פרק 1
קבורתו של מייקל
"איזה בן זונה יכול לעשות לי כך?" סינן לעצמו בלחש סמי, האח הבכור, תוך חירוק שיניים. הוא עמד בבית הקברות ליד ארונו של אחיו הצעיר מייקל, שהלך לעולמו בגיל ארבעים, אחרי מחלה קשה. "לא היה יכול להמתין קצת?" סינן בינו לבינו.
היה זה יום קיצי במיוחד. האוויר עמד מלכת, והחום והלחות הוסיפו גם הם להרגשת המועקה. עצי הברוש הזקופים לא הצלו במאום על אסופת הנכבדים, חברי פרלמנט, מנהלי החברות השונות והגברות הנכבדות שהיוו חלק מחייו הסוערים של מייקל, וכן בני משפחתו ומוקירי זכרו של בן המשפחה לבית טנוביץ. רבים מהגברים המלווים אחזו ממחטות ומחו בעזרתן אגלי זיעה ממצחם ומצווארם. הנשים המצועצעות מחו דמעה קלה מזווית העין ורפרפו בעדינות יתרה את מניפותיהן סביב פניהן לבל יתקלקל האיפור שעל פניהן ויתגלו הקמטים אשר יעידו על גילן. כמה מהן עמדו ליד בעליהן, ואילו הרווקות והגרושות הצטופפו במרחק מה מהקבר הטרי.
שני האחים, סמי וג'וש לבית טנוביץ, חנוטים בחליפות שחורות ובעניבות תואמות, פסעו אט-אט בצעדים מדודים אל עבר ארון הקבורה שהוצב מבעוד מועד למרגלות הקבר הפתוח. מדי פעם הם ניגבו את אגלי הזיעה שהחלו להצטבר על מצחם ועורפיהם שמתחת לכובעים הכהים והרחבים בעלי התיתורה שעל ראשיהם. האח השלישי, סנדו, שירך את רגליו במרחק מה מאחורי שני אחיו, כשהוא לבוש בחולצת פלנל משובצת ובמכנסי ג'ינס מהוהים ולראשו כובע מצחייה. סנדו התהלך לאיטו מאחורי אמו המובלת בכיסא גלגלים.
אמם של האחים, בת השבעים וחמש, לא פסקה מלהתלונן בשקט על מר גורלה, ולא בגלל פטירתו של בנה, אלא משום שהיא צריכה לצאת להלוויה בחום ובלחות האלה. לידה הילכו שני עוזרים אשר תפקידם להשגיח, לטפל ולהוליך את הגברת החסודה לאן שתחפוץ.
משפחת טנוביץ עשתה את דרכה במעלה הגבעה לעבר החלקה הפרטית שהייתה מסומנת בגדר בתוך בית הקברות של הכרך הגדול. המקום כולו היה מיועד רק למשפחות מיוחסות, אשר רכשו חלקות קבורה בכסף רב ובאמצעות קשרים עם אנשי הכמורה ואנשי שררה שרבים מהם נושאי תפקידים בממשל ובעלי השפעה.
כומר אשר הוזמן במיוחד נשא דברים קצרים מעל ארון הקבורה המעוצב והמהודר שאותו הזמין סמי במיוחד. הארון, עשוי מעץ ברוש העמיד בפני ריקבון יותר מעצים אחרים, רופד במזרן רך ובד משי בגוון אפרפר עטף את חלקו הפנימי. חלקו החיצוני היה מקושט בצורות גיאומטריות מגולפות, שבהן הופיע שמו של מייקל, ודופנותיו לוטשו באופן מושלם, צופו בפוליטורה של שרלק1 ואז נמרחו בלכה אשר השוותה לו מראה מבריק וחלק כשל זכוכית, כמו רהיט יוקרתי.
סמי הבן הבכור סיפר בקצרה על אחיו, והכומר ערך את טקס ההפקדה. כשאמר, "אנו מפקידים בידי ריבון העולם את אחינו מייקל לבית טנוביץ", נשמעו קולות של בכי מחבורת הנשים שעמדה בסמוך. לבסוף נאמרו המילים, "עפר לעפר, אפר לאפר, אבק לאבק, יברך אותו האל וישמרהו" וגו'.
הכומר הסיר את כובעו וניגב את הזיעה מעל מצחו ועורפו ובזה תם הטקס. בקרבת מקום נערך מזנון של משקאות קרים, אשר כללו סוגי מיצים שונים, קוביות קרח למכביר וכמובן, כיאה לחבורה חסודה ומכובדת אשר הטריחה עצמה לבוא, שפע של משקאות מהטיפה המרה, כשעל כל אלה עמלו שלושה ברמנים.
