מסיבת הסיום ליתושים
כשיגמר הקיץ אני רוצה לעשות מסיבת סיום לכל היתושים שעקצו אותי. אני לא יודעת לאן לשלוח את ההזמנות, אבל אני בטוחה שאם נעשה את המסיבה במרפסת כל החבר’ה יעברו שם. בלאדי מרי יזרום מהקנקנים כיד המלך וביחד נרים כוסית לזכר חברים שאינם עוד עמנו, כמו צ’ארלי-אימת-הירכיים או פרדי-בול-באמצע-המצח, חברים שקיפדו חייהם במערכה על השלוק, שהלכו מעימנו בטרם עת, שנקטפו ולא ישובו. חודש נוסף של קיץ נפרש לפנינו, ערבים שלמים של משחקים ומחולות ועיקצוצים וגירודים. אז יקרבו ימי הסתיו ואחריהם יזדחל ויבוא סבא חורף. לאן היתושים עפים כשהאגם קפוא? לעקוץ את הברווזים, כמובן. ג’וני-בין-אצבעות-הרגליים, בובי-בין-אצבעות-הידיים, גוסטב-אזורים-שבנאדם-נורמטיבי-לא מגרד, כל אלה יעזבו יום אחד מבלי להודיע, יעופפו הלאה אל פטרוניהם כתומי המקור, והמרפסת תיוותר שוממה, ולא ישמעו בה עוד צהלות וטפיחות על הירכיים, ואווירת נכאים תשרור. אבל לא, לא צריך לחשוב על זה. עוד חודש שלם של קיץ לפנינו, חודש שלם של הפתעות קטנות וגדולות, עקיצות מתחשבות ושערוריתיות, ובסופו נעשה מסיבת יתושים גדולה, כן, מסיבת יתושים שכמוה לא נראתה, מסיבה שעוד רבות ידברו בה – הו, אילו רק קלמן-היית-פשוט-מוכרח-לעקוץ-אותי-שניה-לפני-שאני-נרדמת היה זוכה לחגוג שם עמנו.
