אי אפשר לאהוב בשקט

תנור הנפט

 

את תנור הנפט שאבא קנה אף פעם לא אשכח. הוא היה מקור החימום הראשון והיחיד שהכרנו בבית. הייתי בת ארבע ואחי יותם בן שנה וחצי.

בימי שלישי אבא עבד יום מפוצל. חזר בשתיים בצוהריים ושב לעבודה בשעה ארבע. היה יום חורף קודר וקפוא. אימא השכיבה אותנו במיטה וכיסתה אותנו בהמון שמיכות. אני זוכרת את שמיכת הצמר המשובצת הכחולה שהייתה שלי, ולאחי הייתה שמיכה משובצת חומה.

אימא הניחה את יותם צמוד אליי. את קצוות השמיכות הכניסה מתחת למזרן, שלא ייכנס אוויר קר. עצמתי עיניים כשפניי צמודות לראשו של אחי התינוק. נישקתי אותו ונהניתי מחום הקִרבה.

לפני שיצאה מהחדר אימא נתנה לי משימה, לבדוק מדי פעם שהאצבעות של יותם לא הופכות כחולות, ללטף את כפות ידיו ולוודא שהוא נושם.

לפתע שמעתי את אימא צועקת על אבא והוא החזיר לה בקולו האופראי.

הצעקות של אימא הפכו ליללות. היא דרשה מאבא שיֵצא מיד לקנות תנור חימום: "מְצא עכשיו פתרון לקור הבלתי נסבל הזה! המצב בלתי נסבל, הידיים של הילדה כחולות מהקור, אתה מבין את זה?! מצידי אל תקנה אוכל. צא עכשיו וקְנה תנור. צא ואל תחזור בלעדיו!"

היא דיברה בצרפתית, אבל הבנתי כל מילה. אחרי הצעקות שמעתי דלת נסגרת ולאחריה שקט. אימא נכנסה לחדר ובידיה כוס מהבילה ובקבוק ליותם. בשניהם תה חם.

"מרי, החזיקי את הכוס בין שתי כפות ידייך וחממי אותן. גם אם זה חם מדי, הִשתדלי לשתות. זה יחמם אותך."

אף על פי שהיא לבשה סוודר צמרירי אפור ומעליו את מעיל הדובון של אבא, כפות ידיה היו קפואות. היא הגישה לי את כוס הזכוכית עם הידית ואני לגמתי כפי שביקשה. היה לי קר והרגשתי לא טוב. כובד השמיכות לא עזר.

היא לקחה את יותם בזרועותיה וטמנה אותו בתוך המעיל הגדול. התיישבה לידי וביקשה שאצמד אליה קרוב ככל האפשר. תריס החלון היה מורם מעט. וראינו את טיפות הגשם הכבדות מכות על הזגוגית ואת כנפי עץ הדקל הצעיר נעות מצד לצד בפראות. בחוץ השמיים היו אפורים כהים.

אימא חיבקה אותי ביד אחת וביד השנייה חיבקה את יותם. מפעם לפעם גופה הדק רעד. התעוררתי למשמע קולו של אבא: "ליזט בואי, הבאתי לך ולילדים הפתעה."

כולנו התכנסנו בסלון הבית. בלב חדר המגורים עמד לו תנור ברזל מגושם, באמצעו להבה כחולה וכתומה, יוצאת מתוך כיפה מאורכת. זה היה מחזה אור נפלא שהאיר את החדר והחום שהופץ ממנו חימם לי את הלב פנימה.

אימא השמיעה אנחת רווחה. אבא הביט בה וקרא: "וואוולה שֵׁרִי ליזט, בבקשה!" והפנה את ידו במחווה דרמטית לכיוון התנור. הוא פיזר כריות על הרצפה, אחת עבורי ואחת עבורו, כשאחי טמון בין זרועותיו. לאימא הוא הושיט כיסא וסימן לה להתקרב אלינו. פניו קרנו במבט של ניצחון. הוא חייך. לאבא היה חיוך יפה ועדין שחשף שיניים לבנות וישרות. אהבתי כשחייך וצחק. אימא בתנועות ידיים נסערות וקול חלוש מלמלה משהו שלא הבנתי. לבסוף שתקה והביטה בלהבות.

ישבנו מול תנור הנפט החדש זמן ארוך וממושך. אף אחד לא דיבר. לכולנו היה נעים וחם. יותם הפר את השקט רק כשהרעב הציק לו.

ימים ארוכים בילינו מול התנור. התרגלתי אל ריח הנפט ואהבתי אותו. לפעמים אימא קלתה עליו ערמונים, ולפעמים בבקרים הייתה מניחה על חלקו העליון פרוסות לחם עבות ועושה מהן צנימים מרוחים במרגרינה.

האמנתי שבזכות התנור אימא תבכה קצת פחות והמריבות עם אבא יפסיקו.