בעודם עומדים ליד הבור הפעור, הופיעה מאי משם מכונית מרצדס ספורטיבית, צבועה בצבע אדום עז, ונעצרה בחריקת בלמים האופיינית לנהגת הרכב בעלת הטמפרמנט החם והרוגש. מתוך המכונית יצאה הגברת קטרינה, אשת סמי על פי הרישומים. קטרינה, שגילה הוערך בשלושים וחמש שנים, הופיעה להלוויה כשהיא לבושה בחצאית לבנה שקופה וקצרה שלא הסתירה את תחתוני החוטיני האדומים שלבשה והבליטה את רגליה הארוכות. לגופה לבשה חולצת טי לבנה שהבליטה את שדיה מלאי הסיליקון, ופטמותיה נראו היטב מבעד לבד הדק. לרגליה נעלה סנדלי אצבע אופנתיים, ועל מפרק ידה הימנית ענדה שרשרת זהב רחבה, ועל זרועה הופיע קעקוע צבעוני של נחש קטן. את מפרק ידה השמאלית קישט שעון גדול של חברת "טיפאני אנד קו2". שערה השחור נצבע בפסים דקים של בלונד והיווה רקע מושלם לפניה היפות והלבנות. עיניה הירוקות ואפה הסולד שיוו לה מראה של נערה, ולפי עורה החלק ניכר היה כי היא עוברת סדרת טיפולים וניתוחי קוסמטיקה אצל הגדולים שבמנתחי הפלסטיקה. "קטי היפה", כך קראו לה מאהביה, וניכר היה כי היא שומרת על הופעתה המתריסה.
כשהיא מענטזת בישבנה באופן פרובוקטיבי, הלכה קטרינה והתקרבה לפמליה המשפחתית. היא זקפה את גבה והעבירה את מבטה הממזרי על פני הנוכחים בהלוויה ששלחו מבטים טורפים לעברה. קטרינה מדדה את צעדיה בכוונה תחילה והרגישה כי היא מהווה אטרקציה עבור הנוכחים, שרבים מהם הכירה ובזה להם.
היא הילכה והרגישה שהיא במדרגה גבוהה יותר מכל הנאספים. היא גם ידעה שמרביתם עורגים עליה ומתים להניח את פרצופם בין שדיה.
אט-אט היא תפסה את מקומה על יד סמי, בעלה, וליד ג'וש, האח השני. פתע שלחה את ידה אל סמי ומשכה בכנף שרוולו, תוך שהיא שולחת לעברו משפט עוקצני, "היכן דוגמנית הצמרת אשר הייתה תלויה על כתפיך, מה, היא לא באה?"
"היא לא שייכת לעניין," לחש סמי, כשהבין את בליל המילים ששלחה קטרינה לעומתו, "היא, איך אמרת? הייתה 'דלת מסתובבת'. ואת, אל תתחילי איתי עכשיו. זה לא הזמן ולא מקום," הוסיף והפנה מבטו ממנה בכעס עצור בחושבו, הכלבה לא מצאה היכן להקניט אותי?
מזווית עינו ראה סמי כי במכוניתה של אשתו, במושב שליד הנהג, יושב עלם חמודות, צעיר שאיתו היא מתרועעת לאחרונה.
"זה הילד שמספק אותך?" מלמל סמי בלגלוג.
"מה? מאין אתה שואב את הידיעה הזאת?"
"ממדורי הרכילות כמובן."
"א... ה... מה אני שומעת! אתה קורא גם רכילות!"
"כן," חייך סמי, "מדוע לא?"
"נראה שיש לך זמן מיותר..." לחשה קטרינה.
"מה זה שייך לזמן? את לא יכולה לשכב עם גבר יותר בוגר?"
"אני אוהבת אותם צעירים ורעננים," חייכה קטרינה. "מה יש? גם לי מותר."
"אני רואה שאת לא טומנת את ידך בצלחת," השיב לה סמי.
"כן, גם לך מותר," אמרה קטרינה. "רק שהמותר לך זה די הרבה."
"טוב, הבנתי," נאנח סמי. "בואי נניח לזה עכשיו. נעבור את הטקס בשלום. לפחות את זה תני לי."
