כָּךְ עֶרֶב קֹדֶם, אוֹ שֶׁהִיא מְצַלְצֶלֶת אֵלַי, עַל הַבֹּקֶר, וּבְקוֹל צָרוּד מְסַפֶּרֶת שֶׁהִיא הִצְטַנְּנָה. כָּכָה זֶה תָּמִיד. אֲנַחְנוּ מַקְפִּידוֹת לְעַדְכֵּן, אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה, כְּדֵי שֶׁהַתַּלְמִידָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּכִּתָּה תְּסַכֵּם אֶת מַה שֶּׁנִּלְמַד בִּכְתָב בָּרוּר בִּמְיֻחָד וְתָבִיא אֶת הַמַּחְבָּרוֹת לַחֲבֶרְתָּהּ הַחוֹלָה.
לָכֵן, כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַדְּפִיקָה עַל הַדֶּלֶת, נִצַּלְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְהִסְתּוֹבַבְתִּי אֶל מוֹרָן, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרַי, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה אֶת הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד. גַּם לִי כְּבָר יֵשׁ טֶלֶפוֹן נַיָּד, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא מַרְשָׁה לִי לָקַחַת אוֹתוֹ לְבֵית־הַסֵּפֶר. אִמָּא טוֹעֶנֶת שֶׁבַּכִּתָּה אֲנִי אֲמוּרָה לִלְמֹד: לֹא לְצַלְצֵל, לֹא לְקַבֵּל שִׂיחוֹת וּבֶטַח שֶׁלֹּא "לְמַסְמֵס" - זֶה הַפֹּעַל שֶׁהִמְצֵאנוּ לִשְׁלִיחַת הוֹדָעוֹת אֶס.אֶם.אֶס.
"יָבוֹא!" חָזְרָה הַמּוֹרָה תָּמָר וְהָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי רָצוּ עַל הַמַּקָּשִׁים, מְחַיְּגוֹת אֶת הַמִּסְפָּר הַמֻּכָּר שֶׁל הַבַּיִת שֶׁל עֲנָת. אִם הִיא חוֹלָה, חָשַׁבְתִּי, הִיא תַּעֲנֶה. בְּעֶצֶם, זֶה לֹא בָּטוּחַ. אוּלַי הִיא הָלְכָה לְקֻפַּת־חוֹלִים? אוּלַי עָדִיף שֶׁאֶתְקַשֵּׁר לַנַּיָּד שֶׁלָּהּ?
הַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל בַּבַּיִת שֶׁל עֲנָת, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא עָנָה. הִתְכּוֹפַפְתִּי לַיַּלְקוּט, הוֹצֵאתִי אֶת הַיּוֹמָן וְהִתְחַלְתִּי לְדַפְדֵּף, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁלָּהּ. מוּזָר, חָשַׁבְתִּי. אֵיךְ זֶה שֶׁאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ?
זֶה לֹא מוּזָר, סִפַּקְתִּי לְעַצְמִי אֶת הַתְּשׁוּבָה. מֵאָז שֶׁהוֹרַי קָנוּ לִי טֶלֶפוֹן נַיָּד עִם זִכָּרוֹן גָּדוֹל אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת מִסְפָּרִים. עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, מְתֻיֶּקֶת בַּזִּכָּרוֹן תַּחַת הַסִּפְרָה 1 וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ אֲנִי לוֹחֶצֶת עַל הַסִּפְרָה הַזֹּאת. פָּשׁוּט וְקַל.
לֹא, הִמְשַׁכְתִּי לְדַפְדֵּף בַּיּוֹמָן. כְּשֶׁהַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁלָּךְ לֹא בִּרְשׁוּתֵךְ זֶה מְסֻבָּךְ. כְּשֶׁאַתְּ מְחַיֶּגֶת מִטֶּלֶפוֹן אַחֵר אַתְּ מְגַלָּה שֶׁבַּזִּכָּרוֹן הָאִישִׁי שֶׁלָּךְ, זֶה שֶׁבָּרֹאשׁ שֶׁלָּךְ, אֵין שׁוּמְדָבָר.
"פָּתוּחַ!" קָרְאָה הַמּוֹרָה תָּמָר וְנִגְּשָׁה לַדֶּלֶת.