"זה מה שאתה רוצה?" הטיחה בו קטרינה בזעם. "ומה יקרה אחר כך? תן לי ללכת לדרכי ונאמר שלום יפה."
"אי אפשר איתך," ענה סמי, "את מבקשת יותר מדי."
"אני המבקשת? אני?! אני לא מבקשת כלום," זעמה קטרינה, "אולי תפנה סוף כל סוף לעורך הדין שלי כדי לסיים את הסאגה הזאת?"
"שכחת שגם לי יש עורכי דין," לחש סמי.
"כן, בטח, אני יודעת," קטרינה התכוונה להמשיך בוויכוח, אולם סמי החליט שלא להגיב יותר. הוא הבין שחילופי הדברים האלה לא יסתיימו סתם כך, לכן סובב את גבו לכיוונה של קטרינה.
רוב הנאספים שעקבו אחרי הזוג שמחו לאיד, אך מילאו פיהם מים, ורק גיחכו להנאתם. בסתר ליבם קיוו רובם שפה תקום שערורייה רבתי. כמה מבני משפחתו צייצו בלחש, אך סמי השתיק את כולם בשקט ובאלגנטיות לפני שפצו פה. רק אמו המשיכה לסנן בלחש דרך שברי שיניה קללות נמרצות, "הנה הגיעה הזונה," היא לחשה בארסיות. "גם אימא שלה הייתה כזאת. בחיי, אם הייתי יודעת שבני הבכור יבחר לו אישה מהרחוב לא הייתי מניחה לו להתחתן איתה. היא בטח עברה עוד כמה ניתוחים על חשבונו של סמי. לא פלא שהיא נראית כל כך טוב, כלבה מסריחה. שוב היא מתחה את פניה, לאן היא חושבת שהיא הולכת?"
הגברת גלינדה המשיכה לקשקש ולקלל קללות נמרצות שלא היו מביישות את יוצאי הביבים. סמי ניסה בכל מאודו להנמיך את גובה הלהבות, באומרו כי יצווה על שני העובדים להוביל אותה בחזרה למכונית, אך הגברת הזקנה לא יכלה לעצור את עצמה והמשיכה לשרבב מילים עוקצניות בלחש, שיבינו שאצלה זה לא עובר בשקט. אחרי שלוש התראות ניתן האות, והעובדים החלו בהכנות לתזוזה. רק אז הפסיקה הגברת גלינדה לקשקש ושמה מחסום לפיה.
מבין האחים הצטייר סמי כאיש אשכולות. הוא היה בעל תואר דוקטור במשפטים ובכלכלה, אדם שקול, קר רוח ובעל ניסיון חיים רב, כך שלא התרגש מכל תעלול שאשתו ואמו מולידתו ניסו להאכיל אותו. הוא חלש על כל עסקי המשפחה, והיה הפוסק האחרון בכל דבר ההחלטות — כלכליות ועסקיות.
שני אחיו הצעירים יותר שלחו כעת מבטים רבי משמעות זה לזה, לאמור שלסמי יש שליטה גם על האם כשהוא רוצה.
שלושת האחים הביטו בארון הקבורה בקור רוח ולא הנידו עפעף. לגביהם, מותו של מייקל היה צפוי מראש עקב מחלתו הקשה שהתמשכה זמן ממושך, ולכן לא היווה עבורם סיבה להתרגשות מיוחדת. האח הקטן סנדו היה מרוצה ממות אחיו. כלפי חוץ הוא שמר על איפוק, אך בתוכו געשו רגשות מעורבים, חישובי כדאיות רווח והפסד ותוכניות נקמנות לרוב. סיבותיו נשמרו עימו.
אמו של מייקל לא הזילה דמעה, אך לראשונה נראה שהיא נרגשת למראה ארון הקבורה, הקבר וקהל הנאספים הרב שבא לחלוק כבוד אחרון לבנה.
היא משכה בשרוולו של סמי שירכן אליה, נשקה ללחיו ולחשה בהכרת תודה על אוזנו, "לא ביישת אותי. ערכת לבני קבורה מכובדת. אני מעריכה אותך מאוד," אמרה ונישקה את ידו. אחר כך הסתובבה לאחור וקראה, "ג'וש!"
בנה התקרב אליה.
"מי אלה כל הנשים שנמצאות כאן מאחור, שמביעות את צערן כביכול?" היא שאלה בקול נמוך.
"אימא, אלה נשים שהיו בקשר חברי וידידותי עם מייקל והן באו לחלוק לו כבוד אחרון."