שׁוּב הִסְתּוֹבַבְתִּי אֶל מוֹרָן, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרַי, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ מָה הַמִּסְפָּר שֶׁל עֲנָת.
"בַּבַּיִת אוֹ בַּנַּיָּד?" הִיא שָׁאֲלָה.
"בַּנַּיָּד", עָנִיתִי בְּלַחַשׁ.
"אֵין לִי מֻשָּׂג", הִיא לָחֲשָׁה בַּחֲזָרָה. "מָה, אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ?"
"לֹא", נֶאֱלַצְתִּי לְהוֹדוֹת. "בְּעֶצֶם, אוּלַי כֵּן. אֲנִי יְכוֹלָה לְנַסּוֹת?"
"אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי טָעֻיּוֹת", עָנְתָה מוֹרָן. "יֵשׁ לִי הַגְבָּלָה שֶׁל שִׂיחוֹת יוֹצְאוֹת".
"בְּסֵדֶר", אָמַרְתִּי. "רַק נִסָּיוֹן אֶחָד".
וְהִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ הָעֵינַיִם שֶׁל מוֹרָן חוֹרְשׁוֹת אוֹתִי בַּגַּב, עוֹקְבוֹת אַחֲרַי וּבוֹדְקוֹת כַּמָּה טָעֻיּוֹת אֲנִי עוֹשָׂה מֵהַנַּיָּד שֶׁלָּהּ.
זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין חֲבֵרָה רְגִילָה לְבֵין חֲבֵרָה אֲמִתִּית, הִרְהַרְתִּי, כְּשֶׁחִיַּגְתִּי וְהִגַּעְתִּי לַמְּשִׁיבוֹן שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ יָנִיב. חֲבֵרָה רְגִילָה נֶעֱתֶרֶת לַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּךְ עִם הִסְתַּיְּגֻיּוֹת וּתְנָאִים. אָמְנָם הִיא לֹא מִתְעַלֶּמֶת לְגַמְרֵי מֵהַמְּצוּקָה שֶׁלָּךְ, אֲבָל הִיא עוֹזֶרֶת לָךְ בִּתְנַאי שֶׁלֹּא תְּבַזְבְּזִי אֶת הַמִּכְסָה הַיּוֹמִית שֶׁלָּהּ לְשִׂיחוֹת יוֹצְאוֹת. רַק חֲבֵרָה אֲמִתִּית הוֹלֶכֶת עַד הַסּוֹף. אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת מֵעֲנָת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁלָּהּ, הִיא הָיְתָה מַרְשָׁה לִי לְצַלְצֵל כַּמָּה שֶׁאֲנִי רוֹצָה וְכַמָּה שֶׁאֲנִי צְרִיכָה, בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.
שׁוּב הֵצִיף אוֹתִי גַּל שֶׁל גַּעְגּוּעִים וּדְאָגָה. אֵיפֹה הִיא? אֵיךְ זֶה שֶׁהִיא לֹא מוֹדִיעָה לִי מַה קָּרָה?
מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? עָנִיתִי לְעַצְמִי. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעֲנָת הִשְׁאִירָה לָךְ הוֹדָעָה בַּמְּשִׁיבוֹן, אוֹ שָׁלְחָה לָךְ הוֹדָעָה כְּתוּבָה, אֲבָל הַהוֹדָעוֹת שְׁמוּרוֹת בַּנַּיָּד שֶׁלָּךְ, אוֹתוֹ הִשְׁאַרְתְּ בַּבַּיִת, עַל הַשֻּׁלְחָן.
אוּף, הֶחְנַקְתִּי אֲנָחָה. מַה יּוֹצֵא לִי מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי טֶלֶפוֹן נַיָּד, חָמוּד וְצִבְעוֹנִי, אִם בְּכָל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר הוּא לֹא בִּרְשׁוּתִי? אֶת הַסִּבָּה לַהֵעָדְרוּת אֶשְׁמַע רַק בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁאַגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁל עֲנָת.
וְאִם לֹא אֶמְצָא אוֹתָהּ בַּמִּטָּה, מְכֻרְבֶּלֶת בֵּין הַשְּׂמִיכָה לַסָּדִין? וְאִם הַמַּחֲלָה שֶׁלָּהּ כָּל־כָּךְ קָשָׁה עַד שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְאַשְׁפֵּז אוֹתָהּ בְּבֵית־חוֹלִים?