"אמ... מ... כולן זונות," קבעה גלינדה בלחש.
"אלה לא רק ידידות," ענה ג'וש. "הן עזרו למייקל."
"לא ייתכן," פסקה אמו. "הן זונות."
ג'וש לא ענה, רק התרחק מהמקום. סמי שלח מבט קר לעבר אמו.
"אתה יודע מי זאת היפה בשמלה השחורה?" שאל ג'וש את אחיו.
"לא, אני לא מכיר אותה, רק את בעלה. עשיתי איתו עסקה גדולה מזמן," ענה סמי. "הוא איל הון בעל מלונות בלוקסמבורג, במונקו וגם בניס."
"היא באה לכאן לבד?" תמה ג'וש.
"היא גרושה טרייה, למעשה כמעט שנתיים-שלוש," אמר סמי.
"בחיי, לא ידעתי..."
"ה...א אפשר לחשוב שזה יעזור לך. אל תשכח שאתה נשוי."
"אל תזכיר לי, גם אני רוצה להיפטר ממנה. שמע, אני לא מאמין, אחינו, החרא הקטן, הספיק המון."
שני האחים הביטו סביבם. מאחורי הפמליה המשפחתית נאספו כמה נשים נאות מראה ומטופחות, שהתלחשו ביניהן וסיפרו זו לזו כמה מייקל היה גבר יפה ואיך הוא פינק אותן בתשלומים שונים וקנה להן מתנות.
"אח... איזה גבר הוא היה, חבל עליו," לחשה גברת גבוהה בעלת שיער שחור. היא לבשה שמלה שחורה עם נקודות לבנות ובעלת מחשוף נדיב, שהציג זוג שדיים מרשים.
"את רואה את מה שאני רואה?" היא לחשה לגברת בחליפה אפורה שעמדה לידה והצביעה בחשאי על קטרינה.
"כן, לא פלא, כסף לא חסר וגם צעירים עם איבר מין מכל הגדלים והסוגים לא חסרו לגברת."
"היא מחליפה אותם כמו את התחתונים שלה," אמרה האישה בשחור.
"היא בדרך כלל לא הולכת עם תחתונים, היא תמיד מוכנה," השיבה הגברת בחליפה האפורה וצחקקה בשקט.
"או-הו, מה את אומרת? נראה שאת מכירה אותה טוב."
"כן, היינו פעם חברות טובות," האישה באפור הסיטה את שערה לאחור בתנועה גנדרנית.
"אז מה קרה? אתן חברות עדיין?"
"לא כל כך, למעשה התרחקנו. היא חושבת שהיא בעולם אחר. מאז שנפרדה מסמי היא התחילה להסתובב בכל מיני מקומות. מאז ומעולם הייתה זנזונת לא קטנה."
"ומה איתך?" שאלה הגברת בשמלה השחורה.
"יש לי בת ממייקל," אמרה חברתה בגאווה.
"אה, יפה. לא ידעתי," הגברת בשחור עיוותה את פניה.
"מרגע שגולי נולדה עד שבגרה הוא תמך בי. הייתי מקבלת דרך עורך הדין שלו קצבה קבועה בשבילי ובשביל הילדה שלי," הוסיפה הגברת בחליפה האפורה, שהייתה אשתו לשעבר של שר הפנים בממשלת צרפת.
א-אה, יפה, הגברת הספיקה להביא ילדה ממנו ואני לא ידעתי, הרהרה בעלת השמלה השחורה. כן, למה לא? המנוול שכב לא רק איתי. בזמנו הפנוי הוא ביקר גם אצלה, ומי יודע אצל מי עוד...
"ששש..." פסק ג'וש, בשמעו את ההתלחשויות.
"אפשר לדבר גם בשקט," הוסיף סמי נזיפה משלו. הוא פנה אל אחיו. "זאת בחליפה האפורה. אתה יודע מי היא?"
"כן," ענה ג'וש. "היא ארגנה למייקל את הרישיונות לכמה עסקאות."
לא רחוק ממנו בכתה חרישית צעירה בלונדינית בעלת עיניים כחולות. "כמה חבל..." ייבבה. "אמרי לי בבקשה," היא פנתה לפתע אל הגברת בשמלה השחורה.
"כן, מה רצית לדעת?"
"מי הגבר הגבוה בחליפה האפורה עם המשבצות שעומד ליד הנמוך ההוא?"
"א... זה האח הבכור, סמי. הוא בעל המניות העיקרי והמנהל הכללי של מפעלי הפלדה. זאת שבאה ברעש גדול זאת אשתו, אבל הם כבר לא חיים יחד."
"היא חיה יותר באנגליה," התערבה האישה בעלת השיער האדמוני.
"אין לכם על מה לדבר?" לחשה הדוגמנית של כריסטיאן דיור.
"אנחנו רוצים לדעת מי הם העומדים ליד הקבר," לחשה האישה בשמלה השחורה.
"תגידי," פנתה הגברת עם השיער האדמוני לגברת בחליפה האפורה, שהסתבר שהיא יודעת את הרכילות העסיסית ביותר לאותו רגע. "את רואה את הגברת עם הכובע השחור? זו שעומדת לבד בצד ליד העץ המרוחק?"
"כן... מה לגביה?"
"מי היא?"
"או... זה מעניין. הגברת הזו הייתה אשתו של ההוא מהבנק, שיושב עכשיו בכלא."
"מה את אומרת?!"
"זו היא שעזרה למייקל לקבל את המכרז לאספקת גז לכמה מחוזות. בעלה היה חותם על המכרזים ובתמורה מקבל מעטפות כל חודש. זה היה כתוב בעיתונות. לא שמעת על הפרשה הזו? כל מיני פקידים ממשרדים שונים שחתמו ולא ראו על מה הם חותמים. אבל את המעטפות הם ידעו לקבל ולספור כל חודש את המזומנים."
"אני רואה שאת יודעת הכול," חייכה האדמונית.
"נו, בטח, מי עובד בעיתון הצרפתי? עכשיו שימי לב, גם אני יודעת כמה דברים. הגבר הנמוך בחליפה השחורה זה ג'וש, הוא האח השני. הוא אחראי לייצור במפעלי הפלדה," הוסיפה.
לשיחה הצטרפה גברת גבוהה וגדולה שחבשה לראשה כובע רחב שוליים. "מי אלה, האישה בכיסא גלגלים וזה שעומד מאחוריה?"
"זאת האימא שלהם, שיש לה פה כמו ביוב, וזה שעל ידה זה הבן הקטן שלה, שאומרים עליו שהוא קמצן גדול," ענתה בעלת השמלה השחורה.
סמי, שעמד בשקט ושמע חלק מהדברים, נגע קלות במרפקו של ג'וש, "אתה שומע מה שאני שומע?"
"כן, כמובן, הן מתחרות ביניהן מי בילתה איתו יותר ומי מכירה אותו יותר טוב."
"כן, בטח," ענה ג'וש בקריצת עין והוסיף, "רק עכשיו אתה יודע? ולאן הכסף הלך?"
"זה היה הכסף שלו," אמר סמי.
"אמרתי לך את זה מזמן," הוכיח ג'וש את אחיו. "החרא היה מזגזג חופשי ועשה חיים משוגעים," הוסיף.
"רק אנחנו משוגעים שעובדים כל יום וכל השנה," אמר סמי.
"אל תגזים, גם אתה לא טומן את ידך בצלחת," אמר ג'וש.
סמי שינה את תנוחתו ונעמד בפישוק קל, כששתי ידיו לצידי גופו. בידו השמאלית מולל מטבע בן דולר אחד. היה בכוונתו להשליכו אל הקבר הפתוח. הוא בחן בעיניו את האנשים שקרבו אליו, וכאשר היה זה אדם מוכר מעולם העסקים, היה רוכן מעט לאות כי הוא מעריך את השתתפותו בצערם, לוחץ את ידו של האיש ושומע את דברי התנחומים.
בין הבאים היו גם אנשי ממשל וחברי פרלמנט. "הנה מגיע חברי רובי הג'ינג'י," לחש סמי לג'וש. "ראית אילו מגפיים רובי נועל?"
"כן, הוא תמיד נועל נעלי עקב, או מגפיים, אבל עם שפיץ," גיחך ג'וש.
"לא זה. תסתכל יותר טוב," אמר סמי. "אין לו נעליים רגילות. הכול עשוי מעור נחש או קרוקודיל. וזה עוד כלום," הוסיף סמי.
"מה עוד?" שאל ג'וש.
"לא עכשיו. אספר לך יותר מאוחר," הבטיח סמי.