אֲנִי חַיֶּבֶת לְדַבֵּר עִם אִמָּא, הֶחְלַטְתִּי, כְּשֶׁהֶחְזַרְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן לְמוֹרָן. אֲנִי אַסְבִּיר לָהּ שֶׁהַנַּיָּד שֶׁלִּי חַיָּב לִהְיוֹת אֶצְלִי גַּם בִּשְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים. אֲנִי אַבְטִיחַ לְאִמָּא שֶׁאֶפְתַּח אוֹתוֹ רַק בַּהַפְסָקוֹת, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ הוֹדָעוֹת, וְלֹא אֲחַיֵּג בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, מִתַּחַת לָאַף שֶׁל הַמּוֹרִים.
אִמָּא שֶׁלִּי תָּבִין אוֹתִי, חָשַׁבְתִּי, כְּשֶׁרָאִיתִי אֵיךְ מוֹרָן בּוֹדֶקֶת כַּמָּה שִׂיחוֹת יָצְאוּ מֵהַנַּיָּד שֶׁלָּהּ. אִמָּא שֶׁלִּי תָּבִין וְתֵלֵךְ לִקְרָאתִי.
מֵרֹב מַחְשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים הֶחְמַצְתִּי אֶת הָרֶגַע הַחֲגִיגִי שֶׁבּוֹ הַמּוֹרָה פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְעַל הַסַּף עָמַד יֶלֶד גָּבוֹהַּ עִם תַּלְתַּלִּים, לוֹבֵשׁ חֻלְצַת טְרִיקוֹ שְׁחֹרָה עִם הֶדְפֵּס שֶׁל גִּיטָרָה וְגִ'ינְס עִם הֲמוֹן חֹרִים. מֵרֹב מֶתַח וּדְאָגָה גַּם לֹא שָׁמַעְתִּי אִם הַמּוֹרָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ "מִי אַתָּה?" אוֹ "מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ?". רַק כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנַי קוֹל שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם הֵטַסְתִּי אֶת הָעֵינַיִם לְעֵבֶר הַפֶּתַח.
"אֲנִי יוֹאָב", אָמַר הַיֶּלֶד. "אַתְּ תָּמָר?"
"הַמּוֹרָה תָּמָר", הִיא עָנְתָה בְּטוֹן קְצָת רִשְׁמִי.
"וַאֲנִי הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ", אָמַר יוֹאָב. "לֹא הוֹדִיעוּ לָךְ שֶׁהַיּוֹם אֲנִי מַגִּיעַ?"
"הַיּוֹם?" הַמּוֹרָה תָּמָר הִתְפַּלְּאָה. "הַמְּנַהֶלֶת הוֹדִיעָה לִי שֶׁתַּלְמִיד חָדָשׁ יִצְטָרֵף לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁתַּגִּיעַ רַק בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא".
"לָמָּה?" הוּא שָׁאַל. "בְּיוֹם שִׁשִּׁי עָבַרְנוּ דִּירָה וְלַמְרוֹת שֶׁהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ עוֹד מָלֵא אַרְגָּזִים, אִמָּא שֶׁלִּי הִתְעַקְּשָׁה שֶׁכְּבָר הַיּוֹם אֵלֵךְ לְבֵית־הַסֵּפֶר. זֶה בְּסֵדֶר?"
"בֶּטַח, בֶּטַח", חִיְּכָה הַמּוֹרָה. "בּוֹא, תִּכָּנֵס, בָּרוּךְ הַבָּא".
הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַגִּיטָרָה וְהַתַּלְתַּלִּים. נִסִּיתִי לִסְפֹּר כַּמָּה חֹרִים וְכַמָּה טְלָאִים יֵשׁ לוֹ, בְּכָל רֶגֶל שֶׁל הַגִּ'ינְס, אֲבָל הֵם הָיוּ רַבִּים. לָכֵן צִיַּנְתִּי לְעַצְמִי עֻבְדָּה אַחַת - שֶׁיּוֹאָב, הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ, יוֹדֵעַ לִבְחֹר בְּגָדִים אָפְנָתִיִּים.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי לֹא מִתְיַחֶסֶת יוֹתֵר מִדַּי לִבְגָדִים וְלֹא מִתְלַהֶבֶת מִכָּאֵלֶּה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים לְפִי צַו הָאָפְנָה. בַּתְּחוּם הַזֶּה אֲנִי שׁוֹנָה לְגַמְרֵי, אֲבָל מַמָּשׁ לְגַמְרֵי, מֵעֲנָת. הִיא חוֹלָה עַל בְּגָדִים, בִּמְיֻחָד עַל מוּתָגִים, וְאֵין מַה שֶּׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ יוֹתֵר מִבֶּגֶד חָדָשׁ. בְּכָל פַּעַם שֶׁעֲנָת מְצֻבְרַחַת הִיא מִתְחַנֶּנֶת לְאִמָּא שֶׁלָּהּ שֶׁתִּקַּח אוֹתָהּ לְ"שׁוֹפִּינְג" וּבְכָל פַּעַם שֶׁעֲנָת מַפְתִּיעָה וּמְקַבֶּלֶת צִיּוּן גָּבוֹהַּ בְּמִבְחָן אִמָּא שֶׁלָּהּ לוֹקַחַת אוֹתָהּ לְ"שׁוֹפִּינְג", בְּתוֹר פְּרָס.
בְּעֶצֶם, זֶה לֹא מְדֻיָּק. גַּם כְּשֶׁעֲנָת נִכְשֶׁלֶת בְּמִבְחָן אִמָּא שֶׁלָּהּ לוֹקַחַת אוֹתָהּ לְ"שׁוֹפִּינְג", כְּדֵי לְעוֹדֵד אוֹתָהּ וּלְהַמְתִּיק אֶת הָאַכְזָבָה.
אֶצְלִי זֶה לֹא כָּךְ. דָּבָר רִאשׁוֹן, בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ לֹא מְדַבְּרִים עַל "שׁוֹפִּינְג", אֶלָּא עַל קְנִיּוֹת. וַאֲנִי לֹא מַכִּירָה אֶת הַמֻּשָּׂג "מַסַּע קְנִיּוֹת" מִפְּנֵי שֶׁבַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ קוֹנִים אֶת מַה שֶּׁצָּרִיךְ, בְּלִי לְהַגְזִים, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים הִסְתּוֹבַבְתִּי עִם אִמָּא בַּקַּנְיוֹן וְחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. אִמָּא שֶׁלִּי - בְּנִגּוּד לָאִמָּא שֶׁל עֲנָת - טוֹעֶנֶת שֶׁאֶפְשָׁר לֵהָנוֹת גַּם מִ"קְּנִיָּה בָּעֵינַיִם", מֵהִתְבּוֹנְנוּת בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה, בְּלִי לִפְתֹּחַ אֶת הָאַרְנָק וּבְלִי לְרוֹשֵׁשׁ אֶת חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק.
וְאַבָּא שֶׁלִּי שֻׁתָּף לְדַעֲתָהּ. בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת הוּא מְצַטֵּט אֶת הַפִּתְגָּם "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ" וּמוֹסִיף שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַבֶּגֶד וְשֶׁהַבֶּגֶד לֹא עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם. "עֻבְדָּה", הוּא מַצְבִּיעַ עַל מָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה, "הִנֵּה חֲבֵרַת כְּנֶסֶת שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת נֶהְדָּר, בַּחֲלִיפָה נוֹצֶצֶת, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהִיא מַתְחִילָה לְדַבֵּר רוֹאִים שֶׁהִיא לֹא עָמְדָה בְּרֹאשׁ הַתּוֹר כְּשֶׁאֱלֹהִים חִלֵּק אֶת הַשֵּׂכֶל. אֲנִי בִּכְלָל לֹא מֵבִין אֵיךְ הִיא נִבְחֲרָה לַכְּנֶסֶת. תִּשְׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת! בְּכָל מִשְׁפָּט יֵשׁ לָהּ שְׁגִיאוֹת וְשִׁבּוּשִׁים!"