רובי הג'ינג'י היה בעל צי אוניות סוחר. הוא היה אדם גבוה ורזה שנהג ללבוש חליפות יוקרתיות, תפורות לפי מידה, ומדיפות ריחות חזקים של עישון סיגרים. וביד אחת החזיק תמיד סיגר בוער בצורת טורפדו, כנראה מתוצרת ניקרגואה. אצבעותיו היו צהובות, דקות וארוכות. הוא עמד זקוף וישר כמו עמוד, כאילו מקל תקוע לו בישבנו. חברת אס.אנד.טי. בע"מ, העוסקת בייצור פלדות ועסקי הובלות מהגדולות ביבשת, הייתה לקוחה גדולה שלו. רובי לחץ את ידי סמי וג'וש בחמימות והעביר קריצה רבת משמעות לסמי. סמי קלט במהרה את רמזיו של רובי ולחש לאוזנו, "ספר לי בשתי מילים."
"יש מכרז גדול לפלדה. תתקשר אליי, אכניס אותך פנימה," אמר רובי, טפח על כתפו של ג'וש והלך.
"הכול הוא יודע," לחש ג'וש לסמי.
"כן. הוא נחש גדול וערמומי. יש לו אנשי מפתח בכל מקום בממשל," אמר סמי. "והנה עוד שועל," הוא הפנה את תשומת ליבו של אחיו.
"נו, בטח חשבת לרגע שלא תהיה נציגות של הבנק? הנה ברקוביץ יעקובי, סגן המנהל הכללי של הבנק המרכזי ברנדיס, הבנק הכללי בעירבון מוגבל."
ברקוביץ, יהודי מסורתי חבוש בכיפה שחורה וזקנקן קטן ואפור מעטר את סנטרו, התקרב אל בני משפחת טנוביץ, לחץ את ידי הגברת גלינדה ואחר את ידי שלושת האחים, כשהוא מתעכב ליד סמי ולוחש לאוזנו, "מה יהיה בסוף עם מפעל הבשר שלכם? חשוב על זה, זה לא נראה טוב בבנק המרכזי, אני כבר לא מסוגל לחפות עליך."
סמי הנהן בראשו לאות כי הוא מבין את המצב ולא פצה הגה. הוא הודה לברקוביץ ואמר, "אני אטפל במפעל אחרי ההלוויה."
בעודם עומדים בחנו שני האחים את הנאספים. סמי לחש לג'וש, "מי השמן שבא עם הבנטלי הכסופה?"
"אה... זה עורך הדין של מייקל."
"איזה עורך דין כבד מצא לו מייקל," אמר סמי, "הוא בטח בא לראות שקוברים את מייקל 'על-באמת'."
"הוא לא סתם עורך דין," לחש ג'וש. "הוא מהצמרת. בעל משרד גדול מאוד."
"ראית כמה נשים באו?" אמר סמי, לא בלי קנאה. "כולן היו בקשר עם מייקל."
"כמובן," אמר ג'וש, "הוא עשה חיים..."
"גם לא חסך בילדים פרי הילוליו," רטן סמי.
שני האחים הוסיפו לדבר ולרכל עוד שעה ארוכה. לאחר טקס הקבורה שבו הופיעו כל המי-והמה בעולם העסקים, כולל יריבים וידידים. הנאספים עברו לפני המשפחה הקרובה, לחצו ידיים והביעו שוב את תנחומיהם הכנים או הלא כל כך כנים. היו גם כאלה ששבו להראות את עצמם, וכאלה שבאו לראות מי בא, להעביר קצת ביקורת ולקשקש עם החבר'ה לעת מצוא. וכמובן, גם צלמי העיתונות לא פסחו על המאורע והנציחו מרחוק את הנפשות הפועלות.
כעבור שעה החלו האנשים לעזוב את בית הקברות. הקומץ הקטן שנשאר העביר את ביקורתו על הממשל והגזרות החדשות בשוק העבודה ורוחות המלחמה המנשבות מכיוון גרמניה.
הנשים שהתאגדו במעגל דיברו על מייקל כגבר שאהב את החיים הטובים ולא חסך באהבותיו. הנשים שילדו לו ילדים סיפרו והסבירו לאחרות שהיו בהיריון כיצד יש לנהוג במקרה דנן ולאיזה עורך דין עליהן לפנות. אט-אט עזבו הכול את המקום, נכנסים למכוניות המפוארות ונעלמים מהשטח עד למאורע הבא.
1 סוג של שרף וספירט המשווה לרהיט עומק וברק ייחודי.
2 אמן של ויטראז'ים בסגנון האר נובו 1933-1848.