הוֹרַי צוֹדְקִים, אֲנִי בְּטוּחָה, אֲבָל אֵין סָפֵק שֶׁבַּמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹנִי לַבְּגָדִים יֵשׁ הַשְׁפָּעָה גְּדוֹלָה. כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְכִתָּה חֲדָשָׁה בִּבְגָדִים שֶׁל חְנוּן, עִם מִכְנָסַיִם מְגֹהָצִים וְחֻלְצָה לְבָנָה - כָּל אֵלָה שֶׁרוֹאִים אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וַעֲדַיִן לֹא מַכִּירִים אוֹתְךָ, מַסִּיקִים שֶׁאַתָּה חְנוּן אֲמִתִּי וְלֹא מְמַהֲרִים לְהָאִיר לְךָ פָּנִים. אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְכִתָּה חֲדָשָׁה בְּהוֹפָעָה קוּלִית שֶׁכָּזוֹ...
"יוֹאָב, אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת עַל הַטָּעוּת", הַמּוֹרָה הוֹבִילָה אֶת הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ לְמֶרְכַּז הַכִּתָּה. "כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיָה אֵיזֶה בִּלְבּוּל..."
"זֶה בְּסֵדֶר", הוּא הֵשִׁיב בְּחִיּוּךְ רָחָב. "הָעִקָּר שֶׁאֲנִי כָּאן".
"עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְסַפֵּר לַיְּלָדִים שֶׁתַּלְמִיד חָדָשׁ יִצְטָרֵף לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ", הִיא הִצְטַדְּקָה.
"זֶה בְּסֵדֶר", הוּא חָזַר. "הָעִקָּר שֶׁאֲנִי כָּאן".
"אֲפִלּוּ לֹא הִסְפַּקְתִּי לְסַדֵּר לְךָ מְקוֹם יְשִׁיבָה", אָמְרָה הַמּוֹרָה וְהָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ נָדְדוּ עַל פְּנֵי אַרְבַּעַת הַטּוּרִים.
רָאִיתִי אֵיךְ יוֹאָב פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּה, נִחַשְׁתִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד לְדַקְלֵם אֶת הַ"זֶּה בְּסֵדֶר" בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, וּבְלִי לַחְשֹׁב יוֹתֵר מִדַּי זִנַּקְתִּי מֵהַכִּסֵּא וְקָרָאתִי:
"הוּא יָכוֹל לָשֶׁבֶת לְיָדִי!"
"גָּלִי!" הַמּוֹרָה פָּנְתָה אֵלַי, "כַּמָּה יָפֶה מִצִּדֵּךְ לְהַזְמִין אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת לְיָדֵךְ!"
"רַק הַיּוֹם", הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְהוֹסִיף. "עַד שֶׁעֲנָת תַּחְזֹר לַכִּתָּה".
"בְּסֵדֶר", חִיְּכָה אֵלַי הַמּוֹרָה. הִיא הֵבִינָה שֶׁאֲנִי לֹא מְוַתֶּרֶת עַל הַזְּכוּת לָשֶׁבֶת לְיַד הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. מִי כָּמוֹהָ יוֹדַעַת שֶׁעֲנָת וַאֲנִי מִתְנַהֲגוֹת כְּמוֹ תְּאוֹמוֹת סִיאָמִיּוֹת שֶׁלֹּא מוּכָנוֹת לְהִפָּרֵד, אֲפִלּוּ לֹא לְדַקָּה.
"זֹאת גָּלִי", הַמּוֹרָה הִצְבִּיעָה עָלַי. "הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ לֹא הִגִּיעָה הַיּוֹם לְבֵית־הַסֵּפֶר. אַתָּה מֻזְמָן לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ".
יוֹאָב הֵרִים אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ מֵהָרִצְפָּה וְהִתְחִיל לִצְעֹד בַּמַּעֲבָר שֶׁבֵּין הַטּוּרִים.
בָּחַנְתִּי אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, מְצַיֶּנֶת לְעַצְמִי שֶׁהוּא קוּל אֲמִתִּי. אֲפִלּוּ הַיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ הָיָה אָפְנָתִי. לְיֶתֶר דִּיּוּק, הוּא בִּכְלָל לֹא נִרְאָה כְּמוֹ יַלְקוּט. זֶה הָיָה תִּיק גִּ'ינְס גָּדוֹל, זָרוּעַ בְּכַפְתּוֹרִים צִבְעוֹנִיִּים.
"הַיי", אָמַר יוֹאָב כְּשֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל הַכִּסֵּא שֶׁל עֲנָת, לְיָדִי.
"הַיי הַיי", חִיַּכְתִּי אֵלָיו. "אֵיפֹה אַתָּה גָּר?"
"בִּרְחוֹב יַסְמִין", הוּא עָנָה.
"בֶּאֱמֶת?" הֻפְתַּעְתִּי, "זֶה שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִמֶּנִּי. נִהְיֶה שְׁכֵנִים".
"בְּכֵּיף", הוּא הִתְרַוֵּחַ עַל הַכִּסֵּא, "אֲבָל לֹא נָגוּר שָׁם הַרְבֵּה זְמַן".
"לָמָּה?"
"זוֹ דִּירָה שְׂכוּרָה. נָגוּר בָּהּ רַק שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים".
"לָמָּה?"
"הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ בְּשִׁפּוּצִים".
"לָמָּה?"
"גָּלִי", חִיֵּךְ יוֹאָב וְחָשַׂף מוּלִי שְׁנֵי טוּרֵי שִׁנַּיִם לְבָנוֹת, "אַתְּ תָּמִיד שׁוֹאֶלֶת רַק 'לָמָּה?' אַתְּ לֹא מַכִּירָה עוֹד שְׁאֵלוֹת?"
"סְלִיחָה", הִתְכַּוַּצְתִּי. לֹא רָצִיתִי שֶׁהוּא יַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי יוֹתֵר מִדַּי חַטְטָנִית. הֲרֵי לַמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹנִי יֵשׁ חֲשִׁיבוּת רַבָּה וְהוּא מַשְׁפִּיעַ עַל הֶעָתִיד. כְּמוֹ שֶׁאֲנִי בָּחַנְתִּי אֶת יוֹאָב וְגִבַּשְׁתִּי כָּל מִינֵי מַסְקָנוֹת - גַּם הוּא, שֶׁרוֹאֶה אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, מִתְרַשֵּׁם וּמַסִּיק.
"גָּלִי", הַמּוֹרָה תָּמָר נָקְבָה בִּשְׁמִי, אֲבָל לֹא בְּכַעַס, כְּמוֹ שֶׁהִיא מְעִירָה לְתַלְמִידִים שֶׁמַּפְרִיעִים, "אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁאַתְּ מִתְיַדֶּדֶת עִם יוֹאָב, הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ..."
"הֵבַנְתִּי", הִרְכַּנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ לַשֻּׁלְחָן. "נַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר בַּהַפְסָקָה".
"תּוֹדָה", הַמּוֹרָה הֵעִיפָה אֵלַי חִיּוּךְ חַם וְאַחַר־כָּךְ פָּנְתָה אֶל יוֹאָב וְאָמְרָה: "זֶה מַזָּל גָּדוֹל שֶׁשֻּׁבַּצְתָּ דַּוְקָא בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ. כָּל הַתַּלְמִידִים בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ מְאֹד מְאֹד חֶבְרוּתִיִּים".
זֶה לֹא מְדֻיָּק, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. לֹא כֻּלָּם מְאֹד מְאֹד חֶבְרוּתִיִּים. אֲפִלּוּ לֹא אֲנִי. אִלּוּ עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, הָיְתָה מִתְיַצֶּבֶת הַבֹּקֶר בְּבֵית־הַסֵּפֶר לֹא בָּטוּחַ שֶׁהָיִיתִי קוֹפֶצֶת וּמַזְמִינָה אֶת הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ לָשֶׁבֶת לְיָדִי. אָז מָה אִם הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ מֶלֶךְ הַגִּ'ינְס? אָז מָה אִם הוּא קוּלִי וְאָפְנָתִי? כָּל הַנִּמּוּקִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ עוֹבְדִים עָלַי אִלּוּ עֲנָת יָשְׁבָה לְצִדִּי, כְּמוֹ תָּמִיד.
"בַּהַפְסָקָה אַתָּה תַּכִּיר אֶת כֻּלָּם", סִכְּמָה הַמּוֹרָה, "וּבֵינְתַיִם - בּוֹאוֹ נַחְזֹר לַלִּמּוּדִים".